דו"ח טכנולוגי
העמק הנעלם: העיר האבודה הייטקיה
יזם רוצה להפוך את עמק הסילי-קון לקהילה בה לא חלים חוקי המדינה וחברות יכולות לעשות מה שבא להן, הבגידה הגדולה של פייסבוק נחשפת, איך שינתה הרשת את השיח שלנו ומה עשה ג'ף בזוס כשחש ברע באמצע חופשה
לקראת פרישה
הכירו את בלאג'י סריניווסאן, יזם שלא חסר לו כסף ועורר סערה לפני כמה חודשים כשכתב שהגיע הזמן שעמק הסילי-קון יפרוש מארה"ב ויקים לעצמו מדינה עצמאית. עכשיו סריניווסאן מנסה להבהיר את דבריו - וזה לא הולך לו טוב במיוחד.
לדבריו, הוא לא מתכוון לפרישה של ממש מארה"ב; אין לו צורך בלאום, דגל, מטבע והשמדה תוך כמה שעות על ידי כוחות מדכאי מרד של צבא ארה"ב (יש לרפובליקה הזו היסטוריה בעייתית משהו עם פרישה של מדינות): לא, הוא בסך הכל רוצה להקים מעין "קהילת אמיש הפוכה", שבה החוקים של הממשלה הפדרלית לא תקפים.
לא בדיוק קהילת אמיש. סן פרנסיסקו צילום: בלומברג
האמיש הם קהילה שלווה של חוואים שמרנים ולא מזיקים, שהגיעו למסקנה בסוף המאה ה-18 שהעולם התקדם מספיק מבחינה טכנולוגית וחברתית ושאין שום סיבה להמשיך. הכת של סריניווסאן הפוכה: הוא רוצה שמאמיני הטכנולוגיה המתקדמת יפרשו גם הם מהעולם, למין מחוז משלהם שבו לא תהיה רגולציה ממשלתית, מזל"טים יעופו לאיפה שבא למפעילים שלהם ולובשי משקפי גלאס לא ייחשבו למטרד.
יש המון בעיות בחזון הזה - שמזכיר את שאיפת לארי פייג' להפעיל את גוגל מאיזה אי - אבל אנחנו נתמקד בשתיים. לשם דוגמה, ניקח את המזל"טים. הם מזהמים את הסביבה, והזיהום הזה לא יוגבל לארץ הגיקים העילאיים והמתנשאים. איך מגבילים את הזיהום, שפוגע גם באחרים? לא מגבילים? וואלה. מגבילים? אופס, יש רגולציה. מי מטפל בשאלה המסובכת הרבה יותר של מה שקורה כשכנף של מזל"ט מתיזה את ראשו של מישהו? אופס, צריך משטרה, צריך בתי משפט.
דוגמה שניה: כל העמק הנעלם הזה - מי ישלם על התשתיות שלו? מי יסלול את הכבישים, יבנה את תחנות הכוח, מי יממן את מערכות החינוך - כל הדברים שעמק הסילי-קון עושה כמיטב יכולתו לא לשלם עליהם ונשען לשם כך על מערכות שבנו אחרים?
כשזה מה שמפנטזים בכירים בעמק הסילי-קון, לא פלא שעובדי ההייטק זוכים לשנאת הציבור בסן פרנסיסקו.
הבגידה הגדולה
ההיסטוריה של פייסבוק רצופה במעשי הונאה. את הכותרות תפסו אלה שהופנו כלפי אנשים שחשבו שהגיע להם הרבה כסף - התאומים ווינקלבוס ושאר אנשים שזכו להכיר מקרוב את סוליות נעליו של צוקרברג. אבל הקורבנות האמיתיים של פייסבוק הם מיליארד ויותר המשתמשים שלה. פעם אחר פעם, במחול הטרנטולה של שני-צעדי-פגיעה-וצעד -לאחור, חיסלה פייסבוק את הפרטיות שלהם. היוצר שלה, אחרי הכל, כבר אמר שהוא לא מאמין בפרטיות.
מאז עלייתה לגדולה, טענה הנהלת פייסבוק שלא משנה מה הגדרת הפרטיות שלך, לא משנה שהיא שינתה את ברירת המחדל מ"לחברים בלבד" ל"לכל העולם ואשתו", המסרונים שאתה שולח באופן ישיר נשארים פרטיים. בסוף השבוע האחרון גילינו שגם זה לא נכון.
התכתבתם בפייסבוק? החברה השתמשה בהודעות שלכם
תביעה יצוגית הוגשה כנגד פייסבוק, בטענה שהחברה סורקת את ההודעות הפרטיות שעוברות בין משתמשיה, ושהיא משתמשת בהן כדי למכור מוצרים אחר כך. למשל, נטען בתביעה שאנשים ששלחו קישורים זה לזה במסרונים פרטיים, מצאו אחר כך שפייסבוק השתמשה במידע הזה כדי להציג לכם פרסומות שאמורות להיות רלוונטיות.
