דו"ח טכנולוגי
נוכחות שקטה: ההשפעה הבלתי מורגשת של גוגל ופייסבוק
האם אנחנו מודעים למלוא ההשפעה שיש לחברות האינטרנט על חיינו, פייסבוק שוב נתפסת בצנזורה פוליטית, והפתרון להאקינג של מערכת ההצבעה הוא לנתק אותה מהרשת
נוכחות נפקדות
השליטה של חברות כמו גוגל ופייסבוק בחיינו היא עדינה, כמעט בלתי מורגשת, ובו זמנית כמעט טוטאלית. אם אתה קורא היום משהו, כנראה שהגעת אליו דרך גוגל או פייסבוק. מעולם לא היו "שומרי שערים" כאלה, שעיקר כוחם הוא בכך שהם נתפסים כניטרליים ושקופים, למרות שהם הכל חוץ מאלה.
צילום: גוגל
פייסבוק הפכה לכלי מרכזי של תקשורת בין בני אדם – על כל פנים, בעולם הראשון. והיא לא נטולת אג'נדות. לגמרי לא. יש לה מטרה מוצהרת להפוך את עצמה למרכז המידע של כולם ולחסל את מרכזי המידע האחרים. גם גוגל היא לא סתם צינור או מנוע חיפוש. היא אימפריה כלכלית עם שאיפות משלה.
ולשתי החברות יש עניין כלכלי מובהק בכך שהתוכן שיגיע אלינו – שאנחנו בו זמנית גם הספקים והמפיצים שלו – יהיה מעניין, מרתק, מקסים, יוצא דופן. היוצא דופן מביא קליקים. קליקים מספקים לפייסבוק וגוגל את הכסף שממנו הן חיות. הן אדישות לערך האמת של דברים. במקביל, הן גם תרמו לסירוסה של העיתונות הישנה – לא נטולת בעיות בפני עצמה, רחוק מכך, אבל בכל זאת חומת הגנה קריטית.
התפיסה הדמוקרטית אומרת שבני אדם הם תבוניים; שבהינתן המידע, רוב האנשים יקבלו את ההחלטה הנכונה רוב הזמן; שסגירות מחשבתית של קליקה היא מתכון להסתיידות ואסון. השנה האחרונה יצרה שרה של צירופי מקרים שמערערים מאוד את התפיסה הזו. המוביל שבהם הוא כמובן דונלד טראמפ, אבל גם הברקזיט בבריטניה הוא תופעה דומה. המובילים של המהלך שיקרו בגסות; השקרים היו ברורים; והם עבדו.
יכול להיות שהיינו צריכים להרהר מחדש בתפיסה הדמוקרטית אחרי פרויד. בני אדם הם לא רק תבוניים. ואירועי שנות השלושים והארבעים היו צריכים להזכיר לנו ששינת התבונה, והיא ישנה לא מעט, מולידה מפלצות.
ומפלצות הן דבר מעניין, מרתק, מקסים, יוצא דופן. הן מביאות קליקים. האנשים שרצים אחרי השקרים ומנסים להפריך אותם, פחות. הם מביאים עובדות. עובדות מביאות פיהוקים.
ומעל לכל זה מרחפות כמה חברות חזקות כל כך, שאין לנו מילים נכונות לתאר אותם. לאימפריה יש ממשות. לגוגל ופייסבוק אין כל כך. הן הפכו לאוויר שאנחנו נושמים. הוא סביבנו, אנחנו לא רואים אותו ולא מודעים לו עד שהוא חסר – כמו תחושת המכור לסיגריות שמגיעה כשחיבור הווייפיי שלך מתנתק פתאום.
לפני שמונה שנים מאמר בשם "האם גוגל מטפישה אותנו" עורר גלים עצומים. הכותרת היתה בעייתית: גוגל (גוגל כמטאפורה) לא מטפישה אותנו. אבל היא עושה משהו ליכולת הריכוז שלנו, ליכולת שלנו להתנתק מהעולם ולחשוב. והמאמר נכתב לפני שמהפכת הסמארטפונים נכנסה לשיא תנופתה. סביר להניח שהמצב גרוע יותר עכשיו, שהמוח שלנו מחווט יותר לחפש את המעניין, המרתק, המקסים, יוצא הדופן.
להגנתנו נוכל לומר לדור הבא שלא היו כמעט תמרורי אזהרה, שהכל נראה רגיל, שהשינוי היה כה הדרגתי עד שיום אחד התעוררנו וגילינו שהעולם השתנה לגמרי בזמן שישנו.
אופס, עשינו את זה שוב
בשבוע שעבר, חסמה פייסבוק – לאסוננו, הפורום החשוב ביותר בעולם – שורה של חשבונות של עיתונאים פלסטיניים בולטים. קמה מחאה נרחבת; תוך כמה ימים, פייסבוק חזרה בה והודיעה שהמדובר ב"טעות".
מוחקים ומתנצלים צילום: איי אף פי
באפריל, חסמה פייסבוק חשבונות של תומכי ברני סנדרס, ואחר כך החזירה אותם וטענה שמדובר בטעות טכנית. ביולי, היא חסמה את הסרטון של הריגתו של פילאנדו קסטיל על ידי המשטרה. אחרי הסערה הנדרשת, פייסבוק החזירה את הסרטון ושוב הפילה את התיק על "תקלה טכנית". באוגוסט, היא הסירה שני עמודים ליברטריאניים חשובים. גם הפעם האשמה היתה "תקלה".
