לא אירוני, לא מודע לעצמו: למה בכה בכיר פייסבוק?

הכירו את מייק הודאק. בכיר פייסבוק שממונה על תחום ניהול המוצרים. ביום בו חוסר מודעות עצמית יהפוך לענף אולימפי, מר הודאק צפוי להביא הרבה כבוד לארצות הברית. 

משליך אבנים מבית הזכוכית. הודאק

בסוף השבוע האחרון הוא פרסם פוסט ארוך שזכה לתשומת לב רבה. בפוסט קונן הודאק על אתרי החדשות ברשת הם המיץ של הזבל, לטענתו - כי הם בסך הכל מלכודת קליקים שמיועדת לשכנע אנשים לשתף תוכן ולהפיץ אותו הלאה. במבט ראשון, יש בדבריו רסיס של אמת: אנשים בדרך כלל מקדמים כתבות כמו "צפו בפול התמנון מנחש את תוצאות המונדיאל" או "מפתיע: בגד הים של דוגמנית X ממש ממש קטן!" ולא תחקירים וכתבות עומק.

אבל מי אחראי למצב הזה? מקום העבודה של הודאק, כמובן: האלגוריתם של פייסבוק מיועד להביא לכך שאנשים יקליקו על קישורים ויקדמו אותם. כשפייסבוק עושה את זה, היא מצליחה להציג פרסומת. פייסבוק היא כרגע הגורם שדוחף הכי הרבה תוכן על הפלנטה הזו, והצורה שבה היא דוחפת תוכן מייצרת צרכני תוכן פחות ופחות ביקורתיים. למשל: כמה כתבות תחקיר מופיעות בפיד שלכם ברגע זה - וכמה תמונות של חתולים או סרטונים ממש מצחיקים מיוטיוב?

תוכן ירוד? פייסבוק היא זו שהורידה אותו צילום: בלומברג

פייסבוק מציפה שוב ושוב בפיד של הקוראים שלה לא את מה שהם מעוניינים לראות, אלא את מה שהיא מעוניינת שהם יראו - את מה שכבר שותף פעמים רבות. כל העניין הוא מעגלי: פייסבוק מציפה בפיד תכנים צהובים. הגולשים משתפים אותם ומפיצים הלאה. המערכות רוצות ליהנות מהכניסות לאתר ולכן נאלצות לייצר תוכן שיופץ בקלות בפייסבוק.

כך תהרסו שם של עסק

משתמשי גוגל גלאס כבר זכו לכינוי glassholes, כי הם מתעקשים לעתים קרובות להכניס את המצלמות שראשם למקומות שבהם אינן רצויות. שורה של מסעדות ופאבים כבר נקטו במדיניות שאוסרת על שימוש בגלאס בשטחן.

אחת מהמסעדות הללו היא Feast בניו יורק. לפני מספר חודשים, הגיע אליה סועד חבוש גלאס. הוא התבקש להסיר את המצלמה וציית במהירות. לפני מספר ימים, הגיעה לפיסט הגלאסהולית קייטי קסמאי. היא התבקשה להסיר את המכשיר, סירבה, והצוות ביקש ממנה בנימוס לעזוב את המסעדה - ובצדק: לאנשים יש זכות לאכול בלי לחשוש שיצלמו אותם או יקליטו את השיחות שלהם.

משקפי גוגל צילום: איי אף פי

 

קסמאי החליטה לנקום. היא דמות בעלת מעמד בקהילת הגלאסהולים - היא מייסדת Glass NYC, קבוצת משתמשי גלאס בניו יורק, וגם המנכ"לית של חברה שהג'וב שלה בחיים הוא לארגן הצבעות מהירות באתרים חברתיים. על כן, קסמאי עשתה את מה שהיא יודעת לעשות, וארגנה אספסוף וירטואלי שהלך לאתר של פיסט ונתן למסעדה דירוג של כוכב אחד. 13 איש פעלו בעקבות ההנחיה של קסמאי, כמחצית מכלל האנשים שטרחו לדרג את המסעדה. חלק מדירוג המחאה בוצעו בידי אנשים שכלל לא חיים בניו יורק.

