דו"ח טכנולוגי
מדוע "סרטון העינויים" שפייסבוק הסירה חזר לככב ברשת החברתית?
השידורים החיים ממשיכים להציב את פייסבוק בעין הסערה, איראן משבשת את הגישה לאתרי פורנו בכל העולם, וג'וליאן אסאנג' רוצה לבנות מאגר של משתמשי טוויטר
כאב הראש הענקי של צוקרברג
כשפייסבוק לייב החלה לפעול, ציינתי כאן ששידור מעשי זוועה הוא רק שאלה של זמן. מאז, שידורים כאלה יוצרים שערורייה פעם בשבועיים, פלוס מינוס. המקרה הבולט האחרון הוא זה שהוזכר כאן ביום חמישי: של הנערים השחורים שחטפו ועינו נער לבן שסובל מנכות ושידרו את הכל בפייסבוק לייב במשך 30 דקות.
פייסבוק לייב. הסרטון שחזר לרשת
פייסבוק מצאה את עצמה תחת ביקורת חריגה בעקבות השידור, והיא סירבה להסביר מדוע המשיכה לשדר את הווידיאו הזה במשך 30 דקות. 16 אלף איש צפו בשידור, ולא מעט עיתונאים וסתם אנשים תהו למה השידור הזה נמשך ולא נקטע, כפי שקרה למשל במקרה שבו שוטרים התעמתו עם קורין גיינס. בסופו של דבר פייסבוק הסירה את הסרטון, אבל עדיין נמנעה מלמסור הסברים. היא גם לא היתה מוכנה לומר כמה אנשים פנו אליה בנושא.
הסירה? לא בדיוק. "הגרדיאן" חשף שהאתר הימני The Daily Caller העלה מחדש את הסרטון לפייסבוק, עם הכיתוב "שתפו את זה אם אתם חושבים שמדובר בפשע שנאה". לא שהיה בכך צורך מיוחד – התוקפים נעצרו וכבר נמסר שהם יועמדו לדין, בין השאר, על פשעי שנאה. הפעם פייסבוק לא התערבה והסרטון נשאר בעמוד של "הדיילי קולר". שני האתרים תלויים זה בזה, ציין "הגרדיאן", לצרכי תעבורה.
המערכות של פייסבוק מקדמות וידיאו באגרסיביות. וידיאו אלים מושך הרבה צופים. הרבה צופים משמעם הגדלה משמעותית של הסיכוי שמישהו יקליק על פרסומות. פייסבוק חיה מפרסומות. מצד שני, העסקה של עורכים איכותיים שיורידו דברים כאלה במהירות עולה הרבה כסף. זו הוצאה שפייסבוק עושה כמיטב יכולתה במהלך שנות קיומה להתחמק ממנה. בינתיים, לכל סאדיסט יש ערוץ שידור בווידיאו על חשבון מארק צוקרברג. כל זמן שהוא לא נשבע אמונים לדאעש, על כל פנים.
בשם הצניעות
הרפובליקה האיראנית לא אוהבת פורנו או כל אזכור של מיניות, והיא לוקחת את עצמה ברצינות יוצאת דופן. בעוד שבמדינה היהודית היחידה בעולם מדברים על סינון כברירת מחדל, באיראן הלכו כמה צעדים קדימה.
עלי ח'מינאי המנהיג העליון של איראן. מנהיגה משטר צניעות עולמי צילום: אי פי איי
בסוף השבוע גילו גולשי פורנו ברחבי העולם שהאתרים שאליהם הם נוהגים לגלוש נעלמו. 256 אתרים – רובם אתרי פורנו אבל לא רק – נמחקו מהרשת. מי שניסה לגלוש אליהם גילה עמוד ריק. עם זאת, בדיקה העלתה שהשרתים שלהם לא הופלו ואפילו לא הותקפו. אז מה קרה?
