לקראת עולם ללא אנטיביוטיקה

כל זאת, בהנחה ששום דבר לא ישתנה. ואחד הגורמים שמנסים לשנות את המצב המאיים הזה היא MeMed, חברת ביורפואה מחיפה שפיתחה בדיקת דם ייחודית שיכולה להפחית משמעותית את השימוש באנטיביוטיקה. עכשיו קיבלה החברה סיוע גדול למאמציה, בדמות חוזה פיתוח נדיר עם משרד ההגנה של ארצות הברית, שישלם לה בשנתיים הקרובות 9.3 מיליון דולר ויאפשר לה לפתח בדיקה שיכולה לשבת בחדר הטיפולים של כל רופא בעולם.

"במשך יותר משנתיים עברנו הליך גילוי נאות של הסוכנות להפחתת איומים במשרד ההגנה של ארצות הברית (DTRA), שבסופו הוחלט להעניק לנו את החוזה", אמר ל"כלכליסט" מייסד ומנכ"ל MeMed, ד"ר ערן אדן. "בסוכנות לא זוכרים מתי היתה הפעם אחרונה שהם נתנו חוזה כזה לחברה מחוץ ארצות הברית".

ד"ר ערן אדן צילום: אלעד גרשגורן

להגיע למרפאה בניו זילנד

MeMed נוסדה ב-2009 על ידי ערן אדן והד"ר כפיר עובד, שמכהן כסמנכ"ל הטכנולוגיות. הבדיקה שפיתחה החברה מסוגלת לזהות בדיוק גבוה האם זיהום בחולים שסובלים מחום הוא ממקור חיידקי או ממקור ויראלי, ומספקת לרופאים מידע חשוב על סוג הטיפול שיש לתת להם. זיהוי מקור הזיהום הוא כלי חשוב לרופא המטפל, ומסייע לו להחליט בדיוק גבוה האם צריך לתת למטופל אנטיביוטיקה. "לרופא המשפחה או בחדר המיון יש מעט פתרונות טובים, אבל ב-90% מהמצבים האלו ניתנת אנטיביוטיקה", אומר עובד. "המוצר שלנו יטפל בבעיה לא רק בבתי חולים, אלא יגיע גם למרפאה המרוחקת בניו זילנד".

בניגוד לבדיקות אחרות, הבדיקה של MeMed לא מתבססת על דגימת הגורם המזהם, אלא על התגובה של המערכת החיסונית לזיהום. דבר זה מאפשר לבצע את הבדיקה באמצעות בדיקת דם פשוטה, בלי צורך להגיע למקור הזיהום שיכול להיות קשה או אפילו לא ידוע, ומאפשר קבלת תוצאות בתוך דקות או שעות; במקום זיהוי שמצריך ימים.

ערכת בדיקות הדם שפיתחה החברה

הבדיקה הנוכחית של החברה מיועדת לבתי חולים, וכבר נמצאת בשימוש במוסדות רפואיים בארץ ובחו"ל. אולם, מדובר זו בדיקה שתפעולה מורכב יחסית, דורשת עבודת טכנאי מעבדה ומחייבת המתנה של שעתיים לקבלת התוצאות. הדור השני של הבדיקה מיועד לשימוש בנקודות הטיפול עצמן - למשל מרפאות, ויאפשר תפעול פשוט באמצעות מכשיר שולחני לא גדול, ובלי צורך במיומנות מיוחדת, למעט נטילת טיפות דם ספורות מהחולה. התוצאות מתקבלות תוך כמה דקות ובעלות של כמה דולרים בלבד.

בחיפוש אחר עוגן כלכלי

החוזה הייחודי שעליו חתמה החברה עם משרד ההגנה האמריקאי יממן את השלמת פיתוח הדור השני של הבדיקות. "הם הגיעו למסקנה שבתחום הפעילות שלנו מדובר במשחק היחיד בעיר", אמר אדן.

בעבור אדן - בנו של מנכ"ל אינטל ישראל לשעבר מולי אדן - הכניסה לתחום הביורפואה לא מובנת מאליה. "באתי מבית ליברלי: יכולתי ללמוד הנדסת מחשבים או ללמוד הנדסת תוכנה", הוא מספר. אחרי תואר ראשון במדעי המחשב, תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני במדעי המחשב בטכניון השלים אדן דוקטורט במכון ויצמן, בתחום שעל קו התפר שבין מדעי המחשב לביולוגיה מולקולרית.

