גלישה בסתר: המדינה רוצה להסתיר חסימה של אתרי אינטרנט

מחשיכים את החסימות: ועדת החוקה של הכנסת צפויה להצביע היום על שינויים בהצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט, שתמנע כל אפשרות לקבל מידע על האתרים שנחסמים ולבקר את אופן יישום החוק.

אם תאושר, תאפשר ההצעה למשטרה ולפרקליטות לפנות לבית משפט מחוזי בבקשה להוציא צו שיחסום את הגישה לאתרים של ארגוני טרור או כאלו שפעילותם מהווה עבירה על חוקי מדינת ישראל, למשל אתרי סחר בסמים או הימורים.

הצעת החוק, שמקודמת על ידי משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים, אושרה בקריאה ראשונה כבר לפני כשלוש שנים. הליכי החקיקה התעכבו והתארכו, בין השאר על רקע הקדמת הבחירות, אך בחודשים האחרונים מקיימת ועדת החוקה דיונים נמרצים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

במקרה שמדובר באתר שפועל מישראל יוכל בית המשפט להורות על הסרתו. ואולם בכל הנוגע לאתרים מחו"ל ניתן יהיה רק להורות לספקיות האינטרנט לחסום את הגישה אליו.

ועדת החוקה רוצה להסתיר חסימות אתרי אינטרנט צילום: שאטרסטוק

הצעת החוק כבר משכה ביקורת רבה, בין השאר על רקע טענות שחסימת אתר ברמת הספקית לא מונעת מגולשים שמעוניינים בכך את הגישה אליו. אך עתה מסתבר שלקראת ההצבעה בוועדה הוכנסו בחוק שינויים שהופכים את ההליך להרבה פחות שקוף. שלמעשה יוצרים מסך שחור שתאפשר למדינה להסיר אתרים מבלי שלציבור תהיה אפשרות לעקוב אחרי פעילותה.

המשטרה תוכל לחסום אתרים באופן חסוי

בנוסחים קודמים, כללה הצעת החוק סעיף (8 ב') שקבע שכל בקשה מצד המדינה למתן צו חסימה תפורסם באתרי משרד המשפטים והמשטרה, לצד מועד הדיון הצפוי בבקשה, ושכל אדם שרואה את עצמו כנפגע מהצו יוכל להתנגד לו בכתב. ואולם, לקראת הדיון היום הוסר סעיף זה לחלוטין.

"אם המשטרה תחשוב שצריך לחסום אתר, היא תגיע עם זה לבית משפט ואף אחד לא יקבל הודעה על הכוונה לחסום אותו או מה הסיבות לחסימה", הסביר ל"כלכליסט" עו"ד אורי סבח, מהאגודה לזכויות האזרח. "באופן מעשי, הדיון יתנהל במעמד צד אחד, כי בעל אתר שפועל מחו"ל לא יגיע לישראל כדי להתווכח אתם, וגם ספקיות האינטרנט בישראל לא נוהגות לקחת צד בוויכוח על חופש גישה למידע. אף אחד לא ידע שהדיון מתקיים, אפשר יהיה להשתמש בראיות חסויות ולא תהיה בדיקה אמיתית של גורמים כמו מה הנזק ההיקפי שעלול להיגרם או למה האתר זה צריך להיחסם".

סעיף אחר (12 א'), שעוסק בעדכון הציבור על צווים שהוצאו, שונה. בעבר קבע הסעיף שכל החלטה תפורסם באתרי משרד המשפטים והמשטרה, ותכלול מידע על כתובת האתר והסיבות לחסימתו. כעת, נכתב רק שהודעה על מתן הצו תפורסם, מבלי לפרט את תוכנה. "מהחוק לא ברור מה בדיוק צריכים לפרסם אחרי שנחסם אתר. רק תדע שביום כזה וכזה ניתן צו. לא תדע אפילו אם מדובר בצו הגבלת גישה או בצו הסרה", הסביר סבח.

סבח ציין שיש היגיון מסוים בהימנעות מפרסום כתובת האתר, בפרט כאשר מדובר באתרים של עבירות חמורות כמו פדופיליה וזנות. זאת, מכיוון שכתובת האתר יכולה לסייע לאנשים להגיע אליו בכלים שמאפשרים לעקוף חסימות אתרים דוגמת דפדפן TOR. עם זאת, לדבריו, ניתן להתמודד עם קושי זה במנגנונים מתוחכמים יותר שיאפשרו גם פיקוח על אופן ביצוע החוק, למשל הצגת הכתובת לידיד בית המשפט דוגמת האגודה לזכויות האזרח.

יישום לא יעיל

"אין אפשרות לעשות ביקורת על אופי השימוש בחוק, והנקודה החשובה היא הזכות לבקר, הזכות לדעת אילו החלטות נתנו ולאילו אתרים", הוסיף סבח. "ככה אפשר יהיה, למשל, לבקר מצב היפוטתי שבו 90% מהבקשות מוגשות לאתרי סחר בסמים ושאין בקשות לחסימת אתרי זנות. אני רוצה לדעת איך משתמשים בסמכות הזו, אילו אתרים חסמו לי, מה היו השיקולים, כמה אנשים ייפגעו".

סעיף נוסף (12 ב'), קובע שבעת גלישה לאתר שנחסם תציג הספקית הודעה שלפי הגישה אליו הוגבלה בצו. ואולם, שוב, הניסוח לא מורה על הצגת מידע חשוב שיכול לסייע לאזרחים. "לא יהיה שום הסבר למה האתר נחסם, אפילו לא מספר תיק בית משפט שאפשר להגיע אליו. מכל הכיוונים, עם המנגנון הזה אף אחד לא ידע מה קורה", אמר סבח.

עוד הזכיר סבח לחסימת אתרים צפויה להיות השפעה זניחה על הגישה של גולשים אליהם: "כשמדובר באתרים הממש נוראיים, החסימות לא יהיו רלוונטיות. מי שגולש בדפדפן TOR החסימה לא תהיה רלוונטית בעבורו. אנשים שעושים את הדברים האלו לא ייחסמו בכל מקרה. הרבה יותר חשוב לשתף פעולה עם האינטרפול ורשויות אכיפה במדינות אחרות כדי לפעול להורדת האתר ולהגעה למפעיל שלו".