ובכן, חברת הטלקום המרכזית האיראנית העלתה כתובות מזויפות לאתרים האלה. הכתובות שלה נראו כמו דרך קצרה ומהירה יותר לשרתים שניסו להעביר את המשתמשים אליהם, וכמובן שהם לא הובילו לשום מקום. אבל המשתמשים המשיכו לנסות. הם הסיקו שהאתר לא היה זמין.
השטיק הזה מכונה bgp Hijack ובדרך כלל הוא קורה ברמה נמוכה הרבה יותר. לא ברור מה גרם להתפרצות הזו. אם יש כאן מדיניות, אולי הרמז לה הוא העובדה שחלק מהאתרים הללו לא היו אתרי פורנו – ההתקפה הזו צפויה להיות יעילה במיוחד נגד אתרי אופוזיציה.
טירופו של ג'וליאן אסאנג'
משהו רע עובר על וויקיליקס כבר הרבה מאוד זמן, מאז שרוב חברי הארגון נטשו אותו ב-2011 בשל התנהלותו של ג'וליאן אסאנג'. אסאנג', אסיר בפועל במעצר שהטיל על עצמו בשגרירות אקוודור כדי שלא לעמוד לדין בחשד לאונס, מתחרפן והולך. זה בלט במהלך מערכת הבחירות בארה"ב, כשאסאנג' עשה כמיטב יכולתו כדי להביא לתבוסתה של הילרי קלינטון, ובדרך הפך לכלי שרת של המשטר הפוטיניסטי.
ג'וליאן אסאנג'. מקים מאגר ומוחה על הדלפות צילום: David G Silvers
בסוף השבוע הגיעה ההתחרפנות לשיא לא מוכר: חשבון הטוויטר של וויקיליקס תקף את ממשל אובמה על כך שלכאורה הדליף מסמכים ל-NBC מחקירת המודיעין בפרשת השיבוש הרוסי של הבחירות. לטענת וויקיליקס, ממשל אובמה "העביר באופן בלתי חוקי מסמכים סודיים ביותר ל-NBC מטעמים פוליטיים, לפני שהנשיא הנבחר קיבל הזדמנות לקרוא אותם".
מילא שוויקיליקס בפינה של דונלד טראמפ; אלה לא בדיוק חדשות. אבל וויקיליקס תוקפת את ממשלת ארה"ב על הדלפות? באמת? אתם זוכרים שיש לכם Leaks בשם?
ובעודנו מנסים להבין מה קורה כאן, יצאה וויקיליקס בהצהרה סהרורית עוד יותר: היא הודיעה שהיא מתכוונת לבנות מאגר מידע של אנשים שיש להם חשבון מאושר בטוויטר. המאגר אמור להכיל את הפרטים האישיים של המשתמש, כגון קשריו הפוליטיים, קשריו העסקיים ובני המשפחה שלו. למה? כי לדעת וויקיליקס מדובר ב"פיתוח מדד להבנת רשתות השפעה". כשיותר מדי אנשים יצאו נגד ההכרזה, וויקיליקס מחקה את הציוץ המקורי שלה. אבל אין לדעת האם היא לא מפתחת מאגר מידע כזה בכל זאת: אין ספק שהוא יהיה שימושי למודיעין הרוסי או סתם למטרות סחיטה.
קצרצרים
1. דו"ח המודיעין האמריקאי על הפריצה הרוסית לתשתיות המפלגה הדמוקרטית שפורסם ביום שישי מצא שהתגובה האמריקאית היתה איטית, מהוססת ולא ברורה: ממשל אובמה נדרש ל-16 חודשים כדי לגבש תגובה. הדו"ח טען שמדובר ב"תגובה אנלוגית בעידן דיגיטלי", וחוסר יכולת להבין את פעולותיו של יריב מתוחכם ולנסות לדמיין מה יהיו הפעולות העתידיות שלו. כפי שהטור הזה ציין פעם אחר פעם, מצא דו"ח מודיעין לפיו ההתקפה הרוסית על ארה"ב השתמשה באותן הטקטיקות שרוסיה הפעילה כנגד גיאורגיה בפלישתה אליה ב-2008, כנגד אוקראינה וכנגד המדינות הבאלטיות. תשומת הלב של שירותי המודיעין האמריקאים הופנתה לדאעש, סין וצפון קוריאה, ולא התייחסה לאיום הרוסי ברצינות הנדרשת.
