דו"ח טכנולוגי
דוקטור, אתה טועה. אני יודע כי טוקבקיסט אמר לי
מדוע הפסיקו אנשים להקשיב לרופאים שלהם והחלו לשמוע בעצת מגיבים ברשת, אפל משחררת את העבדים שלה בהוראת טים קוק ומי טוען שלסביות יהודיות מרושעות משתלטות על אמצעי התקשורת ברשת
האם אתם חשים ברע? מיחושים? כאבי בטן? סחרחורות? אם זה המצב, עשו לעצמכם טובה ואל תנסו לקרוא על זה ברשת - פשוט קחו עצמכם לרופא. הכינו עצמכם לחוויית חדר המיון הישראלי (קחו אוכל, ספר טוב ושק שינה) אבל זה עדיף על הפתרון האחר שאחרים בחרים בו: לקרוא תגובות בנושא.
מחקר שיצא לאחרונה מצא שלעתים, קריאת תגובות משפיעה על הקוראים יותר מאשר הודעות רפואיות רשמיות. הנבחנים קיבלו עמדות רשמיות בנושא חיסונים; ליד העמדות הרשמיות, הוצגו גם תגובות ברשת. המחקר מתפרסם ברגע מעניין: בקליפורניה פרצה לאחרונה מגפת חצבת בגלל האופנה ההזויה האחרונה של התנגדות לחיסונים. האופנה מתבססת על על מחקר שהתברר כמפוברק ושהחוקר שערך אותו, אנדרו ווייקפילד, איבד את רשיון הרפואה שלו בבריטניה.
חיסונים? רחמנא ליצלן! צילום: shutterstock כאשר לנבחנים הוצגו תגובות אנונימיות, הם לא בהכרח לקחו אותן ברצינות. כאשר הוצגו להם תגובות שבאו כביכול מלוביסט של תעשיית התרופות ושל סטודנט לספרות, גם אז הם לא לקחו אותן ברצינות. אבל כאשר מי שטען כנגד העמדות הרשמיות התיימר להחזיק בתואר דוקטור לרפואה וחיסונים, אז הנבחנים העדיפו את העמדה שלו על פני העמדה הרשמית.
יש רק בעיה אחת: ברשת אין אפשרות לדעת מי הוא מי. אם אני חותם בתואר שהמצאתי לעצמי ומקשר לאתר שפיברקתי, רוב האנשים לא יחפרו הלאה. התוצאה היא שהתחזות היא תופעה רחבה למדי- וכשאנשים שמתנגדים לחיסונים מקשרים לשרלטנים כאלה, הם מעניקים להם לגיטימציה: גוגל רואה שמישהו מקבל הרבה תשומת לב ומניחה אוטומטית שיש לו חשיבות, אז הדירוג שלו עולה. העקרון של חכמת ההמונים פועל גם הפוך: אם טפשת המונית זוכה למספיק תמיכה, היא תיראה בחיפוש לא מעמיק כלגיטימית לא פחות מהעמדה הרפואית האמיתית.
הממסד הרפואי לא נקי מטעויות, בלשון המעטה. אחרי הכל, אלה האנשים שנתנו לאנדרו ווייקפילד את תואר הדוקטור שלו והניחו לו לפרסם את המאמר שלו. אלה גם האנשים שבמשך שנים ארוכות התעקשו שאין תרופה לאולקוס, למרות שהוכח לפני שני עשורים שדווקא יש. ועדיין: הם הרבה, הרבה יותר אמינים מיצורים ששורצים בפורומים ומקציפים את השטויות שלהם.
עבדות? לא במפעלינו
כשאנחנו שומעים את המילה "עבד", אנחנו חושבים מיד על העבדים במטעים בדרום ארה"ב, או העבדים שנלקחו למדינות האיסלם או דרום אמריקה. העבדות האפריקאית היתה שואה איומה, אבל במובנים מסוימים היא חריגה בהיסטוריה של העבדות. העבדות המקובלת יותר היא עבדות חוב: אדם איננו יכול לקיים את עצמו בשל חובות שצבר או ירש, ועל כן הוא מוכר את עצמו או את בני משפחתו לאדם אחר. רשמית, עבד-חוב גם יכול לפדות את עצמו; שורה של מערכות חוק, מהיהודית ועד זו של דרום אמריקה, איפשרה לאדם לקנות את חירותו.
