דו"ח טכנולוגי
מפיצות המשחקים כצנזורים החדשים
ממשלות העולם כמעט שלא מתעסקות במשחקי מחשב - אבל המפיצים זה כבר סיפור אחר, מאריסה מאייר לא תהיה סטיב ג'ובס גם אם תלבש סוודר ואובר רוצה לערוך בדיקות ביומטריות לנהגים
שומרי החומות החדשים
ההיסטוריה של משחקי המחשב רצופה היסטריה מוסרית: משנות השמונים והלאה, אותו פלח של הציבור שחשד בשנות החמישים שקומיקס מוביל ליחסים הומוסקסואלים ובתחילת שנות השמונים שמשחקי תפקידים מובילים לעבודת שטן, ראה במשחקי מחשב דרך שתנתק את השחקן מהעולם ותהפוך אותו לפסיכופט. העובדה שאז גיימרים אכן היו בעיקרם גברים צעירים שיחקה לרעת התעשיה.
Hatred. הוסר וחזר ל-Stream greenlight
בשנים האחרונות, לא במפתיע, היו נסיונות של ממשלות לצנזר משחקים וכן כל דבר אחר. בעולם הפתוח הן נכשלו ברוב המקרים. חוק מקומי של קליפורניה חוסל בערעור. רוב המדינות המערביות מגדירות דירוג למשחקי מחשב ואוסרות למכור את המשחקים הלא נכונים לקטינים, אבל צנזורה של ממש אין.
אז תפקיד הצנזור עבר בשנים האחרונות למפיצי המשחקים, שלהפתעתם קיבלו כוח בלתי צפוי. המובילה בתחום הצנזורה היא כמובן אפל, שצנזרה משחק אחרי משחק ואסרה עליו באפסטור שלה. הדוגמא האחרונה היא Papers, Please, משחק על האופן שבו ביורוקרטיה הופכת את האדם לבורג של מכונה פאשיסטית שדווקא זכה לביקורות נלהבות בכל העולם ואינו כולל אלימות. במקרה של אפל, שומרת הסף של מכשירי iOS, אפשר לדבר במפורש על צנזורה: אם היא לא נותנת את חותם ההסכמה שלה, הסיכוי שלך להביא את פרי עמלך למשתמשי המערכת כמעט ולא קיים. הם צריכים לפרוץ את המכשיר שלהם בשביל זה.
מקרה מובהק פחות הוא זה של Hatred, שאליו התייחסנו שלשום. Steam, חנות המשחקים הפופולרית, הסירה את המשחק מהחנות שלה מכיוון שהוא חוגג אלימות נקיה כלפי חפים מפשע. ליתר דיוק, היא הסירה אותו מדף הקמפיין שהיה מאפשר לו לסוף להתקבל לחנות. זו היתה החלטה מוצדקת. לאשר את המשחק זה לתת לו לגיטימיות.
כאן נכנס הבלבול הקבוע בין זכות הביטוי לזכות לבמה. מותר לך לומר מה שאתה רוצה, מבלי שהממשלה תסתום לך את הפה; אבל אף אחד לא חייב לתת לך במה או להקשיב לשטויות שלך. הבלבול הזה גרם לסערה נגד Valve, החברה המפעילה את סטים, ובסופו של דבר היא נכנעה והחזירה את המשחק.
סטים אינה לבד כאן: חנויות באוסטרליה הודיעו לפני מספר שבועות שהן מסירות את GTA 5 מהמדפים שלהן, משום שהמשחק מעודד רצח – רצח וירטואלי, אבל רצח – של עובדות מין. ההחלטה הזו, שלוותה בצווחות של גיימרים שמרנים, הבהירה שיש שינוי בהתייחסות למשחקי מחשב, וכום מתייחסים אליהם ברצינות. רואים בהם השפעה של ממש, לא בידור זול שנעלם תוך שניה, ולכלי תרבותי משפיע לא נותנים לקדם תופעה חברתית שלילית.
אלא שכמובן, ההתייחסות הזו למשחקים כמקדמים תפיסה של אלימות – אם לא אלימות פיזית – סוגרת את המעגל ומחזירה אותנו במידה מסוימת לשנות השמונים. זו עדיין לא צנזורה; מי שרוצה לשחק ברצח של עובדות מין עדיין יכול לרכוש את המשחק בחנויות אחרות. אבל זה מטריד.
