דו"ח טכנולוגי
באיטליה מיישמים את הזכות להישכח גם על העיתונות הכתובה
בית משפט ברומא פסק שאתרי עיתונות צריכים למחוק ידיעות שנתיים לאחר פרסומן, בברצלונה יוצאים למאבק ב-Airbnb שהעלתה את מחירי השכירות בעיר, ואמזון מליצה לכם על המוצרים הרווחיים ביותר עבורה
עוד שנתיים ישכחו את זה. בפקודה
שורה של בתי משפט באיטליה אישרו זה אחר זה פסק דין בעייתי מאוד: עיתון בשם "פרימה דאנוי" ("הראשון מבין כולנו"), שלפני עשור כתב משהו – אסור לדעת מה – על מסעדן, מסעדה, והליך פלילי. כתוצאה מהמאמר הזה, גילה המסעדן שאם מחפשים את השם שלו בגוגל, זו אחת התוצאות הבולטות. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא דרש מהעיתון להסיר את הידיעה מהארכיון המקוון שלו. העיתון סירב. המסעדן איים בתביעה. לאור האיום, "פרימה דאנוי" הסכים להסיר אותה – אבל בפועל הסיר אותה רק לאחר חצי שנה.
רומא. לאיטלקים יש זיכרון קצר צילום: גטי אימג'ס
זו היתה עילה מספקת, מבחינת המסעדן, להגיש תביעה בדרישה לפיצויים. בית הדין הראשון קבע שהתביעה היתה במקומה, קבע קנס של 5,000 יורו ועיקל את המכונית של העורך כערבון. העיתון ערער, ובבית הדין השני הגיעה הבעיה האמיתית: לא רק שבית המשפט קיבל את הפסיקה של הערכאה הנמוכה, הוא גם קבע שלידיעה חדשותית יש תאריך תפוגה: שנתיים. אחר כך, כתב בית המשפט בהתבסס על קריאה יצירתית במיוחד של פסיקת "הזכות להישכח", אדם רשאי לדרוש את מחיקתה.
זה כבר היה איום על עצם המושג של עיתונות דיגיטלית. בית המשפט קבע שהסיבה שיש למחוק את המאמר מהאתר נובעת מקלות זמינותו. למרבה הזוועה, בית משפט בכיר יותר ברומא קיבל את הפסיקה.
זה לא מה שהזכות להישכח אמרה. היא קבעה שיש למחוק דברים מגוגל, לא מהאתר שפרסם אותם. הפסיקה של הזכות להישכח לא ניסתה למחוק את ההיסטוריה ולא לגרום לעיתונים לשכתב את עצמם לאחור. כרגע, כל אדם שפרסמו עליו ידיעה לא מחמיאה באיטליה יכול לדרוש את מחיקתה מהרשת תוך שנתיים.
"פרימה דאנוי" מאוד לא אהבו את הפסיקה והיא די לא פופולרית בקרב עיתונאים איטלקים בכלל. עכשיו נראה אם מישהו ירים את הכפפה ויעתור לבית דין אירופאי.
קחו מלון
במקור, Airbnb נועדה לספק מצד אחד פתרון זול לאנשים שלא רוצים ללכת למלון ומצד שני, לאפשר לאנשים שיש להם חדר פנוי לחלוק אותו: העיקרון היה "זה נהנה וזה לא חסר". מה שקרה בפועל הוא שבעלי בתים גילו שהרבה יותר רווחי להשכיר את הדירות שלהם לזמן קצר, ונוצר מחסור בדירות להשכרה.
לתושבי ברצלונה נמאס מהתיירים צילום: בלומברג
בברצלונה, שהיא מוקד תיירות עולמי, חשים את ההשפעה הזו היטב. שכר הדירה משתולל, והתושבים מתלוננים על תיירים פרועים ששוכרים דירה לכמה לילות ומרשים לעצמם להתנהג כאילו היו במועדון לילה ולא בבית דירות סטנדרטי שתושביו, אפעס, צריכים לקום מחר בבוקר לעבודה או סתם רוצים שהילד שלהם יוכל לישון.
העירייה כבר הכריזה על כמה צעדים נגד איירבינבי, אבל עכשיו היא מחריפה אותם. היא לא רק העלתה את הקנס על השכרת דירה באופן בלתי חוקי מ-6,000 ל-60 אלף יורו, היא מבקשת כעת מתושבי העיר לדווח לה על דירות שנראות כאילו הושכרו דרך איירבינבי.
להערכת העירייה, 40% מהדירות בעיר מושכרות באופן בלתי חוקי, ושכר הדירה טיפס ב-33% בשלוש השנים האחרונות. בניגוד לממשלות מסוימות, נראה שהיא מתכוונת לעשות משהו בנידון.
אמזון רוצה שתקנו את המוצר היקר יותר
מפתיע, נכון? מחקר של פרו פובליקה בחן 250 מהמוצרים היותר נמכרים באמזון, וגילה שכאשר אתם מחפשים מוצר מסוים – קומקום, נניח – אמזון מציגה לכם שורה של מוצרים. זה שמושך את עיקר תשומת הלב הוא זה שמופיע בראש העמוד, מובלט טיפה יותר מהאחרים.
צילום: בלומברג
רק שזה בדרך כלל לא המוצר הזול יותר. מהבדיקה של פרו פובליקה עולה שאמזון משבצת ב"בוקסת המכירה", כפי שהיא מכונה – הלקוח צפוי להקליק עליה ולא לרדת במורד העמוד – את המוצרים שלה-עצמה, ואת המוצרים של חברות שמשלמות לה עבור כך. זאת, למרות שיש מוצרים שיתאימו למשתמש יותר, מבחינת איכות או מחיר. היא לא מדרגת שם בהכרח את המוצר הטוב יותר או הזול יותר; היא מקדמת את המוצרים ששווים לה יותר.
