החלום ושברו: "מס גוגל" פשוט לא עובד

מס גוגל? לא רעיון מוצלח

לפני כשנה, נמאס לרשויות ולמו"לים בספרד מכך שגוגל עושה קופה על חשבון העיתונים במדינה באמצעות שירות גוגל ניוז. החוק קבע שעל כל ציטוט של חדשות - גוגל נוהגת לקחת את הכותרת וכותרת המשנה, מה שמעצבן את העיתונים, שאומרים שאחרי ציטוט כזה הקורא הממוצע בכלל לא נכנס לידיעה - צריך לשלם סכום קטן. הקנס על אי תשלום, עם זאת, היה חריף. גוגל עשתה את מה שהיא איימה לעשות אם החוק יעבור: סגרה את גוגל ניוז בספרד.

החיפוש של גוגל

נקם ושילם

פקיד בכיר בממשל אובמה אמר לניו יורק טיימס, בעילום שם, שהממשל החליט לצאת למתקפת סייבר כנגד סין בתגובה להתקפות הסייבר הסיניות על ארה"ב - ושכעת שוקלים שם את האופציות המוצלחות יותר למתקפה כזו.

ה-NSA העריכה לאחרונה שבחמש השנים האחרונות תקפה סין 600 מטרות סייבר בארה"ב (בממוצע, תקיפה כל שלושה ימים). ה-NSA לא מסרה כמה התקפות היא ביצעה על מטרות סיניות. הממשל הגיע למסקנה שבהתחשב בהיקף ההתקפות הסיניות, התגובה השגרתית למקרים כאלה (מחאה רמה וגירושם של דיפלומטים שעוסקים בריגול) לא יכולה להספיק יותר.

מלחמת הסייבר: בדרך למלחמה פיזית? צילום: שאטרסטוק

הבעיה היא איך יוצאים למתקפת סייבר על מעצמה עצבנית ולאומנית מבלי להפוך את מתקפת הסייבר הזו לפתיחתה של מלחמה שאף אחד לא יודע א. איך מנצחים בה וב. איך יוצאים ממנה. הנחת היסוד היא שאם ארה"ב תסלים, גם סין תסלים. למלחמת סייבר יש עוד בעיה: נראות והרתעה.

אם אתה מפציץ איזו מפקדה, קל לקחת אחריות על ההתקפה הזו והיא תרתיע - או תגרום להסלמה. אם אתה מבצע התקפת סייבר, הרבה יותר מסובך לקחת אחריות עליה. מה, תכנס מסיבת עיתונאים ותגיד "תראו, מיקי מאוס השתלט על האתר של המפלגה הקומוניסטית הסינית, וזו עבודה של מיטב בנינו?" תאמר, "שיבשנו את הסחר בבורסה של שנגחאי, ואני רוצה להודות בזאת לראש ענף סייבר?" זו חתיכת בעיה.

וכמובן, ישנה בעיה שלישית. אם מישהו יבצע עכשיו התקפת סייבר על סין, גם אם הוא יושב בפועל בוולדיווסטוק, ממשלת סין צפויה מעכשיו להניח שאתה אחראי להתקפה הזו. איך מונעים מצד שלישי לחמם מלחמה בינך ובין סין? לא ברור.   

יותר מדי לייקים

כשדן פרייס התחיל את מסע הצלב הקטן שלו, הוא לא ידע למה הוא נכנס. פרייס, הבעלים של חברת סליקה בינונית מסיאטל, הכריז לפני שלושה חודשים שהוא מתכוון להעלות את שכר המינימום של עובדיו ל-70,000 דולר בשנה, קרי כמעט 6,000 דולר בחודש, כלומר בערך פי שש משכר המינימום הישראלי. במקביל, הוא תכנן לקצץ את שכרו-שלו. המטרה היתה מחאה על פערי השכר בארה"ב, שפרייס הגיע למסקנה שהם מופרזים ומסוכנים.

בתגובה, הרשת התפוצצה. כמות המיילים, הטלפונים, השיחות הקוליות, המסרונים וכו' שהציפו את החברה היתה כל כך עצומה, שפרייס נאלץ לשכור עובדים חדשים - בשכר המינימום החדש - רק כדי לטפל בשלל התגובות. הוא הפך לגיבור רשת בן לילה, אבל היה לכך מחיר. והוא לא היה מוגבל רק להצפת התגובות.

יש דבר כזה "יותר מדי לייקים" צילום: shutterstock

היו, כמובן, גם תגובות עוינות: הימין האמריקאי האשים אותו בסוציאליזם (פרייס רואה בעצמו קפיטליסט נוצרי). אבל הבעיות התחילו אחר כך. עובדים בחברה, שלא אהבו את העובדה שעובדים חדשים מקבלים שכר גבוה כל כך, התפטרו. לקוחות של החברה, שהשתכנעו (למרות הכחשות נמרצות) שפרייס הולך להעלות את העמלה שהוא דורש מהם, עברו לחברה אחרת. והשותף שלו פרש והגיש נגדו תביעת ענק, בטענה שהחברה לא תהיה רווחית כפי שהיא אמורה היתה להיות.

