עכשיו זה מדעי: ויכוחים בפייסבוק לא ישכנעו אף אחד שאתם צודקים

ראית מה הוא כתב?

אין גולש שלא חטא בזה: מישהו כותב משהו מקומם בפייסבוק או בטוויטר ופשוט חייבים להגיב לו, להיכנס לוויכוח טקסטואלי ממושך - מה שזכה לכינוי 386. אבל כמה אפקטיבי הוא הוויכוח הזה בלשכנע את הצד השני בצדקתכם? מחקר חדש פוסק שלא, אין בכך ולו בדל תועלת.

למה? ראשית, מסיבות פסיכולוגיות. כשאתם ניצבים מול אדם אחר בוויכוח, האגו של שניכם מעורב. יש לכם סיכוי לשכנע אדם שלא מבין בתחום, אבל ככל שהוא מבין בו יותר, כך הוא מושקע בו יותר - וכמושקעים רגשית במשהו, צריך גדלות נפש נדירה כדי להודות בטעות בפומבי. בדרך כלל, הטיעונים שלכם בקושי ייקראו.

צעקות בטקסט? זה פשוט לא עובד צילום: Global Digital Citizen Foundation

שנית, כאשר הוויכוח מתנהל בכתב, מצאו חוקרים, הצד השני נוטה לבצע דמוניזציה ולא להקשיב למה שיש לכם לומר, כי אתם אוטומטית מתויגים ככל מה שנוראי בעולם הזה בעיני הצד השני. עם זאת, גילו החוקרים שכשהוויכוח מתבצע פרונטלית או בשיחה, עושים פחות דמוניזציה ליריב. הטיעונים עדיין יידחו, אך לא בהכרח על הסף.

הקול, אומרים החוקרים, הוא מה שעושה את ההבדל. הוא מספק את הניואנסים שחסרים בכתב. הוא מאפשר לאדם להדגיש דברים, לרכך אותם, להבהיר שמי שניצב מולך חווה חוויות שהובילו אותו לעמדות שלו. החוקרים לא מצאו פה את ההטיה המפורסמת מוויכוח ניקסון-קנדי: אז מי שהאזין לעימות ברדיו השתכנע שניקסון ניצח, ומי שצפה בו בטלוויזיה האמין שקנדי ניצח. מה שחשוב פה הוא הקול לעומת הכתב. שזה מצריך אנשים שעוסקים בכתיבה לחשוב שוב על הדרך שבה הם עושים את זה.

קבלו את הבוס החדש, גרוע מהבוס הישן

הבריטים התעוררו והתחילו לשים לב למה שאמזון עושה: לפני כמה שבועות תיארנו כאן איך נראית עבודה במחסן של אמזון, לשם התגנב כתב בריטי כאחד העובדים: שעות ארוכות, שעות נוספות חובה, עובדים שישנים בעמידה, הליכה לשירותים כשסופרים לך את הדקות, שכר שלא מאפשר קיום, התמוטטויות ונזקים פיזיים ונפשיים. כתב אחר של ה-Mirror מתאר כעת את החיים של הנהגים של אמזון, והם לא שונים בהרבה.

מסיעי החבילות של צריכים לבצע 200 הובלות ביום, מה שמאלץ אותם לעתים קרובות לנהוג יותר מ-11 שעות המקסימום המותרות בחוק הבריטי. הם יכולים לשכוח מארוחות מסודרות: הם אוכלים על ההגה. ואם לעובדים במפעל סופרים את הדקות בשירותים, לנהגים אין אפילו את זה. הם משתינים לתוך בקבוק שהם שומרים ברכב. כיף.

לאמזון לא אכפת מפקקים, שלג, קרח, או סתם דרכים שנסגרו: יש לך זמן קצוב להגיע מיעד ליעד. לא עמדת בו? זה נרשם. מספיק יעדים שאיחרת אליהם, ואתה מפוטר. המשמעות: הנהגים צריכים להאיץ גם כשלא צריך, ולחתוך רמזור פה ושם. חלק ניכר מהנהגים אומר שאין להם זכויות סוציאליות בסיסיות, כמו ימי מחלה או ימי חופשה, וחלק ניכר מהם מדווחים על כך שהם מקבלים פחות משכר מינימום.

המחסנאים של אמזון

שורה של נהגי משאיות כבר החלו לארגן תביעה יצוגית נגד החברה: הם שכרו את עורכי הדין שניהלו את התביעה (המוצלחת) בלונדון נגד אובר. עורכי הדין מתארים את התנאים של מרשיהם כ"דיקנסיאניים", ואף שזו כנראה הגזמה (זה חלק מהתפקיד) התיאור לאו דווקא שגוי.

