מה ההבדל בין פושע שנאה וסתם מישהו שעשה לייק?

פושע-שנאה, או סתם מישהו שעשה לייק?

בסוף השבוע האחרון ניגש שון אורבנסקי, גזען לבן בן 22, אל קבוצה של שלושה אנשים שחורים באוניברסיטת מרילנד, שלף סכין ודקר למוות את ריצ'רד קולינס, בן 23. המשטרה עצרה זמן קצר לאחר מכן את אורבנסקי ומשם הדברים הסתבכו. על פניו, תיק פשוט - רצח ללא התגרות; אבל האם אורבנסקי גם אשם בפשע שנאה? בחיפוש על מחשבו, הסתבר שאורבנסקי חבר בקבוצה בשם Alt Reich: Nation. כפי שלא מסובך להבין, מדובר בקבוצה ניאו נאצית על טהרת הגזע הלבן. האם דקירה של אדם שחור על ידי חבר בקבוצה כזו, די בה כדי להרשיע בפשע שנאה?

פה אנחנו נכנסים לשטח מעורפל משפטית. התשובה ההגיונית היא "כן". אבל, למרבה המזל, אנחנו לא מרשיעים אנשים על סמך הגיון ישר. יש צורך בראיות. האם לייק לקבוצה ניאו נאצית הוא ראיה במקרה כזה?

שנאה ברשת. האם לייק הוא ראיה?

לא ברור; חוקרים אומרים שאם אורבנסקי היה כותב פוסט, נניח, זה היה פשוט יותר. יש היסטוריה משפטית ארוכה של הסתמכות על דברים שאנשים כתבו כראיה לכוונות שלהם או להלך רוחם, ובית משפט יקבל פוסטים כאלה כראיה בלי יותר מדי בעיות. אבל לייק – מה הוא אומר, בעצם? הצטרפות לקבוצה היא אקט פסיבי – במיוחד לאור העובדה שכל אחד יכול לצרף אתכם לקבוצה בפייסבוק, בלי לשאול אתכם. בקבוצה עצמה, אגב, טוענים שאורבנסקי לא מוכר להם, שהוא אכן הצטרף לקבוצה אבל לא כתב שם כלום. המשטרה בודקת את הטענה הזו.

המקרה מסובך עוד יותר בארה"ב, שם לגמרי מותר להביע עמדות גזעניות, אסור רק להשמיע קריאות שמובילות ישירות לאלימות. מצד אחד, אי אפשר להאשים כמו הקבוצה הזו בפעולות של "זאב בודד" (עאלק), אבל מצד שני - איזו מטרה אחרת היא משמשת? ועד שבתי המשפט יפסקו, מה שייקח זמן, פייסבוק תמשיך להתחמק מאחריות לכך שהיא מספקת במה לחלאות האלה.

"תעמולה באמצעות מעשה"

טרור פוליטי, בניגוד למה שנהוג לחשוב, הוא לא תופעה חדשה – וזאת אפילו אם אנחנו מתעלמים מטרור של מדינה, שהוא כנראה סוג הטרור העתיק ביותר. טרור פוליטי מגיע במאה ה-18, ופורח במאה ה-19. האנרכיסטים – יש סיבה למה נהוג לצייר אותם מחזיקים פצצה עם פתיל בוער – נהגו לכנות את הטרור "תעמולה באמצעות מעשה": פעולה מזעזעת שמאלצת את הציבור לשים לב למה שהניע את מבצע הפעולה.

זו היתה גם המטרה של הפיגוע במנצ'סטר שלשום: קודם כל להטיל אימה, אחר כך למשוך תשומת לב. רק שאנחנו לא במאה ה-19 יותר. אז היו בעיקר מהדורות עיתונים, ובמקרים יוצאי דופן מהדורות מיוחדות. כמה עשרות שנים אחר כך הגיעו הרדיו והטלוויזיה, והם עדיין היו בשליטה מרכזית – בין אם של הממשלות או של אליטות תרבותיות. היכולת של הטרוריסטים לנכס אותם לצרכיהם היתה מוגבלת.

זירת הפיגוע במנצ'סטר צילום: איי פי

אולי שמתם לב, אבל למרות שרמת הפיגועים ירדה משמעותית מאז 2004, ההדים שלהם חדים הרבה יותר. אי אפשר להתעלם מהם או למצוא מחסה. הסיבה לכך היא הרשתות החברתיות. זה כבר לא כמה עיתונים או כמה תחנות רדיו: כולם משדרים לכולם את התמונות המזעזעות, הן מגיעות לך לפיד יחד עם תחושת התסכול, האימה, ולעתים קרובות גם השנאה של האנשים שסביבכם. בתא התהודה שבנינו לעצמנו, זה מהדהד מכל קיר.

וגם זה אחד האפקטים שהטרוריסטים בונים עליו. הם בונים על כך שהצופים באימה ימשיכו להפיץ אותה הלאה. הם בונים על כך שגם מי ששרד, יצטרך להתמודד לא רק עם הטראומות שלו אלא עם העובדה שהן מהדהדות מכל עבר. זו מלחמה פסיכולוגית במובן הפשוט והבוטה ביותר שלה, ואנחנו צריכים לעשות את שלנו.

אז מה עושים? קחו דוגמה מאנגליה, שפועלת לפי הסיסמה הישנה Keep Calm and Carry On. צריך לדווח, בהחלט. לתת את הפרטים, המספרים, השמות, המקום, זהות המבצעים. בלי תמונות של ניצולים מבוהלים, בלי תמונות של פאניקה ברחוב או אנשים קופצים ממגדלים. לנשוך את השפה, להישבע להביא דין וחשבון לאחראים, ולא לשחק את המשחק שלהם, לא להיות חלק ממערך התעמולה שלהם. זה לא פשוט, אך הכרחי - כי המבנה הדמוקרטי לא מתמודד היטב עם רגשות קשים; ההתקפה הרצחנית במנצ'סטר נועדה להשפיע על ההליך הדמוקרטי בבריטניה, כפי שהפיגועים שם ב-2007 הובילו בסופו של דבר להתפטרותו של טוני בלייר וכפי שהפיגועים בספרד הפילו את הממשלה. 

