טוויטר שורפת את המועדון ב-280 תווים, טראמפ ואני נשארנו בחוץ

שתי ידיעות מרתיחות הגיעו הבוקר: הראשונה היתה שטוויטר הכפילה את מספר התווים בשירות שלה מ-140 ל-280, והשניה היתה שמשתמשים אחרים קיבלו את הפיצ'ר הזה לפני. אני מתכוון, מילא אתם הורסים את השירות, אבל איך, איך מקבלים את זה לפני? אני משתמש ממרץ 2008, יימח שמכם! את מיטב שנותי זרקתי עליכם, וזה מה שאני מקבל? אפילו דונלד טראמפ - שליט ארצות הברית, טוויטר ובדיחות תוכניות הלילה - לא קיבל. אבל משהו אומר לי שהוא יקבל 280 תווים לפני.

ההחלטה של טוויטר גררה הלם, זעם, בלבול וצווחות גוועלד מקרב המשתמשים הוותיקים - אלה שיודעים, אלה שאכפת להם, אלה שמבינים שהמטרה של טוויטר היא האילוץ שבצמצום, הצמצום שבאמצעותו ברא האל את היקום ושדרך הסדקים שלו חודר האור אל הבריאה, הצמצום שבו מאלץ הכותב את עצמו להגיע לביטוי המדויק ביותר והחד ביותר. מה שמבדיל אותנו מההוי פולוי שמשתמשים בפייסבוק. ("הוי פולוי" הוא המקבילה היוונית ל"פלבאים" הלטיני הנפוץ. תמיד תוכלו לזהות כך מתנשא בעל נסיון).

280 זה לא בהכרח טוב יותר. טוויטר צילום: רויטרס

נו באמת, טוויטר; אם היינו רוצים לכתוב מגילות, יש לנו כלים אחרים לשם כך. אנחנו עוקבים אחרי המסע שלך לדילול המסר כבר שנים. התחלת עם המסרונים האישיים שגם הם פעם היו מוגבלים ל-140 תווים ועכשיו אפשר להכניס לתוכם נובלה אבודה של ג'יימס ג'ויס באנגלית כל כך ארכאית שצ'וסר היה נזקק לדג-בבל. אחר כך, בערמומיות זדונית שעמדנו עליה בזמן, איפשרתם לשרשר ציוץ אחד אחרי השני ובכך יצרתם את הפיתוי לכתוב יותר מ-140 תווים. ראינו מראש את זה מגיע, אבל כמה אפשר להזהיר ממטאור מתקרב כשכל מה שיש לך זה 140 תווים?

כן, אנחנו יודעים שלדוברי אנגלית 140 תווים זה קשה, ועוד לא דיברנו על גרמנית, שבה 140 תווים מאפשרים רק פועל, וגם זה בדוחק. אבל, תגידו, נראה לכם שבאנו ליהנות? באנו לעבוד. אם כבר, היה צריך להתאים את השפה לטוויטר, לא את טוויטר לשפה. וכולם יודעים מה יקרה עכשיו, נכון? ציוצים כפולים באורכם של דונלד טראמפ. אתם בטוחים שחשבתם על זה עד הסוף?

ואם חשבתם על זה עד הסוף, למה אני בחושך לבד?

אתם שומרים עלי?

והיום בתכניתנו "אם אתה לא משלם, אתה המוצר": העיתונאית ג'ודית דופורטייל מהגרדיאן הגישה בקשת מידע לטינדר, ובה ביקשה לקבל את כל המידע שיש לטינדר עליה. זה הצריך קצת מגע עם אקטיביסטים ועורך דין מתמחה, אבל זו זכותו החוקית של כל אזרח האיחוד האירופי, כך שהיא קיבלה את המידע.

800 עמודים של מידע. המידע כולל, כמובן, את כל האנשים שהיא יצרה איתם קשר בטינדר, את המסרונים שהיא שלחה להם, המיקום שממנו שלחה כל מסרון ומסרון וכמובן הזמן. כל הסודות של דופורטייל נמצאים שם, כל תמונה שהיא שלחה, כל נסיון פיתוי, כל פטיש מיני. ההעדפה שלה בגברים: כך וכך אסייתים, כך וכך לבנים, כך וכך שחורים. הימים שבהם היא ניסתה ליצור קשר עם מספר גברים בו זמנית. ולא רק המידע של טינדר: כל לייק שהיא עשתה בפייסבוק, כל תמונה שהיא העלתה לאינסטגרם. דופורטייל סבלה מהתקף בושה רק מעצם המחשבה שעובד טינדר כלשהו עבר על כל החומר הזה לפני שארז ושלח לה אותו.

