פוליטיקת סנאפצ'ט: הדמוקרטים רודפים אחרי הקהל הצעיר

זורמים עם הזמנים

למרבה הזוועה, מסתבר ששני המועמדים הדמוקרטיים בבחירות לנשיאות משקיעים מאמץ יוצא דופן בסנאפצ'ט. פעם, עד לא כל כך מזמן, גם הרפובליקנים עשו את זה – אבל כל המועמדים הרפובליקנים שהשקיעו ברצינות בסנאפצ'ט כבר נופו מהמרוץ. דונלד טראמפ פחות בקטע משום שהוא צריך לשמור על דיאטת בשר האדם שלו ולטד קרוז זה לא מתאים כי זה מתנגש עם לוח הזמנים ההדוק של פולחן השטן שלו.

להתלבש כמו קלינטון או להריע לסנדרס צילום: סנאפצ'ט

נשארנו עם קלינטון וסנדרס. שני הפרופילים שלהם בסנאפצ'ט שונים מאד. סנדרס משקיע הרבה יותר בצילומים מהשדה: אירועים שלו נפגש עם תומכים, תמונות של תומכים נרגשים, המון התלהבות, המון ניסיון לשכנע את הקהל להצטרף לחגיגה ולשינוי. אין מספרים מדויקים, אבל בקמפיין של סנדרס טוענים שהוא מוביל על קלינטון בסנאפצ'ט, וסנאפצ'ט מאשרים שזה אכן המצב.

הקמפיין של סנדרס השקיע הרבה כסף בפילטרי מיקום. המשמעות היא שהתמונות שהם מעלים מגיעות בדיוק לקהל היעד של הפריימריז. האנשים של סנדרס אומרים שהם מתמקדים פחות בטקסט ובמסר ויותר בתמונות; המועמד שלהם, הם אומרים, כבר אמר את אותם הדברים 30 שנה בערך. זה הגיוני כי אין יתרון בהעברת מסרים בסנאפצ'ט.

הקמפיין של קלינטון הרבה יותר גימיקי ויחצ"ני. ציטוטים שלה ושל בעלה הנשיא לשעבר, פחות תמונות קמפיין, כל מיני סטיקרים ותחרות מעוררת חלחלה של "התלבשי כמו הילארי", עם הדגמה מדויקת של איך לעשות את זה על פי המגמות האופנתיות של המועמדת לאורך השנים. בחודשיים האחרונים, ככל שקלינטון החלה להפסיד פריימריז (אתמול היא הפסידה בפעם השישית ברציפות, והפסד נוסף צפוי בשבת) הקמפיין שלה החל לצמצם משמעותית את השימוש בסנאפצ'ט, ופרסם פעם בשבוע בערך במקום פעם ביום. בקמפיין מכחישים כל קשר בין הדברים. הייתי מתייחס להכחשה של הקלינטונים ("לא קיימתי יחסי מין עם האשה הזו") בערבון מוגבל מאד.

על מה כל המהומה? על הצעירים, כמובן. יותר צעירים בארה"ב צפו בעימות הראשון של המפלגה הרפובליקנית דרך סנאפצ'ט מאשר בטלוויזיה. יש לשירות מאה מיליון משתמשים יומיים, שמתוכם כ-86% הם מתחת לגיל 35. זה כבר יכול להסביר את ההתרחקות של קלינטון מסנאפצ'ט: בקמפיין שלה הבינו שבקרב הצעירים היא די גמורה, והכספים לא זורמים כמו פעם.

יש לציין שבהתחלה היו טענות שהפופולריות של סנדרס בטוויטר תביא לניצחון שלו באיווה. זה לא קרה, אם כי ההפסד היה צמוד מאד וקלינטון ניצחה בכמה מחוזות באמצעות הטלת מטבע. יש להתייחס לתפיסה שטכנולוגיה כלשהי תוביל לניצחון או הפסד בזהירות; כולם חוזרים אחורה לעימות הטלוויזיוני הראשון, בין קנדי לניקסון, ושוכחים שקנדי ניצח על מאית האחוז בערך.

סוד כמוס לסוכן ולסוס

אז מה בעצם היה על האייפון ההוא?

במשך חודש התנהלה התנגשות טיטאנים בין הבולשת הפדרלית ובין חברת הטכנולוגיה היחידה שיש לה גסטפו משלה, אפל, בשאלה האם החברה תצטרך לסייע לבולשת לפרוץ אייפון של טרוריסט מסאן ברנרדינו. שני הצדדים הוציאו את התותחים הכבדים ובסופו של דבר הבולשת נבהלה, שילמה לחברה פרטית ופרצה את המכשיר בלי שימוש בצווי בית משפט. הבולשת טענה שוב ושוב שהמידע על המכשיר קריטי לחקירה.

לא מגלים מה היה על האייפון

אז מה היה עליו בעצם?

