אלילת הפופ שאתם אוהבים? הנה המחשב שיחליף אותה

תוכנה הצליחה ליצור שיר פופ שנשמע בדיוק כמו שיר פופ ממוצע של זמר אנושי - מה שמטיל צל על קריירת השירה עליה מפנטזים צעירים צופי ריאליטי.

כידוע, מוזיקת פופ היא מכונה להכנסת כספים של תאגידים משומנים. המטרה קבועה: לגרום לקהל צעיר לחוש מרדני, מנוכר, וסקסי. השיטה המקובלת: לקחת אדם עם מעט כשרון אבל יכולת מרשימה לזהות את המיינסטרים ולהצמד אליו, להיראות חריג מבלי להציע שום דבר מהפכני באמת. ובום: נולדו להיט, כוכב שמושך אחריו כרוכיות, וחוזה עושק שמבטיח שהתעשייה תמצוץ משניהם את המיץ.

חדשות רעות, ביבר צילום: גטי אימג'ס

ואז קורה מה שחברות התקליטים הכי שונאות: הכוכב שלהן, שלא מעוגן לכלום, מתמכר להצלחה ונשרף כמו מטאור. איך הולך ההמנון ההוא? מוטב לבעור מאשר לדעוך? אז לכוכב כזה יש תוחלת חיים של 27. בדרך, כמובן, תצטרך חברת התקליטים להשקיע הון ביח"צ כדי להסתיר את כל הפרטים המביכים, ולרוע מזלן כמעט בטוח שהכוכב יאמר משהו איום בטווח מצלמה.

מי צריך את כל הכאב הראש הזה בשביל שיר שאף אחד לא יזכור בעוד שנה? אז יש פיתרון: AI שכותב שירים בעצמו. הפיתוח הנוכחי מתבסס על כתיבת שיר בסיוע אדם, אך התוכנה עשתה את רוב העבודה ובקרוב תוכל לעבוד בעצמה.

השיר הזה נשמע כמו כמעט כל היתר; אם היינו עושים מבחן טעימה, לגמרי יתכן שה-AI הזה היה הראשון שעובר מבחן טיורינג: אף אחד לא היה מצליח להבדיל בינו ובין כוכב פופ שעוד לא שמעו עליו.

מסתבר שהפיתוח הזה לא לבד. יש להק שלם של סטארט-אפים שמפתח מוזיקת מעליות שאפשר יהיה להזרים לחנויות וקניונים כדי שיהיה רעש רקע לא מזיק. מישהו לקח את הרעיון והחליט להעלות את הכורת על תעשיית הפופ. לא נותר אלא להתאבל על כך שזה לא קרה לפני מיילי סיירוס.

שנת הפחד הגדול

הרשת בת 26 בערך (כן, אני יודע, האינטרנט היתה שם עוד קודם. רוב העולם לא); בוויירד, אתר הבית של הטכנו-אוטופיסטים, הקדישו מוסף נרחב להתקף הפאניקה מטכנולוגיה של השנה האחרונה. אפילו להם קשה להתעלם מתחלואים כפייק ניוז, בינה מלאכותית מרושעת וכל שאר ההמצאות שעוד רגע ישתלטו על חיינו.

לאן לוקחת אותנו האינטרנט?

אם מכניסים אדמירל, גנרל ומפקד חיל אוויר לחדר אחד, אמר פעם צ'רצ'יל, מקבלים את סך כל פחדיהם. והשנה האחרונה נתנה לנו הרבה סיבות לפחד. ידענו, בשקט, שהמדיה החברתית לוקחת אותנו למקום לא ידוע ולא צפוי; אפשר היה, במעומעם, לראות שמשהו לא בריא קורה פה, ולגשש אחרי הקצוות שלו; אף אחד לא צפה את עלייתו של האיד הלאומי, את העובדה שהמדיה החברתית תציב בפני הדמוקרטיה הליברלית את המשבר הגדול בתולדותיה מאז שנות השלושים. ידענו, בערך, שיש המון מטומטמים ברשת ושהרשת מעצימה את הטמטום; די היה להסתכל על מגפת מתנגדי החיסונים כדי להבין את זה. אף אחד לא צפה את המצב שבו הרשת תכניס אותנו לעידן הפוסט-עובדתי.

ברקע מרחף האיום הגדול השני: AI ורובוטים. לא צריך ללכת לספקטרום הקיצוני ולחשוש שהתבונה המלאכותית תנסה להשמיד אותנו. המצב "הרגיל", זה שבו רובוטים יחליפו מקומות עבודה בזמן שהשוק מכוון אותנו למשרות שרק אחוז קטן מהאוכלוסיה יכול להחזיק בהן – משרות STEM שמצריכות תארים במדעים מדויקים, או כשרון טבעי לקידוד – מסוכן מספיק. מה יקרה למין האנושי כששליש ממנו יהיה מובטל או ירד משמעותית ברמת החיים? אי אפשר לדעת, אבל שום דבר טוב לא יצא מזה.

בין לבין, יש את האיומים היומיומיים שכבר התרגלנו אליהם: שחיקת הפרטיות, פריצות מידע בלתי פוסקות שכנראה גם יגיעו אליך (כנראה באמצעות פריצה לארגון גדול שמחזיק את המידע שלך), העובדה שיש כת נרחבת בעמק הסיליקון שמתארגנת למנוסה המונית לניו זילנד כשהכל יקרוס – וכן, הם מאמינים שהכל יקרוס, ולא, הם לא יזמינו אותך לבונקר שלהם – והאובדן האיטי של יכולת הריכוז שלנו. יכול להיות שיש סיבה מפחידה לכך שהאיש המחייך היחיד בסביבה הוא מארק צוקרברג.

