מאגר ביומטרי: טביעת האצבע של דרעי
שר הפנים הפך אתמול את המאגר הביומטרי לקבוע אך השאיר לאזרח את ההחלטה אם להכליל את טביעות האצבע שלו במאגר. זו פשרה בכאילו שכן העונשים לאלה שיסרבו יבטיחו שמעטים יילחמו על עקרונותיהם
במבט ראשון החלטת שר הפנים אריה דרעי בנוגע לעתיד המאגר הביומטרי מסתמנת כפשרה שאפשר לחיות איתה. אולי לא מה שמתנגדי המאגר קיוו להשיג במאבקם, אבל הישג נאה שמאפשר להשאיר את המאבקים מאחור ולהתקדם יחדיו לתעודות זהות ודרכונים חכמים וקשים לזיוף.
לפי החלטת דרעי, המאגר הביומטרי אמנם יהפוך לקבוע וכל אזרח שיבקש להנפיק מסמך זיהוי יחויב למסור תמונת פנים ולהצטרף אליו, אבל סוגיית טביעות האצבע תהיה נתונה לשיקול דעתו של האזרח ואם ירצה יוכל לבקש שלא להכליל את טביעות האצבע שלו במאגר ולהסתפק בקידודן בשבב המאובטח בתעודת הזהות ובדרכון.
"הסוסים ברחו מהאורווה"
הכללת טביעות אצבע במאגר תמיד היתה סוגיה שנויה במחלוקת, גם בקרב תומכי המאגר בממשל (הממונה על יישומים ביומטריים במשרד ראש הממשלה, רם ולצר, והוועדה המייעצת שבראשה הוא עומד מתנגדים לכך נחרצות), ולפי החלטת דרעי מי שבאמת מוטרד מכך יוכל להימנע. ותמונות? לפי ולצר במקרה זה "הסוסים כבר ברחו מהאורווה". עם פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם יש כבר מאגרי תמונות מקיפים, מקוונים ולא סופר מאובטחים שמכילים את תמונות הפנים של רוב האזרחים.
אז למה מתנגדי המאגר כבר הכריזו שילכו לבג"ץ? כי פשרת דרעי היא פשרה רק בכאילו, בקריצה ובחיוך. הנה התפשרנו, אבל לא באמת ויתרנו על כלום. בכל הנוגע לטביעות אצבע, האפשרות למנוע את הכללתן במאגר מלווה בחסמים משמעותיים שמבטיחים שמעט מאוד אזרחים יבחרו לוותר על הכללתן. ראשית, כדי למנוע את צירוף הטביעות למאגר יצטרך האזרח לבקש זאת אקטיבית. כלומר, בתור ברירת מחדל יצורפו טביעות האצבע למאגר ורק אזרחים מודעים ומעודכנים שידעו לבקש זאת במעמד ההצטרפות יזכו לכך. כל השאר, הרוב המכריע כנראה? טביעות האצבע שלהם ייכנסו למאגר מבלי שישאלו לדעתם.
בנוסף, אזרח שלא יצרף טביעות אצבע למאגר ייענש בדמות תעודת זהות ודרכון בעלי תוקף לחמש שנים בלבד, במקום עשר שנים. מלבד הטרדה הרבה של הצורך לחדש את התעודות (ולהגיע לשם כך ללשכות רשות האוכלוסין) בתדירות גבוהה יותר, מדובר גם בעונש כספי של כמה עשרות שקלים – עלות חידוש תעודת זהות או דרכון. חסם זה מבטיח שרק אזרחים בעלי עקרונות מוצקים, שמוכנים לשלם מחיר כספי על עקרונות אלו, יסרבו לאורך זמן לצרף טביעות אצבע למאגר.
התוצאה בסופו של דבר תהיה מאגר שמכיל את טביעות האצבע של כל אזרחי ישראל, פרט לכמה מאות או אלפים בודדים שמסרבים לכך מסיבות אידיאולוגיות. כלומר, בפועל מאגר פשרת דרעי לא יהיה שונה בהרבה מהמאגר הביומטרי במתכונת המקורית.
ומה אם יוחלט לבסוף להקים מאגר של תמונות בלבד? גם בהחלטה זו יש קשיים. אמנם יש אמת באמירת וולצר בכל הנוגע לתמונות על כך שהסוסים כבר ברחו מהאורווה, אבל יש הבדל בין מאגר תמונות לא מאורגן שההצטרפות אליו היא וולונטרית (כל אחד יכול למחוק את חשבון הפייסבוק שלו או להסיר מהרשת החברתית תמונות שהעלה או תיוג שלו בתמונות של אחרים), לבין מאגר מאורגן, ממוין של כלל האזרחים שנמצא ברשות המדינה.
מאגר שכזה נותן למדינה יכולות שהיא תתקשה להשיג באמצעים אחרים (למשל, זיהוי מהיר של אזרחים בהפגנות נגד השלטון) ודליפה שלו לגורמים עוינים מסוכנת הרבה יותר מגישה של אותם גורמים לתמונות גולשים בפייסבוק. דליפה של מאגר שכזה יכולה להוביל לפגיעה מהותית בביטחון המדינה ובאמצעים חשאיים. למשל, סוכני מוסד שמגיעים למדינה עוינת כדי לחסל מנהיג טרור. כיום אין למדינת היעד דרך ודאית לוודא שהם ישראלים. אבל אם המאגר ידלוף, מצלמת זולה שתותקן בעמדת בידוק גבולות תוכל בגלות לזהות האם המבקש להיכנס הוא אזרח ישראלי או לא רק על בסיס העובדה שתמונתו מצויה במאגר שדלף, וזאת גם מבלי להידרש לפרטים כמו שמו המלא.
ניפגש בבג"ץ
סיבות אלו הן שעומדות בבסיס החלטת מתנגדי המאגר הביומטרי, בהובלת התנועה לזכויות דיגיטליות, לעתור נגד הפיכה המאגר לקבוע ומחייב, מרגע שתתקבל ההחלטה על כך. אליהן מצטרפות טענות כמו העובדה שלא הוצגו ראיות לכך שזיוף תעודות זהות וגניבת זהות, הבעיות שתומכי המאגר טוענים שרק הוא יכול לפתור, אכן מהוות מכת מדינה שמחייבת מאגר ביומטרי, וכן הטענה שלא נעשתה בדיקה אמיתית ומשמעותית לחלופות.
פשרת דרעי לא מסמלת את סוף המאבק סביב המאגר הביומטרי, אלא דווקא את כניסתו להילוך גבוה. עתה יודעים מתנגדי המאגר בדיוק נגד מה הם נלחמים ויעשו הכל כדי לסכלה. לאור הרכב הקואליציה ספק אם למאבק בכנסת תהיה הצלחה, ושני הצדדים עתידים להיפגש בעוד שבועות לא רבים באולם הדיונים של שופטי בג"ץ.