רומן עם רובוט: הקשר המטריד שבין אדם ומכונה

הגעת הרובוטים מיצירות המדע הבדיוני אל החיים האמיתיים דוחפת את בני האדם לסוג חדש של אינטרקציות. ממתן הוראות לרמקולים חכמים, דרך רובוטים שמסייעים לקשישים ועד בובות מין - המגע של בני אדם עם החיות החדשות הוביל ליצירת דפוסים חדשים של מערכות יחסים, חלקן פחות בריאות מאחרות.

עבור ד"ר קייט דארלינג, הכל התחיל כשהיא קיבלה את יוחאי, דינוזאור מכני מדגם Pleo שבעזרת מערך מתקדם של מנועים, חיישני מגע ובינה מלאכותית בסיסית יודע לחקות יצורים חיים בצורה מוצלחת במיוחד.

"הוא הפעיל בי אינסטינקט אמהי שלא ידעתי שיש לי", אמרה דארלינג, שחוקרת את הקשר הרגשי בין בני אדם לרובוטים ב-MIT. "יש לו תנועות שתת המודע האנושי מקשר לפעולות מכוונות. הוא גם מגיב היטב לכאב, אם תמשוך לו בזנב הוא יבכה. אחרי כמה זמן זה אפילו התחיל להטריד אותי שהוא בוכה. זה היה מעניין כי ידעתי שזו מכונה, ועדיין רציתי לנחם אותה ולהתייחס אליה כאל דבר חי".

דארלינג קיבלה את יוחאי כשעוד היתה סטודנטית למשפטים, אך החוויה שלה גרמה לה לשנות את כיוון המחקר שלה. "תהיתי אם זו רק אני או שזה קרה גם לאנשים אחרים", היא אומרת. "גיליתי שדה מחקר שלם שמכונה אינטרקציה בין אדם לרובוט, שבוחן את הדרכים שבהן רובוטים יכולים 'לגעת' באנשים, ואיך אנשים מתייחסים לרובוטים כיצורים חיים אף שהם יודעים שאינם כאלה".

שינוי ביחסי האדם עם הרובוט איור: ערן מנדל

ובכן, דארלינג בהחלט לא לבד, ויש אנשים שאף לוקחים את היחסים עם הרובוטים כמה צעדים רחוק יותר. באפריל האחרון דיווחו כלי תקשורת בסין על מהנדס בינה מלאכותית מקומי בן 31 שהתחתן עם רובוטית שבנה בעצמו. נראה שהחתונה היתה פחות תוצאה של התאהבות חסרת מעצורים ויותר תוצאה של לחץ משפחתי להתחתן וקושי במציאת בת זוג אנושית על רקע הפער הגדול בין מספר הנשים לגברים במדינה (113.5 גברים על כל 100 נשים).

אך למעט מקרים פרטניים יוצאי דופן כמו זה, רובוטים שמפותחים לשילוב בעולם הצרכני מופנים לשימושים טיפוליים יותר. כך, הרובוט ElliQ שמפתחת אינטואישן רובוטיקס הישראלית נועד לתווך בין קשישים לבין העולם המקוון ולסייע להם לשמור על קשר עם בני משפחה שמתקשים להתנתק מפייסבוק. החלק הפיזי של הרובוט יושב בבית המשתמש ומחקה תנועות אנושיות במטרה להקל על הקשיש את התקשורת עימו.

הרובוט של אינטואישן רובוטיקס צילום: עמית שעל

"אני לא חושב שזה נכון שרובוטים יחליפו בני אדם, לא כבני משפחה ולא ביצירת קשר רגשי מעמיק בין אדם לרובוט", אמר בעבר ל"כלכליסט" מייסד החברה דור סקולר. "עם זאת, אפשר להקל על בני המשפחה לתקשר עם אמא וסבתא, כי היום יש פער משמעותי ביניהם לבין השיח שמתנהל בערוצי מדיה חברתית".

משתתפי הניסוי סירבו לפגוע ברובוט החמוד

"התרבות הפופולרית חינכה אותנו להאניש רובוטים ומערכות בינה מלאכותית", הסבירה דארלינג. "נתינת שם לרובוט מגדילה את הנכונות של אנשים להאניש אותו ולהתייחס אליו כאל שחקן חברתי, אף שהוא מכונה בלבד. גורם אחר הוא עיצוב בצורה מושכת ביולוגית, שגורם לנו להקרין עליהם חיים".

מימין: פרופ' אוליבר בנדל, ד"ר קייט דארלינג והרובוט יוחאי צילום: Kai R Joachim

המאפיינים הללו ניכרים בסדנה (דארלינג מדגישה שלא מדובר בניסוי מדעי תקין) שהיא ועמיתיה ערכו ב-MIT. "רובוט ה-Pleo חמוד ומחקה כאב היטב. הזמנו אנשים לשחק עם רובוטים מסוגו ולתת להם שם, ואז לענות ולהרוג אותם. זה היה מאוד דרמטי, אנשים סרבו לעשות זאת. אז אילתרנו, ואמרנו למשתתפים שהקבוצה שתהרוג את הרובוט של הקבוצה השנייה בפטיש תוכל להציל את הרובוט שלה. אך עדיין הם לא הצליחו, זה היה להם קשה מדי להרוג דינוזאור חמוד. היה מעניין לראות איך אינסטינקטיבית המשתתפים לא רצו לפגוע ברובוט, אף שהיה ברור שהוא לא חש כאב".