כל הנטיות והסטיות של כל משתמש, בידי חברה מסחרית צילום: טינדר

בואו אפילו לא נדבר על האפשרות שהוא שמר לעצמו העתקים, כי יש אפשרויות גרועות יותר. על פי הסכם השימוש של טינדר, אין למשתמש כל זכות לצפות שהמידע שהוא מוסר ישאר בטוח. יתר על כן, טינדר מדגישה שיש לה זכות מלאה למכור את המידע הזה. לכאורה, המצב הגרוע ביותר (ודי סביר) הוא זה שבו מישהו פורץ לטינדר וזורק את כל המידע הזה לרשת האפלה. אבל יש דבר גרוע יותר: פקיד משטרה ששולח למשרדי טינדר צו חשאי לקבל אותו. אם המידע דולף לרשת, זה הולך להיות רע מאוד - אבל, פרדוקסלית, יקשה על סחיטה. יש יותר מדי סחטנים בפוטנציה ואף אחד מהם לא יכול להבטיח שרק הוא מחזיק במידע, כך שאין שום סיבה לשלם לו.

כשהמידע הזה נמצא בידי איזו משטרה חשאית שרוצה להשתמש בו כי מישהו שפעם יצאת איתו יצא פעם עם מישהי שיצאה פעם עם מישהו שקרא פעם אתר של דאע"ש ונראה לאחרונה בחלקים היותר מפוקפקים של טשקנט, את בבעיה שלא ברור איך אפשר לצאת ממנה.

למה בעצם אנחנו חולקים את כל המידע הזה? כי אנחנו לא מודעים לכמה מידע אנחנו מוסרים, כי אנחנו שרויים באשליה שהמידע בטוח (אשליה שבלעדיה רוב הרשת לא היתה מתקיימת, אבל עדיין אשליה), וכי האתרים מעודדים אותנו למסור אותו. 

החוקים אינם נאים בעינינו

כשבוע לאחר שרשות התעבורה של לונדון עשתה מהרשיון של אובר בעיר קונפטי, מודיעה החברה שהיא מתכוונת לצאת בקרוב גם ממחוז קוויבק שבקנדה. הסיבה לכך היא שהעבירו שם תקנות נוקשות למדי, שלאובר אין איך לחיות איתן.

נוקשות? לא כל כך, כשחושבים על זה. כל נהג אובר במחוז יצטרך לעבור 35 שעות של הכשרה, ובדיקת הרקע שלו תתבצע על ידי משטרת קוויבק ולא על ידי אובר.

אפליקציית אובר צילום: יוסי זליגר

בדיקות הרקע של אובר ידועות לשמצה והחברה מעסיקה אנסים ורוצחים בלי לחשוב על זה פעמיים (לפחות עד הרגע שהם נתפסים שוב בעבירה). בקוויבק חושבים, במידה של הגיון, שלפני שנותנים למישהו אפשרות לחטוף אנשים ולהעלים אותם באיזה חור שאפילו לוויין לא ימצא (בקוויבק יש המון כאלה) צריך לוודא משהו בסיסי, כמו נניח שאין לו רישום פלילי על חטיפה.

עם זה אובר עוד היתה יכולה כנראה לחיות, אבל לא עם ה-35 שעות אימון. הדרישה הבסיסית שהנהג שלך ידע להפעיל רכב ולנווט בעייתית משתי סיבות: ראשית, אובר לא מוכנה להכיר בנהגים שלה כעובדים. אם היא תעביר אותם הכשרה, יהיה מאד קשה לטעון שהם לא עובדים שלה. שנית, משום שהדבר האחרון שהיא מוכנה לעשות הוא לשלם לנהגים על אי-עבודה. אחרי הכל, גם על עבודה פרופר היא לא משלמת להם הרבה.

