ההכרעה הביומטרית בעולם: בפורטוגל קיים מאגר, בבריטניה הוא כבר בוטל

אם המאגר הביומטרי יהפוך לקבוע ומנדטורי, ישראל צפויה להצטרף לקבוצה קטנה מאוד — אקסקלוסיבית ולא בהכרח במובן הטוב — של מדינות מערביות שמחייבות את אזרחיהן להירשם במאגר ובו נתוניהם הביומטריים.

בניגוד לתפיסה שמנסים לצייר ברשות לניהול המאגר הביומטרי, העולם לא בדיוק רץ להקים מאגרים ביומטריים לכל אזרחיו. אולם גם הטענה של מתנגדי המאגר, שלפיה מאגרים מסוג זה לא קיימים כלל במדינות דמוקרטיות מערביות, אינה מדויקת, ויש כמה מדינות שמפעילות מאגרים ביומטריים מנדטוריים.

המידע בתחום אינו אחיד ומוסדר, שכן לא קיים גוף בינלאומי שמרכז מידע על פעילות מאגרים ביומטריים במדינות שונות. המחקר המקיף ביותר בנושא זה בוצע, כנראה, על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת ופורסם בשנה שעברה. הוא מבוסס על מקורות כתובים ותשאולים שביצעו אנשי המרכז, ומציג מידע על השימוש בתעודות חכמות ומאגרים ביומטריים ב־17 מדינות — כולן דמוקרטיות מערביות מתקדמות ורובן חברות באיחוד האירופי.

דו"ח נוסף, של הרשות לניהול המאגר הביומטרי, כולל מספר מדינות גדול יותר ובהן גם מדינות בעלות מסורת דמוקרטית מפוארת פחות, מדינות מתפתחות ומדינות דיקטטוריות או לא דמוקרטיות בעליל. בניגוד לדו"ח הכנסת, דו"ח זה כמעט לא כולל סימוכין או ציון של מקורות המידע השונים. מידע נוסף ניתן היה לאתר לעתים בפרסומים של ארגון EFF וכן באתרי רשויות במדינות השונות.

בחירת צד במשוואה

ישראל, כך נראה, לא תהיה הדמוקרטיה המערבית היחידה שתחייב את אזרחיה להצטרף למאגר ביומטרי. גם בפורטוגל קיים מאגר ביומטרי מנדטורי שמאחסן את תמונות הפנים ואת טביעות האצבע של כל אזרחי המדינה. בבלגיה, שם חובה להחזיק בתעודת זהות, נשמרות תמונות פנים של אזרחים במאגר גם כן, ואולם במקרה זה מדובר בסריקה של תמונה מודפסות ולא בתמונות ביומטריות דיגיטליות.

במדינות אחרות אין חובה להנפיק תעודת זהות או שאין מאגר ביומטרי למחזיקיהן — או כמו במקרה של שוויץ למשל, אין חובה להנפיק תעודה ביומטרית שכרוכה בהצטרפות למאגר.

אין זה אומר שלמדינות אלו אין מאגרים ביומטריים כלל. דמוקרטיות מערביות מנהלות מאגר ביומטרי של בעלי דרכונים, שכולל תמונה או תמונה וטביעות אצבע, ובארה"ב למדינות רבות יש מאגרים ביומטריים לבעלי רישיון נהיגה. ואולם הנפקת תעודות מסוג זה הנה וולונטרית ונתונה לשיקול דעתו של האזרח.

אפשר לטעון שבמדינות שבהן אין תעודת זהות רישיון הנהיגה או הדרכון משמשים כתעודת הזהות בפועל, ולכן אין למעשה הבדל מהותי בין הנהוג במדינות אלו לנהוג בישראל. אולם מדובר בטענה שקשה לבסס ושיש לא מעט ראיות בגנותה. למשל — הוויכוח שמתנהל בשנים האחרונות נגד יוזמות חקיקה בארה"ב שיחייבו הצגת תעודה מזהה כלשהי בעת הצבעה בקלפי, כאשר המתנגדים טוענים שנועדו להדיר מההליך הדמוקרטי אוכלוסיות חלשות שלא מחזיקות ברישיון נהיגה או בדרכון.