כשחברה ענקית נכנסת לשוק ופוגעת בתנאי העובדים, היא משפיעה גם על כל יתר החברות מסוגה בשוק. אה, אתה לא רוצה לעבוד בתנאים שלנו? לך לאמזון, נראה כמה טוב יהיה לך שם. והמשקל של אמזון מעביר אליה יותר ויותר עבודות, ובהתאם כל החברות שרוצות להתחרות בה צריכות פתאום להתנהל כמוה. ולספירלה הזו נסחפים יותר ויותר עובדים.

זו לא בעיה בריטית: לאחרונה החל משרד העבודה של איטליה לבדוק את ההתנהלות במחסני אמזון במילאנו. וגרוע מכך, אמזון מתכוונת להגיע לישראל. וזה אומר שהיא בחנה את השוק, והגיעה למסקנה שהיא תוכל לעשות כאן לעובדים לפחות את מה שהיא עשתה לעובדים הבריטיים, וכנראה יותר. סביר להניח שתומכי השוק החופשי ימהרו לנופף בדואר ישראל כטיעון נגד, אבל קשה להאמין שאין דרך אחרת. ורצוי שנגיע אליה לפני שאמזון תפתח כאן מחסן רשמי.

הלווייתנים של המטבע הווירטואלי

בתוך כל הדיונים על ביטקוין - בשבוע המטורף האחרון, אני נשבע שלרגע חשבתי שלחתול שלי יש דעה בנושא, תלויה בשער ההמרה של ביטקוין למזון רטוב - נשמטות בדרך כלל שתי עובדות. אחת מהן טכנית: המערכת לא עומדת בעומס. יש עשרות אלפי בקשות עסקה שתקועות בצינור, שניתנו בשעה שהשער של המטבע היה אחר לגמרי. בורסת הביטקוין קוינבייס הודיעה עגמומיות שאם המסחר יעלה, היא לגמרי עשויה לקרוס שוב תחת העומס.

שנית, שכ-40% מביטקוין מוחזקים על ידי 1,000 איש בלבד. הללו מכונים לווייתנים, ועצם השמועה על כך שהם עשויים או מתעתדים או שוקלים למכור את האחזקות שלהם יכולה להוביל לקריסה פתאומית של המטבע. גרוע מכך, רוב האנשים האלה מכירים זה את זה: הם הוותיקים בשוק. הם היו שם כשביטקוין התרסק פעם אחר פעם, ונשארו עם המטבע מתוך אמונה בו. הם משוחחים זה עם זה, וכפי שידע הקומוניסט המסוכן אדם סמית', אין שיחה בין סוחרים שלא נגמרת בקנוניה נגד הציבור. כמה לווייתנים שמחליטים לשחות ביחד אל החוף יכולים למוטט את ביטקוין.

כשהוא צולל, אתם צוללים אחריו צילום: shutterstock

כמובן, הם יכולים באותה המידה לעשות ההיפך: לקנות. הקניה תעלה את המחיר, מספיק גבוה עד הרגע שבו הקושרים החליטו ביניהם שיש לבצע אקזיט. ואז לעשות את המכה, ולצפות בשאר המשקיעים מאבדים את המכנסיים.

משקיעי ביטקוין כבדים מסכימים בנחת שסביר להניח שמשהו מעין זה אכן קורה: זכותם של אנשים לעשות בכספם כרצונם, אמר אחד מהם במשיכת כתף. בינתיים, סוחרי ביטקוין שומרים עין פקוחה על חשבונות ידועים של לווייתנים, בנסיון לזהות את העברת המטבע שאחריה הכל יקרוס - בנסיון לרכב על הגל הזה עצמו, ולקוות שהוא יטביע אחרים ולא אותם.

קצרצרים

1. מתי יהפכו תוכני ה-VR למיינסטרים? כשיהיו מספיק אנשים שירצו לצרוך אותם - מה שיקרה כשיהיו מספיק תכנים מושכים זמינים. צעד מעניין בנושא נעשה בימים אלה: המשחק Virtual Rick-ality, חוויית מציאות מדומה בעולם המטורף של הסדרה "ריק ומורטי", מגיע לפלייסטיישן. הסדרה, שסיימה לאחרונה עונה שלישית, היא מהיצירתיות והפופולריות ביותר מסוגה וזוכה לפופולריות מפתיעה במדינות רבות. זו לא סדרה לילדים: היא מלאה בהומור בוטה מאוד ומסרים שיכולים לגרום גם ליציב שבאדם להרהר בקיומו. ולכן, זהו תוכן קלאסי עבור מציאות מדומה: כיפי, צבעוני, מעניין ולמבוגרים. יתכן שאם יגיעו יותר סדרות שכאלה לפלטפורמה, תואץ הפיכת ה-VR מקטע של גיימרים למשהו שכולנו משתמשים בו.