הפנטגון. תגובה איטית צילום: בלומברג
2. מה יקרה כשהאקרים כלשהם ישתלטו על חשבון הטוויטר של טראמפ? הם לא חייבים להיות האקרים רוסיים, אבל מה עם האקרים שמונעים מאינטרסים כלכליים? למשל, הרצון למוטט את המניה של לוקהיד מרטין, יצרנית ה-F35? זה לא בהכרח רעיון שלילי, אבל לעובדה שלחשבון הטוויטר של טראמפ יש כבר יכולת מוכחת לייצר כותרות מופרכות ולגרום נזק כלכלי, סביר להניח שכל מיני טיפוסים כבר בודקים את האופציה. יהיה כיף, במיוחד לאור העובדה שטראמפ רגיל להכחיש דברים שאמר, כך שיהיה די מסובך לברר אם אכן פרצו לו לחשבון או שהוא רוצה להרחיק את עצמו ממשהו מטומטם מהמקובל.
3. הסוכנות השווייצרית Suva, שאחראית על ביטוח חובה נגד תאונות עבודה ובדיקה שחברות עומדות בחובה הזו, קבעה שיש להתייחס לעובדים כאל מה שהם, עובדים, ודחתה את הטענה של אובר שמדובר בפרילאנסרים. הסיבה לכך פשוטה למדי: סובה מצאה שעובדי אובר צפויים לסנקציות אם הם מפירים את ההנחיות של אובר, ושהם לא מסוגלים לקבוע את מחיר הנסיעה בעצמם – כלומר, לא מסוגלים להתחרות זה בזה או באובר. דובר אובר אמר, כרגיל, שהחברה תערער על ההחלטה.
4. משטרת פקיסטן הוציאה לאחרונה אפליקציה שמיועדת לאפשר לנשים לדווח בזמן אמת על הטרדות. האפליקציה זמינה בינתיים בחבל פונג'אב, שהוא הגרוע ביותר בפקיסטן מבחינת תקיפת נשים, וחוץ מאפשר להודיע בזמן אמת לא רק על הטרדה אלא גם על תקיפה מינית שמתרחשת בבית. המשטרה, מצידה, מבטיחה לשלוח כוחות כמה שיותר מהר למקום. האם בית המשפט יגבה את המשטרה אחר כך – פקיסטן ידועה בפסקי דין מזעזעים – זה כבר סיפור אחר.
5. כולנו כמעט חותמים על תנאי השימוש של אתרים שונים לבלי לטרוח לקרוא אותם, וכתוצאה מכך נוצר ז'אנר של כתבות שבהם מישהו אשכרה טורח לקרוא את התנאים. יש בכך משום תזכורת קריטית לדברים שהסכמנו להם. למשל, פייסבוק מחייבת את המשתמש לעדכן אותה על שינוי מספר הטלפון שלו תוך 48 שעות, ושומרת לעצמה את הזכות לקחת את התוכן שלך ולמכור אותו לצד שלישי, כמובן ללא כל שיפוי כלפי המשתמש. סנאפצ'ט שומרת לעצמה זכויות על התוכן שלך לעולמי עד – אפילו בסוגים של תוכן שטרם הומצאו. אינסטגרם הודיעה לך, אם טרחת לקרוא, שהיא יכולה להעלים את החשבון שלך משעה שיעלה הרצון מלפניה, בלי סיבה ומבלי שהיא חייבת לך הסברים או יכולת ערעור. טוב לדעת.
