שר המלחמה: איך נראה החזון המהפכני של סטיב בנון, האיש החזק בממשל טראמפ

1. כוח

"אפלה זה טוב. דיק צ׳ייני. דארת ויידר. השטן. זה כוח", אמר סטיב בנון ל"הוליווד ריפורטר" אחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית. כלי התקשורת והרשתות החברתיות לא יכלו שלא לחגוג את הציטוט הזה של בנון, יו"ר הקמפיין של דונלד טראמפ. הוא תפס את הכותרות גם באתרים הגדולים ביותר. אבל בכך הם המחישו בדיוק את מה שבנון ניסה להגיד באמירה על דארת ויידר והשטן: כלי התקשורת הופכים אותו לקריקטורה. "הם עיוורים למי שאנחנו ולמה שאנחנו עושים". בנון משוכנע שלו זה רק עוזר.

"התקשורת צריכה להיות מובכת ומושפלת, לסתום את הפה שלה ורק להקשיב למשך תקופה", הוא הצהיר בשבוע שעבר בראיון ל"ניו יורק טיימס", הפעם כבר כאסטרטג הראשי בבית הלבן, ושוב השווה את עצמו בבדיחות לדארת ויידר. "אני רוצה שתצטטו אותי: התקשורת כאן היא מפלגת האופוזיציה. הם לא מבינים את המדינה הזאת. הם עדיין לא מבינים למה דונלד טראמפ הוא נשיא ארצות הברית".

זו לא רק התקשורת. בנון מדבר גם על "מעמד התורמים", "הבועה המטרוסקסואלית", "השמאל הגלובליסטי", אלה שלדבריו איבדו קשר עם אמריקה, עם המסורת היהודית־נוצרית שלה, עם אנשי המעמד העובד הנאבקים להתפרנס, עם ההמונים הנשכחים בלב המדינה, שאותו בני האליטה רואים רק מחלון המטוס בדרכם מניו יורק לסן פרנסיסקו. "יש אנשים בניו יורק", אמר בנון ב־2014, בנאום בכנס בוותיקן שעוד נחזור אליו, "שמרגישים קרובים יותר לאנשים בלונדון וברלין מאשר לאנשים בקנזס ובקולורדו, ויש להם המנטליות האליטיסטית, שהם הולכים להכתיב לכולם איך העולם הולך להתנהל".

בנון וטראמפ. הגדיר את הנשיא הנבחר "כלי קיבול לא מושלם" למהפכה שהוא מתכנן צילום: איי אף פי

2. משילות

"זו תנועה כלכלית לאומנית", הגדיר בנון את הרוח שהוא מייצג בראיון ההוא אחרי הבחירות. "אם נצליח לספק את הסחורה אנחנו נקבל (בבחירות הבאות) 60% מהקול הלבן ו־40% מהקול השחור וההיספני, ואנחנו נמשול למשך 50 שנה. זה מה שהדמוקרטים פספסו. הם דיברו עם האנשים האלה שיש להם חברות עם שווי שוק של 9 מיליארד דולר ומעסיקות תשעה אנשים. זאת לא המציאות. הם איבדו קשר עם העולם האמיתי".

בנון עצמו הוא מולטי־מיליונר, בוגר בית הספר למינהל עסקים של הרווארד, יוצא בנק ההשקעות גולדמן זאקס, וגם רואה בעצמו חלק מתנועה חדשה שתהיה לקול לאלה שנותרו מאחור. בנאום ההוא מ־2014 — לפני שטראמפ הכריז על התמודדותו, לפני שבבריטניה הוכרז משאל עם על ברקזיט — בנון כבר דיבר על תופעה גלובלית, "תנועת מרכז־ימין פופוליסטית של מעמד הביניים, של העובדים של העולם, שפשוט עייפים מההכתבות של מה שאנחנו קוראים לו מפלגת דאבוס".

בנון התחיל לעבוד מהרגע שנכנס לבית הלבן כיועץ בכיר לנשיא, מקביל במעמדו לראש הסגל. על פי הדיווחים, בנון וסטיבן מילר, יועץ המדיניות של טראמפ, הם שניסחו את הצווים הנשיאותיים שבהם פתח טראמפ את כהונתו, כולל ההוראה לבנות חומה בגבול עם מקסיקו, ההחלטה לצאת מהסכם הסחר הטראנס־פסיפי והצעדים להחלשת הביטוח הרפואי של אובמה.

