כלכלה חדשה, בעיות ישנות: הגזענות של אובר וליפט

שחורים נוסעים פחות

אחרי סיווג הפרסומות לפי גזע בפייסבוק והתלונות כנגד AirBnB בשל אפליה שיטתית מצד לקוחותיה של שוכרים לא לבנים, מחקר חדש מעלה שהאפליה הגיעה גם לחברות "כלכלת השיתוף" (קרי, אנחנו ניקח את העבודה שלך ונשתף אותך בחלק מזערי מהרווחים) הבולטות, אובר וליפט.

שיעור ביטול הנסיעות לנוסעים שחורים גבוה פי שניים צילום: רויטרס

המחקר,שהתבסס על הנתונים כפי שהתקבלו מהאפליקציות עצמן, מעלה שזמן ההמתנה הממוצע של נוסעים שחורים בסיאטל היה ארוך ב-35% מזמן ההמתנה של נוסעים לבנים, ושנהגים בבוסטון ביטלו נסיעות לנוסעים שחורים בשיעור גבוה פי שניים משיעור הביטול לנוסעים לבנים. המחקר נשען על כ-1,500 נסיעות שביצעו עוזרי המחקר בשתי הערים.

נקודה ששתי החברות אוהבות לציין לזכותן היא שהן מחסלות את האפליה הוותיקה שבה נתקלים שחורים כשהם מנסים להזמין מונית. או שלא. החוקרים ציינו שעד לכניסתן של החברות לשוק, נהגי מוניות היו צריכים לבצע החלטה פומבית שלא לאסוף נוסע שחור; כעת ההחלטה היא אנונימית כמעט, ונעשית בפרטיות.

יש לציין עוד שחוקים ותקנות נגד אפליה הוטמעו בנהגי המוניות בעשורים האחרונים, לא תמיד בהצלחה אבל הנהגים מודעים לקיומם. הנהגים של אובר וליפט אינם נהגים מקצועיים, אינם מודעים לתקנות, והחברות עצמן טוענות שוב ושוב שהן אינן כפופות לחוקים נגד אפליה (אובר, למשל, מסרבת להכשיר את הרכבים שלה, שאינם שלה, להסעת נכים) משום שהן אינן חברות מוניות אלא "חברות טכנולוגיה".

אז, כרגיל, ההבטחה של עמק הסיליקון לשפר את העולם היא בפועל לשפר את עולמם של אלה שמצבם טוב גם כך. מי יודע, אולי הנושא הזה היה מטריד יותר את בכירי עמק הסיליקון אם היו ביניהם יותר שחורים, היספנים, נשים ונכים.

זה לא שלך אם אתה לא יכול לפתוח את הקרביים של זה

עד לאחרונה, אזרחים אמריקאים שהיו מתעסקים עם הקישקעס של המכשירים האלקטרוניים שלהם, כדי לשנות בהם משהו בסיסי שלא מצא חן בעיניהם או סתם מתוך סקרנות, היו מסתכנים בתביעה מצד היצרנים, שממש לא אהבו את הרעיון. התפיסה הזו הגיעה לשיאים אבסורדיים בטרקטורים המודרניים. עד לאחרונה, מקובל היה שנהג טרקטור הוא גם חצי טכנאי, שיודע לפתוח את המנוע ולטפל בו. זה הפך לבלתי אפשרי עם כניסתם של טרקטורים מונעי תוכנה; רק טכנאים רשמיים של החברה יכלו לטפל בהם, וכל ניסיון לטפל בהם בעצמך היה נידון לכישלון ולהודעה של החברה שאם ניסית לפתוח את זה בעצמך, אתה יכול לנשק את האחריות שלך לשלום.

צילום: בלומברג

הסכנה שאנשים ייתבעו על התעסקות בחפץ שהם שילמו עליו חלפה מן העולם, בארה"ב על כל פנים. אתה רשאי לעשות בו מה שאתה רוצה, אבל אתה גם אחראי לכך. הסכנה האמיתית היתה לחוקרי אבטחה: בכמה מקרים, הם נתבעו על ידי חברות שממש לא אהבו את מה שהם מצאו ושהשתמשו בחוק כדי לטעון שמדובר בהאקרים. זה, לפחות, נגמר.

הפרלמנט הבריטי צועד עם הזמן

הפרלמנט הבריטי אולי איננו בית המחוקקים העתיק ביותר – הכבוד הזה שמור ככל הנראה לאלת'ינג האיסלנדי – אבל הוא עדיין מקפיד על מסורות. הצבעה בו נקראת "חלוקה", מושג שלקוח מהסנאט הרומאי העתיק. חבר פרלמנט יוצא מהאולם, ופונה אל החדר שבו מתרכזים תומכי הכן או הלא. שם הוא מזדהה בפני פקיד, שרושם את הצבעתו. על נייר, כמובן.