זה לא יילך, מאריסה
יאהו היא חברה שאוכלת את מנכ"ליה. עבדכם הנאמן מסקר את החברה מאז שנת 2008. אז המנכ"ל היה ג'רי יאנג, שניהל מאבק הירואי נגד נסיון ההשתלטות האלים של מיקרוסופט וסטיב באלמר; יאנג הוחלף שנה אחר כך על ידי קרול בארץ, המנכ"לית שהתפרסמה בעיקר בגדפנות שלה. כשנתיים אחר כך, בארץ פוטרה, היתה תקופה שליאהו לא היה מנכ"ל קבוע כלל, ואז הגיע האסון המהלך שנקרא סקוט תומפסון, שחבר המנהלים נאלץ לפטר לאחר שהתברר שהוא זייף את הרזומה שלו. ואז, ב-2012, הגיעה מאייר. ארבעה מנכ"לים בארבע שנים. לא בריא.
מאריסה מאייר, מנכ"לית יאהו צילום: בלומברג בינתיים, מאייר מצליחה לשרוד יותר מבארץ ותומפסון. אבל אם היא חשבה שהיא תהפוך לסוג של סטיב ג'ובס שחזר לאפל ושיקם את החברה, זה כבר לא יקרה. מאייר איבדה את אמון המשקיעים שלה, והמשקיעים הם אלה שמטלטלים את הספינה - יאנג נאלץ להתמודד בסוף 2008 עם מרד משקיעים משלו. מה שהמשקיעים רוצים הוא לראות עליה חדה בהכנסות, אבל יאהו לא יודעת איך לעשות את זה. הבעיה שלה היא שהיה לה רגע של גדולה, בתחילת שנות ה-2000, ואז היא קנתה כל דבר שזז. הבעיה, כשאתה עושה את זה, שאתה מאבד מיקוד. אתה לא טוב בכלום.
משקיעים שמו לב בתחילת 2014 לעובדה איומה: הערך של יאהו נובע אך ורק מהאחזקות שלה בעליבאבא ויאהו יפן, חברה נפרדת בפני עצמה. בפני עצמה, יאהו – אחרי יותר מ-15 שנה ואחרי שהיתה מותג תוכן מוכר מאד ופעיל מאד – לא שווה דבר. בעצם, היא נסחרת בפחת של כמה מיליארדי דולר. זה האלבטרוס שרובץ על כתפיה של מאייר, ובינתיים נראה שהוא כבד מכפי שהיא יכולה להרים.
הרוצה לשקר, ירחיק עדותו
אובר, חברה שמתיימרת להיות חברת-מוניות-שאיננה-חברת-מוניות ושמפרה את החוק במקומות רבים בעולם, מצאה את עצמה במצוקה לאחרונה. יותר מדי מהנוסעים שלה גילו שהם מותקפים/נחטפים/נאנסים על ידי נהגי החברה, ואם הנוסע הוא עיוור, יש סיכוי שהנהג ידחוף את כלב הנחיה שלו לתא המטען.
אובר. "חוקרת" הקמת מאגר ביומטרי שורש הבעיה, כמובן, הוא בכך שאובר לא לוקחת אחריות על הנהגים שלה. היא הרי טוענת שהם כלל לא הנהגים "שלה"; הם "עצמאים" שמשתמשים ב"רשיון" שלה, ושהיא לא אחראית לכלום. אז עכשיו היא עמוק בבוץ.
מה עושים כדי לצאת ממנו? מורחים. החברה הודיעה חגיגית שהיא הולכת לשפר את בדיקות הרקע שהיא עושה לנהגים, ושלשם כך היא עוסקת כעת במחקר של טכנולוגיות ביומטריות וזיהוי קול. אתם יודעים, מחקר מהסוג שייקח שנים ושבו אפשר יהיה לנפנף בכל פעם שעוד פסיכופט של אובר יתקוף נוסע. מה אתם רוצים, מחקר לוקח זמן!