מה קורה פה? די פשוט. פייסבוק רוצה כוח בלי אחריות. אין לה כוח לבדוק בצורה רצינית כל תלונה שמגיעה אליה מבעלי עניין, אז ברירת המחדל שלה היא להסיר ולקוות שיהיה בסדר. להסיר – כי מישהו עשה רעש. אם מישהו אחר יעשה יותר רעש (כמו בתמונת הילדה הוויאטנמית) פייסבוק תחזיר את התוכן ותאמר שמדובר בתקלה.
המשמעות, בפעם המי יודע כמה, היא שאם התוכן שלך חשוב לך ואם הוא מעורר מחלוקת, פייסבוק לא יכולה להיות הערוץ היחיד שלך או אפילו הערוץ העיקרי שלך. היד שלה קלה על הדק המחיקה. אגב, פעם קראו למי שיכול לסתום לך את הפה "הממשלה".
פרימיטיבי והכרחי
בין התקפת סייבר להתקפת סייבר, חלקן לפחות מצד מעצמות עוינות, ילכו האמריקאים להצביע בנובמבר. ומאליה עולה השאלה: האם האקרים יוכלו להטות את תוצאות הבחירות?
מערכות הצבעה מיושנות צילום: איי אף פי
המומחים אמרו לקונגרס האמריקאי שהתשובה ככל הנראה שלילית. הסיבה, למרבה הרווחה, היא הפרימיטיביות של מערכות ההצבעה שם. בארה"ב מצביעים באמצעות מכונות כבר מאז שנות השישים. פתק נייר הוא פחות מעשי שם כי אתה מצביע לא רק לנשיאות אלא גם לקונגרס, לסנאט, ולשורה של משרות מקומיות, בחלק מהמקרים עד רמת התובע המחוזי, השופט והשריף.
המערכות, אמרו המומחים, לא מחוברות לרשת. המשמעות היא שכדי לפרוץ אותן ההאקר צריך להגיע פיזית אל המכונות. גם אם יצליח בכך, וגם אם האבטחה תכשל, הוא עדיין יצטרך להגיע אל הרבה מאד מכונות כדי להשיג שינוי.
וזה נשמע נחמד, עד שאתה נזכר שהפער בין ג'ורג' בוש הבן ובין אל גור בפלורידה היה כמה מאות קולות.
קצרצרים
1. אפל הבטיחה למשתמשי iMessage שהיא לא שומרת את המידע שלהם, אבל זה לא לגמרי מדויק. לאפל, צריך לומר, יש זכויות רבות במאבק נגד מדינת המעקב והיא הובילה אותו בשנה האחרונה – אבל היא שומרת מידע על המסרונים של המשתמש. לא את המסרונים עצמם, רק את המטא-דאטה – מי שולח מסרונים למי, מתי, באיזו תכיפות ומאיפה – והיא צריכה להעביר את המידע הזה למשטרה האמריקאית אם היא מקבלת צו. לא מסובך מדי לקבל צו כזה; המשטרה רק צריכה לטעון ש"סביר" שהוא יסייע לחקירה פלילית. אפל שומרת את המידע הזה במשך 30 ימים. שימו לב שבישראל יש לכם אפילו פחות הגנות מחיפוש משטרתי מאשר בארה"ב, והתנהלו בהתאם.
צילום: Apple
2. גוגל מנסה לבנות אינטליגנציה מלאכותית, וכחלק מהמטרה הזו היא הזינה למערכת שלה 11 אלף ספרים. ומאחר ומדובר בגוגל, היא לא טרחה לבקש את רשותם של הסופרים. יש עכשיו לא מעט אנשים שלא כל כך יודעים איך לאכול את השימוש הלא שגרתי שנעשה ביצירות שלהם. גילדת הסופרים האמריקאית, שניהלה במשך שנים משפט נגד סריקת ספרים מצד גוגל ללא אישור הסופרים, הגישה מחאה רשמית. חלק מהסופרים חוששים שהמידע שלהם – שגוגל אומרת שמיועד לשפר את כישורי השפה של התבונה המלאכותית – ישמש ל, לא ברור בדיוק מה כי לאף אחד אין מושג מה תעשה בינה מלאכותית כשתעמוד על דעתה. ודי ברור שגוגל מתכוונת לעשות הרבה מאד כסף מעבודה של אנשים אחרים. בההה.
3. המשחק No Man’s Sky היה במרכז תשומת הלב עוד לפני שיצא, ומאז שיצא באיחור משתמשים רבים מתלוננים שחווית המשחק שונה משמעותית מזו שהובטחה בחומר הפרסומי של החברה. הבעיה המרכזית עם המשחק היא דווקא שאין כל כך מה לעשות בו, אבל התלונות על כך שהפרסומים לקראת המשחק היו מוליכי שולל היו כה רבות עד שגוף בריטי להגנת הצרכן פתח בחקירה רשמית נגד החברה. נעדכן.
מתוך No Man's Sky
4. כשיאהו הודיעה על כך שספגה את גניבת המידע הגדולה בהיסטוריה, באיחור של שנתיים, היא טענה שמי שהיה אחראי לפריצה היו האקרים שפעלו מטעם מדינה. חברת אבטחה חולקת כעת על יאהו; על פי הממצאים שלה, התוקפים היו פושעים מן השורה שאחר כך גם מכרו את המידע, אולי יותר מפעם אחת. לטענת חברת האבטחה InfoArmor, הפושעים היו חברי כנופיית Group E, קבוצת האקרים שפועלת ממזרח אירופה. הלקוחות שלהם, לדברי החברה, הם בדרך כלל ספאמרים. כל כך הרבה שאלות שמאריסה מאייר לא ענתה עליהן.