בפועל, כמו המערכת הקפיטליסטית שמבטיחה שאם תעבוד קשה יהיה טוב, שיעור אפסי בלבד של העבדים הצליח - אבל התקווה הזו היתה חסם ניכר מפני התקוממות עבדים. במאה ה-18 שכללו במערב את השיטה, ונוצר המושג של "עבד חוזה": אדם שהתחייב לעבוד תקופת זמן מסוימת בתמורה ללימודים. כמובן, החוזה כלל סעיפים שאיפשרו להחזיק את העבד עוד זמן אם הוא לא עבד לשביעות רצונו של המעסיק. למה ההקדמה הארוכה הזו? כי לאחרונה הודיעה אפל לספקים שלה שהיא מחסלת את נוהג עבדי החוזה.
פועלים במערך ייצור של פוקסקון בסין
הספקים נהגו לבצע את השטיק הבא: הם היו גובים מעובדים כסף תמורת הזכות לעבוד אצלם, כשהם מבטיחים שהכסף יוחזר באמצעות משכורות. בפועל, המשכורות כיסו רק בקושי את ההוצאות של העובד, כך שמועד השחרור שלו מהחוב הלך והתרחק.
כל זמן שסטיב ג'ובס היה אחראי על אפל, הוא העדיף להעלים עין. אחרי הכל, החזון של ג'ובס לחברה היה שהיא תהיה "הנייקי של עולם ההייטק" – והוא ידע היטב שנייקי מפעילה סדנאות יזע. בדיוק בשל אותו ההגיון, המוצרים של אפל לא נבנו יותר בארה"ב אלא בעולם השלישי, ואפל פרסמה שהמוצרים שלה "מעוצבים בארה"ב".
טים קוק, כמסתבר, לא חי טוב עם ההסדר הזה, שמחזיר בשקט את העבדות והופך את אפל לבעלת העבדים הרווחית ביותר בהיסטוריה. אתמול הבהירה אפל שהיא לא מוכנה יותר לעבוד בשיטה הזו; מעתה, היא תפצה את הספקיות שלה על העלות של הכשרת העובדים, אבל שהיא לא תסכים לכך שהעלות תופל על העובד.
בשנה האחרונה ערכה אפל 633 ביקורות במפעליה ברחבי העולם, שמעסיקים 1.6 מיליון עובדים; זו עליה של 182 ביקורות לעומת 2013. היא אף אילצה את הספקים לשפות את העובדים על חלק מהסכומים שהיא גבתה מהם. יפה. כך צריך. טים קוק לא רק מוביל את אפל טוב בהרבה מקודמו; הוא גם מסתבר כמענטש.
הלסביות היהודיות משתלטות על רדיט!
רדיט הוא אתר פורומים שנחשב לאחד ממעצבי דעת הקהל ברשת, בין השאר משום שהמשתמשים שלו מדרגים סיפורי חדשות. הוא מכיל שורה של טיפוסים מפוקפקים במיוחד, מהסוג שמאמין בתיאוריות קונספירציה.
הבעיה עם תיאוריות קונספירציה היא שלעתים אשכרה יש קונספירציות. למשל, אף אחד לא היה מאמין שהימין האיטלקי מימן מיליציות פאשיסטיות שביצעו פיגועים שהתחזו לפיגועים שמאלניים, כשהוא מממן את המיליציות הללו בסיוע של ה-CIA, בשיתוף פעולה של המאפיה, וכשהבנק של הוותיקן מסייע להלבין את הכסף; זה נשמע כמו סרט מתח גרוע אבל זה בדיוק מה שקרה; המלחמה הקרה היתה תקופה פסיכית.
רובן המכריע, עם זאת, הן בולשיט מוחלט. אני מוכן לקבל את מה שנשמע מוזר אבל נחקר, נבחן והוכח. אבל כשאומרים לי שלסביות יהודיות משתלטות על אמצעי התקשורת, אני תוהה אם מי שמאמין בזה מקבל טיפול תרופתי מתאים.