גם העסקים השכנים לא ראו את ההחלטה בעין טובה. סיאטל עומדת להעלות את שכר המינימום שלה ל-5 דולר לשעה (כפול משכר המינימום הישראלי, פלוס מינוס) והעסקים הקטנים באזור חוששים שפרייס מציב להם תחרות בלתי סבירה.

התגובה של הרשת, אומר פרייס, הקשתה עליו מאוד - הפכה אותו לסלב וגיבור מבלי שהתכוון לכך. אבל גם הועילה: בדרך כלל, החברה שלו מוסיפה מדי חודש כ-200 לקוחות. ביוני, המספר עלה ל-350. 

בגידה? נו, באמת

עורכיו של אתר חדשות טכנולוגיה ופוליטיקה חשוב בגרמניה, Netzpolitik.org, נדהמו לקבל לפני מספר ימים מכתב מהתובע הפדרלי שבו הודיעו להם בנימוס שהם חשודים בבגידה ושמתנהלת נגדם חקירה בנושא.

הסיבה? לפני מספר חודשים, פרסם נצפוליטיק מסמך פנימי של המשרד הפדרלי להגנת החוקה - ככה קוראים לשב"כ של גרמניה - שדן בתכניות שלו למערכת מעקב ביתית. המערכת החדשה היתה אמורה לנטר רשתות חברתיות ולעקוב אחרי מה שמשתמשים כותבים בהן. הממ, נשמע מוכר.

מרגלים ברשת צילום: איי אף פי

גרמניה היא מדינה שרגישה, בצדק, לפרטיות של אזרחיה. הרעיון ששנתיים אחרי סנודן ארגון מודיעין גרמני יוכל לרגל אחרי אזרחים בלי סיבה מוצדקת נראה לעורכי נצפוליטיק מקומם ומופרך, שוב בצדק. עכשיו הם חשודים בבגידה - והם מציינים שזו הפעם הראשונה ב-53 שנים שבהם נערכות חקירות בגידה בגלל פרסום עיתונאי. בפעם הקודמת, אגב, הממשלה נפלה והפרשיה חיסלה את הקריירה הפוליטית של שר ההגנה שהיה אחראי לחקירה - ובתי המשפט פסקו שהחקירה היתה בלתי חוקית. נעדכן.

קצרצרים

1. עוד בוקר, עוד פרסום של מסמכי סנודן: ה-NSA, פורסם בוויקיליקס, עקב במשך שנים אחרי שרים של ממשלת יפן כמו גם אחרי חברות האנרגיה היפניות. המבצע כונה בשם הלא יצירתי "המטרה טוקיו". גם למעקב הזה, כמו לרוב מוחלט של הפעילות של ה-NSA, לא היה שום קשר לטרור - ולמעשה, כמו בפעילות של Echelon בסוף שנות התשעים, נראה שמטרתה העיקרית של הפעולה היתה ריגול תעשייתי גרידא.

מה מחפשת ארה"ב במערכות היפניות?

2. גוגל מערערת על הנחיה של רשות הפרטיות הצרפתית (CINIL) שהורתה לה לוודא שכאשר היא מיישמת את הזכות להשכח (שתקפה בינתיים רק באירופה) עליה לוודא שהיא מוחקת את המידע הנדרש בכל העולם. המטרה של היא לוודא שגוגל, שלא ידועה בציות שלה לחוק, לא תהפוך את הזכות להישכח לאות מתה על ידי הצגת המידע לכל מי שיטרח לשנות את הגוגל שלו ל-.com גוגל טוענת שלרשות לאומית אין סמכות להטיל איסור גלובלי. יהיה מעניין לבחון את הטענה הזו כאשר הרשויות בארה"ב יבקשו ממנה להסיר איזה סרטון של דאע"ש. 

3. כל מי שמשתמש בשחנבון של סמסונג מוצא את עצמו מקלל מדי פעם את האפליקציות המיותרות שסמסונג דוחפת לו. אלה תופסות מקום וזכרון, ואי אפשר להסיר אותן מהמכשיר מבלי להתקין ROM עצמאי עליו - ולמעט אנשים יש מספיק כוח לזה. קבוצת זכויות צרכנים בסין תבעה את סמסונג, ניצחה, ובקרוב תוציא סמסונג טלאי שיאפשר למשתמשים שלה בסין (רק שם, אל תמהרו לשמוח) להסיר את האפליקציות שבהן הם לא חפצים. מי מרים בישראל את הכפפה? 

4. הסנאטור הדמוקרטי ברני סנדרס נערך לפריימריז, ובסוף השבוע הוא ערך "מסיבת רשת": הוא נאם מביתו וכ-100,000 מתומכיו התכנסו בשלל מקומות כדי להקשיב לו על מסך גדול, כמו גם לשלוח לו שאלות. בצורה הזו קיבל סנדרס זמן עם התומכים שלו שלא היה מקבל מרשתות הטלוויזיה. דבריו שודרו ב-3,500 אתרים ברחבי ארה"ב. הילארי קלינטון, שכמו ב-2008 היא המועמדת הבטוחה של הפרשנים ושגם אז הובסה על ידי מועמד כמעט בלתי מוכר שנשען הרבה על תמיכת הרשת, צריכה לדאוג.