בדיקת כלכליסט
The Division: משחק שסובל מפיצול אישיות
טום קלנסי, כאוס וניו יורק אחרי מתקפה ביולוגית; ל"מחלקה" יש קמפיין ראשי מצוין לשחקן בודד, אבל כמשחק רשת רב משתתפים הוא עדיין לא מגובש מספיק וסובל מלא מעט תקלות
רחובות ניו-יורק מכוסים בשלג, בכל פינה נערמות גופות ושקיות זבל מלאות לעייפה ושודדים חמושים מסתובבים באין מפריע. חמוש במקלע אימתני ש"שחררתי" מתחנת משטרה נצורה, אני יורה לעבר האויב שמנסה לאגף אותי משמאל. כמה מאות כדורים אחר כך, הוא מואיל למות. אני נושם לרווחה.
- משחקים בנדמה לי: מהפכת המציאות המדומה עדיין לא כאן
- פלייסטיישן בקטנה: סוני מקימה חברה שתפתח משחקים למובייל
- אוקולוס השיקה 30 משחקי מציאות מדומה
The Division הוא המשחק האחרון שמבוסס על סדרת ספרים של טום קלנסי. חברת המשחקים יוביסופט מקווה לחדור איתו לעולם משחקי הרשת ההמוניים וליצור מותג שיתחרה ב-Destiny, ויוכל למשוך אליו גיימרים עוד שנים רבות. יוביסופט מקווה שהתמה של The Division תבדל אותו ממשחקי רשת אחרים. ואכן, אין היום כמעט משחקי רשת המתרחשים בימי אנו – מלבד אולי The Secret World המצוין.
ניו יורק אחרי מתקפה ביולוגית צילום: הראל עילם
אתם משחקים סוכן ב"מחלקה", סוכנות אולטרה-סודית ששותלת סוכנים בתוך החברה האזרחית, ומופעלת רק לאחר קריסה מוחלטת של החברה והכלכלה. זה בדיוק מה שקרה אחרי מתקפה ביולוגית על ניו יורק – הצבא נסוג מהעיר, המשטרה איבדה את השליטה בה, וחוליות חמושות השתלטו על שכונות שלמות. הנשיא מורה על הפעלתכם, ואתם צריכים לנטוש את חייכם הקודמים ולעשות הכל על מנת להחזיר את הסדר לעיר, תוך כדי שאתם מחסלים פושעים, חוליגנים ושודדים בכמות שיכולה לאכלס את ניו יורק מחדש.
הקמפיין הראשי מצוין צילום: הראל עילם וזה עובד – אבל רק כל עוד אתם משחקים את הקמפיין הראשי. בדומה ל-Destiny, משחק הווידיאו היקר בהיסטוריה שיצא לפני כשנה וחצי, The Division הוא הכלאה מוזרה בין משחק רשת המוני (MMORPG) ובין משחק פעולה מגוף ראשון. בדומה לרוב משחקי הרשת כיום, המשחק משלב בין משחקיות קבוצתיות לקו עלילה ראשי שהשחקן משלים – לרוב בגפו. העלילה נפתחת בברוקלין, אבל מהר מאוד תגיעו למנהטן, כדי למצוא רופאים ומדענים ששרדו את ההתקפה, להביא אותם בחזרה לבסיס ולנסות לבנות אי של ציביליזציה בתוך עיר שאיבדה את שפיותה.
הקמפיין עצמו עשוי היטב, כולל דמויות צדדיות וחושף בהדרגה את הקנוניה מאחורי ההתקפה על ניו יורק. המשחק יוצר תחושה הדוקה של כאוס ופאניקה, ומשתמש בצורה חכמה באתרים המפורסמים של אחת מהערים האייקוניות ביותר בעולם. אין ספק שיוביסופט שיפרה משמעותית את יכולות בניית הערים שלה בעקבות סדרת אססין קריד.
המשחקיות, ב-Division מאתגרת ומדודה. האויבים שמאגפים אתכם יוצרים אתגר לא קטן. הגרפיקה מצוינת, וכך גם הדיבוב והרמה הטכנית - מלבד כמויות הבאגים הנוראיות, שדרשו אפילו כמה ריבוטים לאחר קריסות עצבניות. הממשק הנהדר מציב אתכם בנעליה של דמות שמשתמשת בטכנולוגיית מציאות מוגברת (AR) אמיתית למראה, ש"מלבישה" מידע קריטי על שדה הראיה שלכם.
דמות שמשתמשת בטכנולוגיית AR צילום: הראל עילם אולם בסופו של דבר הקמפיין הראשי יגמר, ותצטרכו לעבור למשחקיות הרשת, שם עליכם להשלים משימות עם חברים, ולנסות ולשרוד בלב "האזורים האפלים". וכאן, כמו ניו יורק, הכל מתפרק לכם בידיים.