לא ברור. עורך הדין של הבולשת אמר לעיתונאים שהיא "עושה שימוש" במידע שהיה על המכשיר, אבל סירב לומר שהוא אכן היה שימושי. הוא הסתפק במילים צנועות הרבה יותר: "היה שווה להילחם כדי לדעת שהפכנו כל אבן ביחס לחקירה. יש לנו חוב לקורבנות ולבני משפחותיהם, לוודא שעקבנו אחרי כל קצה חוט הגיוני".

המממ. זה נשמע מאד כמו "וואלה, כל הבלגאן הזה היה לשווא, אין פה שום דבר מועיל, אבל אנחנו יכולים לסמן 'איקס' על קצה החוט הזה". מצד שני, בהתחשב בכך שמלכתחילה המטרה של הבולשת היתה לרשום תקדים שבו היא מאלצת חברה לפרוץ את ההצפנה שלה עצמה, התבוסה הגיעה כבר לפני שבועיים. הניחוש שלי: עד כמה שזה נוגע לבולשת, לא נשמע על הטלפון הזה יותר.

לפני שאתם מקליקים הצידה

טוב, זה לא ברמה של אשלי מדיסון. אף אחד לא יכול לדעת שבגדת באשתך, או על כל פנים שניסית לעשות את זה עם רובוט צ'ט עם אינטליגנציה רגשית של בצלאל סמוטריץ' או את מספר כרטיס האשראי שבו שילמת לרובוט. אבל בכל זאת אפשר לדעת לא מעט.

אתר בשם Swipebuster מציע שירות פשוט: חושדת שהחבר שלך משתמש בטינדר מאחורי גבך? תני לנו 5 דולר ואנחנו נוציא מהשירות מידע. לא הרבה מידע – רק אם הוא אכן משתמש בשירות, מתי היתה הפעם האחרונה שהוא עשה את זה, ואיפה.

ואת כל זה Swipebuster מוציא לא באמצעות פריצה, אלא באמצעות ה-API הרשמי של טינדר, שמיועד לאפשר למפתחים לעשות כל מיני דברים עם השירות. מפתח האתר טען בראיון אנונימי שהמטרה שלו היא לא להתנכל למשתמשי טינדר, אלא להנכיח מבחינתם את הסכנות שהם חשופים להן מבלי יודעין. רוב האנשים, הוא אומר, לא יודעים מה עושים עם המידע שלהם ואל מי הוא מגיע.

עם זאת, לטענה הזו אין זכר באתר עצמו. בטינדר אמרו בתגובה שכל המידע שמגיע ל-API שלהם הוא מידע שהמשתמשים בחרו לחלוק עם כל העולם ואשתו מרצונם החופשי, לאחר שקראו בקפידה ושקלו בכובד ראש את תנאי השימוש של האתר. נשמע לגיטימי.

קצרצרים

1. לפני כשבועיים העבירה מדינת צפון קרוליינה חוק שזכה לביקורת נרחבת, שאסר על טרנסג'נדרים להשתמש בשירותים ציבוריים שאינם מופנים למין שבו נולדו. לחוק אין שום משמעות פרט לכך שמדינת צפון קרוליינה אומרת לטרנסג'נדרים שהם יכולים לחפש את החברים שלהם, אבל שיעשו את זה מחוץ לגבולות המדינה. שורה של חברות החלו לשקול החרמה של המדינה בשלל דרכים (כי, באופן משונה, בארה"ב חרם פוליטי נחשב צעד מקובל ונחוץ – כנראה לא שמעו שם שחרם הוא "טרור כלכלי"). פייפאל הודיעה אתמול (ג') שהיא לא תבנה את המרכז שתכננה לבנות בצפון קרוליינה, והמדינה תפסיד מכך כ-400 מקומות עבודה. פייפאל ציינה בהודעתה שהחוק החדש "מנציח אפליה" ושככזה הוא מנוגד לערכיה. יפה.

לפייפאל לא יהיו משרדים בצפון קרוליינה

ג'ף בזוס. זו המדיניות שלנו ולא אכפת לי מה תגידו

4. טוויטר מציע מעכשיו אפשרות לשלוח ציוצים כהודעה פרטית לאנשים: בגרסאות הסלולר של השירות (על כל פנים, בגרסאות האנדראויד ו-iOS שלו) יש מעתה כפתור שמאפשר לשלוח ציוץ מסוים לאדם אחר. לא מי יודע מה שימושי, רוב הזמן, אבל לפחות אף אחד לא מנסה כרגע להרחיב את מכסת התווים או משהו. כמו רוב הפיצ'רים האחרונים של טוויטר, גם פה הגרסה הראשונית מגיעה לסלולר ורק אחר כך לגרסת הרשת – התנהלות שמצביעה על הדגשים של טוויטר.