קל להיות חברתי ולא אחראי

הפריצה הזו מעוררת כמה סימני שאלה מטרידים. קודם כל עוד בטרם אושר התקציב, האוצר תדרך את כל מי ששאל שפריצת המסגרות היא בעקבות ההסכמים הקואליציוניים (שעלו בסך הכל יותר מ־9 מיליארד שקל) מה שבעצם אומר שבמידה רבה נתניהו כשל כשחתם על ההסכמים וכחלון כשל כשהסכים לכך. אמנם מי שהרכיב את הקואליציה הוא נתניהו, אבל כחלון הוא לא עוד שר בממשלה, הוא אחראי על הקופה הציבורית ועל המשק. כך שנראה שדינו של התקציב הזה נחרץ כבר באפריל־מאי של השנה שעברה.

תקציב 2017-2018 אושר: כשהכסף זורם כולם מרוצים שר האוצר פרץ בעוצמה את מגבלות התקציב והגדיל את תקציבי המשרדים ב־16 מיליארד שקל במקום ב־9 מיליארד שקל. כל השרים יכולים להגיד שהם ניצחו בגדול, ולשכוח את מי שמפסיד - התקציב הבא רוני זינגר ועמרי מילמן לכתבה המלאה 

הנגידה התייחסה בדיון לדריסת המסגרות ואמרה לממשלה בפשטות יחסית – אם אתם חושבים שהמסגרות לא טובות תשנו את השיטה. הרי מעבר לסיסמאות אנשי כחלון לא נתנו הסבר אמיתי לציבור שמצדיק את פריצת המסגרות. מה הופך את השנתיים האלה לכל כך קריטיות ששווה לסכן עבורן את השנתיים הבאות? להיפך, כל מי שעסק בנתוני המקרו ובתקציב ידע לומר שיש גידול נאה בהכנסות, שהאבטלה נמוכה באופן היסטורי, והצמיחה – שאמורה לבסס את מצבנו בשנים הבאות – היא זו שצריך להתמקד בה, דרך הגדלת הפיריון וייעול המשק. לכן קשה לראות את האחריות שבתקציב הזה.

האם מדובר בתקציב חברתי? יכול להיות. כן, אין ספק שלהכפיל את ההוצאות בבת אחת זה לא מעט כסף שמיועד לשירותים חברתיים. אבל את זה קצת מוקדם לדעת. כאשר לוקחים בחשבון שקצת פחות מ־10 מיליארד שקל הלכו להסכמים קואליציוניים שבמידה רבה נועדו לממן גחמות סקטוריאליות, וחלק גדול משאר הסכום נקבע במהלך הלילה שבין חמישי לשישי כשהשרים הבינו שיש מקום ללחוץ ולקבל. ובשעות כאלה הנושאים שעלו על הפרק הם נושאים כמו כבישים ביו"ש או שכר רבנים במועצות. צריך גם לזכור דבר נוסף, הגידול המשמעותי בתקציב הוא בין 2016 ל־2017 כ־5.2% מתוך גידול של 8.3% בין 2016 ל־2018. זה אומר שהשנה נראה הרבה כסף אבל בשנה הבאה הגידול יהיה די קטן. אבל צריך להזכיר שגם בשנה הבאה תהיה עליית מחירים כלשהי, ויהיה גידול באוכלוסיה, ויהיו פרויקטים שצריך לקדם. כל זה עם שאריות הכסף. השרים כמובן רוצים "כאן ועכשיו", את מי מעניינת 2018.

משה כחלון צילום: עומר מסינגר

מי זוכר את הנומרטור?

כלל הנומרטור שאושר בתקציב הקודם אמור להגביל את הוצאות הממשלה כך שלא יתקבלו החלטות ללא מקור תקציבי ובכך יסנדלו את הממשלה בשנים הבאות או ממשלות אחרות. באופן רשמי הכלל לא נפרץ בתקציב הנוכחי אבל קשה להגיד שהוא הצליח להגביל את הממשלה. אמנם לא התקבלו במהלך השנה החלטות ללא מקור תקציבי, אך זה לא מנע מכחלון לפרוץ את מסגרות התקציב באופן שיחייב את הממשלה הבאה שתאשר את תקציב 2019 לבצע קיצוצים קשים, למצוא מקורות הכנסה חדשים בהיקפים משמעותיים (למשל להעלות מסים).

מה שחוק הנומרטור לא איפשר לממשלה לבצע במהלך השנה, היא עשתה ברגע האחרון בתקציב. לכאורה יש לכל מיליארדי השקלים שעפו באוויר בין חמישי לשישי מקור תקציבי, אבל זה מקור על הדף. כחלון הרי שבר את כלל ההוצאה של אגף התקציבים, למורת רוחם, וקבע כי אפשר להוציא בשנתיים הקרובות יותר מ־10 מיליארד שקל מעבר לכלל שקבע אגף תקציבים. כך בעצם הנומרטור מאבד משמעות – במקום למצוא מקור תקציבי מרחיבים את המסגרת על חשבון השנים הבאות, בדיוק מה שהנומראטור ניסה למנוע. הרי הפריצה הזו תחייב את הממשלה הבאה לבצע התאמות קשות – קיצוצים ומסים משמעותיים כדי להתמודד עם כל ההבטחות שניתנו. קשה לראות איך אגף התקציבים, או אנשי המקצוע במשרד ראש הממשלה והמועצה הלאומית לכלכלה, תומכים במהלך כזה.