חבר'ה, אף אחד לא ביקש ממכם לשחזר את "דו"ח מיוחד." כל מה שרוצים הוא שלפני שאתם נותנים למישהו להשתמש בתוכנה שלכם ולמשוך אליו נוסעים תמימים, תערכו עליו בדיקת רקע רצינית. רוצים שתשכרו כמה חוקרים פרטיים שזה כל מה שהם יעשו: יבדקו אם למועמד החדש יש עבר פלילי. זה הרבה יותר זול מלפתח עכשיו טכנולוגיה ביומטרית.
אבל זה בדיוק מה שאובר לא תעשה, כי ברגע שאובר תערוך בדיקות רקע לעובדים שלה, היא לא תוכל יותר לטעון שהם לא העובדים שלה. ברגע שהיא תתן להם חותם כשרות, היא גם תהיה אחראית לכל מה שהם עושים. וזה בדיוק מה שאסופת הנוכלים הזו רוצה להתחמק ממנו. אז היא מושכת זמן ובונה על זה שעוד שנתיים – בהנחה שאף נהג שלה לא ירצח עוד נוסע או יקריב אותו לקתולהו בשידור חי, מה שדווקא יכול להיות מעניין – כולם ישכחו.
או שלא.
קצרצרים
1. גוגל עושה משהו מועיל: יש המון משתמשים ברשת שעדיין נכנסים לאתרים לא מאובטחים, וחושפים את עצמם בכך לדופקה, פרסומות לתרופות מפוקפקות, ראיונות עם פליטי ריאליטי ושאר מרעין בישין. החברה מתכוונת להתריע בפני כל מי שייכנס לאתר שאיננו מאובטח ב-https שהוא שם את נפשו בכפו. הגיע הזמן.
2. סיפור הפריצה לסוני יצא משליטה. אחרי שהחברה החליטה למשוך את הסרט "ראיון סוף" מבתי הקולנוע, בכירים בחברה החלו להרהר באפשרות ששליחת מיילים היא לא בדיוק הדרך הטובה להעביר מידע שאתה לא רוצה שמישהו אחר יראה. קל מדי להאקרים לשים יד על ראיות מביכות. עכשיוהם שוקלים עכשיו אפשרות לחזור לשיחות הטלפון. דור שלם שהתרגל לשלוח מסרונים ומיילים מתקשה להתמודד עם החזרה לשיחות קוליות. האימה, האימה.
3. לכומר איטלקי, מישל מדונה מנאפולי, נמאס מכך שהמיסות שלו משובשות על ידי הטלפונים הסלולרים של צאן מרעיתו. מסתבר שלאנשים קל יותר לצום לפני שהם מגיעים למיסה מאשר להשתיק את הגרוטאות שלהם בכנסיה או לשמור על שלוות הנפש הנדרשת כדי להתעלם מהמכשיר הרוטט בכיס שלך. אי לכך ובהתאם לזאת, מדונה נקט בצעד דרסטי, והתקין משבש קליטה סלולרית בכנסיה שלו. לטענתו, הוא קיבל לכך אישור מהמשטרה המקומית, ובהתחשב בסטנדרטים של משטרת איטליה – דנינו, מאחוריך – זה לגמרי אפשרי. לא כולם מרוצים: סוחרים בחנויות סמוכות טוענים שמשבש הסלולר של מדונה משבש את מכונות האשראי שלהם.
4. בערב יום שישי השחור, חג הקניות האמריקאי, דיווחנו על כך שמשחק הקלפים המתריס Cards Against Humanity הציע בחנות שלו באותו יום רק פריט אחד: צואת פרים, בולשיט בלעז. מסתבר ש-30,000 איש אכן הזמינו את המוצר. חלקם ככל הנראה קיוו לקבל בכל זאת איזה משחק. הם התאכזבו: הם קיבלו שק של צואה, יחד עם תג שמעיד על כך. החברה משווקת למי שרוצה גם קופסה ריקה ב-12 ליש"ט.
חג מולד שמח לאפליקציית Yo 5. ונסגור את השבוע הזה בידיעה נתעבת אחרת: האפליקציה Yo, המתת הישראלית לעולם בשנת 2014, תשנה את פעילותה לרגל חג המולד הנוצרי ובמקום Yo היא תצעק עליו Ho Ho Ho, הקריאה המקובלת של הסנטה קלאוס הנפוץ. שמישהו יירה בי.