גם העובדה שכמה מדינות שמנהיגות מאגר ביומטרי לבעלי דרכונים ביטלו בשנים האחרונות יוזמות וחקיקות להקמת מאגרים ביומטריים מנדטוריים לאזרחים מצביעה על כך שיש הבדל משמעותי בין הגישות.

צרפת חוקקה ב־2012 חוק שחייב הקמת מאגר ביומטרי מנדטורי נרחב, שפרט לתמונת פנים וטביעות אצבע אמור היה לכלול גם נתונים אישיים רבים. אך הוא נפסל על ידי מועצת החוקה שפסקה שהוא לא חוקתי, וכיום יש במדינה מאגר ביומטרי לבעלי דרכונים בלבד.

בריטניה ביטלה ב־2010 חוק מ־2006 שבעקבותיו כבר החלה הנפקה של תעודות זהות ביומטריות והקמת מאגר, וקבעה שכל המידע השמור במאגר יושמד ושהתעודות יאבדו את תוקפן המשפטי. בדרכונים החכמים של המדינה שמורה רק תמונת פנים (ובכך מפרה המדינה למעשה את תקנות האיחוד האירופי, שמחייבות גם שמירת טביעות אצבע על הדרכון), וזו לא נשמרת במאגר ככל הנראה.

גם הולנד ביטלה ב־2014 החלטה להקים מאגר ביומטרי לאומי בגלל קשיים טכניים וחשש לפגיעה בפרטיות, וכיום יש במדינה רק מאגר ביומטרי לבעלי דרכונים הכולל תמונת פנים בלבד. הדמוקרטיה הגדולה בעולם, הודו, אמנם מנפיקה תעודת זהות חכמה מלווה במאגר ביומטרי, ואולם לפי פסיקה משפטית הוצאת תעודה זו היא וולונטרית בלבד.

רשימת הדמוקרטיות המערביות עם מאגרים ביומטריים מנדטוריים קצרה מאוד, אבל יש עדיין מדינות רבות שמפעילות מאגרים כאלו. ואולם רובן הן לא בדיוק מהזן שישראל רוצה להידמות אליו — סין, טורקיה, פקיסטן, ארגנטינה, ניגריה, אינדונזיה וקולומביה הן רק חלק מהן.

התמונה אינה חד־משמעית, אך החלוקה ברורה: דמוקרטיות מערביות נמנעות לרוב מהקמת מאגר ביומטרי מנדטורי ורבות מהן לא ששות להקים מאגר ביומטרי לבעלי דרכונים. מדינות שפחות ידועות בדאגתן לזכויות אזרח נראות כנכונות יותר להקמת מאגרים מסוג זה.

לגופה של ישראל

לאור החלוקה הברורה של הגישות בעולם, ניתן לשאול באיזה צד של המשוואה מעדיפה ישראל לעמוד — בצד שבו מצויות המדינות הנאורות והליברליות או בצד השני. אפשר גם לנסות ולברר מדוע לא ליישר קו עם מדינות אירופיות רבות ולהסתפק במאגר לבעלי דרכונים בלבד. אפשר גם ליישם את אמירתו המפורסמת של דוד בן־גוריון: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים".

במקום לבדוק מה קורה בעולם ולהחליט על סמך כך מה הדרך הנכונה ביותר, רצוי לבחון את העניין לגופו ולהשיב על השאלות המהותיות ביותר: האם באמת יש צורך במאגר ביומטרי — צורך שלא מסופק על ידי חלופות אחרות? והאם הצורך בהקמת המאגר גדול מהנזק שייגרם במקרה של דליפת המידע שבו?

רק מענה על הסוגיות המהותיות האלו יבהיר אם ישראל צריכה מאגר, בלי קשר למה שנהוג במדינות אחרות.