דו"ח טכנולוגי
"אנחנו חייבים להגיע לאותה הרמה של אנדרואיד"
כך אמר סטיב ג'ובס - לפי מסמכים סודיים של אפל שנחשפו במסגרת מלחמת הפטנטים המשפטית שלה עם סמסונג, מי מצטער על התפטרותו של מנכ"ל קרן מוזילה ההומופוב ומדוע הקימה ממשלת ארה"ב רשת חברתית דמויית טוויטר בקובה
אופס, הלכנו למשפט
משפט אפל-סמסונג מתנהל בעצלתיים, אבל אפל כבר הספיקה ללמוד על בשרה למה משפט זה לא תמיד רעיון טוב. הסיבה: כשאתה תובע מישהו, הוא יכול לדרוש את כל החומר שלך כדי שיוכל להגן על עצמו - וזה בדיוק מה שסמסונג עשתה. זה רעיון אפילו פחות טוב כשאתה חברה שההתמחות שלה היא חשאיות.
וכך, התפרסמו כמה מיילים מביכים במיוחד. למשל, למדנו מהם שסטיב ג'ובס כתב באוקטובר 2010, כשאפל תכננה את האייפון 4S, שהאסטרטגיה שלו צריכה להיות "להגיע לאותה הרמה של אנדרואיד במקומות שבהם אנחנו מפגרים", כלומר, אפל - שטוענת שהמכשיר שלה הוא הטוב בעולם ושאין בלתו - נאלצה לחשוף את העובדה שהמנכ"ל שלה, הוא ולא שרף, חשב שיש לה על מה לעבוד מול אנדרואיד. באותו המייל, נקודה שלא ראיתי יותר מדי התייחסויות אליה, כותב ג'ובס שהאייפון 4S צריך להגיע "עם אנטנה טובה יותר".
הופה, "אנטנה טובה יותר"? זו בעליל התייחסות לפאדיחה של אנטנת האייפון 4, זו שגררה את התגובה ההיא של ג'ובס, על כך שהמשתמש "מחזיק אותו לא נכון". בשעתו, נזכיר, טענו אפל וג'ובס שאין שום דבר לא תקין באנטנה. אם הכל סבבה, למה צריך אנטנה טובה יותר? בסופו של דבר נאלצה אפל לספק כיסוי חינמי לכל בעל מכשיר שרצה בו.
מזכר פנימי אחר של אפל, שנכתב בשנה שעברה, קבע ש"המתחרים שיפרו באופן דרסטי את החומרה ובמקרים מסוימים גם את האקוסיסטם שלהם" ושהאייפון נמצא בבעיה כי הצמיחה בתחום הסמארטפונים מגיעה משני כיוונים: מכשירים גדולים יותר, שעולים יותר מ-300 דולר, ומכשירים זולים, שעולים פחות מ-300 דולר. המסמך הזה גם ציין שספקיות הסלולר בארה"ב מקדמות אייפונים בהתלהבות, בין השאר כי נמאס להן לסבסד את האייפון במחירים מטורפים.
לגזור ולשמור, לפעם הבאה שמחלקת המכירות של אפל תנסה לומר לכם שהמוצר שלה הוא הטוב ביותר בסביבה ושהיא בכלל לא מחקה את המתחרים. ואולם, גם מסמכים פנימיים של סמסונג הראו שהחברה מכירה ביתרונות האייפון ורוצה ליישר קו. במילים אחרות: כולם מעתיקים מכולם, כולם מפחדים מתחרות הוגנת, כולם גוררים את כולם לבית המשפט ושורפים שם מיליונים.
היה שלום, הומופוב יקר
ביום חמישי האחרון כתבתי כאן שמנכ"ל מוזילה ברנדן אייך יתקשה להמשיך בתפקידו ושמוטב שיפרוש. כמה שעות לאחר הפרסום, יישם זאת אייך ועזב את התפקיד. בהנהלת מוזילה נשמו לרווחה והבטיחו שתקלה דומה לא תחזור על עצמה. המדור רוצה להודות לאייך על האמון ולברך אותו על שליטתו בעברית, לא דבר מובן מאליו בקרב תומכי פט ביוקנן.