אבוי! הן משתלטות על האינטרנט! צילום: שאטרסטוק וזה בדיוק מה שקורה ברדיט כרגע: שורה של מזילי ריר טוענים שם שלסביות יהודיות מרושעות, שהן חלק מקונספירציה שמכונה SJW ("לוחמי צדק חברתי") תופסות עמדות מפתח באתר, והן מחסלות ידיעות שלא מוצאות חן בעיניהן.
למה זה חשוב? כי כך הופכות תיאוריות קונספירציה למיינסטרים. פעם, המאמינים היו מבודדים יחסית. היו להם כנסים משלהם, שאף אחד לא בא אליהם בשל עודף פרנויה, וכמה פרסומים בלתי קריאים. היום, מאחר ויש לנו רשת, אז כל מי שחושב שה-CIA מאזין לו באמצעות שתלי השיניים ושכובע עשוי נייר כסף יכול להציל אותו יכול למצוא את החברים שלו ברשת. כך נוצרה לה קהילה של פסיכים פרנואידיים שלא רק מזינה את עצמה, אלא גם מזהמת את השיח. באינטרנט, כאמור, קשה לדעת מי אתה באמת (היו אנשים שחשבו שעבדכם הנאמן הוא בלדד השוחי; אני ובלדד נהגנו להתלוצץ על זה) והתוצאה היא שהרבה יותר קשה לזהות תיאוריית קונספירציה ככזו במבט חטוף.
אוהבים קונספירציות? אל תלכו רחוק: יש קונספירציה ממשלתית לאיסוף כל המידע הפרטי על כל אדם בעולם והיא נקראת PRISM של ה-NSA. יש גם קונספירציה לשליפת המידע הזה ומכירתו למפרסמים והיא נקראת פייסבוק או גוגל.
קצרצרים
1. בשנים האחרונות, מי שרצה לקבל מידע על הכנסיה המורמונית (אספסוף של מעריצי חייזרים עם אובססיה לניקיון והיסטוריה מלוכלכת במיוחד) היה פונה לפודקאסט והפורומים של ג'ון דהלין. האחרון תקף את הכנסיה שוב ושוב על העמדה השמרנית שלה; מדובר בארגון שלא הסכים לקבל חברים שחורים עד שנות השבעים (עד שנשיא הכנסיה "קיבל חזיון" שהתיר את זה). עכשיו נמאס למורמונים: בכיר בכנסיה הבהיר לדהלין שהוא חייב להפסיק את ההתקפות או שהוא ינודה. דהלין בחר באמת שלו, ונודה. בפעם האחרונה שהכנסיה המורמונית נידתה מישהו, ביוני 2014, זה היה בגלל אתר שקרא לכנסיה לאפשר לנשים לשמש ככמרים.
הוא אמר מה? העיפו אותו לכל הרוחות! צילום: שאטרסטוק 2. אפל החליטה שהדרך הכי טובה למכור לכם את השעון החכם שלה היא הפחדה: השעון, לדברי המנכ"ל קוק, אמור לסייע לכם לעשות התעמלות וזה חשוב כי לדבריו כמה רופאים כבר אומרים שישיבה היא הסרטן החדש. אתם קוראים את הסטטוס הזה בישיבה? קומו! לכו! עינדו שעון שאתם לא צריכים במאות דולרים עם חיי סוללה של עש עם טרשת עורקים! ואולי אם תסתובבו עם השעון המגניב שלנו, תצליחו לחיות עוד כמה ימים כך שתוכלו להספיק לשלם עליו.
3. סוכנות DARPA, ארגון המדענים המטורפים של הפנטגון, החליטה שהגיע הזמן למפות את הרשת האפלה: היא החלה לפתח מנוע חיפוש שאמור לאפשר לסוכנויות מודיעין ומשטרה למצוא חומר שנמצא שם. הפרויקט מכונה Memex, על שם המכונה "מרחיבת הזכרון" שהגה וואנבר בוש ב-1945, תכנית שלא מומשה לעולם אבל נחשבה לימים למבשרת של האינטרנט. חשבתם שבכלי אנונימיזציה כמו TOR תחמקו מהריגול הממשלתי? אז חשבתם.
