חנן לשובר, ראש הפעילות של AOL בישראל, פורש מהחברה
בכך הוא מצטרף לשניים מחבריו ושותפיו להקמת החברה הישראלית 5min - רן הר נבו וטל סימן טוב - אשר כבר פרשו מהחברה בחצי השנה האחרונה
חנן לשובר, מנהל פעילות חברת AOL הבינלאומית בישראל, הודיע היום (ה') על פרישתו מהחברה. בכך הוא מצטרף לרן הר נבו וטל סימן טוב, מקימי חברת 5min הישראלית, אשר פרשו אף הם מהחברה בחודשים האחרונים. הר נבו וסימן טוב תיפקדו כנשיא וסגן נשיא חטיבת הוידאו ב-AOL.
עדיין לא הוכרז באופן רשמי על מחליף ללשובר, ונכון לרגע החברה אינה מחפשת מחליף, כאשר כל החטיבות השונות בפעילות החברה בישראל כבר מנוהלות מול הגופים המנהלתיים השונים בארצות הברית. כך למשל, תחום הוידאו ב-AOL מנוהל בשנה האחרונה על ידי אמיר זילברמן ואילו עובדי חברת קונברטו, שגם היא נרכשה על ידי AOL, מנוהלים על ידי יניב שליו, לשעבר סמנכ"ל הטכנולוגיות של החברה.
עם פרישתו של הר נבו באוקטובר האחרון, אמר לשובר שהפעילות של AOL בישראל תמשיך להתקיים גם לאחר פרישתו. מירב רותם נאמן, מנהלת פעילות מיזם הנאוטילוס לעידוד חברות הייטק צעירות, תמשיך לנהל את התוכנית עליה החברה הכריזה לפני פחות משנה. ב-AOL ישראל יש כיום כ-100 עובדים.
חנן לשובר צילום: אוראל כהן לשובר שלח מכתב לעובדי החברה הבוקר: "כפי שחלקכם יודעים, מוקדם יותר היום, הודעתי על פרישתי מהחברה. באסופת מי=לים זאת, אנסה לסכם שמונה וחצי שנים מופלאות.
"זה זמן מה (כ-30 שנה), אני מתעסק בשאלה בה כולנו (רובנו) מתעסקים, 'מהי משמעות החיים?'. כן, זה נשמע בומבסטי, אני יודע, אך האמת היא שזה הבסיס לכל. הרבה תשובות קראתי וחשבתי בדרך, ההחביבה עלי היא כמובן 42. ברצינות, אני מאמין שאין משמעות אמיתית, בוודאי לא חיצונית לחיינו. החיפוש אחר משמעות נובע מריק פנימי שלעולם לא נוכל למלא. מי שמכיר אותי מספיק זמן, שמע אותי אומר לא פעם שהעולם שבור, אכן כזה הוא וככל שנקבל זאת יותר, נוכל להיות יותר שלמים. מה זה קשור? קשור.
"אני מרגיש שבשביל למלא את עצמי שוב, עלי לרוקן קצת ופרישתי מתפקידי היא חלק מהריקון הזה. רק רציתי לשתף אתכם קצת בלמה בחרתי כך.
"כשיצאנו למסע המרגש הזה, רן טל ואני, לא היה לנו מושג אמיתי לאן אנו הולכים. שלושה חברים עם כמה חלומות קטנים. כל הצלחה בדרך חיזקה אותי, מהגיוסים הראשונים (הקטנים יחסית) ועד לאחרונים (הגדולים יחסית), הלקוחות, המספרים וההשפעה על תחומים מגוונים. כל כישלון בדרך, חיזק אותי אף יותר (גם אם לא הבנתי זאת באותו הרגע). אך מעל הכל, ריגשו אותי האנשים שבדרך. המאמינים והספקניים, המפרגנים והשמחים לאיד, אלו שבחרו לצעוד איתנו ואלו שסירבו. כולם נתנו לי כח".
