דו"ח טכנולוגי
האם כלי התקשורת צריכים למצוא אלטרנטיבה לפייסבוק?
מה אפשר ללמוד מפרשת הצנזורה האחרונה ברשת החברתית, גם הפלסטינים רצים גישה לפייפאל, ומסתבר שרובוטים מפנימים את ההטיות של מתכנתיהם
לא לעירום, כן לאלימות
עוד שבוע, עוד שערוריית צנזורה בפייסבוק. עיתון נורווגי פרסם סדרת תמונות של צילומי מלחמה בחשבון הפייסבוק שלו. פייסבוק מחקה את הפוסט מיד, משום שהוא הכיל את התמונה האייקונית של ילדים דרום ויאטנמים נמלטים מהפצצת נפאלם אמריקאית. הילדה שבמרכז התמונה, קים פוק בת התשע, עירומה לגמרי. צילומי עירום, כידוע, אסורים בפייסבוק. ההקשר שלהם לא משנה. העיתון יכול היה להראות תמונות אייקוניות אחרות מהמלחמה ההיא – ההוצאה להורג המפורסמת של עציר, נזיר בודהיסטי שמצית את עצמו מול המצלמה במחאה, ערימת הגוויות של נשים וילדים באתר הטבח במיי לאי, השלדים הגרומים במחנות החינוך מחדש של הוויטקונג – ולא היתה עם זה שום בעיה. אין לפייסבוק בעיה עם אלימות. יש לה בעיה עם עירום.
מארק צוקרברג. לא חייב הסברים לאף אחד צילום: פייסבוק
זה לא בדיוק חדש. מה שחדש פה הוא הסמכות שפייסבוק לוקחת לעצמה לשכתב את ההיסטוריה של העיתונות אחורה. הצילומים הללו היו חשובים: הם הפכו את הקרביים של הצופה המערבי וגרמו לו לפנות נגד המלחמה. כמו הצילומים של אבו גרייב מעיראק. גם שם היו המון צילומי עירום, שכנראה שגם אותם פייסבוק לא היתה מרשה לפרסם.
פייסבוק מחקה את הסטטוס. העורך העלה מחדש את התמונה במחאה. היא חסמה אותו. ראש ממשלת נורבגיה העלתה את התמונה במחאה. פייסבוק מחקה את הפוסט שלה. בשלב הזה, הבחינו בסיפור כלי תקשורת מחוץ לנורבגיה, ופייסבוק הבינה שיש לה בעיה. מה היא עשתה? את המעשה הקבוע של פסיכופת שנתפס: היא החזירה את הפוסטים המחוקים והודיעה שהתמונה הזו לא תיאסר אצלה יותר.
הבנתם? פייסבוק לא תאסור על התמונה הזו יותר, אבל היא שומרת לעצמה את הזכות לצנזר את הצילומים ההיסטוריים העתידיים שתעלו. זה לא חייב להיות עירום: הכללים של פייסבוק מאפשרים לה למחוק כל דבר, בלי הסבר. ואנחנו יודעים שמשך הזמן שפייסבוק רוצה שיוקדש לתלונה נגד תמונה הוא רבע שנייה.
מה קורה פה? התלכדות של כמה תהליכים שהבשילו במשך שנים. מצד אחד, השאיפה ארוכת הטווח של פייסבוק להחליף את האינטרנט: היא לא רוצה שתגלשו בשום אתר אחר. לשם כך היא פיתתה במשך שנים עיתונים להשתמש בה כפלטפורמה מרכזית. מצד שני, העובדה שפייסבוק הפכה לכלי התקשורת החשוב בעולם, עם מספר הקוראים הגדול בעולם, אבל – כפי שאובר מסרבת להכיר בכך שהיא חברת מוניות – פייסבוק מסרבת להודות שהיא חברת תקשורת. אם היא תאולץ להכיר בכך שהיא חברת תקשורת, הדרישה שהיא תקבל על עצמה את התביעות האתיות שחלות על כלי תקשורת תצבור תאוצה.
פייסבוק לא רוצה להיות כלי תקשורת. היא רוצה למכור פרסומות. זה הכל. היא רוצה לקחת את המידע שהיא אוספת על המשתמשים ולארוז אותו למפרסמים. מפרסמים לא אוהבים עירום. פייסבוק לא בנתה על כך שהיא תהפוך לכלי תקשורת; זה תוצר לוואי של ההצלחה שלה.