התוצאה היתה שמסעדה בעלת דירוג גבוה נפלה לדירוג של שלושה כוכבים ומשהו. ההתנהלות הזו מנוגדת לנהלים של גוגל, אבל ייקח זמן עד שהחברה תעשה משהו, אם בכלל. בינתיים, המוניטין של פיסט מתגולל בבוץ. אין זעם כזעמה של גאלסהולית.

הצנזורה מגיעה לטוויטר

לצפני כשנתיים, טוויטר הודיעה על שינוי במדיניות שלה. היא הצביעה על מתח בין המחויבות שלה לחופש דיבור ובין העובדה שיש שורה שלמה של מדינות שבהן אסור על פי חוק לדבר על נושאים מסוימים. למשל, פעילי זכויות אדם שהתלוננו בטוויטר על פעילות המשטרה החשאית, נחקרו במדינות דמוקרטיות ונעלמו לבלי שוב במדינות דמוקרטיות פחות. הפיתרון של טוויטר היה שאם ציוץ מפר חוק במדינה מסוימת, הוא ייחסם בגבולות אותו המדינה. כל מי שיש לו IP של מדינה אחרת יוכל לצפות בו.   

בשבועות האחרונים מיישמת טוויטר את המדיניות הזו בפעם הראשונה - וקשה לחשוב על דוגמא גרועה יותר להתחיל בה. עבדול באטין ממשרד התקשורת הפקיסטני פנה לטוויטר בדרישה לצנזר חמישה חשבונות, שלטענתו גוררים "חילול קודש" או "התנהגות לא אתית". ספציפית, אלה היו הפניות לאתרים אנטי-איסלאמיים ולחשבון של שחקנית פורנו.

טוויטר מתחילה לסתום פיות

טוויטר, אמונה על הקוד החדש שלה, צייתה לדרישות. התוצאה, כפי שכתבו פקיסטנים זועמים, היא שאם אתה מתנגד לתיאוקרטיה הפקיסטינית, אז אפשר לקרוא אותך בכל העולם - אבל לא בפקיסטן. היכולת של טוויטר לאפשר לאנשים להביע קול שמתנגד למדיניות של ארצם, כל זמן שהמדיניות הזו מגובה בחוק, צומצמה משמעותית. ויש להניח שלא מעט אנשים בוחנים עכשיו בעניין את התקדים הזה. למשל, מה יקרה אם מישהו יפרסם ציוץ שקורא לאנשים לצאת לרחוב ולהפגין נגד הממשלה? אם לא יהיה לו אישור משטרתי מראש, זו תהיה עבירה על החוק. האם טוויטר תסתום את הפה לאנשים שמארגנים הפגנות בניגוד לרצון הממשלות הדכאניות שלהם?

בשלל מדינות - גם במערביות ובליברליות שבהן - טוויטר משמשת בתור במה פתוחה לציבור מנוצל, מדוכא ומוחלש. נקווה שהחברה תחשוב מחדש על המדיניות שבחרה, שכן אחרת תהפוך הרשת החברתית לכלי שרת בידי ממשלות.   

להתחיל לפחד מאמזון

במשך שנים הביטו בדאגה חובבי הספרים על אמזון, הגודזילה בתחום מכירות הספרים. כן, הם אמרו, היא משווקת ספרים במהירות, ביעילות ובזול; כן, הקינדל שלה מאפשר להרבה יותר אנשים לקרוא הרבה יותר ספרים בזול. ויותר אנשים שקוראים ספרים זה דבר טוב לתרבות הקריאה.

מחסני אמזון

וכך הגיע הרגע שהמבקרים של אמזון חששו ממנו, הרגע שבו הדימוי שנבנה בקפידה של חברה שמקשיבה ללקוחות שלה ושמעניקה להם טיפול יוצא דופן קורס. זה הרגע שבו הקו התחתון של החברה מתנגש עם ההעדפות של הלקוחות - ובמקרה כזה, מוכיחה לנו אמזון, היא קודם כל תאגיד.

קצרצרים

שקט, צוקרברג מאזין! צילום: בלומברג