להצטרף לוויכוחים של זרים בפייסבוק? זו חובה מוסרית

כמו אצל משתמשים רבים אחרים, בטח גם הפיד שלכם בפייסבוק מלא בוויכוחים. למעשה, ויכוחי-רשת כבר קיבלו מילת סלנג משלהם - 386, על שם קטע 386 בקומיקס הרשת הנפלא XKCD. ובטח תהיתם פעם אם כדאי להכניס את הראש לבלאגן הזה, אם להצטרף לוויכוח.

386 צילום: XKCD

האם זה באמת חשוב? האם תצליחו לשנות את דעתו של האיש בצד השני של האינטרנט? האם יש לכם חובה מוסרית, במידה בה נתקלתם בתועבה מוסרית, לנסות לתקן אותה? התשובה של רוב רוב האוכלוסיה השפויה תהיה, במידה של צדק, "תגיד לי, אתה התחרפנת?" מה הטעם לבזבז את הזמן שלך על טרולים בשנקל, צווחנים ברבע זוז, נוכלים שלא מסוגלים להיצמד לעמדה אחת או פחדנים אנונימיים בשמינית דובלין ספרדי מזויף?

ניתוח מעניין שהועלה לגרדיאן מראה שהתשובה הנכונה קצת יותר מורכבת. על הווכחנים והטרולים לא חלה חובה מוסרית - והם מנצלים זאת כדי לקדם פייק ניוז, תעמולת שנאה ועוד. ולכן, יש חשיבות גדולה לקול השפוי.

השיעור של לינקולן צילום מסך: blogs.nytimes.com

קל לשכוח שמראשית ימי הרטוריקה, היו לכל ויכוח שלושה צדדים: הצד שלכם, הצד היריב והקהל. והוא קריטי פה; כשלינקולן התווכח על העבדות, הוא לא דיבר אל בעלי העבדים. כשהוא אמר להם שהם מתביישים בעבדות, כי הם מניחים לילדיהם לשחק עם ילדי העבדים אבל לא עם ילדי סוחר העבדים, הוא דיבר אל הקהל המהוסס, שלא קבע עמדה. כשהוא אמר שכל אדם הגון בקהל לא היה מסכים למצב שבו עובד לא יקבל שכר הגון, ועל כן עבדות היא בלתי הגונה שכן היא שוללת את זכותו של אדם לשכר על עבודתו, בעלי העבדים לא היו על הכוונת שלו בכלל. וכך הוא הצליח לשכנע: הוא חשף את הטיעונים שלו למי שבאמת התעניין בלשמוע טיעונים; הן ברור שאת בעלי העבדים הוא לא היה מזיז.

ולכן, כשאתם נתקלים בוויכוח שעוסק במשהו שמשפיע על חיים של אנשים ולא על מצב רוחם, למשל - האם המשטרה עושה די במלחמה ברצח נשים בישראל, שווה להתערב. חשקו שיניים, עשו שריר וצאו אל הקרוב. זכרו שהיריב הוא אמנם המלעיז מעברו השני של המתרס - אבל המטרה היא האנשים שעומדים סביבו. 

מי, מה, למה, איפה, מתי?

אלו הן חמש השאלות העיתונאיות שהאייטם הזה לא יוכל לענות עליהן - ובכך ידגים את הבעייתיות של מדינת המעקב המודרנית.

נתחיל מה"מי": חברת טכנולוגיה אלמונית הגישה ב-2014 ערעור על הדרישה של ה-NSA לעקוב אחרי הלקוחות שלה. החברה ציינה שהדרישה הזו מפרה את הזכויות של לקוחותיה על פי התיקון הראשון לחוקה והתיקון הרביעי, שמונע חיפוש ללא עילה סבירה. בית משפט סודי למודיעין דחה את הדרישה. בקשת חופש מידע של ארגון זכויות האזרח האמריקאי מביאה לכם את כל המידע שיש, שמגולם בפסקה הזו.

