נבחרת הסייבר של טראמפ ופוטין: חייו ומותו של רעיון מטופש

בעצם, אולי עדיף שלא

פגישה תמוהה במיוחד התרחשה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נשיא הרוסי, ולדימיר פוטין, בסוף השבוע. כדי לראות תבוסה מביכה כזו של נשיא ארה"ב במפגש כזה, צריך כנראה לחזור לפסגת וינה, שאליה הגיע קנדי לא מוכן, יהיר ומלא מעצמו, וקורקס תוך זמן קצר על ידי ניקיטה חרושצ'וב. קנדי יצא מהפגישה מזועזע וחיוור, אבל לפחות לא היו לו אשליות ביחס ליריב שמולו. לעומתו, יצא טראמפ מהפגישה עם פוטין בזחילה צולעת: נשיא ארה"ב שאל את עמיתו האם התערבה רוסיה בבחירות ופוטין הצליח לא לצחוק ואמר שלא - אז טראמפ הודיע שהנושא מחוסל.

ואז בישר טראמפ (בטוויטר, איך לא) שהוא ופוטין רוצים להקים יחד "יחידת אבטחת סייבר בלתי חדירה", שתופעל בידי שתי המדינות כדי למנוע התקפות על מערכות בחירות בעתיד. מיד לאחר מכן מילא צליל רועם את טוויטר – הרעש של הלסתות של עשרות מיליוני אמריקאים מתרסקות לרצפה.

פגישת טראמפ ופוטין צילום: אי פי איי

אני לא יודע אם זה הרעיון המטומטם ביותר בתולדות הפוליטיקה המודרנית, אבל זה בלי ספק נכנס לעשיריה הפותחת. תגובת הנגד היתה כל כך תקיפה, שטראמפ - שבדרך כלל איננו מתנצל - מיהר להודיע 13 שעות לאחר הציוץ המקורי בנושא שבעצם, לא תוקם יחידה כזו כי "זה לא יתכן".

מה, באמת? אז למה העלה את זה הנשיא בשיחתו עם מנהיג מעצמה עוינת - מדינה שאובמה שקל להפעיל נגדה מתקפת סייבר מלחמתית כתגובה על נסיונות הפריצה שלה? האם הביטול קשור לפרסום נוסף שצץ לו באותו הזמן - אודות פגישה של טראמפ ג'וניור עם מקורבים לפוטין במהלך מערכת הבחירות כדי להשיג מידע מפליל על הילארי קלינטון? מה צריכים לחשוב עכשיו האנשים שאשכרה אמורים למנוע התקפות סייבר רוסיות? לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר, או לצאת מנקודת הנחה שהבוס דווקא לא יתלהב מזה?

נשיא ארה"ב מתגלה כבעייתי ומסוכן מיום ליום - מה שיכול להשפיע על העולם כולו, בדגש על מדינות חסות אמריקאית כישראל, מה שלפי דיווחים, כבר קרה.

בוא נדבר על אמא שלך

בעוד כמה שנים, כשכולנו נחיה שפופים תחת עינו של האח הרובוטי הגדול ונשתדל לא לבצע פעולות שיכניסו אותנו לרשימה השחורה שלו, יהיה בכל זאת מקצוע אחד, סוג של ליצן חצר, שיוכל עדיין לומר לאדונים החדשים של מה שנשאר מהמין האנושי אמיתות קשות. קבלו את מקצוע העתיד: פסיכולוג רובוטים.

מספר עצום של חברות טכנולוגיה עובדות בתאווה על בינה מלאכותית, כשאין להן מושג קלוש מה הן בעצם בונות ולאן זה הולך. רובוטים כבר מחליטים מי ילך לכלא, ובעתיד הם צפויים לקבל החלטות מי יחיה ומי ימות, כשניתן להם את ההגה של המכונית. הבעיה היא שהמהנדסים מתחילים להבין שאין להם מושג איך הדבר הזה בעצם חושב.

"אני מרגיש שיש בך הרבה כעס. תניח את התותח ובוא שב על הספה"

האדם הנבון היה אומר "וואלה, אם אנחנו בונים משהו חושב, ואין לנו מושג ירוק על מה זה עושה בעצם, אולי נעצור לאיזה חמש שנים, נביא תיאורטיקנים שיחשבו על זה, ונמשיך הלאה". למרבה הצער, המודל של חשיבה ארוכת טווח אינו מתיישר עם קפיטליזם: אם תעצור לחשוב על זה כמה שנים, איזו אובר תגיע לקו הסיום לפניך, כי לה לא יהיו מעצורים. ואז קיבלת מנצח בלי מעצורים.

אז הולכים על פתרון ביניים: פסיכולוג רובוטים. מישהו שמסוגל להבין מה הדבר הזה רוצה, מה הוא חושב, ועם קצת מזל איך אפשר לפייס אותו כך שלא יאייד את השכונה הסמוכה. בהנחה שזה כנראה המקצוע היחיד שתבונה מלאכותית לא תוכל, אולי אף לא תעז לנסות, לשכפל - זה כנראה הג'וב עם הכי הרבה קביעות בעתיד הנראה לעין. בואו בהמוניכם.

אל הבריקדות!

