דו"ח טכנולוגי
עמק הסילי-קון, מחנה עבדים
העיירה המיועדת של פייסבוק אמורה לנתק את העובדים מהעולם, אנשי עמק הסיליקון לא ממש מחפשים נשים לדירקטוריון, רק שליש מצעירי העולם הם "ילידים דיגיטליים" וטריק חדש למימוש דחף מיידי
עיירת העבדים של מארק צוקרברג
מארק צוקרברג, האיש ושחיטת העזים, רוצה לבנות כעת שכונה לעובדי פייסבוק. רשמית, היא משווקת כפתרון דיור עקב מחירי הדיור הגבוהים באזור שנובעים, אה, בעיקר מהעובדה שלעובדי פייסבוק יש הרבה מאד כסף אחרי ההנפקה.
ברוכים הבאים למכרה של פייסבוק. אנחנו משלמים לכם בלייקים ואופציות
בפועל, העיירה המתוכננת של צוקרברג נראית כמו "עיירות החברה" של שנות החמישים, שכל קיומן נשען על חברה אחת, ושלזו יש יד רמה בניהולן. אף אחד, למרבה השמחה, הוא לא מנסה לחזור לימים של עיירות המכרה שבהן הכורים לא היו מקבלים שכר אלא רק אשראי אותו יכלו להוציא בחנות המקומית שבבעלות החברה, אבל המודל לא כל כך רחוק.
באתר ValleyWag שמו יד על התכניות למתחם המיועד. הוא מכיל פרדס נעים, אזור שמיועד למשחקים, התרגעות וברביקיו, ומטבח גדול שכל עובד יוכל לגשת אליו כדי לנשנש משהו רוב שעות היממה. אזור העבודה נמצא במרחק הליכה של חמש דקות בלבד מהמגורים, כך שכל העובדים יוכלו לחסוך זמן נסיעה יקר ולהשקיע אותו בעבודה. ואה, כן: המתחם כולו יהיה מוקף בחומה.
המטרה של כל זה היא לספק לעובדי פייסבוק מקום שאין להם שום סיבה לעזוב. זה, לגמרי במקרה, מתמרץ אותם לעבוד כמה שיותר זמן. פנאי? חיים? שכח מזה, אתה עובד פייסבוק. עד שתגיע לגיל ארבעים, כמובן, ואז יזרקו אותך מגן העדן. אתה עוד עשוי להבהיל את שאר העובדים עם מראה הקשיש שלך.
הדרת נשים, גרסת ה"אין מתאימות"
ההשקה המתקרבת של טוויטר משכה תשומת לב לחבר המנהלים הגברי עד מאד של החברה. הבדיחה הדלוחה של דיק קוסטולו בנושא לא שיפרה את המצב, בלשון המעטה. בטוויטר שיפרו עמדות לאחור, וטענו שקשה להם למצוא אשה מתאימה לחבר המנהלים; זו היתה הרמה להנחתה. ב"ניו יורק טיימס" לא פספסו את ההזדמנות, ומיהרו להציע להם לא אחת, לא שתיים, אלא 25 מועמדות מרשימות.
מנכ"ל טוויטר, דיק קוסטולו. פשוט לא מצליח למצוא אישה בשום מקום צילום: בלומברג אבל טוויטר הוא רק הדגמה של מגמה. ב-ValleyWag השקיעו את הזמן ואת המאמץ, וערכו רשימה של חברות ההייטק המובילות. כל זה בנסיון לברר כמה נשים יש בחבר המנהלים שלהן וכמה זמן לקח עד שהן הגיעו לשם. התוצאות, בלשון המעטה, לא חיוביות.
מיקרוסופט הוסיפה את האשה הראשונה לחבר המנהלים כעשור אחרי הקמתה; אפל נזקקה ל-18 (!) שנים, יאהו ל-16, גוגל – גוגל! – לשבע, פייסבוק לשמונה. יתר על כן, העובדה שהם הוסיפו אישה בעבר לא בהכרח אומרת שיש אשה בחבר המנהלים כעת: חבר המנהלים של טוויטר כלל אשה שנה אחרי הקמת החברה, אבל כרגע מספר הנשים בחבר המנהלים עומד על אפס. אף חברה אפילו לא מתקרבת לשוויון במספר הגברים והנשים בחבר המנהלים; החברה הקרובה ביותר לכך היא גוגל, עם שלוש דירקטוריות לעומת שבעה דירקטורים.
התירוץ המקובל הוא שהחברות שוכרות דירקטורים לפי כישורים, בלי קשר למין שלהן. ב-2011, כשניסה מארק צוקרברג להסביר מדוע שריל סנדברג איננה חלק מהדירקטוריון (היום היא כבר בפנים), הוא טען שלחברה שלו יש חבר מנהלים קטן מאד. זמן קצר לאחר מכן הוא הרחיב אותו, והכניס עוד גבר.
הבעיה היא לא רק הפגיעה בשוויון. כשאתה מביא לחבר המנהלים שלך רק את מי שאתה מכיר, הטענה שלך שאתה מחויב ל"יזמות" הופכת למגוחכת. חברות שמתיימרות להפיץ רעיונות חדשים לא יכולות לשכור רק את האנשים הישנים.
ילידים דיגיטליים? הם מיעוט באוכלוסיית העולם
אנחנו נוטים לחשוב שילדים טובים מאיתנו בכל מה שקשור להפעלת גרוטאות דיגיטליות ובחיבור לרשת, וזה במידה מסוימת אפילו נכון: במקומות שבהם אנחנו חיים, יש לא מעט ילדים כאלה. אבל, אומר מחקר חדש, הם לא הרוב באוכלוסיית העולם. למעשה, הם פחות משליש.