מימין: ערן אדן וכפיר עובד צילום: אלעד גרשגורן

עובד התחיל את דרכו בצד השני של הספקטרום - בקורס טיס של חיל האוויר. "כל חיי חלמתי להיות טייס קרב", הוא סיפר. "הצלחתי להגיע לקורס אבל עפתי משם תוך שלושה חודשים. אצל אמא יהודייה יש רופא, עורך דין ועל טייס אפשר להתפשר. טייס ירד מהרשימה ועורך דין לא רציתי - אז החלטתי שאני הולך ללמוד רפואה. אחרי השירות הצבאי כקצין קרבי. לא התקבלתי לבית ספר לרפואה, אז התחלתי בתואר ראשון בביולוגיה ושם פגשתי את ערן. המטרה היתה להשתמש בביולוגיה ככרטיס כניסה לרפואה, אבל על הדרך התאהבתי בביולוגיה. המשכתי למסלול ישיר לדוקטורט בתורת החיסון, ובמקביל למדתי רפואה (עובד השלים לימודים רפואה ועבר את הבחינות של משרד הבריאות, אך לא ביצע סטאז', ולכן אין לו רשיון רופא, ע"כ). זו היתה השכלה מדהימה, הרבה מ־MeMed נולד בבית הספר לרפואה, בהבנה של הבעיות ובאילוצים שאנחנו צריכים להתמודד אתם".

כחלק מעבודת הדוקטורט שלהם עשו השניים מחקר משותף בתחום הטיפול בסרטן. "עבדנו על הדבר הזה הרבה שנים, ואז חשבנו האם אפשר לפתור באמצעותו בעיות אחרות, כאלו שאפשר לרתום אליהן את כוחות השוק. כי כדי להביא פתרון כזה לחולים, צריך כושר המצאה, ידע והמון־המון משאבים. היה ברור שאנחנו צרכים למצוא משהו עם עוגן כלכלי".

מעבר לאאוריקה

אדן ועובד אומרים שבמשך שנה היו להם רעיונות לא טובים והרעיון צץ בסוף בהרצאה על מחלות זיהומיות שעובד נכח בה. "פרופ' ישראל פוטסמן, אחד המלווים הראשונים שלנו, דיבר על עמידויות של חיידקים לאנטיביוטיקה, והציג תחזיות של מה יקרה בשנים הקרובות", מספר עובד. "חזרתי הביתה, דיברתי עם ערן בטלפון, וחשבנו להשתמש במערכת החיסון. די מהר הגענו למסקנה שזה צריך להיות פתרון שאפשר לעשות בכמה דקות, בצורה פשוטה, חסכוני ולא עובר במעבדה מרכזית.

"אלה אתגרים שנאבקו בהם במשך שנים כדי לפרוט את הרעיון למרכיביו הפרקטיים - למוצר. בתקופה שהתחלנו יצאו מאמרים אקדמיים מאוד יפים בתחום הזה, אבל אף אחד מהם לא נהפך למוצר בשל. השטן הוא בפרטים הקטנים: לא ברעיון הראשוני אלא באיך לממש אותו. כמות ההחלטות שהיינו צריכים לקבל היתה פנומנלית. למזלנו כרתנו את הענפים הנכונים. יכולנו בקלות לבנות את המוצר הלא נכון ולהיות בסיטואציה אחרת לגמרי. יש הרבה הילה סביב רגע הגילוי ה'אאוריקה', אבל כשזה נוגע לבניית מוצר טוב מה שחשוב זו העבודה הקשה שמגיעה אחרי הרגע הזה".

יכולות ניטור חדשות, שיסייעו לרופאים וחולים. אילוסטרציה צילום: shutterstock

פתרונות שמייעלים את השימוש באנטיביוטיקה אינם דבר של מה בכך. "הקושי להפריד בין חיידקים לווירוסים מייצר שני סוגים של בעיות", מסביר עובד. הראשון, שימוש חסר: שליש עד רבע מהמטופלים שצריכים אנטיביוטיקה לא מקבלים אותה. השני: שימוש יתר. כל מרשם שני של אנטיביוטיקה ניתן היום שלא לצורך. זו בעיה אדירה, שמייצרת נטל עודף של בין 10 ל-18 מיליארד דולר. שלא לדבר על כל הנזקים שזה גורם למטופל, החל מתופעות אלרגיות ועד לבעיות במערכת העיכול.