ניסוי מסודר יותר שערכו דארלינג ועמיתיה השתמש ברובוטים קטנים דמויי חרקים מסוג HEXBUGS: "הזמנו אנשים למעבדה שלנו לרסק אותם עם פטישים. בחלק מהמקרים הענקנו לחרקים שמות ורקע. אנשים היססו יותר לפני שריסקו אותם לעומת מקרים שבהם הרובוטים הוצגו כחפץ".

זה נכון גם לסייעניות חכמות כמו סירי או אלקסה?

"אולי. יש ראיות שאנשים מגיבים בצורה חזקה יותר לרובוטים פיזיים מאשר למשהו נטול גוף. אין ספק שרובוטים פיזיים מעצימים את התגובה שלנו, אבל יש גם סיפורים על הורים שמודאגים מהאופן שבו הילדים שלהם מדברים עם סירי או אלקסה ולומדים התנהגויות מסוימות (כמו לבקש דברים בלי להגיד בבקשה או תודה - ע"כ). אין מחקר רב בנושא, אבל ייתכן שהאינטראקציות עם סייענים חכמים קשורים לאופן שבו אנחנו מתנהגים עם בני אדם".

סירי של אפל צילום: HowStuffWorks

העבודה עם סייענים חכמים כסירי ואלקסה מציבה אתגרים והזדמנויות בכל הקשור לאינטרקציה שלהן עם ילדים. עד כה לא נערך מחקר מקיף שבחן את השפעת יישומים אלה על ילדים, אך עדויות אנקדוטליות של הורים מלמדות על ההשפעה האפשרית שלהם. במקרה אחד, אב הבחין שילדיו התרגלו לבקש דברים ללא שימוש ב"תודה" או "בבקשה", בעקבות אינטראקציה עם אלקסה, שממלאת בקשות בלי צורך במילות נימוס. במקרה אחר, אם לילד אוטיסט סיפרה שהעבודה עם סירי סייעה משמעותית לפתח את כישורי התקשורת של בנה. האם ייחסה זאת לסבלנות האינסופית של הסייענית, לתגובה הזהה שהיא מספקת לבקשות חוזרות ונשנות בלי תלות במספרן או בתדירות שלהן, ובצורך להגות מילים בצורה מדויקת כדי שסירי תבין אותן.

"ילדים הם די חכמים ולרוב יודעים שסירי ואלקסה אינן אנשים, יש חלק רציונלי במוח שלהם שעושה את ההבחנה הזו. עם זאת, השאלה היא אם הם מבדילים בין התקשורת איתן לבין תקשורת אנושית", אומרת דארלינג. "אם הם לא מבינים זאת, הדבר עשוי להשפיע על תת־המודע שלהם ולהביא לפיתוח דפוסי התנהגות לא רצויים. זה נושא שדורש מחקר נוסף".

"רובוט תורם לקשיש כמו תרפייה עם בעלי חיים"

"רובוטים לא יכולים לגדל ילדים בשלב זה ורצוי שלא ישמשו לכך", אמר פרופ' אוליבר בנדל, חוקר מערכות מידע ואתיקה של בינה מלאכותית באוניברסיטת FHNW למדע יישומי בשוויץ. "ייתכן שהם יוכלו לעשות זאת בעתיד, אך עדיין עדיף שלא ישמשו לכך. שלבי הילדות וההתבגרות הם שלבים רגישים: ילדים ובני נוער לומדים את שפת הוריהם ומחקים התנהגות של בני אדם ולעתים חיות. התנסויות ביפן לימדו אותנו שילדים ובני נוער נוטים גם לחקות דפוסי התנהגות של רובוטים כמו פפר (רובוט דמוי אדם שפיתחה סופטבנק היפנית - ע"כ). זה בסדר אם זה קורה מדי פעם אך לא אם זה קורה באופן קבוע".

"החלפת בני אדם ברובוטים זה רעיון רע, אבל רובוטי המחמד שאנחנו רואים כיום לא באמת מחליפים קשר אנושי אלא תרפיה של בעלי חיים", אמרה דארלינג. "כשאדם מאמץ חיית מחמד איש לא דואג שזה יפגע בקשר שלו עם בני אדם אחרים. רובוטים רחוקים מאוד מיכולת לתפקד בצורה דומה לבני אדם. זו עדיין טכנולוגיה מאוד פשוטה, ואני לא מודאגת מכך שהם יהוו תחליף למערכות יחסים אנושיות".