זה לא לרשת
כמו בכל משחק תפקידים, צוברים נקודות ניסיון על ידי השלמת משימות, וכך עולים בדרגות ומקבלים גישה למיומנויות חדשות. סוכני המחלקה חמושים במיטב הטכנולוגיה העתידנית, כך שתוכלו ללמוד למשל לבנות מקלע עם בינה מלאכותית, לירות פצצה נדבקת, לרפא חלק מהנזק שספגתם או אפילו ליצור מכסה נייד. אין כאן הסללה למקצועות ויש לכם גמישות לפתח את הדמות שלכם איך שתרצו, עם דגש על יכולות קרב, ריפוי והגנה. אתם כמובן תאספו ציוד – שהפעם יורכב מצעיפים, כובעים ומגני ברכיים. אתם יכולים, למשל, להכניע בוס אימתני ולגנוב מגופתו המדממת את הצעיף שלו, על מנת לקבל בונוס מכובד לנזק של הרובה שלכם. זה אכן מגוחך כמו שזה נשמע, במיוחד בהתחשב בכמות המיגון שאותם צעיפים יכולים לספק לכם, אבל לפחות זה נראה טוב.
לאסוף צעיפים על הדרך צילום: הראל עילם The Division מנסה בכוח להיות משחק רשת, אבל כנראה היה יכול להיות משחק יחיד הרבה יותר טוב. ויוביסופט סובלת כמעט מכל בעיה ששחקני משחקי רשת ותיקים מכירים היטב. כך למשל, קו העלילה לשחקן יחיד אינו בנוי היטב, כך שתאלצו לפעמים לבצע משימות צדדיות על מנת להגיע לרמת הכוח הנדרשת שתוכלו לשרוד במשימות המתקדמות יותר – אבל המשחק לא מתריע על הבעיה הזאת. האויבים לא הופכים לחכמים או מסוכנים יותר, במקום זאת המפתחים פשוט נתנו להם כמות חיים מטורפת על מנת להאריך את הקרב. התוצאה מרגישה אבסורדית בהתחשב בכך שמדובר בפושעים בשר ודם.
המשימות במשחק אינן מאוזנות – הן מאתגרות אם אתם בדיוק בדרגה הנדרשת עבורן, אבל אם אתם מעט יותר חזקים, הן הופכות קלות בצורה מגוחכת, ואם אתם חלשים מדי, האויבים יחסלו אתכם תוך שניות. התוצאה היא משחק שלא זורם באלגנטיות ממשימה למשימה, אלא דורש מכם לעצור ולבדוק דרכים חלופיות. יש לכם למשל מכניקת "יצירת חפצים", שנפוצה במשחקי רשת, ומאפשרת לכם לבנות ציוד טוב יותר – אבל אין לה שימוש והיא מרגישה זרה לקונספט. בנוסף, אין הרבה מה לעשות במשחק אחרי דרגה 30.
חסרים כאן גם הכלים החברתיים שהתרגלנו אליהם ממשחקי תפקידים, כמו היכולת לסחור בחפצים ולהעביר אותם בין משתמשים. המערכת הקיימת מסורבלת ומוגבלת, ואומנם החברה מבטיחה לתקן את המעוות בהרחבות עתידיות, אבל מי משיק כיום משחק רשת שהוא בעצם לא משחק רשת?
גם Destiny סבל מבעיות דומות בחודשים הראשונים להשקתו. נכון לרגע זה, מלבד "האזורים האפלים" (שמיד ארחיב עליהם), אין כמעט תכנים ייעודיים למה ששחקנים מכנים End Game – המשחקיות המאתגרת ששמורה לשחקנים שהגיעו לדרגה הגבוהה ביותר (30 במקרה הנוכחי). משחקי רשת לרוב כוללים אתגרים מיוחדים לקרבות קבוצתיים, אזורים ואויבים כה מסוכנים שרק קבוצה של שחקנים יכולים לשרוד בהם. אבל The Division ממקם אתכם בניו יורק ומול אויבים אנושיים ובסופו של דבר, יש גבול כמה אפשר לגוון תחת המגבלות הללו.
האזורים האפלים מצילים את המשחק צילום: הראל עילם האזורים האפלים הם מה שמציל את המשחק, לפחות למספר שעות – אלו אזורים שנמצאים תחת הסגר, שבו אין חוקים, אפילו בין חברי המחלקה. יש משימות ואתגרים בתוך האזורים האלו, אוצרות חבויים (בעיקר כלי נשק צבאיים מתקדמים) ואויבים מאתגרים, ובעיקר - גם חבריכם למחלקה מהווים איום. התוצאה היא שילוב בין קרבות כנגד הסביבה (PvE) וקרבות כנגד שחקנים אחרים (PvP). בנוסף, אין מקום לחזור לחיים בתוך האזורים האפלים וכל ציוד שתאספו שם יאבד במידה ותמותו. זהו אתגר מרגש, לפחות עד שהחוויה תתיישן.
לרוב אני נוטה להמליץ לחכות כמה חודשים לפני שמשחקים במשחקי רשת המוניים. זה נכון במיוחד ב-The Division, שכרגע, בחלק מהפלטפורמות, הוא כמעט בלתי שחיק (בערך בחצי מהפעמים בהן ניסיתי להפעיל את המשחק הוא קרס). אבל הבעיה ב-The Division היא לא רק טכנית - מדובר במשחק עם פוטנציאל, שטרם מצא את הפוקוס והאיזון הדרושים לו. אולי אלה יגיעו בהמשך.