כישראלי, שמניח אוטומטית שינסו לרמות אותו, אני חייב להודות שהידיעה הזו לא ריגשה אותי במיוחד, אבל את האמריקאים היא די עצבנה. אמזון מתיימרת להציג להם את הבחירה הטובה ביותר עבורם וכותבת שוב ושוב שהמטרה שלה היא לתת להם את חוויית השירות הטובה ביותר.
בידיעה קשורה, מסתבר שאם אתה מנוי על אקו של אמזון – הכלי שמעדכן אותך, בין השאר, מה חסר לך – אתה תקנה יותר מוצרים של אמזון. מפתיע? לא. אבל בפעם הבאה שיודיעו לכם שיש מוצר קסום ומהפכני, נסו לחשוב האם הוא משרת את היצרן או אתכם.
קצרצרים
1. הצרות של טסלה לא נגמרות. חוקרי אבטחה פרצו למכונית טסלה S באמצעות הדפדפן המובנה של הרכב. החוקרים הצליחו לפתוח מרחוק את הדלתות ואת תא המטען, להשתלט על התצוגה – וגולת הכותרת היתה השתלטות על מערכת הבלמים של הרכב בעודו נוסע. טסלה מיהרה לתקן את הפרצה, בתקווה שאף אחד לא ישים לב. זה לא כל כך עבד. פריצה למערכות של טסלה הצריכה, עד כה, גישה פיזית לרכב; זה המקרה הראשון של פריצה מרחוק וכאמור, הוא נשען על העובדה שלטסלה יש דפדפן.
טסלה מודל S צילום: James Lipman
2. "האפטן פוסטן" הנורווגי יכול לרשום לעצמו ניצחון רציני: הוא הביס את הגודזילה של עולם התקשורת, פייסבוק, ואילץ אותה לחזור בה מהצנזור המטומטם של תמונה היסטורית. העורך של העיתון, אספן הגיל אנסן, לא מסתפק בזה: הוא רוצה דיון פומבי עם מארק צוקרברג על צנזורה. כעורך אל עורך. כמובן, הניסיון העריכתי של צוקרברג מסתכם בפריצה למחשבי עיתון הסטודנטים של הרווארד תוך ניצול סיסמאות הפייסבוק של הכותבים כדי לברר מה הם עומדים לכתוב עליו, אבל זה עדיין דיון שיש לערוך. צוקרברג, כמובן, משתמט מהדיון הזה. אחרי הכל, מה הוא כבר יכול לומר? אני רוצה להשתלט על העולם ובשביל זה אני צריך להעמיד פנים שהוא דיסנילנד?
3. בעוד שבארה"ב רוב העוסקים בתחום ההון סיכון הם גברים, והיה לפחות משפט אחד בפרופיל גבוה – של אלן פאו – שהאשים את קרנות ההון סיכון בקידום תרבות מיזוגנית, הרי שבסין חלקן של נשים בתחום גבוה משמעותית. חברת ההון סיכון המצליחה ביותר שם מונהגת על ידי אישה, צ'ן שיואוהונג,17% משותפות ההשקעה הן נשים, ו-80% מהקרנות מעסיקות לפחות אישה אחת. על פי ההערכות של ממשלת סין, 55% מחברות הרשת החדשות שמוקמות במדינה מוקמות על ידי נשים, ויותר מרבע מהיזמים הם יזמיות. בארה"ב, שיעור חברות הסאטרט-אפ שיש בהן מייסדת אישה עומד על 22%, וביחס לעמק הסיליקון, אני תוהה כמה נשים יוצאות מ-8200.
4. אפל רואה את עצמה כמובילה בתחום החדשנות. אמנם, זה בעיקר נוגע להעלמת מס, אבל בכל זאת. כדי לשמור על מעמדה, אפל מבקשת מדי פעם אישור לפטנטים. חלקם הם הפרה של פטנטים קודמים, וחלקם מגוחכים כמו הפטנט על מלבן עם פינות מעוגלות. הפטנט שלפנינו שייך לקטגוריה השנייה: אפל רוצה פטנט על שקית נייר. הבעיה, לדבריה, היא ששקיות הנייר בדרך כלל לא מצליחות לעמוד בעומס של שקית פלסטיק, והמטרה שלה היא לייצר שקית נייר שבו זמנית תשמור על הקו הלבן והאלגנטי שלה ולא תקרע ברגע שיכניסו לתוכה מכשיר יקר. כמובן, פטנט כזה יאפשר לאפל בעתיד להשמיע איומים מרומזים על חברות שמשתמשות גם הן בשקיות נייר.
צילום: גטי אימג'
5. ולפינת הפושע הטיפש. קרי לי אוגבורן, בן 50 מטקסס, החליט שמה שהוא צריך בחיים זה מטען חבלה. כשאתה בן 50 זה מתחיל להיראות הגיוני. אוגבורן החליט לרכוש את החומרים האסורים דרך אתר בדארקנט. הוא הקפיד מאוד על כל מה שקשור להצפנה, חיבור מאובטח לרשת, וכן הלאה. הוא הקפיד פחות לברר ממי בדיוק הוא רוכש את הציוד. האיש התברר כסוכן פדרלי. את ההמשך אתם כבר מכירים. עכשיו הוא ינסה לשכנע שופט לא לשלוח אותו לעשר שנים בכלא.
