דו"ח טכנולוגי
הצעירים האלה, עם הפורנו והפייסבוק שלהם
השפעת השילוב בין מדיה חברתית ופורנוגרפיה על בני נוער ועל האינטראקציות ביניהם, בית משפט דחה תביעה בעייתית שיכלה לפגוע בחוויית האינטרנט של כולנו, יאהו נוהגת בקמצנות נדירה כלפי מומחה אבטחה ונאס"א שולחת מדפסת 3D לחלל
הדבר היחיד שיותר גרוע מכך שפתח תקווה לא קיימת הוא שהיא קיימת. הח"מ יודע שזו אמת: הוא גדל וחי שם שנים ארוכות מדי. הגיבור המייסד השני של פתח תקווה (הראשון הוא יואל משה סלומון) היה "זקן השומרים" אברהם שפירא. שפירא הוא בעיקר שם היום. גם אהבתו, גם שנאתו וגם קנאתו כבר אבדו; זוכרים ממנו רק את המשפט "זה נוער זה? זה חרא".
וזו, בתמצית, העמדה של המבוגרים כלפי הצעירים מהם: תמיד הם נראים איכשהו כגרועים יותר, האופנות שלהם מגוחכות, המוזיקה שלהם צורמנית וצווחנית והפוליטיקה שלהם מיועדת להשמיד את טובת הכלל מתוך טמטום או ריקנות. ומאחר והפילטר הזה שדרכו מתבוננים מבוגרים בצעירים תמיד שם, יש לקחת את המאמר הבא של הוואניטי פייר בזהירות.
איפה הערכים? הנוער של היום צילום: shutterstock הטענה המרכזית של המאמר היא ששילוב של שני גורמים - המדיה החברתית והזמינות של תכני פורנוגרפיה - מעוותים לבלי הכר את מערכת היחסים בין נערים ונערות. על ההשפעה המשחיתה של פורנו עמדו כבר חוקרים רבים: הוא מתאר מערכות יחסים בלתי מציאותיות, הוא מתאר מצבים מיניים בלתי סבירים, הוא גורם לנערים לחוש שהם בלתי ראויים ולנערות שהן צריכות להשחית את גופן כדי להיחשב לראויות למשוך גברים.
והפורנו זמין כל כך. כשהח"מ היה בגיל העשרה, בערך בזמן שדינוזאורים עדיין דיברו בבטחון על תכניות הפנסיה שלהם, פורנו היה בכלל שמועה, משהו שמתרחש בעיר הגדולה. היתה חנות פורנו אחת, אבל אף אחד לא העז אפילו להכנס לסימטא שהובילה אליה. הסטיגמה, החשש שמישהו יראה אותך וההשלכות של זה, היו גדולים מדי. היום הוא זמין כמעט כל הזמן לכמעט כל אחד.
והמדיה החברתית מוסיפה את שלה לקלחת: אתה חייב להיות מחובר כל הזמן כדי להיות במשחק. אתה חייב לחשוף את עצמך. אתה חייב להיחשב סקסי. מגיפת הסקסטינג, שליחת תמונות עירום או עירום חלקי של עצמך, הופכת למשהו כמעט נדרש. הצורך לחשוף כמה שיותר - עושר או בשר, רצוי שניהם - מעיק על הצעירים ומפחיד את הוריהם.
נראה שמוקדם מכדי לקבוע את נכונות הטענות שבמאמר הוואניטי פייר, אך לא מן הנמנע שקצב השינויים המהיר שהחדירה הרשת לחיינו יוכל להשפיע על התפתחותם התקינה של בני נוער.
לא, פרודיה היא לא עבירה על החוק
נשימה לרווחה: בית משפט דחה טענה בעייתית מאוד שהיתה יכולה להשפיע לרעה על הרשת ולשנות קיצונית את פניה. יש ברנש בשם אדם מייטוט, סגן מנהל חטיבת ביניים באורגון. הוא ממש לא אהב את העובדה שכמה תלמידים (שכנראה לא חיבבו אותו במיוחד) בנו חשבונות פרודיים שלו בפייסבוק וטוויטר. אז במקום להתנהג כמו אדם בוגר ולהתעלם, הוא הגיש נגדם תביעה. הוא טען בבית המשפט שהחשבונות הללו היו "שימוש בלתי מורשה במחשב".
אל תיקחו ללב, זו רק פרודיה
הממשלה הפדרלית כבר ניסתה להעמיד לדין פעם נערה על הפעלת פרופיל פיקטיבי. המקרה ההוא היה טראגי בהרבה: היא השתמשה ברשת החברתית כדי להשפיל ולהעליב נערה שהכירה - עד שזו התאבדה. התובעים טענו שמדובר ביותר מאי ציות לתנאי השימוש בפייסבוק ושמדובר בעבירה על חוקי הפריצה למחשב. למרבה המזל, בית המשפט דחה את הטענה, שאם לא כן הוא היה הופך מיליוני משתמשים לעבריינים בן ליל.
