אנרכיית האמת של פייסבוק

צוקרברג לא מבין למה נטפלו דווקא אליו. הרי דיווחים מסולפים וחדשות כוזבות הם המצאה שימיה רבים מימי האינטרנט בכלל ומשנותיה של הרשת החברתית שלו בפרט. אלא שצוקרברג מיתמם, ומתעלם מהתפקיד המרכזי שפייסבוק תפסה בהפצת אינפורמציה לציבור ומההיסטוריה הבעייתית שלה בהתמודדות עם צנזור פרסומים שמופצים על גבי הפלטפורמה שלה.

לטענת צוקרברג, שיעור הידיעות המפוברקות שמופיעות בפיד הידיעות של המשתמשים הוא 1% אחד בלבד. אך האומדן הזה, שנשמע עגול ומושלם מדי, הוא בעייתי. אחת הידיעות הכוזבות שזכתה לפרסום רחב היא דיווח על מותו בנסיבות מסתוריות של סוכן FBI שחקר את פרשת המיילים של הילרי קלינטון. היא אולי היוותה שיעור קטן מהפיד של רוב המשתמשים, אך הופצה יותר ממיליון פעמים ולהערכת מומחים נחשפה לעשרות מיליוני גולשים. בדיקה שערך אתר באזפיד העלתה ששיעור הידיעות השקריות שהפיצו עמודי ימין ושמאל פוליטיים אמריקאיים היו 38% ו־20% בהתאמה. זו כמות גדולה מאוד של חדשות כוזבות.

פייסבוק כבר חלק מהמדיה - האם ההשפעה שלה ברורה?

בעוד צוקרברג מכחיש רשמית את הבעיה, עשרות מעובדיו התאגדו בחשאי כדי לבחון את בעיית הידיעות המזויפות ולחפש דרכים להתמודד איתן. במקביל, דיווח של אתר גיזמודו (שנשען על מקור בודד) טען שמוקדם יותר השנה פייסבוק שקלה פתרון לבעיה, אך גנזה אותו מחשש לתגובת נגד חריפה בימין האמריקאי.

והרי החדשות בהתאם לדעותיך

במהלך מערכת הבחירות שב ועלה הביטוי "העידן הפוסט־עובדתי", שמתייחס ליכולת של מחזיקי עמדה פוליטית להפיץ בקרב תומכיהם ידיעות לא אמינות בלי שהצד השני יוכל להיאבק בהן. התופעה עתיקה כימי הרשת עצמה. האינטרנט הרי מבטל את ההיררכיה הישנה של כלי התקשורת: כל אחד יכול לכתוב וכל אחד יכול לבחור מה לקרוא.

בעבר, הפצת עיתון — שלא לדבר על הפקת ערוץ טלוויזיה — היתה כרוכה בעלויות כבדות. היום, סמארטפון מאפשר לכל אדם להפוך לערוץ שידור. אם מישהו משתמש ביכולת השידור שלו להפצת ידיעה מפוברקת, יש לו יתרון ניכר על פני מי שינסה לברר את העובדות: השקר לוקח שניות, הפצתו עוד פחות. בירור העובדות דורש שעות או ימים. עד אז, אחרים כבר יצטטו את השקר והוא יקבל מעמד של חצי אמת.

הרשת אפשרה לכל אדם ליצור את תיבת התהודה שלו. פייסבוק פשוט שכללה את התיבה הזו: היא עוקבת אחרי מה שהמשתמש מחבב ומציעה לו תוכן שמתאים לתיבה שבנה לעצמו. במהותה היא ערוץ בידורי וחיה מפרסומות, שמשתמשים עצבניים לא נוטים להקליק עליהן. אבל פייסבוק אינה הבעיה עצמה. אחרי הכל, יוטיוב מלא בסרטונים שמפיצים שקרים ותיאוריות הזויות, וגוגל נאלצה להודיע שתטפל באתרי קונספירציה שמופיעים בתוצאות החיפוש שלה הודות לרכישת מודעות. ואי אפשר להתעלם מחשבון הטוויטר של טראמפ עצמו, שהפיץ שקרים ללא הרף (עד שאנשי הקמפיין השתלטו עליו).

מדיה חדשה, בעיות חדשות

אלא שהמעמד של פייסבוק הפך אותה לנער הפוסטר של העידן הפוסט־עובדתי. היא מגיעה לחלק עצום מאוכלוסיית העולם באופן שאף כלי תקשורת אחר לא משתווה אליו. בארה"ב היא מחזיקה ב־140 מיליון משתמשים ולפי סקר שערך מכון Pew מהווה מקור חדשות עיקרי עבור 44% מהאמריקאים. מעבר לכך, היא לא בוחלת בצנזורה. אם מספיק אנשים כועסים על פרסום סטטוס מסוים, לגיטימי ככל שיהיה, פייסבוק תמחק אותו. תמונות של נשים מיניקות או תמונות עירום נמחקות במהירות.

בספטמבר האחרון החברה זכתה לביקורת רבה לאחר שמחקה סטטוס שהעלה עיתון נורבגי ושכלל תמונה היסטורית זוכת פרס פוליצר המתעדת ילדה עירומה נמלטת מהפצצות האמריקאים במהלך מלחמת וייטנאם. אחרי הצנזורה פייסבוק אמרה שמדובר בטעות, אך הטעויות הצטברו.

דווקא כשזה מגיע להגנה על הציבור מפני הפצת דיסאינפורמציה פייסבוק נמנעת. החשש הציבורי מהפצת שקרים אינו חדש: במחזהו "העננים" הביע אריסטופנס חשש שחלקלקות הלשון של סוקרטס תביס את האמת. בעידן שבו רבים מאמינים שניצחון בבחירות הושג באמצעות מידע כוזב, פייסבוק היא המטרה המתבקשת. לא בלי צדק היסטורי: פייסבוק היא ענק תוכן שטוען שהוא חברת טכנולוגיה. עכשיו זורעת החברה את שקצרה.