באיחור מסוים, התקשורת האמריקאית הבינה שגוגל ופייסבוק עומדות עליה לכלותה. אחרי שנים של תלונות, פכירת ידיים, נסיונות התנחמדות ומשבר אקזיסטנציאליסטי (מצד העיתונות) וזריקת חרוזי זכוכית לילידים (מצד גוגל ופייסבוק), החלו כלי התקשורת לעשות את מה שבארה"ב הוא בלתי נתפס: הם התאגדו.

אין לטעות: לא מדובר בהתאגדות עובדים אלא בהתאגדות מו"לים, התאגדות של הבוסים. המטרה של איגוד כלי התקשורת היא לדרוש זכות למשא ומתן קולקטיבי מול חברות הרשת. הסיכוי שזה יקרה זניח, כי אנחנו מדברים על ארצות הברית, המדינה שבה זכות הרכוש תמיד עמדה מעל כל זכות אחרת (עד וכולל הזכות להכריז על בני אדם כרכוש ולקבל את זכות ההצבעה שלהם, בשיעור של שלוש חמישיות), אבל מצד שני לכלי התקשורת יש אחיזה מורגשת בקונגרס. מבחינת גוגל ופייסבוק, זה הולך להיות מאתגר.

על הכוונת של כלי התקשורת. פייסבוק צילום: גטי אימג'

איגוד כלי התקשורת מעלה טענה שאומרת שהדמוקרטיה לא יכולה לשרוד מצב שבו חדשות הן מוצר שהמחיר שלו הוא אפס. לטענתו, הכוח שמפעילות חברות הטכנולוגיה מאיצות היווצרות של ערוצי חדשות נחותים במימון אוליגרכים מקומיים וזרים, שמטרתם להשפיע על האקלים הפוליטי. כנראה שכל הרגולציה נגד גוגל ופייסבוק שמתחילה להשתולל באירופה גורמת למו"לים האמריקאים סוג של תקווה שמשהו כזה יכול לקרות גם אצלם. לא הייתי ממהר לחגוג.

קצרצרים

1. באובר החליטו על שטיק חדשני כדי לנסות להרחיק מעליהם את צחנת פרשת ההטרדות המיניות: למנות מנכ"לית במקום טראוויס קלאניק. אני לא בטוח שזה רעיון חכם במיוחד – שדרת העובדים הוותיקים שקידמה את תרבות ההטרדות המיניות של החברה, צפויה לעשות הכל כדי להכשיל אותה. אובר חייבים איכשהו להוריד את הפרשה מהכותרות. אחת המועמדות המובילות (וממה שנטען, בחבר המנהלים של אובר בוחנים כרגע רק מועמדות) היא סוזן ווז'קיקי, המנכ"לית של יוטיוב ומי שידועה בתור האישה שבגראז' שלה בנו את גוגל. הבעיה המרכזית בדרך למועמדותה: תביעת הענק בין וויימו של גוגל ואוטו של אובר. לא ברור למה ווז'קיקי צריכה לדחוף את הראש הבריא שלה למיטה כל כך חולה.

למה לה? ווז'קיקי צילום: אימג'בנק, Gettyimages

2. וולפרם אלפא היא אחת מתוכנות ה-AI היותר מוצלחות ברשת; היא מתיימרת לתת תשובה לכל שאלה, פלוס מינוס, כל זמן ששואלים אותה באנגלית. בין היתר, ה-AI מסוגלת לפתור שאלות מסובכות במתמטיקה - וכפי שגילו להוותם מורים למתמטיקה בארה"ב, מסוגל לתת תשובה שאי אפשר להתחקות אחריה. ה-AI מפרקת את השאלה, מסבירה את הצעדים, ומאפשר לתלמיד להעתיק את התשובה עם הפירוט שלה. גרוע מכך, מבחינת המורים, וולפרם אלפא לא משאירה אחריה שובל שמאפשר לעקוב אחרי ההעתקה. התוצאה היא AI שמלמדת את התלמידים שלנו לרמות את המורים שלהם, והחשדנים יוסיפו: מלמד אותם לרמות במתמטיקה כדי שבבואם להתמודד עם המזימות שלה להשתלט על העולם, יהיו נטולים את הכישורים המתמטיים הנדרשים לכך.

3. כמה פעמים מת סופר מריו, השרברב הכי מפורסם בעולם? ובכן, ב-Wired הלכו אל המקום שבו הולכים רק כאשר אתה מחוק לגמרי מהמשקה שקימבנו בנות לוט לאביהן וניסו לחשב. הנתון הפשוט היה מספר משחקי סופר מריו בעולם: רשמית, נינטנדו מכרה לאורך ההיסטוריה של המשחק 408.23 מיליון יחידות של שלל הכותרים שלו, בפורמט רגיל ודיגיטלי כאחד. אבל כמה פעמים מת מריו? זה השלב שבו מתפכח כותב Wired ומבין שאין לו בעצם שום כלי לעבוד איתו, ומבקש את עזרת הקהל. ברדיט, הוא מציין, מעריך כותב אחד שמריו מת 26 מיליארד פעמים; כותב אחר ברדיט מעריך את המספר בכ-10 מיליארד. בהתחשב באמינות הכללית של רדיוט, כנראה שהמספר יישאר תעלומה.