וזה מה שעיתונים ברחבי העולם צריכים להבין: פייסבוק היא לא ידיד והיא לא כלי נייטרלי. מטרתה היא חיסול כל הרשת שמחוץ לפייסבוק. עיתונים צריכים למצוא את הדרך להפיץ את המידע שלהם מחוץ לפייסבוק ועדיין להגיע לקהל שלהם. אחת הדרכים תהיה דרישה לעוד רגולציה על פייסבוק, כי לא יעלה על הדעת שמיליארדר מקליפורניה יוכל להשתלט על כל המידע בעולם בלי שתגיע תגובת נגד. עד אז, עיתונים צריכים להודיע על כך שהם לא ישתפו פעולה עם פייסבוק עד שהיא תשתנה.
פייפאל לא מאפשרת לפלסטינים לפתוח חשבון
בגדה המערבית קיימות שתי מערכות חוק, אחת ליהודים ושנייה לפלסטינים. פלסטיני שייחשד בביצוע עבירה ייעצר על ידי חיילים ויטופל על ידי מערכת המשפט הצבאית, בעוד שיהודי ייעצר על ידי שוטרים ויטופל על ידי מערכת המשפט האזרחית הישראלית. כעת, גם פייפאל מספקת הוכחה לקיומה של ההפרדה הזו.
פייפאל. תגובה מתחמקת
בימים האחרונים, ההאשתג #paypal4Palestine מעורר הדים ברשת. הסיבה לכך פשוטה למדי: 43 חברות וארגונים פלסטיניים, ביניהם נציגים של תעשיית ההייטק הפלסטינית, פרסמו מכתב פתוח, שקורא לפייפאל לאפשר להם להשתמש בשירותים שלה. המכתב הגיע לאחר שמנהלי פייפאל התעלמו מקריאה שלהם למפגש בין הצדדים.
הפלסטינים מציינים כמה עובדות לא נעימות: פלסטינים שחיים בגדה המערבית ובעזה לא יכולים לפתוח חשבונות פייפאל, אבל ישראלים שגרים בהתנחלויות - שעל פי החוק הבינלאומי, חלקן אינן חוקיות - יכולים גם יכולים. כלומר, ישראלי שחי בחברון יכול לפתוח חשבון פייפאל, אבל פלסטיני שחי כמה מטרים משם לא יכול.
פייפאל הוציאה בתגובה הודעה מתחמקת שלא אומרת כלום: "אנו מעריכים את העניין מצד הקהילה הפלסטינית אבל אין לנו הכרזות לעתיד הקרוב". כרגע, אף גורם רשמי בממשלת ישראל לא הראה עניין בנושא.
שחורה אני ונאווה
יופי הוא עניין תרבותי. היופי הקלאסי האירופי השתנה מאד לאורך השנים (הסתכלו בתמונות של רובנס, אבל אל תעלו אותן לפייסבוק.) היופי היפני שונה משמעותית מזה המערבי. וסטנדרט היופי היהודי גם הוא עבר כמה שינויים, מהלעג של מרים ואהרן לאישה הכושית של משה ועד ל"שחורה אני ונאווה" של שיר השירים.
הרובוטית סופיה. המתכנת מחליט מהו אידאל היופי
ותפיסת היופי של המתכנת, כמסתבר, משפיעה גם על הרובוטים שהוא בונה. בסוף השבוע הוכרזו התוצאות של תחרות היופי הראשונה שהשופטים בה היו רובוטים. 6,000 נשים מכ-100 מדינות ברחבי העולם שלחו את תמונותיהן, כשהמטרה היא שהאלגוריתמים יקבעו מהו "היופי הנשי".
ובכן, הפתעה! מתוך 44 מנצחות, הרוב המוחלט היו לבנות, מיעוט היו אסייאתיות, והיתה רק מנצחת שחורה אחת. כן, רוב המועמדות היו לבנות, אבל היתה נציגות נכבדת ליוצאות אפריקה והודו. רגע, אתם אומרים? רוב ללבנים ומעט אסייתים? זה נשמע באופן חשוד כמו ההרכב הממוצע של חברת הייטק בעמק הסיליקון לא? מה אתם אומרים, יכול להיות שההוויה של המתכנת, האיש שמזין את האלגוריתם, משפיעה על הרובוט שהוא יוצר? שמעתה אנחנו יכולים להעביר את ההטיות – חלקן לא מודעות – שלנו גם למכונות?