בית המשפט דחה את הטענה של מייטוט, בציינו ברשעות שהוא מוצא ש"שקרים ברשתות חברתיות נפוצים מאוד". כאן מוטט מייטוט את שארית האמינות שלו, כשהוא ניסה להפעיל את חוקי RICO - החוקים למאבק בפשע מאורגן - נגד התלמידים. בית המשפט, שכנראה הרהר בערגה באפשרות להפעיל את סמכותו לאשפז את מייטוט בכפייה, כתב בתגובה ש"הקונגרס לא התכוון לכלול את הנסיונות המוטעים של תלמידים צעירים לנקום בסגן מנהל ברשימת המטרות של RICO". האלה תשמור ותציל. לא רוצה לדעת מה היה קורה אם זה היה מגיע לשופט הלא נכון, או אם הוא היה קם על הצד הלא נכון.
מס? למה שנשלם מס?
הממלכה המאוחדת זועמת: גוגל שילמה ב-2012 מס חברות בשווי 11.2 מיליון ליש"ט בבריטניה, אחרי תרגיל מס מסריח במיוחד. כידוע, גוגל טוענת שהיא בכלל לא עושה עסקים בבריטניה אלא רק באירלנד. עובד לשעבר של גוגל כבר חשף את ההונאה הזו בפני ועדת חקירה של הפרלמנט. התרגיל האחרון של גוגל הוא שלמרות שהמטה שלה באירלנד הכניס כמעט 15 מיליארד יורו ב-2012, החברה הודיעה על "הוצאות מנהליות" של 11 מיליארד.
מטה גוגל באירלנד צילום: בלומברג במדינה נורמלית, הוצאות מנהליות כאלה היו גוררות הרמת גבה ואולי אפילו בדיקה מצד רשויות המס, אבל ממשלת אירלנד התפרסמה בכך שהיא לא מוטרדת יותר מדי מניסיונות רמאות של חברות טכנולוגיה - אולי בשל תרומתן למשק המקומי. על פי ההערכות של הפיננשייל טיימס, ההכנסות של גוגל מבריטניה מהוות כ-4.9 מיליארד דולר מכלל ההכנסות שלה באירופה.
על ההכנסות האלה היא הצליחה לשלם רק 11.2 מיליון ליש"ט. אולי זה במסגרת החוק המקומי הודות לפרצה זו או אחרת - אבל מדובר בחברה שעושקת את ציבור המשתמשים שלה.
קצרצרים
1. לא ככה, מריסה: בעוד גוגל ופייסבוק משפריצות כסף כאילו אין מחר על חוקרי אבטחה שמוצאים אצלן פרצות (זה זול יותר משכירת מהנדסים על בסיס קבוע) יאהו הפגינה קמצנות נדירה. חוקר אבטחה שמצא פרצה בשירות המייל של יאהו, שהושק מחדש לקול תרועה וחצוצרות לפני מספר חודשים, קיבל עבור העבודה שלו 12 דולר – וגם את זה הוא קיבל בתלוש שאפשר לנצל רק באתרים של יאהו.
מריסה מאייר, מנכ"לית יאהו צילום: בלומברג 2. פייסבוק מתחילה להציג את הסטטוסים שלכם בתוצאות החיפוש הפנימי - כל זמן שהם באנגלית ושלא נעלתם אותם מאחורי הגדרות פרטיות הדוקות. בכך מחסלת פייסבוק את ההגנה הנפוצה של רוב משתמשיה, הגנת המחט בערימת שחת – הסיכוי שמשהו מביך שכתבת יצוץ נמוך משום שהוא טובע בהררי הגבבה שהמין האנושי כותב כדי לקנות לצוקרברג עוד עז לשחיטה. אל תצטרפו לסטטיסטיקה, מחקו או הסתירו את הסטטוסים המביכים שלכם עוד היום.
3. שלחת מייל בשירות מייל מסחרי, כמו ג'ימייל? צא מנקודת הנחה שאם יש שם מידע רגיש, הוא ייחשף. אלו הדברים של פיל צימרמן, ממציא תוכנת ההצפנה PGP וקוץ קבוע בצידו של מנגנון האופל האמריקאי. הוא מציין שדי במטא-דאטה שלך (ממי המייל נשלח למי, מתי ודרך איפה) כדי לאפשר, למשל, חשיפת מקור עיתונאי. את המטא-דאטה אין כל אפשרות להצפין, אומר צימרמן, מבלי לפגוע בעצם היכולת לשלוח מייל. אם הדלפת מידע לעיתונאי, כלומר עשית את חובתך האזרחית, אתה עלול להסתבך; כנראה שנצטרך לחזור לשיטת "גרון עמוק" של ימי ווטרגייט, קרי פגישות בחניון חשוך בעת לילה וסימונים בגיר על חלונות.
4. נאס"א תשלח בקרוב מדפסת תלת ממד לתחנת החלל העולמית. זו תהיה הפעם הראשונה שהטכנולוגיה הזו תצא אל מחוץ לכדור הארץ, ומדובר במדפסת שנבנתה במיוחד כך שתתפקד בתנאי כוח כבידה חלקיים. המדפסת אמורה להתחיל לייצר חלקי חילוף ומוצרים הכרחיים אחרים בתחנת החלל ישירות שם, מה שיחסוך את העלויות העצומות של שליחת החלקים האלה אליה. מעניין אם גם המדפסת של נאס"א תטען שנגמר לה הדיו (או הפלסטיק) גם אחרי שהאסטרונאוטים יחליפו טונר.
