השיטה של טוויטר: נמצאת אשם על ידי משתמשים אחרים

חבר המושבעים של פריסקופ מתבקש להתכנס

לטוויטר יש בעיה קשה של התמודדות עם תגובות אלימות ופוגעניות בשירותים שלה, בדגש על תגובות מיזוגניות וקריאה לרצח או אונס. מנכ"ל החברה לשעבר, דיק קוסטולו, אף פרסם בשעתו מכתב פומבי שבו כתב שהוא מתבייש בכישלון הזה של החברה.

טוויטר. שהמשתמשים יחליטו צילום: youtube

עכשיו מתחילה החברה לבחון פתרון חדשני לבעיה בשירות הזרמת הווידיאו שלה, פריסקופ. יש להניח שאם הוא יתפוס שם, הוא ייובא גם לשירותים אחרים. פריסקופ, כמו טוויטר, מזרים מידע בזמן אמת, וגם התגובות בו בזמן אמת. השיטה של פייסבוק לפתרון היא שברגע שמישהו מתייחס לאחת התגובות כאל פוגענית, התגובה תועבר לביקורת אצל משתמשים אחרים של פריסקופ. אם הם יחליטו שהתגובה לא ראויה, היא תמחק. כל זה יקרה, וזה הצד החיובי, במהירות יוצאת דופן: בלי תקופת המתנה של כמה ימים, אלא תוך זמן קצר.

זה הצד החיובי. טוויטר היא פלטפורמה בינלאומית ויש להניח שכך גם פריסקופ. כלומר, אם מישהו מציין שתגובה מסוימת היא פוגענית, והתגובה הזו כתובה בפורטוגזית (יש נוכחות ברזילאית מרשימה בטוויטר ופריסקופ), אז טוויטר צריכה למצוא קוראי פורטוגזית כדי שיחליטו האם התגובה אכן פוגענית. זה אומר לסנן משתמשים על פי יכולת השפה שלהם. בעיה.

בעיה אחרת: רוב האנשים לא רוצים להיות בחבר מושבעים. זה תולש אותם מהחיים שלהם לכמה ימים והם מאולצים לכך על ידי המדינה. מצד אחד, הדרישה של טוויטר הרבה יותר נמוכה ומצד שני, אין לה שום כוח כפיה. למה שאבזבז את זמני היקר על שטות שמישהו כתב?

והבעיה השלישית: הבעיה הקלאסית של חבר מושבעים, ההטיה לעבר דעת הקהל גם אם העובדות לא תומכות בה. איך מונעים מצב שבו טרול ידוע מעלה תגובה פוגענית במיוחד, ואז ממהר לגייס את תומכיו ועוקביו להצביע עבורו? לאדם הרגיל לא מספיק אכפת, רק למגוייסים יהיה אכפת – וכל תגובה תהפוך לשדה קרב פוליטי.

בטוויטר אומרים שהם מצפים שאנשים יבינו שתגובות מסוימות זוכות להד שלילי, ושהם יתקנו את התנהגותם בהתאם. כלומר, הם מצפים מהמשתמשים לחנך את עצמם. תפיסה נאצלת, אבל ספק אם יש בה תועלת בעידן הטרול המקוון, ששואב את כוחו בדיוק מכך שהוא לא מחנך את עצמו.

המעקב אחרי זה הולך להיות מעניין. נעדכן.

אתה רוצה פס רחב? כמה כסף יש לך?

הנצחת פערים מעמדיים

כעת מגיעה תופעה הרסנית: ספקיות רשת בארה"ב מתחילות למדוד את הפס הרחב שהן מספקות ללקוחותיהן על ידי הצלבה עם דירוג האשראי שלהם. נולדת נכון? שתה את כל הפס הרחב שאתה רוצה. נולדת פחות טוב? הנה מודם 2,400. תתחיל לדווש.

השימוש במונח "נולדת נכון" לא מקרי: מחקרים מראים שהמשתנה המובהק ביותר שמצביע על הכנסתו של אדם בארה"ב הוא זהות הוריו. אתם רוצים מוביליות חברתית? תחזרו 70 שנה אחורה. וכאן נכנסת בעיה נוספת: הפער הדיגיטלי.

היכולת להשתמש ברשת ולרכוש כישורים דיגיטליים קריטית למי שרוצה לשרוד ולהתקדם בעולם הנוכחי. אבל באזורים הכפריים בארה"ב, שגם כך מפגרים כלכלית, פשוט לא שווה לחברות הכבלים להניח תשתית פס רחב. עכשיו, כשהן משתמשות בהצלבה מול דירוג האשראי, הן לא רק מענישות את האנשים שלא נולדו טוב ומספקות להם שירות פחות טוב; הן גם מונעות מהם להתקדם ולהוציא את עצמם מהמצב הזה. אם להשתמש במשל המפורסם, הן שוברות את החכה שלהם.

