מפתח הלב: יצרני הרובוטים רוצים ללמד אותם להרגיש

ספרי וסרטי מדע בדיוני מאיימים שהרובוטים ישתלטו על העולם כבר עשרות שנים. בפועל העולם עדיין עומד על תילו, אבל האינטליגנציה המלאכותית נמצאת מסביבנו יותר ויותר. היא מחקה את המוח האנושי, משתכללת בכוחות עצמה, ובדרך הופכת לפחות ופחות מובנת לאדם. אפילו המהנדסים של גוגל לא יודעים כיצד האלגוריתמים שלהם למדו לצייר או לנצח את אלוף העולם במשחק הסיני המורכב גו. כל הסימנים מעידים שבעתיד הקרוב חיינו יסתמכו אפילו יותר על אלגוריתמים כאלה, או במילותיו של מאסיושי סון, מנכ"ל ענקית הטלקום היפנית סופטבנק: "מחשבים בעתיד יוכלו ללמוד בעצמם. אחר כך האפשרויות היחידות הן אבולוציה או השמדה".

זו הסיבה שמשימת חייו של ד"ר דיוויד הנסון, אחד המומחים הגדולים בעולם הרובוטיקה, היא לגרום למחשבים להבין את רגשותינו. במשך למעלה מעשור הנסון מנסה לפתח את הרובוט האנושי המושלם, וההמצאה האחרונה שלו - האנדרואידית סופיה - משכה החודש לא מעט תשומת לב כשהוצגה בפסטיבל המדיה SXSW.

איור: ערן מנדל

סופיה נועדה להיות אשת השיחה המלאכותית המושלמת. היא מסוגלת לזהות את האדם מולה ואת הבעות פניו באמצעות מצלמות, ומרשים מכך - זוכרת שיחות קודמות ומגיבה לאדם על בסיס הידע שצברה בהן. היא מסוגלת לחקות רגשות אנושיים, ובהתאם להציג 62 הבעות פנים בעזרת שרירים מלאכותיים הטמונים מתחת לפניה דמויי־העור. הנסון רוצה שרובוטים כמו סופיה ילמדו את ילדינו וישחקו איתם, יספקו לנו שירות לקוחות בחנויות ויסייעו לנו בבית עם הקניות.

בעיני הנסון, רובוטים דמויי אדם הם הדרך היחידה להוביל את מהפכת הבינה המלאכותית למקומות בטוחים וחיוביים. רובוטים, כיצורים פיזיים, מעמתים אותנו עם "עמק המוזרות" - התופעה שמתרחשת כשפיתוח טכנולוגי מחקה בן אנוש באופן כמעט מושלם, אך נכשל בפרטים הקטנים. הדבר גורם לנו להרגיש מוזר הרבה יותר מאשר פיתוחים אנושיים פחות. צפייה בסרטונים המטרידים של סופיה, שבהם היא נראית כמעט אנושית, ממחישה זאת היטב, והמצב הזה מעמת את המפתחים עם הצורך ליצור מערכות שמבינות בני אדם ברמה עמוקה.

מאסיושי סון לוקח את העיקרון הזה צעד קדימה. בעיניו הרובוט צריך לא רק להבין את העומד מולו, ולא להיחשב מוזר בעיני סביבתו, אלא גם להתנסות בחוויות המדמות את הרגשות האנושיים. זו הסיבה שהרובוט פפר שסופטבנק השיקה בשנה שעברה, שנועד לתפקד כעוזר אישי בבית וזכה לפופולריות מרשימה, הוגדר כ"רובוט הרגשי הראשון". בעזרת ווטסון, מערכת הבינה המלאכותית של IBM, הוא מסוגל לא רק להבין את תחושות האנשים סביבו, אלא לחוות אותן בעצמו. פפר יכול לשמוח, להתרגז או להיות עצוב כשהוא נשאר לבד.

לכאורה, רובוט כזה יעיל פחות מעמיתו הרציונלי לחלוטין. אלא שלפי סון ההפך הוא הנכון: כך ווטסון יכולה להבין טוב יותר את העולם. "רובוטים אינם האויב שלנו" הוא אומר. "הם בעלי ברית, מלווים, אפילו בני משפחה. המטרה היא לא רק להגביר את היצירתיות, אלא ליצור עולם שבו בני האדם שמחים יותר. יום אחד רובוטים יהיו חכמים יותר מבני אדם, וביום הזה הם יהיו חייבים להיות טהורי לב ואמפתיים".

הרובוטית סופיה. כמעט אנושית, וזאת בדיוק הבעיה

ולא רק החברה היפנית מחזיקה בגישה הזאת. "סרטי מדע בדיוני מתארים רובוטים כנטולי רגשות, אבל אני לא חושב שאינטליגנציה אמיתית בכלל אפשרית בלי רגשות", אמר ראש חטיבת הבינה המלאכותית בפייסבוק, יאן לקון, בשיחה פתוחה עם גולשי רדיט. לדברי לקון, בני אדם לא ירצו לתקשר עם מערכות סוציופטיות (והדבר אפילו עלול להיות מסוכן), ועל כן הן יתקשו להתפתח. חשוב לא פחות: הרגשות עצמם יאפשרו למחשבים לפעול בצורה חכמה יותר.

כך למשל, לקון רואה בפחד תגובה רציונלית לחשש מפני כישלון או לאפשרות של התפתחות שלילית. מערכות בינה מלאכותית יצטרכו להבין פחד לא רק כדי לתקשר עם בני אדם, אלא גם לחוות אותו כדי לקבל החלטות בצורה חכמה יותר - בעוד שמכונות נטולות רגשות עשויות לפעול בצורה לא שקולה. מחקרים מהשנים האחרונות קוראים תיגר על הגישה הקלאסית שלפיה רגשות פוגעים בקבלת החלטות רציונלית, וחלקם אף טוענים שהם הכרחיים כדי לעשות זאת. התובנה הזאת מחלחלת יותר ויותר גם לעולם הרובוטי, שהולך והופך למנוכר פחות.