בנון ומילר גם עמדו במרכז תהליך קבלת ההחלטות שהוביל לאיסור הכניסה של אזרחי שבע מדינות מוסלמיות לארצות הברית, שעקף את המשרד לביטחון פנים ושר ההגנה. השניים הם שהובילו לכך שהצו יחול גם על בעלי גרין קארד, מה שתרם למהומה שהתחוללה בשבוע החולף בנמלי התעופה של ארצות הברית והסתיימה, בינתיים, בתבוסה משפטית לבית הלבן אבל גם בפיטורי סאלי ייטס, ממלאת מקום התובע הכללי.

ועוד: בשבת חתם טראמפ על צו נשיאותי לארגון מחדש של המועצה לביטחון לאומי, שהעניק לבנון, באופן חסר תקדים, מקום קבוע במועצה, במעמד שווה לשר החוץ ושר ההגנה, ובמקביל שלל את המעמד הזה מראש המטות המשולבים ומנהל המודיעין הלאומי. "זה צעד רדיקלי וחריג", הכריז הסנאטור הרפובליקני הנצי ג׳ון מקיין (המועמד לנשיאות ב־2008), ושר ההגנה הדמוקרטי לשעבר לאון פנטה אמר: "מעולם לא ראיתי שדבר כזה קרה, וזה לא צריך לקרות". וכל זה נכון ליום שלישי האחרון, בממשל בן שבועיים וחצי. באימייל ששלח השבוע ל"וושינגטון פוסט" קבע בנון כי "אנחנו חוזים עכשיו בלידתו של סדר פוליטי חדש, וככל שקומץ אליטות תקשורתיות ייהפכו ליותר נרעשות, כך הסדר הפוליטי החדש הזה ייהפך ליותר רב־עוצמה״.

בנון (עומד עם דפים בידיו) עם טראמפ ועמיתיו בחדר הסגלגל, בשבת. "אם נצליח לספק את הסחורה אנחנו נמשול למשך 50 שנה" צילום: רויטרס

3. מהפכה

טראמפ אינו אדם שמתנסח באופן מאורגן. גם אחרי שנכנס לבית הלבן, הוא המשיך להקדיש זמן לא מבוטל להתנצחויות עם התקשורת. בנון, כאסטרטג הראשי בבית הלבן, הוא מי שאמור לספק מסגרת כוללת ונהירה לממשל. הוא מי שכתב, עם מילר, את רוב נאום ההשבעה של טראמפ, טקסט שתיאר מציאות קודרת ("קטל אמריקאי") והציע תקווה חדורת לאומיות ("הקול שלכם, החלומות שלכם, יגדירו את הייעוד האמריקאי").

עד הקמפיין לנשיאות פעל בנון מחוץ לפוליטיקה הממוסדת, ובאמצעות המדיה הוא תמך בפוליטיקאים שמגלמים את רוח התנועה האנטי־ממסדית, בעיקר אנשי מסיבת התה. ואילו בנאום ההשבעה שובר המוסכמות של טראמפ לא הוזכרו החוקה ומגילת הזכויות, או זכויות בכלל. גם המילים "חירות" ו"שוויון" לא היו שם. פרופ' ג'דדיה פורדי, מומחה למשפט חוקתי באוניברסיטת דיוק, הצביע על כך שחזון הקפיטליזם הלאומני שבנון מציג אינו תלוי בהליך דמוקרטי. "נראה שלדעת בנון תפקיד הפוליטיקה הוא לא לבחור את הכיוון של הכלכלה, אלא להניע אותה לעבר יעד שכבר קיים בראשו".

ואמנם, בראיון ל"ואניטי פייר" בקיץ אמר בנון כי טראמפ הוא "מכשיר קהה עבורנו"; בפרופיל שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס" אחרי הבחירות סיפר עמית שלו כי בכמה שיחות במשך הקמפיין בנון הגדיר את טראמפ "'כלי קיבול לא מושלם' למהפכה שהוא מתכנן".

