כשהחדשות המזויפות מביסות את פייסבוק במגרש שלה

השופר של הרמאים

שבועות ספורים אחרי שהודיעה פייסבוק בקול תרועה על כך שהיא הולכת להילחם בחדשות מפוברקות, נראה שעד כה המאבק שלה כושל באופן מביך. החברה אספה שורה של אנשים טובים, אלה בדקו את האמינות של ידיעות ומדי פעם קבעו שהן מזויפות. פייסבוק, בהתאם, הכריזה עליהן כחדשות מזויפות.

ואז אנשים התחילו לקדם אותן; המקרה הבולט הוא של איזה עלון קקיוני מרוד איילנד, שפרסם מאמר לפיו מאות אלפי אירים יובאו לארה"ב כעבדים במאה ה-19. פייסבוק הכריזה על הידיעה, זמן ניכר לאחר שפורסמה והופרכה, כבעלת אמינות "שנויה במחלוקת". מיד זינקו אלפי שמרנים לעזרתו של הכותב והודיעו שהם לא יסכימו לכך שפייסבוק תסתום לו את הפה. התוצאה: זינוק מטורף בחשיפה לבולשיט שפורסם.

נלחמת בפייק ניוז, עוזרת למפיצים. פייסבוק צילום: The Telegraph

הבעיות בהליך הזה ברורות: פייסבוק מגיעה לטפל בחדשות מזויפות באיחור ניכר, רק אחרי שהן הופצו מספיק כדי שהיא תהיה מודעת להן; תהליך הבדיקה לוקח זמן, כי כפי שמדגים לנו דונלד טראמפ על בסיס יומי, הרבה יותר קל להנפיץ שקר מאשר להפריך אותו; ובסופו של דבר יש סכנה שפייסבוק תהפוך את השטות הזו לפופולרית עוד יותר.

בהתאם למסורת שלה, פייסבוק מסרבת למסור מידע על המספרים שקשורים לחדשות מזויפות, מספרים שרק היא מחזיקה בהם. כשפייסבוק מסרבת למסור מידע, סביר להניח שהוא לא מועיל לתדמית שלה. יש רק דרך אחת למנוע מפייסבוק להפוך למדגרה של סיפורים שקריים: לחשוב פעמיים ושלוש לפני שמשתפים משהו ולהקפיד לוודא שאתם משתפים משהו נכון ולא שטות מפוברקת.

פייסבוק, מצידה, לא תגביל את פעולת השיתוף - שהרי מהלך כזה ישבור את הפונקציונליות שלה. ויש בכך היגיון: כל מידע יצטרך לעבור תחת עין של צנזור (מה לעשות, זה השם המדויק לכך), אנחנו חוזרים לעידן הפרה-דיגיטלי ולשליטה של אליטות במידע.

כאן חשוב להזכיר שפייסבוק עצמה היא צנזור ושאין לה שום מעצור במניעת גישה למידע: היא מונעת מנשים לצלם את עצמן מניקות. היא מונעת מאנשים לכתוב בשמות בדויים. היא מורידה ידיעות אם מספיק אנשים מתלוננים עליהן. את כל זה היא עושה למען הבזוי במניעים, בצע כסף - היא לא רוצה להפחיד את המפרסמים. הרשת החברתית פייסבוק מנסה להתכחש למעמדה כמו"ל החזק ביותר בעולם, כי המעמד הזה מטיל עליה אחריות ואחריות משמעה כסף שהיא לא רוצה להוציא.

אין כניסה לרובוטי הובלה

אין כניסה לשליחים רובוטיים

סן פרנסיסקו שוקלת לאסור על הפעלת רובוטים להובלה בתחומה. הסיבות לכך ראויות לעיון: כמה וכמה ערים בארה"ב מאפשרות ניסויים ברובוטים גלגליים לצרכי הובלה. הניסויים היותר שנויים במחלוקת הם אלה הקשורים לרובוטים מעופפים. אף אחד לא רוצה שחתיכת פלסטיק עם רוטורים שנושאת מטען תיפול לו על הראש. סוג אחר של רובוטים הוא כאלה שמסתובבים על המדרכה, במהירות הליכה. כרגע הם בפיקוח אנושי אבל די בקרוב הם כבר יהיו אוטונומיים.

רובוט שליח צילום: Starship Technologies

לכאורה, פתרון מושלם לבעיית ההובלה: אתה צריך משהו במהירות? רובוט קטן יגיע אליך תוך זמן קצר. אין צורך במשאית, אופנוע או מפעיל אנושי. בפועל, השימוש בהם כרוך בהרבה בעיות: רובוטים שנעים על מדרכות במהירות הליכה יפריעו להולכי רגל, במיוחד לילדים, קשישים ובעלי מוגבלויות. המשטרה תתקשה לאכוף את התקנות, כי היא לא תוכל לדעת כמה רובוטים נמצאים על המדרכה בכל רגע נתון. וישנה כמובן הסכנה שמישהו יגנוב את המוצר שהרובוט נושא.

ומעל לכל, רובוטים כאלה יחסלו את ענף ההובלה האנושי. יש בו עדיין לא מעט עובדים, הם לא נהנים משכר טוב במיוחד, והרובוטים פשוט ישלחו אותם הביתה. זה ודאי יהיה חיובי לחברות שמייצרות רובוטים, כנראה פחות טוב לשאר האוכלוסיה.

