מפוצצים את המוח: הפיתוחים שקוראים מחשבות

תחרות הנוירו-האקטון הראשונה בעולם התקיימה בשבוע שעבר בתל אביב, וכללה שלב פיתוחים שקשורים כולם למוח האנושי ונראים כאילו נלקחו מסרטי מדע בדיוני.

מאחורי האירוע עומדת עמותת IBT - טכנולוגיות מוח לישראל, שהוקמה רק לפני שנתיים על ידי היזם רפי גידרון, ושחילקה כפרס קסדות גלי מוח בשוויים שונים.

מטרת העמותה, שעד כה לא הייתה מוכרת בציבור, היא להפוך את ישראל לאחת המדינות המובילות בתחום חקר המוח. התחרות נתנה הזדמנות לצוותי פיתוח קטנים לגעת בתחום שעד כה היה שמור בעיקר לחברות ענק ומעבדות האקדמיה.

קסדה לקריאת גלי מוח

הזוכה בתחרות היא מיאגי הכוללת צוות של 18 איש ובהם מדעני מוח, גרפיקאים, במאים, פיזיקאים, אנשי קוד פתוח, מאבחנת בעיות למידה ועוד.

הפיתוח שלהם יודע לאבחן, בעזרת קסדה שמתלבשת על ראש המשתמש ובוחנת את גלי המוח שלו, מתי האדם אינו מרוכז. הכלי פותח מתוך מחשבה על סטודנטים ונועד לשפר את ביצועיהם לפני מבחן.

צילום: אריאל שרוסטר

כאשר המערכת של מיאגי מזהה שהמשתמש איבד את הריכוז, היא מציגה בפניו באופן אוטומטי תכנים רלבנטיים לנושא הלימוד, אבל מסוג שונה. כשקוראים מאמר ארוך ומאבדים ריכוז המערכת מציגה סרטון, תמונה או משחק שקשורים לנושא החיבור, ואלה מחזירים את התלמיד לתלם. עם הזמן, מבטיחים במיאגי, המערכת תלמד את המשתמש ותדע להציע לו תכנים מותאמים אישית מהסוג שהכי אפקטיבי עבורו.

הרעיון מאחורי מיאגי הגיע ממיכאל דורון, דוקטורנט למדעי המוח, ורועי זכות, עובד הייטק. "זאת הבעיה של כל סטודנט", אומר דורון. "לפעמים אתה לומד בצורה לא יעילה. אתה יכול לקבוע עם חבר, ללמוד שעות, ורק אחר כך להבין שאתה לא זוכר כלום".

כדי ליצור את מיאגי אנשי הצוות יצרו מערכת שמנתחת את המידע הגולמי מהקסדה, והבנו כלי שיוכל לעבוד עם כל פלטפורמה, מערכת הפעלה וקסדה בשוק. השלב הבא הוא לחבור לארגונים כמו האוניברסיטה המקוונת קורסרה, שלה תוכל מיאגי לספק מידע רב ערך ולספר מתי הסטודנטים אינם מרוכזים. עם הזמן מרצים גם יוכלו ללמוד איזה תוכן פחות מעניין את הסטודנטים, ולהתאים את מערך השיעורים בהתאם. זהו כלי חשוב לתעשייה בינלאומית המוערכת ב־100 מיליארד דולר.

Mind Your Poem, מיזם עם צוות קטן שכולל שישה חברים בלבד ובהם אנימטורית, מדען, משורר ומתכנת. הכלי שפיתחו הוא מחולל שירים אלגוריתמי שמסוגל לכתוב שיר על בסיס גלי המוח של המשתמש. בחירת המילים, קצב ההופעה שלהן, לשון הניסוח ואפילו הגודל שלהן על המסך נקבעים על בסיס התחושות, הרגשות והמחשבות של המשתמש באותו רגע. אם המשתמש מבצע מדיטציה, למשל, השירים ידברו כנראה על גלים, שמש וציפורים.

צילום: אריאל שרוסטר

ערן הדס, אחד מאנשי הצוות, מסביר שהשירה נוצרת באמצעות אפקט המשוב - המשתמש רואה את השיר נכתב מולו, והדבר גורם לו לתגובה רגשית. תגובה זו משפיעה על השיר כאשר הוא נכתב, וחוזר חלילה. המערכת מודדת שני מדדים - ריכוז ומדיטיציה, ומהם גוזרת מדד נוסף של גירוי. את המילים והתבנית המערכת שואבת ממאגר קבוע של מילים, או שהיא שולפת מטוויטר מילים שמתאימות להלך הרוח של השיר.

לדבריו מאות אנשים כבר ניסו את הקסדה ואת התוכנה. "ראינו איך הרגשות משפיעים על השיר. אבל בסוף זה כמו עוגיית מזל. אתה יכול לפרש את השיר בכל אופן שאתה רוצה".

לדבריו הפרויקט לא נועד לגריפת רווחים אלא פותח ככלי שמאפשר ללמוד הרבה על האופן שבו אנשים תופסים שירה.

תפסוני: מתקן שקורא את כוונות היריב

מה בא קודם? תנועת היד עצמה או המחשבה על הזזת היד? זאת השאלה שעומדת מאחורי הניסוי של תפסוני, הכולל צוות מפתחים של עשרה אנשים. הדרך שלהם להגיע לתשובה היא לא שגרתית, וכוללת את משחק הילדים הנפוץ שבו מניחים את הידיים זו על זו, ואחד השחקנים מנסה להכות את ידו של האחר מבלי שזה יסיט אותה ויתחמק.

צילום: אריאל שרוסטר

במקרה הזה, הקסדה שכל אחד מהשחקנים חובש מזהה את כוונת יריבו מילישניות אחדות לפני שהיא עולה במוחו. בפועל היא בודקת אם יש פעילות במרכז המוטורי של המוח, ואז שולחת התראה לטלפון חכם של השחקן האחר ומזהירה אותו.

בעוד מדובר בניסוי פשוט וקל להבנה, הוא פותח את הדלתות ללא מעט אפשרויות, שאחת מהן היא הקמת מערכת תקשורת לא וורבלית. המרכז המוטורי במוח, בניגוד לרוב חלקיו האחרים, כבר מובן היטב למדענים, קל למיפוי ופועל בצורה דומה אצל כל בני האדם. בעתיד הדבר יכול לסייע בפיתוח תקשורת במקרים שבהם חשוב תיאום בין קבוצת אנשים במהירות גבוהה, כמו להק טייסים, מכבי אש, רקדנים ועוד.

"היתרון הגדול בניסוי שלנו", אומר יהונתן ויינטראוב, מהנדס חשמל ומדען מוח, "הוא שקל מאוד למדוד הצלחה וכישלון. אך אנחנו עדיין נתקלים בסיבוכים רבים". ויינטראוב הוא גם אחד המייסדים של מיזם SpaceIL, שנועד לשלוח גשושית ישראלית לירח ולדבריו בחר במיזם כי הוא "ממש גרוע במשחק הזה".