המילה מהפכה חוזרת בנאומים של בנון, שטעונים בגוון היסטורי. ב־2011 הוא השווה בין התקופה הנוכחית לרגעים מכוננים בתולדות האומה כמו המהפכה האמריקאית או מלחמת האזרחים והזכיר כי "מוטלת עלינו חובה קדושה לשמר את מיטב המסורות שלנו מהעבר ולהעביר אותן לעתיד". זו גם הבקשה שהעלה באותו נאום ב־2014, בפני באי הכנס שארגן המכון לכבוד אנושי, גוף נוצרי שמרני שיושב בוותיקן. "שאלו את עצמכם: 500 שנה מהיום, מה הם הולכים לומר עליי? מה הולכים לומר על מה שעשיתי בשלבי ההתחלה של המשבר הזה?".

4. משבר

הרגע ההיסטורי הנוכחי, הסביר בנון לנאספים בוותיקן, בנאום שנשא באמצעות הסקייפ מתוך מה שנראה כמו חדר השינה שלו, הוא רגע של משבר, והמטרה של ברייטברט, גוף החדשות הימני שבראשו עמד אז, היא "לאפשר לאנשים להבין את עומק המשבר הזה". ולא רק שאנחנו שרויים "במשבר של הכנסייה, משבר של האמונה שלנו, משבר של המערב, משבר של הקפיטליזם", אלא שאנחנו גם ניצבים "בשלבים הראשונים של עימות מאוד ברוטלי ועקוב מדם".

בנון מנה שלוש מגמות עומק שהתלכדו למשבר הזה. הראשונה היא "שני זרמים מטרידים מאוד" שזיהה בקפיטליזם הנוכחי. האחד הוא "קפיטליזם של מקורבים", שיוצר "עושר וערך לקבוצה קטנה מאוד של אנשים". הוא ציין שהקפיטליזם הזה בולט בסין, רוסיה וארגנטינה, אבל גם "שמסיבת התה נלחמת נגדו בארצות הברית". לדבריו, "הקרבות הכי גדולים שלה הם עם הממסד הרפובליקני, שהוא לאמיתו של דבר אוסף של קפיטליסטים מקורבים שמרגישים שיש להם סט נפרד של חוקים". שותפיהם הם "ג׳נרל אלקטריק ותאגידי הענק האלה שנמצאים במיטה עם הממשלה הפדרלית (…) ורוצים עוד ועוד כוח מונופוליסטי".

יהודים מפגינים נגד השתתפות בנון באירוע של ארגון ציוני אמריקה בניו יורק, בנובמבר. "התקשורת צריכה לסתום את הפה שלה ורק להקשיב למשך תקופה" צילום: אי פי איי

בנון יוצא גם נגד חסידיו האדוקים של השוק, נגד "פלג איין ראנד של הקפיטליזם הליברטריאני". הוא מדבר במונחים כמעט מרקסיסטיים: "זה קפיטליזם שמנסה להפוך אנשים לסחורות. אפשר לראות את זה בוול סטריט, שם כל דבר נראה כהזדמנות ליצירת איגרות חוב, ואנשים נתפסים כסחורות. ואני לא מאמין שלאבות המייסדים שלנו היתה אמונה כזאת".

בעבר הדברים נראו אחרת. "בשיא הפריחה של הקפיטליזם, שבה הוא הפיץ את רווחיו לרוב המין האנושי, כמעט כל הקפיטליסטים היו מאמינים חזקים במערב היהודי־נוצרי, ויסודות האמונה התבטאו בעבודה שלהם". השאלה שצריכה לשכון "בלבו של כל קפיטליסט", לפי בנון, היא "מה המטרה של מה שאני עושה עם העושר? מה המטרה של מה שאני עושה עם היכולת הזאת שאלוהים נתן לנו, שההשגחה העליונה נתנה לנו, להיות יוצר משרות ויוצר עושר?". כאן הדברים מתחברים למגמה השנייה שבנון מזהה, "תהליך חילון אדיר של המערב".

שני המשברים השלובים האלה, החומרי והרוחני, מתלכדים "עם משהו שאנחנו חייבים להתייצב בפניו: אנחנו נמצאים במלחמה מוחלטת מול הג׳יהאד האסלאמי הפשיסטי". המלחמה הזאת, לפי בנון, "היא כבר גלובלית, והיא הולכת להוביל לעימות עולמי שצריך להתמודד איתו כבר היום". המלחמה בטרור המוסלמי, וושינגטון שהתעשרה על חשבון השאר, הטונים הדתיים - כל אלה שבו ועלו גם בנאום ההשבעה של טראמפ.