קצרצרים

1. ימים לאחר הבחירות בגרמניה וחודשים אחרי הבחירות בצרפת, מתקשה פייסבוק לדעת האם השתמש בה המודיעין הרוסי כדי להשפיע על התוצאות. הרשת החברתית אומרת שהיא השקיעה את כל המאמצים שלה כדי לברר מה קרה בבחירות בארה"ב, ועדיין לא היה לה זמן להסתכל על מערכות הבחירות הללו. מה שאומר שעכשיו, כשידוע שהחברה היא כלי שרת בידי מי שרוצה להטות בחירות, הרבה יותר קל ונוח לעשות זאת; נשיא מסוים, נקרא לו פוטין, יכול לדעת שאין לו בעיה להורות על מעורבות בבחירות זרות, כי התגובה של פייסבוק תגיע באיחור פראי. בינתיים, בזמן שפייסבוק עוד לא יודעת כלום, רויטרס כבר מצאה שבמערכת הבחירות בצרפת, המודיעין הרוסי בנה שורה של חשבונות פייסבוק מזויפים כדי לעקוב אחרי מטה המועמד מקרון.

כמה פרסומות קנו גורמים זרים שהשפיעו על הבחירות? צילום: Social Sprout

2. נישאר עם פייסבוק, שעתה נראה שיש לה קצת בעיות ביטחון עצמי: מספר לא ברור של משתמשים קיבלו שורה של שאלות חריגות, ופייסבוק לא מתכוונת לגלות את התוצאות שלהן. החברה שלחה שורת הצהרות עליהן התבקשו הגולשים לדרג את תשובתם בין "מסכים מאוד" ובין "לך חפש את החברים שלך, צוקרברג". הראשונה היא "פייסבוק טובה לעולם", אחרת היא "לפייסבוק אכפת מהמשתמשים שלה"; שלישית היא השאלה "האם, על פי נסיונך, פייסבוק הופכת את העולם לטוב או רע יותר עבור אנשים שעוברים זמן קשה או מאתגר?", ו"עד כמה לדעתך פעילות פוליטית בפייסבוק משפיעה על ממשלות?". למרבה הצער, לשאלה האחרונה חסרה התשובה "זה תלוי בכמה כסף ולדימיר פוטין השקיע בזה". בהתחשב בכך שפייסבוק מפורסמת בכמה שאינה מתעניינת בדרישות וטענות המשתמשים (פעם היתה לה מערכת הצבעה, שאיפשרה לגולשים לשנות תכונות בשירות), לא ברור מה מטרת מבחני הפופולריות הללו. מצידה, מי שלא מרוצה יכול לעבור לטוויטר; אולי אפילו יקבל שם 280 תווים.

3. לא שהמצב בטוויטר טוב בהרבה: בעוד שפייסבוק נאלצה לאחרונה לחשוף את זהותם של מפיצי מודעות פוליטיות, אחרי הרבה לחץ ציבורי, בטוויטר מתעקשים לא לחשוף מידע על מפיצי מודעות "אפלות". הכוונה למודעות שמגיעות לקהל מפולח מאוד ולא לקהל הכללי. בטוויטר שמרו על כל האופציות פתוחות ואמרו שאין להם מה לומר "בשלב זה", מה שאומר שהם יוכלו לבצע נסיגה צרפתית בעתיד.

4. חברת אשראי בארה"ב, Experian, מבטיחה להגן על משתמשים מפני הגעת המידע האישי שלהם לרשת האפלה, לאחר שייגנב בידי האקרים. אקספריאן מבטיחה שתצליח היכן שנכשל כל גורם מקצועי סביר - אם רק יתנו לה המשתמשים את המייל שלהם ויחתמו על תנאי שימוש ארוכים בהם כתוב שאסור להם לתבוע את החברה עד יומם האחרון. ואם לא די בכך, לאקספריאן יהיה מותר למכור את פרטי המייל למי שמתחשק לה. איך עובד שירות ההפחדה המשונה הזה? המשתמש מעניק לאקספריאן פרטים אודותיו והיא יוצאת לחפש אותו באתרים עלומים. הכי מצחיק יהיה אם אקספריאן תיפרץ בעצמה וכל המידע יגיע גם כך לרשת האפלה. לא תרחיש בדיוני, בהתחשב בפריצה לאקוויפקס.