תועמלני החברה כבר מתחילים לומר שאם היא לא היתה סורקת את ההודעות הפרטיות, היא היתה מועלת בתפקידה, כי אפשר היה להשתמש בהן כדי להפיץ ספאם או פישינג. נניח. השאלה הקריטית היא זו: האם היא גם מוכרת את המידע שהיא סורקת מהודעות פרטיות?
על זה יסוב המשפט כולו. ואם התשובה היא חיובית, אז התביעה הייצוגית הזו היא כלום לעומת מה שפייסבוק חייבת למשתמשים שלה, וכלום לעומת מה שצריכה להיות התגובה הציבורית. לצד נטישה המונית של הרשת החברתית, צריכים להינקט צעדים משפטיים אישיים נגד צוקרברג, סנדברג, חבר המנהלים וכל מי שהיה מעורב בתרגיל המסריח הזה.
לא משוחחים, מדקלמים
הרשת, טענו פעם אוטופיסטים, תאפשר לכולם לשוחח עם כולם. לפחות עד שהממשלה תחליט אחרת; הביטו בסין - צבא הצנזורים שלה סגר רבע מאוכלוסיית העולם מאחורי חומת אש דווקא די גדולה. אבל החזון התבסס על מצב בו כל אחד יוכל לשמוע מה שיש למישהו אחר לומר.
עתה נראה שגם כאשר אין יותר מדי מגבלות על השיח, לא מתבצעת שיחה אמיתית. שיחה היא בהרבה מובנים חוויה מקוטעת. אתה אומר משהו, הצד השני צריך לעכל, לעבד ולהגיב. זה לוקח זמן ובשיחה אמיתית יש לא מעט שתיקות. שיחות ברשת, אומרת הפסיכולוגית שרי טרקל מ-MIT, הן לא ממש שיחות אלא דיקלומים.
אנחנו נואמים ולא משוחחים צילום: shutterstock אני יודע מה יש לי להגיד ואני הולך לומר את זה, לא משנה מה בן השיח שלי חושב. אני הרי במובנים רבים לא מדבר אליו אלא אל הצופה, הצד השלישי השותק. מאחר ואין מולי בן אדם, ומאחר ואני לא רואה את התגובות שלו, אני גם ארשה לעצמי להיות הרבה יותר בוטה מאשר בחיים.
העניין הוא שככל שאנחנו מתרגלים לשיחות רשת ולצורה שבה הן מתנהלות, כך אנחנו נוטים להעביר את ההרגלים הללו לשיחות רגילות. הרשת בולעת את מה שהיתה פעם אמנות השיחה.
קצרצרים
1. כמה טוב להיות עשיר ובריא: ג'ף בזוס, המיליארדר שמאחורי אמזון, היה בשיט בגלפגוס. תוך כדי השיט, לקה באבנים בכליות, אחד המיחושים היותר כואבים שהגוף הזדוני שלנו מסוגל לארגן. אבל בניגוד לאדם הפשוט, שהיה מתייסר עד שהספינה היתה מגיעה לנמל עם בית חולים, לבזוס יש כסף והשפעה. תוך זמן קצר, הוא חולץ על ידי מסוק של חיל הים האקוואדורי (!). זה טיפול שבדרך כלל שמור לראשי מדינה. מסתבר שאם אתה מיליארדר עם פרופיל תקשורתי גבוה, חיל הים של מדינה זרה ישמש לך כשירות מונית מעופף. אל תנסו את זה בבית.
ג'ף בזוס צילום: בלומברג 2. דיווחנו בשבוע שעבר על כך שגוגל יצאה להפצצות שטיח על אתר בשם Rap Genius, שנקט בכל מיני תרגילי SEO וספאם. האתר נעלם מהרשת וכל מה שנשאר ממנו הוא אזכורים לכך שגוגל חיסלה אותו. אמש (ש') דיווח האתר בשפל רוח שאחרי שהתנצל וחיסל את הקישורים הבעייתיים שהוא שתל בכל מיני מקומות, גוגל הואילה לאפשר לו לחזור. רוב התוצאות בעמוד הראשון של גוגל עדיין מאזכרות את הפרשה, אבל באתר ודאי נשמו לרווחה כשהסתבר שהכתובת שלו היא שוב התוצאה הראשונה. הלקח, יש לקוות, נלמד.
3. חברת המשחקים הגוססת זינגה מנסה לקושש תשומת לב תקשורתית, שאולי תגרום לעוד כמה אנשים לשחק במשחקים שלה - ועל כן היא מתנגבת באבק התהילה של הנושא החם של החודש, ביטקוין. החברה הודיעה שפצחה בהליכים שיאפשרו, אולי אפילו בקרוב, לשחקנים בחלק מהמשחקים שלה לשלם בביטקוין. למה שהם יצטרכו לשלם? אה, זה בגלל שהסוד הגלוי של זינגה הוא שאם אתה רוצה להצליח במשחקים שלה, אתה צריך להשליש קצת כסף.