5. הוביטים

ב־2011 ג'ון מקיין לעג לאנשי מסיבת התה; הוא הגדיר אותם מי שחיים בעולם של פנטזיה, תופסים את עצמם כמו "ההוביטים שנלחמים נגד מורדור" בספרי "שר הטבעות". בנון וברייטברט אימצו את המונח בשמחה, והחלו לכנות כך את הקהל שלהם. בבוקר שאחרי הבחירות בנון דיבר בתוכנית הרדיו של ברייטברט על "ההוביטים" שהיתה להם הזדמנות לומר את דבריהם. "האנשים והנשים הנשכחים של המדינה שלנו" הוא עוד ניסוח שבנון חוזר אליו, ושגם הוא מצא את דרכו אל נאום ההשבעה שהבטיח כי הם "לא יישכחו עוד".

"אני בא ממשפחת דמוקרטים עם צווארון כחול, אירים־קתולים, פרו־קנדי, פרו־איגודים", סיפר בנון (63) בראיון נדיר ל"בלומברג ביזנסוויק"

לפני כשנתיים. "לא הייתי פוליטי עד שהתגייסתי וראיתי כמה קרטר דפק את העניינים. נהפכתי למעריץ ענקי של רייגן. אבל מה שגרם לי לפנות נגד כל הממסד היה שחזרתי מניהול חברות באסיה ב־2008 וראיתי שבוש דפק את העניינים כמו קרטר. כל המדינה היתה אסון".

בנון התגייס לצי מיד אחרי הקולג' ושירת ארבע שנים על משחתת. אחר כך עבד בפנטגון, עשה תואר שני בלימודי ביטחון, למד ל־MBA והצטרף לגולדמן זאקס. הוא התמחה בעסקאות תקשורת ובידור, וב־1990 הקים חברת השקעות בוטיק המתמחה במדיה. ההצלחה הגדולה שלו נרשמה כשסייע לטד טרנר לקנות חברת הפקות, וחלק מהתשלום על כך קיבל בנתחי שידור במקום במזומן. אחת הסדרות שהוא נהנה מהתמלוגים שלה היתה "סיינפלד", אז בעונתה השלישית.

בסוף שנות התשעים בנון מכר את הפירמה והחל להפיק וליצור סרטים. ב־2004, כשביים סרט תיעודי על רונלד רייגן ("אל מול הרשע"), פגש את אנדרו ברייטברט, יוצא האפינגטון פוסט ודראדג׳ ריפורט, אתרי החדשות החלוציים של השמאל והימין האמריקאיים, והשניים הקימו אתר משלהם. "החזון היה לבנות אתר חדשות ימין־מרכז, פופוליסטי ואנטי־ממסדי", הסביר בנון, שהוביל את האתר לאחר מותו של ברייטברט ב־2012. השלוחה של כלי התקשורת הזה בוושינגטון, אגב, פועלת מביתו הקולוניאלי בעל 14 החדרים של בנון.

תפילת מחאה של מוסלמיות נגד איסור הכניסה לארצות הברית, בנמל התעופה בדאלאס ביום ראשון. בנון הוביל את ההחלטה על הצו, שספגה ביקורת אפילו ממקורבי טראמפ צילום: רויטרס

האתר קידם את אנשי מסיבת התה, דחף לברקזיט וגם חשף את התמונות האינטימיות של אנתוני וויינר, הפוליטיקאי הדמוקרטי חובב הסקסטינג, בפרשה שהביאה לפרישתו ופגעה גם בקמפיין של הילארי קלינטון. במקביל הקים בנון מכון תחקירים פוליטי, שאחד מתוצריו היה הספר "Clinton Cash" אשר גילוייו על קרן קלינטון סוקרו בהרחבה גם בעיתונות הממוסדת.

אחד ממקורות המימון של האתר והמכון הוא המיליארדר הנחבא אל הכלים רוברט מרסר ובתו רבקה, שלפי "הוול סטריט ג'ורנל" קנו חצי מהבעלות על ברייטברט בכ־10 מיליון דולר. רבקה מרסר, לפי הדיווחים, היא גם מי שהמליצה לטראמפ למנות את בנון למנהל הקמפיין בקיץ האחרון, אבל כבר בקיץ שלפני בנון הגדיר עצמו "מנהל הקמפיין" של טראמפ, באימייל לשותפתו ליצירת הסרט על רייגן (שפורסם לאחרונה באתר דיילי ביסט); בנון הדגיש שהעניין "חסוי".