אייפד? לא תודה אדוני, אפשר בבקשה מים ואוכל?
במדינות מתקדמות, כמובן, המצב שונה. שם, כ-90% או יותר מהצעירים נחשבים ל"ילידים דיגיטליים," כשדרום קוריאה מובילה את הלהקה עם שיעור מרשים של 99.6%. אבל רוב העולם לא חי בחלק המתקדם שלו אלא בחלק שמכונה בעדינות "המדינות המתפתחות." שם השיעור נמוך הרבה יותר, כשנקודת השפל היא האי טימור-לסטה שבאוקיינוס השקט, עם שיעור ילידים דיגיטליים של 0.6%.
רוב האוכלוסיה במדינות האמידות מחוברת ברשת; דרום קוריאה, שוב, שוחה בעוז קדימה עם שיעור חיבור כללי של 84%. ורוב האוכלוסיה העולמית חיה במדינות שלא רק לא סוגרות את החודש, יש להן בעיות למצוא לוח שנה.
מותר לתהות האם כל השפע הזה לא מאיץ את הרחבת הפער בינו ובין העולם המתפתח, פער שהאחרון מתקשה גם כך לסגור.
בוא וקנה, בוא וקנה
הכלכלה המודרנית לא נחה לרגע. המטרה שלה היא לשכנע אותך לצרוך עוד. עמק הסילי-קון תמיד היה חלק מהמכונה הזו: אפל מפורסמת במדיניות השבקון המתוכנן שלה, שקובעת שהמוצר שלך יתיישן תוך שנה ותוך שנתיים-שלוש יהיה בלתי שמיש, כך שתצטרך לקנות חדש. וכמובן, המון חברות הייטק ביססו את המודל הכלכלי שלהן על כניסה למיטה עם הפרסומאים.
שורה של חברות – ביניהן חברות אשראי ומו"לים – הכריזו אתמול (ג') על יוזמה חדשה, שהמטרה שלה היא ליצור פלטפורמה אחידה המאפשרת לך לראות משהו שמוצא חן בעיניך במגזין מקוון ולהזמין אותו ישירות משם, בלחיצה אחת. סיפוק מיידי על סטרואידים.
חברה אחרת, שמספקת מוצרי מזון הישר הביתה, עלתה על תרגיל דומה: נגמרו לך הקורנפלקס? אתה לא צריך להרים טלפון או אפילו לפתוח אתר. סרוק את הברקוד שבתחתית הקופסה, וקופסה חדשה תהיה בדרך אליך. היא תעלה טיפה יותר, כמובן, אבל היי. לעצלות מנומנמת יש מחיר.
המשמעות של הפיתוח הזה היא פיתוי הקונה, תוך דילוג על החלקים הגבוהים יותר במוח שלו. בעבר, אם ראית ביקורת מוצר מתלהבת, היית יכול לומר לעצמך "הממ," וללכת לחפש ביקורות אחרות, מה שגם היה נותן לך זמן להזכר במעומעם במצב חשבון הבנק שלך. כמה מיושן. העתיד הוא בהתייחסות אל הלקוח כאל חתול מול חטיף.
קצרצרים
1. אל מלא רחמים: עבדכם הנאמן עקב בלב נכמר אחרי שקיעתה של מערכת ההפעלה סימביאן של נוקיה, ועכשיו מגיעה תרועת אשכבה. נוקיה הודיעה שהחל מהראשון בינואר 2014, היא לא תאפשר עוד מכירה של אפליקציות סימביאן בחנות האפליקציות; מעתה היא תמכור רק אפליקציות לווינדוס פון. ההחלטה עצבנה את הקהילה הדועכת של מפתחי ומעריצי סימביאן, ששפכו את מררתם בטוויטר ושאר כלי משחית. אולי הגיע הזמן לנסח סוג חדש של חוק 34 (חוק 35): אם תשווק את זה, יהיו לזה מעריצים שרופים.
גלאי העשן החכם של Nest 2. אחת הבעיות של גלאי העשן, שבארה"ב הם פריט הכרחי בכל דירה, היא שהם פוצחים בצווחות עולות ויורדות כשאתה רק מעשן או מטגן משהו. התוצאה היא שבהרבה מקרים פשוט מוציאים להם את הסוללות – וכשיש סכנת עשן של ממש, אתה מתפגר. גלאי חדש בשם Nest Protect מסוגל לגלות כמויות מזעריות של עשן, אבל כשהוא מבחין בהן הוא קודם כל מספק התרעה בקול אנושי. כך אפשר להמנע מההרגשה שאתה בתוך צוללת שנמצאת תחת התקפה. ממציאי הגאדג'ט טוענים שבשל כך הוא עשוי להציל חיים. מצד שני, הם צריכים למכור את הגרוטאה, אז הם קצת משוחדים.
3. יש ללכם ידיד מורבידי עד גותי, ואתם לא יודעים מה לקנות לו ליום ההולדת, או כפי שהם נוטים לקרוא לכך, "יום בו אני מתקרב למותי בשנה"? יש פתרון! פרויקט קיקסטארטר חדש מייצר שעון שמכונה Tikker. הלז שואל את הבעלים החדש והגאה שורה של שאלות, מסיק מכך את אורח החיים שהוא צפוי לו סטטיסטית, מוריד ממנו את משך הזמן שהלז כבר חי, והתוצאה היא שעון שאומר לך בכל רגע כמה זמן נשאר לך לחיות. אזהרה: מוצר נישה.