מינויו של אייך עורר סערה כשהסתבר שהוא תמך בעבר בשלילת זכויות הומוסקסואלים להינשא - ואף תמך במועמדים עם עבר של התבטאויות גזעניות כפט ביוקנן ורון פול. המחאה הגיעה מלמטה: מעובדי מוזילה שחשו מאוימים, או חשו בחוסר נעימות לעבוד מולו - ומפעילים של מוזילה שלא הסכימו לשתף פעולה עם מנכ"ל שכזה. מוזילה ופעיליה נוטים לליברליות באופן חריג מהמקובל בארה"ב. מי שצריך לגייס פעילים ולא יכול לעשות זאת כי הוא כל הזמן עסוק בלהסביר את העמדות הפוליטיות שלו, לא יוכל להיות מנכ"ל יעיל.
אבל לא כולם היו מרוצים. היו מי שהעלו חשש מוצדק מכך שעמדות פוליטיות יכולות כעת להוות סיבה לפיטורים. אבל בואו נהיה רציניים: אם מישהו היה מוצא תמונה של אייך בגלימות קו קלוקס קלאן או מצדיע במועל יד, הוא היה עף ממוזילה לפני שהיה מספיק לומר "זכות הביטוי". שתי הפעולות הללו חוקיות בארה"ב, ומוגנות (בצדק, לדעתי) על ידי זכות הביטוי.
אבל זכות הביטוי היא דו כיוונית. לאדם מותר לדרוש את שלילת הזכות לנישואין, לאחר מותר לדרוש שמוזילה תחליף מנכ"ל. לכל אחד יש זכות ביטוי; לאף אחד אין זכות מולדת להיות מנכ"ל. חרם - ומה שקרה כאן היה חרם - הוא פעולה לגיטימית לגמרי במשטר דמוקרטי. כל כך לגיטימית, למעשה, שיש שמרנים שקוראים עכשיו לחרם על מוזילה בלי להבין את הסתירה שבדבריהם. יובהר: זכותם ואף חובתם המוסרית להחרים מוצרים של ארגון שעל סדר היום שלו יש להם מחלוקת מוסרית עמוקה. מה שמטופש כאן הוא העיוורון שלהם לכך שגם לצד השני בוויכוח יש עמדות מוסריות וגם הוא נוקט באותן השיטות עצמן.
ציוצים נגד עריצים
ההיסטוריה של המודיעין האמריקאי ומלחמתו במשטר האחים קסטרו רוויה במעשי פשע, איוולת וטמטום. בשבוע האחרון נחשף אחד המאמצים היותר משונים בתחום. מסמכים שהודלפו על ידי אדוארד סנודן גילו משהו שצריך להדאיג מאד את עמק הסילי-קון.
המסמכים חשפו את פעילותה של ה-USAID, סוכנות סיוע ופיתוח, שמקדמת השפעה אמריקאית במדינות זרות באמצעות מה שמכונה "כוח רך". ה-USAID החלה לבנות מקבילת טוויטר בקובה, כדי שבעתיד תשכנע את הקובנים להקשיב גם למסרים נגד משטר האחים קסטרו - שאולי גם יבשילו למרד מתישהו.
כדי שזה יעבוד, כמובן, USAID היתה צריכה שהפרויקט ירחיק את עצמו כמידת האפשר מכל שמץ של מעורבות ממשלתית אמריקאית. לצורך כך, בנתה USAID מספר חברות קש בספרד, ואפילו ניסתה לשכנע את ג'ק דורסי, אחד ממייסדי טוויטר, להשקיע בהן כסף; לא ברור אם אכן עשה זאת. בסופו של דבר, נטשה USAID את המזימה, אחרי שנסיונותיה למשוך 200,000 משתמשים למיזם כשלו והיא הצליחה לקושש 40,000 בלבד. עד כמה שידוע, שום מסר חתרני לא נשלח באמצעות התועבה. USAID הוציאה על כך 1.6 מיליון דולר, מתקציב שנועד למשימות סיוע בפקיסטן.
הטריק הזה לא חדש: בשנות השישים הפעיל השב"כ עיתון בשם "רימון", שהמטרה שלו היתה לתמוך במשטר תוך הסחת דעת הציבור מהחשיפות החריפות שמפרסם "העולם הזה". לפני כמעט ארבע שנים, סמוך לאירוע המרמרה, נתבקשו שגרירים ליצור גופי קש שמטרתם לקדם את העמדות של ישראל בלי טביעת האצבע של משרד החוץ, כי המסרים יאבדו אמינות אם יתברר מי עומד מאחוריהם.