בית חכם? לא, תודה, אנחנו בריטים

הבריטים ידועים בחוש ההומור היבש והצונן שלהם, והיתה תקופה שבה הם היו מפורסמים - כלומר, סיפרו על עצמם – שהם מחזיקים במידה מופלגת של הגיון פשוט. סימנים לכך שזו לא רק אגדה מאוהבת בעצמה התקבלו השבוע.

בית חכם. לשכנע את המשוכנעים

72% מהנשאלים בסקר בבריטניה הביעו חוסר עניין מובהק בבית חכם, או בשדרוג למוצרים שיעבירו את כל המידע שלהם לחברת עמק סיליקון שתמכור אותם למפרסמים ובתמורה תחסוך להם קימה או שתיים מהכורסה; הם העריכו שזה לא הולך להשתנות בחמש השנים הקרובות. רק 10% אמרו שהם מתרשמים מלחץ חברתי מצד מאמצים מוקדמים של טכנולוגיות חכמות. הם אמרו, עם זאת, שאם יוכח להם שהשדרוג מסוגל לחסוך להם כסף – למשל, להקטין את הוצאות האנרגיה שלהם באופן ניכר – הם יחשבו על זה שוב. הגיון פשוט בהתגלמותו.

מצד שני, הבריטים שבכל זאת התקינו אמצעי בית חכם הפגינו סימני תסמונת שטוקהולם מוכרים: 95% טענו בעקשנות שהם חשים ביתרונות, ו-81% מהם אמרו שיש להם חוויה חיובית מוויסות חום חכם. מעניין מה חושבים 19% האחרים.

קצרצרים

1. בצעד חריג, פרסמה הלילה (ה') יאהו שלושה "מכתבי בטחון לאומי" שהגיעו אליה מה-FBI. המכתבים האלה מאפשרים לבולשת לבצע בפועל חיפוש בלי צו חיפוש בנתונים של משתמשים, בתואנה של צורך בטחוני לאומי, והם מלווים בדרך כלל בצו איסור פרסום כפול – צו שאוסר על דיווח על משהו וצו שאוסר על פרסום הידיעה שבכלל יצא צא"פ. יאהו עדיין לא פרסמה מה נאמר במכתבים הללו ומה הם דורשים בפועל, אבל נראה שמנכ"לית יאהו, מאריסה מאייר, התגברה על הפחד הלא רציונלי שמא תואשם בבגידה אם תדווח על שיתוף הפעולה שלה עם מנגנוני מדינת המעקב. מצד שני, היא כנראה גם הבינה שהיא לא תהיה בתפקיד הזה עוד הרבה זמן.

2. בידיעת בולשת נוספת, ה-FBI בנה במשך שנים מאגר ביומטרי ענקי. לאורך השנים, הבטיחו המנהלים שלו פעם אחר פעם שהם ישמרו על כללי הפרטיות. המאגר מכיל, לצד מידע לגיטימי על עבריינים או חשודים בעבריינות, גם את המידע של כל מי שביקש בשנים האחרונות סיווג בטחוני או בדיקת בטחון על ידי ה-FBI, שזה אחד התפקידים של הבולשת. עכשיו עושה הבולשת תרגיל ומודיעה שהיא מתכוונת להוציא את המאגר הביומטרי שלה מתחולת חוקי הפרטיות ומעניקה בחסדה למתנגדי המהלך 21 יום להתנגדות. 45 ארגוני זכויות כבר הגישו התנגדות וזה כנראה יילך לבית משפט. לידיעה, לפעם הבאה שארגון ממשלתי ירצה את הפרטים הביומטריים שלכם ויבטיח שהוא לעולם לא יעשה בהם שימוש לא נאות: הממשלה משנה את דעתה, המידע שלכם נשאר אצלה.

צילום: שאטרסטוק

3. חברת תראנוס הונתה את לקוחותיה ואת העולם כשטענה שביכולתה לבצע בדיקות DNA על סמך כמה טיפות דם. השיטה לא עבדה ויש יסוד להניח שמנהלי החברה ידעו זאת היטב. אבל הם המשיכו בעוקץ הסטארט-אפ: הבטיחו מוצר מהפכני שהם ידעו שלא יגיע ובינתיים גרפו המון כסף וחיו היטב. לפני שנה התחיל בית הקלפים לקרוס, ועכשיו קובע המגזין פורבס שהחברה שווה 800 מיליון דולר ולא 9 מיליארד כפי שהוערכה בעבר – עדיין סכום מדהים בהתחשב בכך שמדובר בבלוף ענק. ב-2015, הגדיר המגזין את מנהלת החברה והמיייסדת שלה, אליזבת' הולמס, כאשה מס' 1 ש"בנתה את עצמה"; עכשיו הוא אומר שהשווי שלה, שנשען כולו על מניות תראנוס, הוא אפס. לפני שנה היא היתה שווה על הנייר 4.5 מיליארדים.

אליזבת הולמס. ירידת שווי