עוברים לתיעוד דיגיטלי של ההצבעות צילום: Rob Stothard

הנייר עדיין שם, ויש כרכים שלמים שמתעדים כל הצבעה, אבל למרבה השמחה נעשו כמה שינויים שמועילים לציבור. החלוקה עדיין קיימת, חבר הפרלמנט עדיין צריך ללכת לחדר אחר – אבל שם הוא מזוהה דיגיטלית וההצבעה שלו נרשמת באמצעות טאבלט. המידע הזה יודפס אחר כך וייכרך, כי מסורת זו מסורת, אבל בינתיים העובדה שהוא דיגיטלי אפשרה בניה של אפליקציה שמתעדת כל הצבעה – ואת היסטוריית ההצבעות של חבר הפרלמנט

אז אם אתם רוצים לדעת מה עשה חבר הפרלמנט שלכם בהצבעה ספציפית ואתם חיים בבריטניה, תוכלו להקיש את השם שלו ולקבל את המידע. גרסה מסורבלת יותר קיימת באתר הכנסת, והיא בהחלט צריכה עדכון – אבל אפשר להשיג את המידע הזה, במאמץ, גם היום, ושנים לפני הבריטים.

קצרצרים

1. הבחירות האיומות ביותר בארה"ב מאז עידן השחיתות (האמריקאים קוראים לו בעדינות "העידן המוזהב", The Gilded Age) הגדול של המאה ה-19 עומדות להסתיים, והבית הלבן הבהיר אתמול (ב') שלפחות נושא אחד יתנהל כתקנו: המנצח או המנצחת בבחירות יקבלו את חשבונות המדיה החברתית של הנשיא. הנושא לא היה משהו שדנו בו בבחירות קודמות: צריך לזכור שלפני בחירתו של אובמה הרשתות החברתיות לא היו חלק כל כך בלתי נפרד מחיינו. אבל עכשיו חשבונות המדיה החברתית של הבית הלבן הם משהו שראוי להודעה פומבית על כך שהמנצח בבחירות יקבל גם פרס בדמות מיליוני עוקבים. כמה זמן הם יישארו עוקבים, זו שאלה אחרת.

חשבון הפייסבוק של אובמה

2. עוד בנושא הבחירות: פיטר ת'יל, נשא נאום שבו הוא הביע תמיכה בדונלד טראמפ, תוך שהוא מביע הסתייגויות משורה של דברים שהלה אמר. ת'יל, שמודע לכך שהוא כאב ראש לכל חברה שצריכה להתעסק איתו, טען עוד שהסיבה שהוא תבע את גוקר מדיה תוך שימוש באנשים אחרים היא ש"אנשים שיש להם מיליונים בודדים לא יכולים לקבל צדק בארצות הברית". לא כמו הטענה של יעקב פרי שהוא חלק ממעמד הביניים, אבל די קרוב. אם אתה חושב שמי שיש לו פחות מעשרה מיליון דולר לא יכול לקבל צדק, אתה בעצם אומר שהמערכת המשפטית לא מועילה ליותר מ-99.99% מהאוכלוסייה. בטוויטר מיהרו לציין שתקציב הסנגוריה הציבורית של כמה ממדינות ארה"ב עמד ב-2007 על פחות מעשרה מיליונים. אם מישהו היה צריך עוד דוגמאות לניתוק של בכירי עמק הסיליקון מהציבור.

פיטר ת'יל. יש לך 10 מיליון דולר לתביעה? צילום: בלומברג

3. בצפון דקוטה נמשך המאבק בין פעילים ובני שבטים ילידים ובין הממשלה, שמנסה לבנות צינור נפט שעובר דרך שמורה של בני הסיו. תושבי השמורה קראו לתומכי המאבק שלהם לבצע check in בעמוד הפייסבוק שלהם, בטענה המשונה שהדבר הזה יפריע לכוחות המשטרה ויבלבל אותם. במשטרה מיהרו להודיע שלהד"ם, ושהם בכלל לא עוקבים אחרי אנשים דרך פייסבוק כי יש להם מל"טים וסוכנים סמויים. טוב, את החלק האחרון הם לא בדיוק אמרו. הילידים מסרו בתגובה שגם אם כניסה לאירוע של המחאה לא תשבש את פעולות המשטרה, היא לפחות תצביע על סולידריות. זה כנראה נכון, גם אם מדובר בסוג זול מאוד של סולדיריות.