מרכז ניטור איומים של ה-NSA צילום: איי אף פי

מי היו המועמדים למעקב? אי אפשר לדעת, אבל אפשר להניח בהתחשב בערעור שחלקם לפחות היו אזרחים אמריקאים. איפה התבצע המעקב? אי אפשר לדעת. מתי הוא התבצע? סביר להניח שהוא התחיל ב-2014, אבל אי אפשר לדעת. למה הוא התבצע? אי אפשר לדעת. מה היו תוצאות החיפוש? אי אפשר לדעת. האם החיפוש הזה קידם במשהו את הבטחון הלאומי האמריקאי? על זה דווקא אפשר לענות: על פי המידע הסטטיסטי הנמצא בידינו, לא.

נזכיר: עד כה, לא הצליחה מדיניות השושו האמריקאית להראות ולו מקרה אחד של התקפת טרור שהיא הצליחה למנוע באמצעות המעקב המסיבי אחרי אזרחים אמריקאים. אם היה לה מקרה כזה, היא היתה מציגה אותו.

בדצמבר הקרוב צפויה לפוג הסמכות של ה-NSA לבצע "איסוף אגבי" של מידע על אזרחיה, כלומר לאסוף עליהם מידע "במקרה" תוך כדי איסוף מידע על אזרחים זרים. אממה, הקונגרס צריך להצביע על הנושא, וה-NSA טוענת שאין לה איך לדעת אחרי כמה אנשים עקבה בטעות.

וואלה. אני, במקום הקונגרס, הייתי עונה לה בנימוס שאם היא לא מסוגלת לדעת את זה, אין ספק שהיא עוקבת אחרי יותר מדי אנשים עם פחות מדי כלי ניתוח, ועל כן (כדי להקל עליה, כמובן) אני אוסר עליה מעתה לעקוב אחרי אזרחים בלי צו. הסיכוי שזה יקרה נמוך, עם זאת, מהסיכוי שהאיסוף המסיבי של ה-NSA ימנע טרור.

מסתגלים לכל דבר

בבריטניה נרשמה בשנים האחרונות דאגה ניכרת מהפער הדיגיטלי: הממשלה השמרנית רצתה לחתוך בכמה שיותר שירותים, אז היא העבירה אותם לרשת. מצד אחד, חיובי מאוד: במקום לגרור את עצמך לאיזה תור במשרד לא מואר, אתה פשוט מקליק כמה פעמים. מצד שני, חלק ניכר מהאוכלוסיה לא יודעת איך להקליק. וזו, לגמרי במקרה, האוכלוסיה שצריכה כמה שיותר שירותים ממשלתיים: ציבור הקשישים.

"אינסטגרם? לא בשבילי. בוא נראה מה חדש בפייסבוק" צילום: Shutterstock

שמרנים חסרי מצפון מקווים שהקשישים ימותו ויפסיקו להיות עול על הציבור בכך שהם מתעקשים לחיות מעבר לתקופה שבה הם שילמו מסים - אבל לרוע מזלם, הקשישים הם בדיוק מי שמצביע להם. הקשישים בבריטניה מתעקשים לחיות, ולכן נאלצו להסתגל.

אמנם חמישית מהקשישים אומרים שהם עדיין לא חשים בנוח באינטרנט, אבל לארבעה מכל עשרה כבר יש סמארטפון. למחצית מהמחוברים יש גם חשבון מדיה חברתית (90% מהם בפייסבוק, 1% באינסטגרם). אבל יש גם רבים מאוד שפשוט לא מעוניינים להתחבר לרשת, בעיקר בקרב בני 75 ומעלה.

לרוע המזל, לרוב הקשישים המחוברים בקיאות מאוד מוגבלת בגלישה בטוחה וביקורתית: רובם לא הקדישו לנושא מחשבה. חלקם הגדול לא מסוגל להבחין בין תוצאות חיפוש טבעיות לתוצאות ממומנות. וזה אומר שיש כאן כר פורה לכמה נוכלים זריזים. 