בניגוד לחשש מפני ההשלכות של שימוש ברובוטים לגידול ילדים, דארלינג אופטימית לגבי הסתייעות בהם בטיפול באוכלוסייה מבוגרת. "ודאי אם משווים את הטיפול בקשיש בסיוע רובוטים לדברים אחרים שאנחנו עושים היום למבוגרים סיעודיים, כמו להלעיט אותם בתרופות או להציב אותם שעות מול הטלוויזיה", הסבירה. "רובוט משפר את רווחת הקשישים באופן דומה לתרפייה עם בעלי חיים, וזה הרבה יותר טוב מלתת להם תרופת הרגעה. זה טוב להשתמש ברובוטים לצרכים האלו ואני לא חוששת שהם יבואו על חשבון מערכות יחסים עם בני אדם בשר ודם".

"אני יותר מודאגת מכך שבמדינות כמו יפן, שמתמודדת עם הזדקנות אוכלוסייה מואצת, ישתמשו ברובוטים כתחליף לטיפול אנושי בהקשר של בריאות וטיפול בקשישים. אין שם מספיק אנשים צעירים לעבודה סיעודית ולכן משקיעים ברובוטים שיחליפו אותם. זה רעיון רע, כי הרובוטים לא מספיק טובים כדי לעשות את זה. אבל אני לא מודאגת מרובוט בדמות גור כלב ים, כי אנשים מתייחסים אליו כמו חיה ולא כמו בן אדם".

"רובוטים למטרות סקס יישארו מוצר נישה"

"אני לא חושב שרובוטים יוכלו לחוש רגשות. הם לא יצורים תבוניים, ובפרט הם לא יצורים שיכולים לסבול", אמר בנדל. "הם מסוגלים לחקות רגשות ולהציג אותם, אבל לא לחוש אותם. רובוט לעולם לא יאהב או ישנא, אי אפשר לייצר רגשות עם קוד מחשב. אנחנו חיות, ואנחנו רוצים להרגיש, לטעום ולהריח חיות אחרות מהמין שלנו ולקיים איתן יחסי מין. כלים וצעצועים מושלמים למצבים או לתקופות מסוימות, אבל האינסטינקטים שלנו דורשים בני אדם אמיתיים".

רובוט דמוי אדם צילום: Youtube

"בעתיד יותר אנשים יקיימו יחסי מין עם רובוטים, אך לא רבים, רובוטים למטרות סקס יישארו מוצר נישה. אין ספק שאנשים יכולים להתאהב ברובוטים אך הם גם יכולים להתאהב בכלב, חתול או עץ. בני אדם מאוד אפקטיביים באופן שבו הם משתמשים בדמיון ובחושים שלהם".

כבר היום יכולים צרכנים עם עשרות אלפי דולרים מיותרים להזמין רובוטים לצורכי סקס. מומחים טוענים כי בעתיד רובוטים מסוג זה ייכנסו לייצור המוני, מחירם יירד והם יוכלו לשמש למטרות כמו מתן מענה אינטימי לקשישים, בעלי מוגבלויות או אנשים שסובלים מטראומה שקשורה ליחסי מין. אך זאת לא בלי לשלם מחיר חברתי כהחפצת נשים, טשטוש גבולות ההסכמה והגברת הבידוד של אוכלוסיות פגיעות.

דארלינג מוצאת דמיון בין היחס לרובוטים דמויי אדם או חיות לבין בעלי חיים, ובמאמר שכתבה ב-2011 הציעה להעניק לרובוטים אלו מעמד חוקי שיזכה אותם בהגנות דומות לאלו שניתנות לבעלי חיים.

"הרעיון המנחה הוא שהתנהגות אלימה כלפי רובוטים דמויי יצורים עלולה להוביל להתנהגות אלימה גם במצבים אחרים", היא מסבירה. "למשל, אם הילד שלך בועט ברובוט-כלב, האם יש סיכוי גדול יותר שהוא יבעט בכלב אמיתי? אותו הדבר נכון גם למבוגרים. יש לנו תגובה כל כך אינסטינקטיבית ובסיסית לרובוטים שנראים כמו יצור חי, שהתנהגות אלימה כלפיהם עלולה להפחית את החסמים שיש לנו להתנהגות אלימה כלפי בעלי חיים או בני אדם. לכן, יש מקום למנוע מאנשים מלהתנהג באלימות נגד רובוטים. אנחנו לא מגינים על חיות מהרג, אבל אנחנו מגינים עליהן מאכזריות מיותרת. אפשר לדמיין הגנה דומה מאוד לרובוטים דמויי חיים, מסיבות דומות".

אפשר גם לראות בהתנהגות אלימה כלפי רובוטים כשסתום שחרור לחץ שימנע אלימות נגד אנשים אחרים.

"זה נכון, אבל דרושות ראיות לכך. המציאות היא שאין לנו מושג כי אין מחקרים בנושא ואנחנו לא יודעים מה עשויה להיות ההשפעה של מהלך כזה".