מה קורה במושב האחורי של אובר

הסכרים נפתחו 

ימים קשים עוברים על אובר, בעקבות המכתב של העובדת לשעבר, סוזן פוולר, שבו תיארה כיצד הוטרדה מינית וכיצד מחלקת משאבי האנוש של החברה לא עשתה דבר, כתבו שני משקיעים ותיקים באובר מכתב חריף באופן חריג – ובאופן חריג לא פחות, גם פרסמו אותו. מיץ' ופריידה קפור כתבו שלאובר כבר יש מנהג קבוע: כשנחשפת עוולה של החברה, היא עורכת ישיבה של כל העובדים, מתנצלת עמוקות, נשבעת לשנות דברים, ומיד חוזרת לעסקים כרגיל. השניים ציינו עוד שמשקיעים, משום שהם מעוניינים בחברות בעלות צמיחה גבוהה, לא מענישים את החברה על ההתנהלות הזו. שתי צורות ההתנהלות הזו, כתבו השניים, חייבות לעבור מן העולם. ההתנהלות של אובר, הם כתבו, מעידה על חוסר נכונותה לגלות שקיפות, פתיחות וישירות.

טראוויס קלניק. ניסיון נואש למזער נזקים צילום: בלומברג

השניים כתבו עוד שהתרגיל של אובר, של הזמנת שר המשפטים לשעבר אריק הולדר לחקור את הפרשה, לא יועיל: הולדר עובד עבור אובר מזה מספר חודשים ושימש גם כשתדלן שלה. הוא לא מסוגל, לטענתם, לחקור את הפרשה ביעילות, משום שאובר היא לקוח גדול שלו. אותו הדבר נכון, לדבריהם, גם לגבי אריאנה האפינגטון.

הטענות של השניים על כך שאובר תמיד שבה לסורה הגיעו ברגע לא חיובי מבחינת החברה – כי פוולר ציינה שבימים האחרונים, קיבלו שורה של חברים שלה טלפונים שמטרתם לחשוף כמה שיותר פרטים על חייה האישיים. אובר הכחישה כל מעורבות – אבל בעבר היא נתפסה בדיוק בתרגילים כאלה, כנגד תובעים נגדה, וגם אז היא הכחישה. לפני מספר שנים החברה היתה במוקד סערה כאשר התברר שאחד הבכירים בה הציע להשקיע כמה מיליונים בחיפוש מידע מפליל על עיתונאים ביקורתיים כלפי החברה.

אם המנכ"ל, טראוויס קלניק, חשב שהוא יקבל קצת סיוע מהעובדות שלו, הוא טעה. ביום חמישי האחרון הוא כינס 100 מהנדסות, והן אמרו לו – בהקלטה שדלפה זמן קצר לאחר מכן – שהבעיה של אובר בכל מה שקשור להטרדה מינית היא מובנית ושיטתית. קלניק נשמע מתוח ולחוץ.

יש לו סיבה טובה: קמפיין #deleteUber צובר שוב תאוצה. הקמפיין הזה החל ב-2011, התעורר שוב ב-2014, ומאז שאובר התייצבה לצד ממשל טראמפ לא פוסק. המכתב של פוולר השפיע על הקמפיין, ומשתמשים שהחליטו למחוק את החשבון שלהם מדווחים שהם קיבלו הודעה מהחברה שאומרת להם שהיא מודעת להאשמות של פוולר, שזעזעו את החברה, וקוראת למשתמש לשקול שוב את החלטתו. מאובר נמסר שאכן, היו מסרונים כאלה, אבל נשלחו רק כ-40 מהם והם נשלחו בטעות.

אבל, מאחר וזו אובר, זו כמובן לא הפרשה היחידה שבה היא מסתבכת: אישה נוספת תובעת את אובר משום שלטענתה נהג של החברה ניסה לאנוס אותה. לטענת התביעה, אובר הורידה במכוון את רמת בדיקות הרקע לנהגיה כדי להגדיל את הרווחים שלה; כתוצאה מכך היא לא ידעה, או שלא היה אכפת לה, שהיא מעסיקה עבריין מין כנהג. אובר מסרה שהיא לא מגיבה על תביעות שמתנהלות נגדה.

שורה של חברות טכנולוגיה הבהירו כי הן מתנגדות לצעדים שנקט ממשל טראמפ כנגד טרנסג'נדרים, שמתבטאים בביטול הגנות שהעניק ממשל אובמה למיעוט הזה, שסובל מהתעללות חמורה ומשיעור התאבדות יוצא דופן. ההצהרות הגיעו עד כה מאלפבית, אפל, דל, IBM, פייסבוק, מיקרוסופט, ליפט, פינטרסט, סיילספורס, יאהו וזנפיטס.