2. מה שלא תעשו, אל תבנו את המודל העסקי שלכם על חברות הייטק. גם אם אתם משלמים להן, אין שום בטחון שמה שעשיתם יהיה יציב עוד שבוע. הדוגמה הראשונה לכלל הזה מגיעה מאפל: היא הורתה לאחרונה להסיר מחנויות האפסטור את כל האפליקציות שמבוססות על שירות ליצירת אפליקציות או תבנית ממוסחרת. רוצה אפליקציה? תשקיע. עכשיו עשרות אלפי בעלי חנויות קטנות רואים בעיניים כלות איך חלק מהעסק שלהם עומד להתפוגג בעשן. הם שיחקו לפי הכללים; עכשיו הכללים השתנו. או שתטביע עשרות אלפי דולרים באפליקציה מקצועית, או שתצא מהמשחק. ככה טים קוק רוצה. ולך, למרות ששילמת, אין הרבה מה לומר בנידון.

3. הדוגמה השניה מגיעה מפטראון. האחרונה שלחה בסוף השבוע מייל למשתמשים, שבו הודיעה שמעתה היא תגבה מהתורמים סך של 2.9% + 0.35 דולר על כל תרומה. לטענת פטראון, קודם לכן היא גבתה 5%, כך שהעמלה הזו נמוכה יותר. ובכן, היא כנראה נמוכה יותר אם כל תרומה שאתה מקבל גדולה משבעה דולר. אם, כמו הרבה מאוד משתמשים, אתה מקבל הרבה תרומות קטנות של דולר, אתה משלם פתאום 37.9% מס על התרומה שלך. והתורמים עצמם לא מרוצים: הם לא שמו דולר כדי שכמעט 40% ממנו יילכו לפטראון. נרשמה עריקה ניכרת של תורמים קטנים בסוף השבוע. גם כאן, המשתמש הרי שילם לפטראון עמלות, ועל סמך זה ניסה לבסס עסק (קטן ככל שיהיה), ונפגע למרות זאת.

4. מקרה שלישי מגיע מכיוונה של גוגל. הפעם הוא פועל יוצא של הצורך, מצד אחד, לסנן את התוכן ביוטיוב ומצד שני הרצון שלא לעשות זאת במקצועיות, כי מקצועיות עולה כסף. גוגל ניסתה לטפל במהירות בבעיה של תקיפת הילדים שיש באתר שלה, על ידי הסטת הפרסומות מערוצים כאלה, ובדרך דפקה שורה של ערוצים תמימים לגמרי שלא עשו כלום. חלק מהם מדווחים על אובדן הכנסות של עד 80%. לא אשמתם? זב"שם. גוגל במצב התגוננות מביקורת עכשיו.

5. עיתונאית חוקרת מהפיליפינים, מאריה רסה, מייסדת של אתר החדשות המוביל שם Rappler, נמצאת תחת מתקפת איומים בפייסבוק: היא חשפה את העובדה שהקמפיין של הנשיא הבריון של הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, נשען במידה ניכרת על עמודים מזויפים ברשת החברתית. אין שום ויכוח על היכולת של דוטרטה – מי שמוביל קמפיין של רצח על ידי שוטרים, המריץ את החיילים שלו להרוג את נשות משפחותיהם של מורדים, והתגאה בפומבי שהוא רוצח בעצמו – בהפעלת פייסבוק: החברה עצמה העריכה ש-64% מהשיחות בפייסבוק בפיליפינים נוסבות סביב דוטרטה. הממצאים של רסה מצביעים על כך שיש כמות גדולה של עמודים מזויפים שמופעלים על ידי תומכיו של דוטרטה – ושהם מעודדים אלימות והפצת שנאה כלפי מתנגדיו של הנשיא. העיתונאית האשימה את הנהלת פייסבוק בשיתוף פעולה עם דיקטטורים ואוטוקרטים למיניהם, במסגרת טקס קבלת פרס עיתונאי. לאחרונה חתמה פייסבוק על הסכם עם ראש הממשלה, שיאפשר לה לסלול כבל תת ימי לפיליפינים; אז לא מן הנמנע שהאתר של רסה פשוט ייעלם בקרוב.