שלום, שלום ואין שלום

המלחמה בחזית הסייבר צפויה להמשך, בין השאר משום שהאו"ם לא הצליח להגיע לאמנה שתאסור על נשק סייבר. עתה נודע שהשיחות בנושא קרסו סופית ביוני האחרון, אחרי שנמשכו כ-13 שנים.

באופן מדאיג, הקריסה היתה על פי קווי המלחמה הקרה הקודמת: סין ורוסיה, יחד עם קובה, מנעו את שאר העולם מלהגיע להסכמה. הבעיה, כרגיל, היתה סביב ההגדרה של "הגנה עצמית". מאז מלחמת העולם הראשונה אף אחד לא רוצה להיראות כמו התוקפן. אפילו היטלר, כשפלש לפולין, העמיד פנים שזו היתה תגובה לפרובוקציה חמושה פולנית. כתוצאה מכך, כל צד תמיד מנסה להיראות כאילו הוא המותקף. האמנה רצתה לאפשר לחימת סייבר כ"הגנה עצמית", כי זה קצת מטומטם לאסור על מדינות להתגונן. אבל איך אתה מגדיר הגנה עצמית במרחב המקוון?

רוסיה, סין וקובה התנגדו להגנה עצמית, בטענה שהיא תוביל למיליטריזציה של הרשת - או, במילים אחרות, תאפשר למדינות מערביות מותקפות להשיב אש נגד רוסיה. ההבנות היו אמורות לאפשר סנקציות ואף תקיפות צבאיות כנגד מדינות שהפגינו תוקפנות סייבר. רוסיה וסין הגיעו למסקנה שזה פשוט לא שווה להן. הרוסים עצמם האשימו את מדינות המערב בקריסת השיחות.

הבעיה היא שבעוד שדי ברור מתי מישהו תוקפן כאשר טנק חוצה את הגבול - אם כי הרוסים השתמשו בהצלחה יוצאת דופן בפלישה של חמושים נטולי תגים באוקראינה - לך תדע מי היה אחראי להתקפת סייבר. במיוחד אם אתה מדינה קטנה ועניה שהרגע הותקפה על ידי מעצמה. כמובן, עצם העובדה שהיתה אמנה לא היתה מונעת ממדינות להפר אותה; כשלכל שחקן על המגרש יש הגדרה משלו ל"הגנה עצמית", ל"התקפה" ואפילו ל"סייבר", האמנה לא היתה שווה את הנייר.

קצרצרים

1. איי, איי, לא בראש: יצרנית המזל"טים הפופולרית DJI מזהירה מתקלה חריגה במיוחד – המל"ט החדש שלה, Spark, נוטה ליפול מהשמיים בלי שום התראה מוקדמת. מספרם של המל"טים שנפלו עד כה לא ידוע, אבל למרבה המזל אין שום דיווח על נפגעים. ב-DJI מאד לא רוצים שהתקלה הזו תתפתח לרמה של הסמארטפונים המתלקחים של סמסונג, ועל כן הם מיהרו להוציא תיקון firmware והם מאיצים בכל משתמשי ה-Spark להתקין אותו בהקדם. החברה הודיעה שמשתמשים שלא יתקינו את העדכון אחרי הראשון בספטמבר, יגלו שהחברה השביתה את המל"ט שלהם. כמו שצריך.

"הוא לא נופל, אני עושה צלילה ספירלית לא מבוקרת" צילום: engadget.com

2. תושבת קליפורניה תובעת את אובר משום שהנהג איתו נסעה דחף אותה תוך כדי נסיעה מהרכב. לטענת התובעת, היא הבחינה בכך שהנהג סוטה מהמסלול וכאשר העירה לו על כך, ענה שהוא מבצע קיצור דרך; כשהיא התעקשה שיעצור, הוא דחף אותה החוצה ולא טרח לעצור. החוויה של אישה שנמצאת לבד ברכב עם גבר והרכב סוטה בפתאומיות ממסלולו שונה משמעותית מזו של גבר; התובעת מייחסת לאובר אחריות לתקיפה, חבלה ורשלנות. על פי הדיווחים, עד כה ספגה אובר 433 תביעות דומות מתחילת השנה. לא ברור אם התביעה תגיע לבית משפט או שאובר תנסה את השטיק הקבוע שלה ותדרוש בוררות.

3. בסטרומפרונט, האתר הוותיק של הניאו נאצים – הוא עדיין ברשת, לא בטוח שזה יימשך הרבה זמן – לא התלהבו בכלל מהשטיקים של האלט-רייט ומהפיגוע בשרלוטסוויל. הנאצים הוותיקים רואים בהתנהלות של הילדודס עם הממים והדגלים אסון יח"צ, שמרחיק את האדם החושב מהתיאוריה של עליונות הגזע. חלק מהגינויים שם היו חריפים משמעותית יותר מאלה ששמענו מפוליטיקאים כאן בארץ. בסטורמפרונט רוצים להפוך לחלק מהמיינסטרים, באמצעות חדירה איטית אליו. כמובן, זה בסך הכל הפילוג הישן בין האינטלקטואלים העילאיים והמתנשאים של האס.אס. לבריוני הרחוב של האס.אה.