מי קנה את הפרסומת שלי?

ואם לדונלד טראמפ לא היו מספיק צרות בחזית שיתוף הפעולה עם רוסיה, קוראת עכשיו חברה בוועדת הבחירות הפדרלית לחקור האם סוכנים רוסים קנו מודעות בפייסבוק לקראת הבחירות.

האסטרטגיה הרוסית בבחירות 2016 היתה להפיץ כמה שיותר שמועות שקריות על הילארי קלינטון - מה שהיה קל במיוחד בהתחשב בכך שהנטיה האוטומטית של קלינטון היתה ליצור טיוח. כל פרשת המיילים המיותרת שלה יכלה להיעצר כבר ב-2015, אם רק היתה טורחת לומר קצת אמת. אבל בדיוק על זה ההאקרים הרוסים עבדו.

האם היה מודע לפעולת הרוסים? טראמפ צילום: ynet

מיליוני פרסומות רצו בפייסבוק לפני הבחירות, הרבה מהן לידיעות מפוברקות על קלינטון. חלק מהן הוזמנו על ידי הקמפיין של טראמפ, וזה היה מסריח אבל במסגרת הכללים המקובלים של המשחק. רק שעכשיו נראה שחלק מהן הוזמנו על ידי הרוסים. שימוש בכספים זרים בבחירות מנוגד לחוק. הוועדה הפדרלית בוחנת כעת האם פרסומות פייסבוק שימשו כעוד חלק מאסטרטגיית הלחימה הפסיכולוגית של רוסיה נגד ארה"ב. האם הן הטו את הבחירות? יהיה מסובך להוכיח את זה. האם הקמפיין של טראמפ היה מודע לפעילות הזו? זו שאלת המפתח.

קצרצרים

1. במסגרת הנסיונות הנואשים של טוויטר לקושש כסף לפני שוול סטריט תסגור לה את הבאסטה, עלה מישהו על הרעיון המופרך הבא: כביכול, יש לה משתמשים שרוצים לנהל שיחות פרטיות עם תאגידים. ועל כן, בוטים של תאגידים - אפילו לא בני אדם, רבאק - יוכלו מעתה לשלוח הודעות פרטיות למשתמשי טוויטר. בטוויטר מסרו שהמטרה היא "ממשק כיפי ומהנה" מול התאגיד רב המחושים ובכלל לא משהו מסחרי.

לדבר עם בוטים? לא תודה צילום: LEX VAN LIESHOUT

2. השעה 13:50 ובהתאם אובר שוב בצרות משפטיות: החברה הודתה שהונתה את נהגיה בעיר ניו יורק, בכך שבמשך שנתיים וחצי שילמה להם "בטעות" פחות כסף משהגיע להם. היא אמורה היתה לגבות את העמלה שלה מדמי הנסיעה, לאחר שהורידו מדמי הנסיעה את המסים המקומיים. אובר חישבה את העמלה שלה על פי סך כל העלות של הנסיעה – אולי השטיק הכי ישן בספר – והונתה בכך את הנהגים בעשרות מיליונים. היא נתפסה, ועכשיו היא תחזיר לנהגים את הכסף שלקחה מהם.

3. אחרי שמחשבים ניצחו בשחמט וגרוע מכך, ב-Jeopardy, מגיע עוד רגע של השפלה למין האנושי: AlphaGo, תוכנת גוגל המתמחה במשחק גו, ניצחה את אלוף העולם. הניצחון היה בנקודות, ולא בהרבה מהן, אבל ניצחון זה ניצחון. בגוגל דיווחו שהמשחק הציג מהלכים שלא נראו במשחקים קודמים, מה שאומר שהמחשב היה גם יצירתי. אפשר להתנחם בכך שהשחקן האנושי יודע לעשות עוד כל מיני דברים בעוד שהמחשב יודע רק לשחק גו, אבל זו תהיה נחמה פורתא כשהמחשב יפעיל את הידע האסטרטגי שלו כדי לוודא את השעבוד של כולנו, ורצון המיעוט הממוחשב יהיה שהרוב האנושי יכין להם תה. 

4. שרי האיחוד האירופי הסכימו אתמול (ג') על הצעת חוק שתטיל על חברות המדיה החברתית אחריות לתוכן שנאה שמתפרסם אצלן. ההחלטה, שלגמרי לא במקרה מגיעה בעקבות ההתקפה הרצחנית במנצ'סטר, עדיין טעונה אישור של הפרלמנט האירופי - אבל הרבה חברים שם כבר הביעו תמיכה בחוק כזה. שורה של ממשלות באירופה, הבולטת ביניהן גרמניה, כבר הבהירו לפייסבוק והשאר שהמצב הנוכחי לא יוכל להמשך. החקיקה מתייחסת בינתיים לסרטונים והחברות נדרשות ליצור מערכות שיזהו תוכן קיצוני בתוכם. בין הזעם הציבורי ובין הרצון של פייסבוק להוציא כמה שפחות כסף על דברים כאלה, מסתמנת כאן יופי של התקפה על חופש הביטוי. באותה הזדמנות, כי טרור הוא יופי של תירוץ להעביר חקיקה לא קשורה בלי שמישהו ישים לב, החוק דורש מפלטפורמות הזרמה כמו נטפליקס לשדר 30% תוכן אירופי מקורי במקום 20%, כפי שהיה עד כה.