אופס, עוד אחד

נוזקה חדשה השתלטה לפני כשבוע על כ-200,000 מחשבים ברחבי העולם, והתחילה להשתמש בהם כדי לכרות מטבע דיגיטלי. על פי ההערכות, הפורצים עשו עד כה כמיליון דולר - הרבה יותר מהתקפת נוזקת הכופר WannaCry. המטבע שאותו הם כורים הוא לא ביטקוין, אלא מטבע חדש יחסית בשם Monero. יש סיכוי מסוים ששתי ההתקפות קשורות, כי הנוזקה האמורה השתמשה באותה פרצת אבטחה שהשתמשה Wannacry, פרצה שה-NSA שמרה לצרכיה והודלפה לרשת על ידי קבוצת ההאקרים Shadow Brokers. זו האחרונה, אגב, הודיעה אמש (ג') שיש לה עוד כמה כאלה בקנה.

הדלתות האחוריות עוברות מהאקר להאקר צילום: LinkedIn

מומחים תוהים כעת האם המידע החדש מחזק את הטענה על קשרים בין ההתקפות ובין צפון קוריאה, או שמא מדובר בשתי התקפות שונות ולא קשורות. רק לזכור, לפעם הבאה: מתקפת סייבר היא חגיגה שצריכה להגיע להרבה מאוד אנשים לפני שאנו שמים לב שהיא מתרחשת. מיקרוסופט תקפה השבוע את המנהג של ממשלות ברחבי העולם לנצל פרצות כאלה לצרכיהן, מבלי להביא בחשבון שפרצה, כאשר היא מתגלה, יכולה לשרת כל אחד.

קצרצרים

1. הכירו את שד סימוב, ברנש בודד שהחליט ליצור אפליקציה שתפקידה למצוא דייטים. אבל רק לאדם אחד: לו עצמו. עד כאן, פתטי אך סביר. עם זאת, כשסימוב החליט להוציא סימן רשום על האפליקציה - הוא קרא לה שינדר (Shinder) - הוא גילה הפתעה לא נעימה: בטינדר ממש לא אהבו את הרעיון והגישו התנגדות. לא רק הם: גם חברת המעליות שינדר הגישה התנגדות. סימוב הודיע שהוא בכלל לא בקטע של מעליות, ושהוא לא מאמין שהוא מהווה איום לטינדר. דבר אחד ברור: הסכסוך המשפטי הזה נתן לאפליקציה שלו יותר פרסום משהיא היתה משיגה אחרת.

שינדר צילום: BBC

2. השעה היא 12:40 ובהתאם, עוד בכירים באובר מסתבכים עם החוק. הפעם הם חשודים בהטרדה מינית ולא בגניבה מחברה מתחרה. כזכור, אחרי שהתפוצצה פרשת ההטרדות המיניות באובר לפני מספר חודשים, החל אריק הולדר (לשעבר שר המשפטים של ארה"ב וכעת דירקטור באובר) בחקירה פנימית בנושא. כעת מתפרסמת העובדה שסמנכ"ל הכספים של אובר ואחד הדירקטורים שלה נתונים תחת לחץ לפרוש. למה? משום שהם חשודים בהטרדה מינית. אם סמנכ"ל הכספים יפוטר, הוא יהיה המנהל הבכיר החמישי שעוזב את אובר מאז ינואר. דיווחים לא מאושרים אומרים שהקארמה עורכת מסיבה עם הרבה אלכוהול.

3. ממשלת אוקראינה, שנמצאת במצב מלחמה לא מוכרז עם רוסיה מאז 2014, הכריזה אתמול (ג') על איסור שימוש ברשתות החברתיות הרוסיות. הנשיא האוקראיני הורה לספקיות הרשת באוקראינה למנוע גישה לרשת החברתית הפופולרית ויקונטקטה ולרשת חברתית בשם אודנוקלאסניקי, כמו גם למנוע החיפוש יאנדקס ולשירות המייל mail.ru - שכולם נמצאים בבעלות אוליגרכים המקורבים לקרמלין. אוקראינה נימקה את הצעדים בכך שמדובר בסנקציות כלכליות על רוסיה; ליברלים חוששים שמדובר בנסיון לצנזורה. לא ברור אם אוקראינה ערוכה טכנית למימוש הצו, והוא צפוי להרגיז את 15 מיליוני משתמשי ויקונטקטה שחיים באוקראינה. הצו כולל גם הקפאה של הנכסים של החברות הללו בתחומי המדינה.

4. גוגל הדפה תביעה נגדה שניסתה למחוק את הסימן הרשום שלה על שמה. לטענת התובעים, גוגל הצליחה כל כך במלאכתה שהפועל "לגגל" (to google) הפך לשם גנרי לפעולה של חיפוש מידע באינטרנט. ומאחר והשם הוא גנרי, יש לבטל את הסימן הרשום עליו. בית המשפט דחה את התביעה. זו הוגשה לאחר שגוגל גילתה שמישהו רשם מאות שמות דומיינים שמכילים את המילה גוגל, התרגזה, הלכה לבית משפט וניצחה; הלוזר ניסה לבטל את עצם הרישום על השם גוגל. מגוגל נמסר שהיא בכל זאת לא מונופול ושכל אחד יכול להגיע בלחיצת כפתור אחת למנוע החיפוש המתחרה, נו, ההוא, איך קוראים לו.