החלומות מטייחים את סדקי העמק

גם במסע של "כלכליסט" לעמק הסיליקון האמיתי היה אפשר לראות קצת ממה שמסתתר מאחורי החלום. לא תמיד, לא יותר מדי - בכל זאת אלה היו ביקורים מתוכננים ומפונפנים - אבל פה ושם הסדקים האלה צצו. זה קרה בכל פעם שנציגי חברות כמו טוויטר וילפ עשו הכל כדי לא לדבר על שורת הרווח שלהן, כלומר, על ההפסדים. זה קרה גם בכל פעם שמישהו הזכיר את המילה האטה או משבר, שכולם בעמק חוששים מפריצתו בימים אלה. הסדקים צצו גם כשהמודעות נדדה לפער המובהק בין מספר הגברים למספר הנשים בקרב הדוברים ולמיעוט השחורים - תזכורת לעובדה שחלום ההייטק השוויוני לכאורה פונה יותר לאנשים מסוימים.

דור צח מסתבך עם בובת אנדרואיד

היזמים יודעים את כל זה. ולכן נראה שהם לא קונים רבות מהאגדות שנוצרו סביב העמק. הם יודעים שרובם הגדול לא באמת ישנה את העולם, גם אם הם יצליחו לא רע, הם יודעים שרבים מהסטארט־אפים שלהם ייסגרו או יעברו שינוי מיקוד, והם יודעים שהסיכוי ליפול על הפרצוף גדול. ובכל זאת, היזמים האלה לא מוותרים על החלום. הם מצטלמים בשמחה עם השלט של גוגל ופסלי האנדרואיד החייכנים שמעטרים את הקמפוס שלה. הם מתרגשים לפגוש בכירים כאדם ביין, סמנכ"ל התפעול של טוויטר, ולא מחמיצים הזדמנות לתת לו כרטיס ביקור.

אורי להב, מייסד משותף של אאוטבריין, אמר במהלך הטיסה: "סן פרנסיסקו גרמה לנו לצאת מה'כאן ועכשיו' הישראלי ולחשוב בגדול. המסר כאן הוא שלא צריך לחשוב איך לשנות את העולם". זו תקופה שבה מילים כמו "תקווה" ו"שינוי", מבחינה פוליטית, הם סחורה פחות חמה מפעם. ועדיין, עמק הסיליקון מצליח לשמור על תמימות מסוימת, על אמונה אמיתית שקודם כל צריך ליצור משהו חשוב וגדול שנרצה להילחם עליו ולעבוד עבורו שעות רבות, ורק אחר כך לתהות לגבי מודל ההכנסות. הטמפרמנט של היזמים מקשה עליי להאמין שברוב המקרים מדובר רק בכסף. עושה רושם שגם החברה המאה שמציעה פתרון לתשלומים מאובטחים בטוחה שהיא זו שתשנה את העולם. הרושם הזה משאיר הרחק מאחור אמירות ציניות, דיבורים מאיימים על משבר וסדרות כמו "עמק הסיליקון".