קצרצרים
1. היום 11 בספטמבר, ולכבוד יום השנה לפיגועי הענק בוושינגטון וניו יורק, החליט האלגוריתם החדשותי של פייסבוק להציף את הפיד של המשתמשים האומללים של ה-trending של פייסבוק בידיעה של מכחישי האירוע. תיאוריות קונספירציה מופרכות בנושא צצו פחות או יותר ביום הפיגוע עצמו, אבל עכשיו פייסבוק דחפה למשתמשים שלה כידיעה חדשותית את הטענה שהממשלה האמריקאית עצמה ביצעה את הפיגועים. לאחר שעדכנו את פייסבוק שבפעם השנייה בתוך שבועיים האלגוריתם שלה בחר ידיעה מפוברקת, היא מיהרה להסיר אותה. נחכה לפעם הבאה כדי לראות אם פייסבוק תקדם את התפיסה שאובמה הוא בעצם לטאה משנת צורה ממוצא קנייתי.
2. אובר, מצאה פתרון לבעיה שבה היא – בניגוד לכל חברת מוניות אחרת – לא ערוכה להסיע נוסעים בעלי מוגבלויות ועל כן, בניגוד לחוק, מסרבת לעשות זאת לעתים תכופות: הממשלה צריכה לשלם לה סובסידיה כדי שהיא תיערך לכך. כן, שמעתם נכון. חברה שמעריכה את עצמה בשווי של 50 מיליארדים רוצה שכספי משלם המסים יסייעו לה לעמוד בתקן שכל חברה אחרת נדרשת לעמוד בו ממילא. זה קורה במדינת ויקטוריה שבאוסטרליה, שהחליטה על צעד הרה אסון של החלפת שירותי המוניות שלה באובר.
מונית של אובר. שהמדינה תשלם צילום: בלומברג
3. רשויות המס בדנמרק נוקטות בצעד אקטיבי אחרי חשיפת מסמכי פנמה: הן משלמות סכום של כמיליון ליש"ט למקור אנונימי, שיכול לחשוף מידע על מאות הלקוחות הדניים שהופיעו במסמכים של מוסאק פונסקה. המטרה היא לאסוף כמה שיותר מידע כדי להעמיד את האנשים האלה לדין על עבירות מס. לידיעת רשויות המס בישראל: ככה משתמשים בהדלפה ציבורית. על פי התקשורת הדנית, המקור שלח לרשויות המס דוגמית של המידע שנמצא בידיו, ששכנעה אותן שהמידע אותנטי ומועיל.
4. ממשלת אוסטרליה המערבית – עוד מדינה בפדרציה האוסטרלית – העבירה לאחרונה חוק נגד אלימות ביתית, והוא כולל לראשונה התייחסות לפורנו נקמה. אדם שיבצע stalking באמצעות הרשת לבן זוג (נוכחי או לשעבר) או יפיץ תמונות עירום בכדי לסחוט אותם או להשפילם, צפוי לעד שתי שנות מאסר. המחוקקים ציינו שאין באפשרות החוק להדביר את האלימות הביתית – אבל יש לו אפשרות לספק כלים לקורבנות ולהעניש את התוקפנים. יפה.
נוט 7. חפשו את המדבקה
5. את סמסונג פקד אסון יח"צ נדיר עם השקת הגלקסי נוט 7, כשכמה מהמכשירים החלו להתפוצץ והסתבר שהסוללות שלהן אמינות כמו ה-F35. שלל רשויות בארה"ב מיהרו להזהיר את הציבור המבועת משימוש במכשיר הדגל האומלל. בסמסונג נוקטים צעדי מנע נואשים וכעת הם מסבירים כיצד תוכל לדעת האם הגלקסי נוט 7 הוא פאבלט משוכלל או זיקוק יקר במיוחד: חפשו את המדבקה של ה-S הכחולה על רקע לבן.