6. לאומנות

בנון הגדיר את ברייטברט "פלטפורמה לאלט־רייט", הימין האלטרנטיבי. מי שטבע את המונח הזה, ריצ'רד ספנסר, חגג את הניצחון בבחירות בקריאת "הייל טראמפ" . Souther Poverty Law Center, עמותה העוסקת בזכויות אזרח, טוענת שבשנה החולפת ברייטברט אימץ "רעיונות בקצוות הקיצוניים של הימין, רעיונות גזעניים, נגד מוסלמים ונגד מהגרים". סגן נשיא סוכנות הידיעות אי־פי אמר כי בעבר היו קוראים לאמונות שבהן מחזיקים אנשי ה"אלט־רייט" "גזעניות, ניאו־נאציות או עליונות לבנה". כשהוכרז מינויו של בנון לבית הלבן התקיימו נגדו הפגנות שבהן נשאו המשתתפים שלטים כגון "בלי עליונות לבנה בבית הלבן", ומאות יהודים הפגינו מחוץ לאירוע של ארגון ציוני אמריקה שבו הוא היה אמור להשתתף; הוא לא הופיע שם בסופו של דבר.

בנון אומר כי אמנם ל"אלט־רייט" יש "כמה נימות גזעניות ואנטישמיות", אבל הדגיש שהוא מגלה כלפיהן אפס סבלנות, שהאתר שלו היה ממובילי המאבק בתנועת ה־BDS ושהוא פונה למגוון קהלים. "ההגדרה שלנו ל׳אלט־רייט׳ היא צעירים שהם אנטי־גלובליסטים מאוד, לאומנים מאוד, ונורא אנטי־ממסדיים", הסביר ל"וול סטריט ג׳ורנל". בנאום בוותיקן אמר שבתנועה נרחבת כמו מסיבת התה "תמיד יש אלמנטים שמגיעים לדברים האלה, אבל אנשים מבינים מה מאחד אותם, והאנשים בשוליים נהפכים לשוליים יותר ויותר. כשאתה מסתכל על כל מהפכה — וזו מהפכה — תמיד יש קבוצות נבדלות. לדעתי עם הזמן זה יישחק ונקבל תנועה שהיא יותר מיינסטרים מרכז־ימין".

האשמות בגזענות הופנו גם כלפי בנון אישית. במאבק על המשמורת על בנותיו ב־2007 טענה גרושתו כי הוא לא רצה שבנותיהם ילכו לבית הספר היוקרתי ארצ׳ר מפני שלמדו בו "יותר מדי יהודים". בימי הקמפיין בנון הכחיש בתוקף כי אמר את הדברים, ודוברת מטעמו גם הדגישה כי הבנות למדו בארצ'ר בסופו של דבר.

השבוע, אחרי שנאסרה כניסת מוסלמים לארצות הברית, עלה שוב לכותרות ראיון שעשה בנון עם טראמפ בנובמבר 2015 לתוכנית הרדיו של ברייטברט. טראמפ דווקא צידד שם במתן אפשרות לסטודנטים זרים באוניברסיטאות העלית להישאר במדינה אחרי הלימודים: "אנחנו צריכים להשאיר את האנשים המוכשרים בארץ הזאת", אמר טראמפ, ובנון השיב: "אתה יודע, כאשר שני שלישים או שלושה רבעים מהמנכ"לים בעמק הסיליקון הם מדרום אסיה או מאסיה… הנקודה שלי היא שמדינה היא יותר מכלכלה. אנחנו חברה אזרחית".

7. מלחמה

בזמן הקמפיין לנשיאות הצליח בנון לשמור על פרופיל נמוך יחסית. בתמונה מעצרת ימים אחדים לפני הבחירות הוא נראה עומד בצללים מאחורי הבמה. “לאו דזה אמר שאצל המנהיגים הטובים ביותר, כאשר העבודה מושגת האנשים יגידו: ׳אנחנו עשינו את זה בעצמנו׳. ככה אני הובלתי", הסביר ל"וול סטריט ג׳ורנל" אחרי הניצחון. "לא הופעתי בטלוויזיה פעם אחת במהלך הקמפיין. פעם אחת. את יודעת למה? כי פוליטיקה זו מלחמה. הגנרל שרמן מעולם לא הופיע בטלוויזיה לספר לכולם מה התוכניות שלו. אני לעולם לא מגלה לצד השני אילו קלפים יש לי ביד".