דונלד טראמפ. חברות הטכנולוגיה ממשיכות את המאבק גם בתחומים אחרים צילום: איי פי

קבוצה חברות – אפל, IBM, מיקרוסופט, פייפאל, איביי ועוד – הודיעו שהן יגישו תצהירי ידידי בית המשפט בעתירה לעליון האמריקאי נגד הפגיעה בטרנסג'נדרים. פייסבוק וגוגל עדיין לא הודיעו על צעד דומה, אבל יש דיווחים על מגעים בתוך החברות לשכנוע ההנהלה להצטרף לעתירה.

זו צפויה להיות העתירה הראשונה בנושא הטרנסג'נדרים שמגיעה לעליון האמריקאי. מה שחשוב פה הוא העובדה שלחברות אין שום אינטרס עסקי בנושא הזה – אבל הן מכניסות את הראש הבריא שלהן למיטה הפוליטית הזו בדעה צלולה, פשוט משום שזה מה שנכון לעשות. הלוואי עלינו.

תוכנית טלוויזיה חדשה בארה"ב, The Hunted שמה, מציעה לאמריקאים מן השורה הזדמנות לנסות להיעלם – בזמן שצוות של מקצועני אכיפת חוק מנסה לצוד אותם. התכנית מראה, בין השאר, שלהיעלם מעיני מערכת אכיפת החוק היום זה כאב ראש לא פשוט.

בלתי אפשרי להעלם

הצופים נדהמים מהיכולת הטכנולוגית של צוות מעקב מקצועי: למשל, לקבל צילום של כל פיסת דואר שעוברת במשרד הדואר, ושל כל לוחית רישוי שעולה על הכביש. החלק האחרון לא ממש סודי – מצלמות עוקבות אחרי לוחיות הרישוי כבר שנים. ואף על פי כן, אנשים מופתעים כל פעם מחדש ממה שנוצר מהשילוב בין יכולות המעקב האלה.

אחד התרגילים האחרים שביצעו החוקרים הוא להעלות תמונות של שניים מן ה"מבוקשים" לטינדר, אבל לשחק איתם כך שברגע שמשתמש מחליק את התמונה ימינה, הוא יקבל תמונת מבוקש עם פרס כספי.

חכו עוד כמה שנים, כשמצלמות מעקב עם זיהוי פנים יהיו בכל מקום, ותגלו שאתם לא יכולים לצאת לקנות חלב בלי שכוח משטרה כלשהו יידע על כך, אם ירצה.

קצרצרים

1. דיווחנו בשבוע שעבר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית סגרה את חשבון המדיה החברתית של ארגון Feminist Voices, כתוצאה מהפרנויה הקבועה של המפלגה ומהחשש ששביתת הנשים שמתוכננת בארה"ב תשפיע גם על סין. בעקבות ההחלטה, נשים רבות בסין הפיצו פוסטי מחאה ברשת, ביניהם צילומים של נשים עם פה חסום ו(מאחר ואנחנו מדברים בסופו של דבר על הרשת) גם חתלתולים עצובים. זה כנראה משך יותר תשומת לב ממה שהצנזורים הסינים תכננו.

אלון מאסק. פרוזן יוגורט במקום זכויות צילום: בלומברג

3. תפקיד השגריר היה בשיאו במאות ה-18 וה-19, כשהאיש ישב כמעט לבד במדינה זרה, ותקשורת עם הבית ארכה שבועות עד חודשים ובינתיים היה צריך לייצג את המדינה שלך מול הממשלה המקומית עם כמעט אפס מידע והרבה מאד אלתור. תומס ג'פרסון העיר פעם בהומור שהוא לא שמע מהשגריר שלו בספרד שנתיים ושאם זה יימשך עוד חצי שנה הוא יתחיל לדאוג. העצמאות של שגרירים ירדה משמעותית כשהטלגרף נכנס לתמונה ואפשר היה לקבל מהבית הנחיות תוך שעות, מה שלא הפריע לחלקם לבצע תאונות דיפלומטיות ספקטקולריות (למשל, מדיניות החוץ העצמאית של כמה שגרירים רוסים ערב מלחמת העולם הראשונה). ככל שהתקשורת הפכה למיידית יותר, כך תפקידו של השגריר הפך לייצוגי יותר. ובכן, בסוף השבוע ניסתה דנמרק להחזיר חיות מסוימת לתפקיד, והודיעה על מינויו של השגריר הראשון לחברות הטכנולוגיה הגדולות. בכך אותתה דנמרק שהיא רואה בחברות הטכנולוגיה סוג של מעצמה, שיש צורך במשא ומתן וייצוג מתמיד מולן. נראה אם מדינות אחרות ילכו בדרכה.