"אבל התוצאה העיקרית של שימוש יתר היא שחיידקים מפתחים עמידות. חיידקים עמידים הם בעיה אדירה שמאיימת על כל הרפואה המודרנית. אנטיביוטיקה היא כלי יסוד למטופלים עם זיהומים, אבל גם לחולים אונקולוגיים, יילודים, בניתוחים ובאלף ואחד מצבים שונים. ברגע שהעולם יגיע למצב שבו אנטיביוטיקה לא תהיה כלי שזמין לרופאים זו תהפוך לבעיה גלובלית, וזו הסיבה שגופים כמו משרד ההגנה האמריקאי נרתמים כדי לשנות את המצב".

המפתחים כנסיינים

השלב הראשון בעבודה היה לפרוט את האתגרים שאתם יש להתמודד, אומר אדן: "אתה מגיע לרופא עם ילד חולה. יש חום וחשד למחלה זיהומית. הרופא צריך לקבל החלטה האם זה חיידק או וירוס והאם צריך לטפל באנטיביוטיקה. יש הרבה פתרונות קיימים, אבל יש אתם הרבה בעיות. הראשונה היא זמן: כשאתה מגיע עם הילד לרופא אתה רוצה תשובה כאן ועכשיו. בעיה שנייה היא אי־נגישות למקור המחלה. אם הזיהום הוא בגרון אפשר להשתמש בסטיק. אבל הרבה פעמים הזיהום לא נגיש, למשל בסינוסים או בדלקת ריאות. יכול להיות גם שלא יודעים איפה הזיהום נמצא. בעיה שלישית היא שגם אם בודדת חיידק זה לא אומר הרבה. הזיהוי עצמו לא אומר שזה הגורם למחלה. הבעיה הרביעית היא שכל פעם שמפתחים כלי לזיהוי הווירוס יכול לעבור מוטציה.

"אלו ארבע האתגרים שזיהינו. רצינו מכשיר קטנצ'יק שעם כמות דם מאוד קטנה, בכמה דקות ובעלות סבירה יסייע לרופא לקבל החלטה אם זה חיידק או וירוס. הקונספט הכללי היה להשתמש בתגובה החיסונית: למצוא מולקלות של התגובה החיסונית, לנסות למדוד אותן עם חיישנים, שעוד לא ידענו מה הם יהיו, וכשנחבר ביניהן באמצעות אלגוריתמים יהיה לנו משהו מספיק מדויק".

עובדי החברה צילום: אלעד גרשגורן

מהנקודה הזו ב-2008 ועד למוצר הראשון עברו כמעט שש שנים, שבמהלכן החליטו אדן ועובד להתמקד בזיהוי חלבונים שמייצרת המערכת החיסונית, ושהרמות שלהם בדם משתנות בהתאם לסוג הזיהום שבו היא נלחמת: חיידקי או ויראלי. "כדי להגיע למוצר הדור הראשון שלנו, עברנו הליך מאוד ארוך של ניסויים, כולל על הדם של עצמנו", מספר אדן. "הוצאנו לעצמנו דם והדבקנו אותו בחיידקים ובווירוסים. נכשלנו לא מעט".

השניים מספרים על כישלונות גם בגיוס: "ב-2010 קיבלנו את הגיוס הראשון מחנינא ברנדס שהאמין בנו כשעוד לא היה לנו שום דבר להראות חוץ מברק בעיניים", מספר אדן. "עם ההשקעה הזאת עשינו ניסוי קליני קטן שנתן לנו קצה חוט". בהמשך באו ניסויים קליניים נוספים, גדולים יותר, כולל ניסוי חיצוני שתוצאותיו התפרסמו בסוף 2016 בכתב העת המדעי היוקרתי Lancet Infectious Diseases.

אבל הגיוס מברנדס היה יוצא דופן, ובמשך שנים התקשתה MeMed למצוא משקיעים. "הלכנו הרבה זמן במדבר", מתאר אדן. "לא מצאנו קרן סיכון שתיגע בנו עם מקל. כולם הסכימו שהבעיה שאותה אנחנו מנסים לפתור גדולה, אבל לא ראו איך אפשר לעשות מוניטיזציה. לפני ארבע שנים ראינו שינוי כשבכירי איגוד הבריאות העולמי החלו לדבר על סוף עידן האנטיביוטיקה. ואז התחלנו לראות הרבה משאבים שנכנסים לתחום. כולם מחפשים את הטכנולוגיה הבאה, אבל לפתח טכנולוגיה כזו לוקח כמעט עשור. הקללה של ללכת במדבר כל כך הרבה שנים נהפכה לברכה, כי כשבאו לחפש טכנולוגיות מספיק בשלות - אנחנו היינו כבר כמה שנים לפני העקומה. יש היום צונאמי גדול של ביקוש. זה מתבטא בין השאר במשאבים שנכנסים, בפניות של בתי חולים וחברות ענק, ובשיתופי פעולה כמו אלו שיש לנו עם האיחוד האירופי או משרד ההגנה".