קצרצרים

1. מריסה מאייר פרסה את מצנח הזהב שלה ועפה מיאהו, משאירה מאחוריה עיי חורבות אבל לוקחת איתה כמויות מטורפות של כסף. בינתיים, פוטרו עוד כ-2,000 מהעובדים של מה שהיתה יאהו. הגורל שלהם כנראה לא מטריד את מאייר יותר מדי: בראיון ראשון מאז השקעתה הרשמית של החברה, היא התוודתה שהיא מתגעגעת לג'ימייל. כן, גם מאייר לא אוהבת את המייל של יאהו. אפשר היה לחשוב שכמנכ"לית היא תעשה משהו בנידון (היא הרי לקחה חלק בפיתוח של ג'ימייל) אבל כנראה שהבראת שירות המייל של יאהו לא עמדה בראש מעייניה. כשהתחילו התגובות העוינות לזרום, מאייר ציינה שהיא מתכוונת לשמור על חשבון היאהו שלה ושהיא רוצה להודות לצוות על כל העבודה המעולה שהוא עשה. יאללה יאללה.

עוזבת בחיוך. מאייר צילום: בלומברג

2. מערכת הבריאות האמריקאית זרקה לכלבים אנשים חולים עם חובות בלתי אפשריים, כי המערכת נקנתה על ידי חברות הביטוח ותוכנית הבריאות של ממשל טראמפ צפויה רק להחמיר את המצב. הפיתרון: פניות לאתרי מימון ההמונים. יותר ויותר אמריקאים לא יודעים איך להתמודד עם דרישות התשלום ואתרי מימון ההמון בארה"ב כורעים תחת העומס של אנשים שמתחננים שמישהו יעזור להם לשלם את חשבונות הבריאות.

3. האם פיירטביי תטבע? לאחר שבע שנים של הליכים, שהחלו שנים אחרי המשפט המפורסם של השוודישע פיראטען, החליט אתמול (ד') בית המשפט האירופי לצדק שאתר הפרות זכויות היוצרים יהיה אחראי משפטית על הפרת זכויות יוצרים. קבוצת בעלי זכויות בהולנד רצתה שספקיות הרשת שם יחסמו את האתר, אלו לא התלהבו מהרעיון, בית המשפט העליון ההולנדי בעט את השאלה לעבר בית המשפט הכלל אירופי, ועכשיו זה הכריע בשאלה האם פיירטביי היא פלטפורמה שנמצאת בקשר עם הציבור ועל כן אחראית להפרת זכויות יוצרים. התשובה, למקרה שזה לא היה ברור, היא "כן". מומחים אמרו שההשפעה על פיירטביי תהיה כנראה שולית משום שהיא גם כך חסומה בהמון ספקי רשת, אבל הפסיקה צפויה לגרום למפעילים עתידיים של אתרים כאלה לחשוב על כך שנית.

4. ועדה של הפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג, לא התרשמה מחוק הבזק שהציעה הממשלה נגד פוסטי שנאה בפייסבוק, חוק שצפוי היה להביא לקנסות כבדים על הטרשת החברתית. הוועדה מצאה שהחוק לא מגדיר כנדרש מהי עבירה שיש עליה ענישה, ואיננו מציין דוגמאות או קווים מנחים לקביעה מתי תוכן הופך לעבירה. החוק, בצורתו הנוכחית, מטיל קנס כבד על פייסבוק ושאר חברות המדיה החברתית על כל פוסט שנאה שהן לא מסירות תוך זמן קצר, משעודכנו עליו. אחרים הצביעו על נקודה בעייתית: העברת האחריות לקביעה מה חוצה את הקו הפלילי מבתי המשפט לחברות פרטיות. נציג הממשלה הודיע שהמלצות הפרלמנט יועברו לעיון הממשלה.