עכשיו, כשמתחוור כוחו בממשל טראמפ, בנון מוצא את עצמו במרכז תשומת הלב הציבורית. "במונחים של השפעה אמיתית, מר בנון נמצא גבוה יותר מכולם במדרג, למעט חתנו של הנשיא, ג׳רד קושנר, כך על פי יותר מ־20 אינסיידרים בממשל ופקידי ביטחון לאומי מכהנים או בדימוס", כתב "הניו יורק טיימס" השבוע. ואילו ב"פוריין פוליסי" צוטט קצין מודיעין שסיפר שבנון "מפעיל חבורת קושרים, כמעט כמו מועצת צללים לביטחון לאומי".

לאחר שכניסת מוסלמים נאסרה השבוע — כאמור תוך עקיפת הגורמים הרלבנטיים בממשל וללא עבודת מטה מסודרת, מה שהוביל ליישום כאוטי — טראמפ הגן על הפתאומיות של ההחלטה. אבל היא גררה ביקורת רחבה, אפילו מצד מקורבי טראמפ שהתייחסו להתנהלות אנשי הבית הלבן. "הבעיה שלהם היא שזו הפקת אוף־ברודווי שנהפכה ללהיט מספר 1 בברודווי", אמר ניוט גינגריץ׳, לשעבר יו"ר בית הנבחרים וכיום יועץ לא רשמי לטראמפ.

יש גם פרשנויות אחרות להתנהלות הבית הלבן סביב איסור הכניסה. "אני לא מאמין שהמטרה המוצהרת (של הצו) היא המטרה האמיתית", כתב בנג׳מין וויטס, עמית בכיר במכון ברוקינגס, אולי מכון המחקר המוביל בארצות הברית. "זאת האשמה חמורה, אני יודע, ואני לא משמיע אותה בקלות. אבל כאשר אתה מנסה להשיג מטרות ביטחוניות באופן רציונלי אתה לא דוחק לשוליים את הגופים הביטחוניים המומחים שלך ולא עושה דברים בלי להעביר את הרעיונות שלך תהליך בדיקה נורמלי בסוכנויות השונות. אתה לא הופך את האנשים הלא נכונים למטרה, באופן מוטרף, כשאתה מנסה להשיג באופן רציונלי יעדי ביטחון אמיתיים. מתי אתה עושה דברים כאלה? כאשר אתה מתעדף את הפוליטיקה הסמלית של להיכנס באסלאם מעל לכל אינטרס ביטחוני ממשי". גם "הניו יורק טיימס" כתב השבוע, במאמר מערכת שכותרתו "הנשיא בנון?": "טראמפ צריך יועצים שיכולים לחשוב באופן אסטרטגי ולשקול תוצאות מסדר שני ושלישי, מעבר להשלכות הפוליטיות הפנימיות המיידיות".

אבל יש מי שחושבים שהבלגן דווקא מתוכנן, וממדגימים באמצעות אנקדוטה שצוטטה אינספור פעמים: ההיסטוריון והסופר רונלד רדוש נזכר הקיץ בשיחה שקיים עם בנון במסיבה בביתו בוושינגטון, שבה המארח השווה את עצמו למנהיג אחר — "לנין רצה להרוס את המדינה, וזו גם המטרה שלי. אני רוצה למוטט את הכל, ולהרוס את כל הממסד הנוכחי". בנון רואה גם בסיפור הזה דוגמה לאופן שבו התקשורת מתמסרת לתיאורים מגוחכים שלו: "אז בחור שלא שמעתי עליו בחיים שלי טוען שהוא פגש אותי במסיבה, ואז טוען שאמרתי משהו על לנין, ומתייחסים לזה כאילו זו האמת מהכתובים, בלי שאף אחד בודק את זה".

כך או כך, מה שברור הוא שבנון אינו נרתע מעימות. "אתם קו ההגנה האחרון", אמר לאנשי מסיבת התה ב־2011, "אם אתם מוותרים, אנחנו גמורים".