החברה גייסה כספים מקרנות בינלאומיות בולטות, ובראשן הורייזן ונצ'רס של לי קא שינג, וב-2015 היה לה ביד את מוצר הדור הראשון שלה. "זו בדיקה שגם אם היא לא מושלמת, אפשר להתחיל ללמוד איתה, לעבוד עם שותפים", אמר אדן. "היא נמשכת שעתיים נטו, לא כולל הזמן שלוקחים את הדגימה, מעבירים למעבדה ומכינים. יש עדיין הרבה בעיות, אבל זה מספיק כדי להתחיל ללמוד ולקבל פידבק מהשטח, להפוך מחברה שעושה מו"פ לחברה שמטפלת בחולים".

לאמריקאים יש ציפיות

כיום, הבדיקה, שקיבלה אישור רגולטורי באירופה, שווייץ וישראל (ומצויה בתהליכי אישור מול ה-FDA), נמצאת בשימוש שוטף בבתי החולים בני ציון והלל יפה, ובניסוי קליני בשניידר וברמב"ם. "בעקבות העבודה הראשונית כבר קיבלנו פניות ממאות בתי חולים בכל העולם בבקשה לעשות שיתופי פעולה. פתחנו תוכנית שבמסגרתה אנחנו עובדים על ניסויים עם מרכזי מצוינות כמו יוניברסיטי קולג' בלונדון או ג'ונס הופקינס ובית הספר לרפואה של הרווארד". בסך הכול מריצה כיום החברה יותר מעשרה ניסויים קליניים שונים, שכוללים בין 500 ל-3,000 מטופלים כל אחד.

ההצלחה של החברה הביאה לה גם שלושה פרסים ומענקים מהאיחוד האירופי, בשווי כולל של יותר מ-11 מיליון דולר. עתה מצטרף אליהם גם חוזה הפיתוח הייחודי עם משרד ההגנה האמריקאי, שעתיד לפתוח לפניה דלתות נוספות. "זה כסף טוב שלא מדלל את אחזקות המשקיעים הקיימים, אבל לא פחות חשוב זה הקרדיט שאנחנו מקבלים", אומר אדן. "העובדה שהם בחרו לבוא ולשים את הכסף בחברה ישראלית זה דבר לא טריוואלי. חוזה כזה גם הוביל בעבר להתפתחויות מאוד מעניינות בקרב חברות אמריקאיות שקיבלו אותו, כמו רכישות או הנפקות. זה זרז לתהליכים עסקיים וטכנולוגיים משמעותיים מאוד.

"כחלק מהחוזה יש להם ציפיות מסוימות בנוגע להגדרות המוצר. אם הוא יתפתח לשביעות רצונם הם ירצו לראות כל מיני עסקאות המשך. הם עושים את זה לא לשם שמים, אלא כי הם מבינים שזה יכול לעזור לאוכלוסייה ולצבא האמריקאי. המימון שלהם יגרום להבשלה מהירה יותר של מוצר שהם יוכלו להשתמש בו לצורכיהם".

לדברי עובד, עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה אינה בעיה בלתי הפיכה: "היו מדינות סקנדינביות שערכו מחקרים לאומיים, ובמסגרתם הפחיתו שימוש באנטיביוטיקה בצורה ברוטאלית למשך שנה, ובדקו את ההשפעה של המהלך על חיידקים עמידים - וההשפעות מדהימות. הדרך הטובה ביותר לפתור את בעיית העמידות היא לא לעצבן את החיידקים כמה שנפחית את השימוש בצורה דראסטית כך נפחית את העמידות.

"הבעיה הזאת מצריכה פתרון מרובה מרכיבים, אבל אנחנו יכולים לתרום את התרומה הצנועה שלנו בהפחתה משמעותית של אנטיביוטיקה שניתנת ללא צורך במצבים שכיום אין להם מענה".

ומה עם אמא של עובד, שרצתה בן רופא? אפילו היא השתכנעה בסוף, הוא אומר. "אמא שלי היתה מאוכזבת הרבה שנים. היה לה קשה להשתחרר מהרעיון שאני לא אהיה רופא. 'אז בשביל מה למדת כל כך הרבה שנים?' היא נהגה לשאול אותי. רק לאחרונה החלה להבין במה אנחנו מתעסקים ומה אנחנו עושים".