יש כאן נקודה שצריכה להדאיג את עמק הסילי-קון, בדגש על פייסבוק וטוויטר אבל גם גוגל. יותר ויותר, החברות הללו נתפסות כזרוע של הממשל האמריקאי. ראינו את זה במהפכה הירוקה ב-2009, כשטוויטר ציית להנחיות מחלקת המדינה ולא השבית את השרתים שלו לתחזוקה; ראינו את זה במהפכה במצרים, כשעובד של גוגל היה אחד הדמויות הבולטות בה; ראינו את זה בשיתוף הפעולה הנרחב של החברות עם המודיעין האמריקאי, ובשלל מקומות אחרים. אם העולם השני והשלישי ישתכנע שרשתות חברתיות וכלי ענן בכלל הם נסיון אמריקאי לחורר את החברה שלו ולהחדיר לתוכה מסרים של צד עוין, הוא יתחיל לנקוט בצעדי מנע. כך, למשל, אפשר לראות את היחס של ממשלת ארדואן לטוויטר וליוטיוב (ועוד על כך, בקצרצרים).
קצרצרים
1. האגדה אומרת שמיקרוסופט ניסתה בשעתו להוציא סימנים רשומים על המילים "ווינדוס" ו"אופיס" אבל משרד הרישום האמריקאי נעמד על הטלפיים האחוריות וסירב בתוקף משום שלטענתו (המוצדקת) לציבור הכללי יש צורך במילים האלה. גוגל הצליחה לפני כשנה לקבל סימן רשום על הביטוי "גוגל גלאס" שזה לגיטימי לגמרי; עכשיו היא מנסה להוציא סימן רשום על המילה "גלאס" (משמעות באנגלית: זכוכית, משקפיים, משקף, כוס) לבדה - ופה היא כבר נתקלת בבעיות. במשרד הרישום אמרו שהמילה היא "תיאור ותו לא" וכמו כן שלחברות אחרות יש מוצרים שמצריכים שימוש בזכוכית ומשתמשים במילה גלאס. המחלקה המשפטית של גוגל ממשיכה להילחם.
2. בקרב אחר המחלקה הזו כבר הפסידה: גוגל שילמה לאחרונה לממשלת איטליה קנס של מיליון יורו, לאחר עוד סקנדל של מכוניות סטריט וויו. לא, הפעם הכוונה איננה לריגול אחרי רשתות ה-WiFi, כי אם סוגיית צביעה. גוגל לא סימנה את המכוניות שלה כנדרש, אשר על כן אזרחים שחרדים לפרטיותם לא יכלו לדעת שהם עומדים להיות מצולמים ושהתמונות שלהם יועלו למקום שבו כל אחד יוכל לצפות בו. יש לציין לשבח את הרגולטור האיטלקי על כך שבבואו לקנוס את גוגל, הוא הביא בחשבון את הכנסות הענק שלה.
3. בית משפט טורקי הסיר את החסימה שהטילה ממשלת טורקיה על יוטיוב, להוציא 15 סרטונים, כשהוא מציין שהחסימה פוגעת בזכות הביטוי של האזרחים. מוקדם יותר, נאלצה ממשלת ארדואן להסיר את החסימה מעל טוויטר, לאחר שבית המשפט העליון לענייני חוקה קבע שהממשלה חרגה מסמכותה ופגעה בזכות הביטוי. למי שחושב שמערכת המשפט הטורקית מפגרת אחרי העולם הנאור, אזכיר שהחוקה הישראלית איננה מכירה בזכות הביטוי, משום שאין כזו כלל; זכות הביטוי הישראלית נשענת על מספר פסקי דין של בג"צ, מ"קול העם" והלאה.
4. נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, עומדת לשגר לציבור הרחב מקטעים גדולים מקוד המחשב שלה. ב-2009 היא שחררה, לרגל יום השנה הארבעים לנחיתה על הירח, את הקוד שהנחה את הרקטות של אפולו 11. בקרוב היא עומדת לשחרר חלק מהקוד היותר מתקדם שלה – קוד שבארה"ב הוא רשמית רכוש הציבור.