דו"ח טכנולוגי
ארוחת החינם של בכירי גוגל
הטרויקה של גוגל קיבלה צ'ופר בשווי מיליונים מהפנטגון, אי ציות ל-NSA איננו בגידה, עוד חור ב"אגדת המריטוקרטיה" של עמק הסיליקון, ופרסי איגנובל מכים שנית
כשהממשלה מצ'פרת אותך
לשלישיית המנהלים של גוגל – לארי פייג', המנכ"ל; היו"ר, אריק שמידט; והמייסד השני של גוגל ומנהל מעבדות גוגל X, סרגיי ברין – יש חיבה למטוסים פרטיים. לגיטימי, כל זמן שזה מגיע מהכסף שלהם. אבל עכשיו מסתבר שהם קיבלו צ'ופר בשווי מיליונים מהפנטגון.
האנגר 1, שדה תעופה ישן של נאס"א. הפטנגון הרשה לבכירי גוגל להחנות שם את מטוסיהם צילום: בלומברג לאחרונה עדכן הפנטגון את חברת הקש שהשלושה הקימו לצרכי ניהול צי המטוסים שלהם, H211, שהיא לא תוכל יותר לרכוש ממנו דלק מטוסים במחיר מוזל. בין 2009 ואוגוסט 2013, רכשה החברה 2.3 מיליון גלון של דלק מטוסים, במחיר של 3.19 דולרים לגלון. המחיר הממוצע בשוק במשך אותה התקופה עמד על 4.35 דולרים לגלון. בחישוב מהיר, משלם המסים האמריקאי סבסד את הטיסות של בכירי גוגל ב-2.7 מיליון דולר. יתר על כן, מאחר והמטוסים של גוגל חנו בשדה תעופה ישן של נאס"א, כנראה שהם חמקו מהמס המקומי על דלק מטוסים, שעומד על 8.7%.
למה, בעצם? למה הפנטגון שמח להעניק בונוס חביב כזה לשלושה מיליארדים שלא חסר להם כסף? אולי משום שהם מחוברים כל כך לממשל, במיוחד לממשל אובמה; אולי משום שהם מספקים לפנטגון, שאחראי במידה ניכרת גם לסוכניות הביון כגון ה-NSA, לא מעט מידע. כל הקומבינה, אגב, נעשתה במסווה של "טיסות מחקר" של מטוסי גוגל. בפועל, רק מטוס קטן אחד ביצע טיסות כאלו.
לא רע בכלל. בפעם הבאה שגוגל תאמר לכם שהיא מצייתת לממשלה רק מחוסר ברירה, זכרו את הסיפור הקטן הזה. היחסים שלה עם ממשלת ארה"ב (זוכרים את המשבר הסיני בתחילת 2010, כשגוגל זכתה לגיבוי עצום ממזכירת המדינה?) הרבה יותר מורכבים ממה שהיא רוצה שתחשבו.
חזרה לשיעורי אזרחות, מאריסה
מאריסה מאייר, מנכ"לית יאהו, ניסתה להגן על ההתנהלות של החברה שלה מול ה-NSA, כשהיא מציינת בצדק שיאהו היתה החברה הראשונה שאתגרה את הצווים של FISA בבתי המשפט, והפסידה. ואז היא נפלה: בשלוש הזדמנויות שונות, היא טענה שאי ציות לצווי FISA, צווי בתי משפט סודיים המוצאים לבקשת ה-NSA, הוא בגידה.
מאריסה מאייר, מנכ"לית יאהו. את לא בוגדת, את פשוט טועה צילום: עמית שעל האגודה לזכויות האזרח של ארה"ב מיהרה להגיב למאייר במילה אחת: "LOL." אחר כך היא הרחיבה, וציטטה את הסעיף הנוגע לבגידה בחוק הפלילי האמריקאי, שמצטט בפועל את החוקה: "כל אדם החייב בנאמנות לארצות הברית, היוצא למלחמה נגדן או מצטרף לאויביהן, בהעניקו להם סיוע וסעד, בתחומי ארצות הברית או מחוצה להן, אשם בבגידה וישא בעונש מוות, או בעונש שלא יפחת מחמש שנות מאסר וקנס שלא יפחת מעשר אלף דולר; ולא יהיה זכאי לשאת בכל משרה ציבורית בארצות הברית."
החוקה האמריקאית מאד ברורה בנושא, בדיוק בגלל שהאבות המייסדים ידעו שסעיפי הבגידה היו כלי מרכזי בארסנל של רודנים לאורך השנים: בגידה היא אך ורק מלחמה כנגד המדינה, או סיוע ממשי לאויביה בעת מלחמה. בתי המשפט סירבו מספר פעמים בעבר להרחיב את גבולות סעיף הבגידה, בדיוק בגלל שכותבי החוקה נתנו לו את הפרשנות המצומצמת ביותר שבאפשר.
אפילו בית המשפט הצבאי שהרשיע את צ'לסי (לשעבר ברדלי) מאנינג מצא שהיא לא אשמה ב"סיוע לאויב," הסעיף שיכול היה לשאת עונש מוות. אם מאייר היתה מתעלמת מהנחיות ה-NSA, כנראה שהיא היתה בצרות משפטיות, אבל היא לא היתה נאשמת בבגידה. אלה דברים שכל בוגר תיכון בארה"ב ששמר על עירנות בזמן שיעורי האזרחות צריך לדעת. אם מנכ"לית יאהו לא יודעת אותם, או שהיא היתה עסוקה בדברים אחרים (ומגלה בורות מדכאת בהיסטוריה החוקתית של ארצה) או שהיא מנסה להטעות את שומעיה. ואפשר לומר הרבה דברים על מאייר, אבל טיפשה ובורה היא לא.
מריטוקרטיה? פחחחח
הסיסמה החוזרת ונשנית על האוליגרכיה הכלכלית של עמק הסילי-קון היא שמדובר לא באוליגרכיה, קרי שלטון המעטים, בדרך כלל אלה שהגיעו למעמדם על חשבון הציבור, אלא במריטוקרטיה, קרי משטר שמקדם את אנשיו על פי מידת ההצטיינות שלהם. אם יש לך רעיון מצליח, מהפכני, אתה תגיע רחוק.
זו אגדה יפה, וכמו חלק ניכר מהאגדות היא משמשת כתעמולה שמצדיקה את קיומו של הסדר הקיים. בפועל, אם תגיע לעמק הסילי-קון עם רעיון מוצלח, סביר שאיזה תאגיד דורסני יגנוב את הרעיון שלך, יעשה ממנו מיליארדים, ויתקע אותך במאבק משפטי עד שתתייאש. אפל עשתה ככה חלק גדול מההון שלה.
אבל כעת מידע אמפירי עובדתי הורג חד משמעית את אגדת המריטוקרטיה. חוקרת בחנה 88 סטארטאפים שקיבלו מימון מקרנות הון סיכון מובילות במהלך שלוש השנים האחרונות. המסקנות שלה היו חד משמעיות: 70 מתוך 88 החברות הללו נוסדו על ידי אנשים שהחזיקו בעבר בתפקיד בכיר בחברת טכנולוגיה גדולה או בחברה קטנה אך מקושרת היטב, הקימו בעבר חברה שהצליחה, או שסתם היו בוגרי סטנפורד, הרווארד או MIT.
באופן חד משמעי, יזמי הייטק הם גם עשירים יותר וגם משכילים יותר מהאוכלוסיה הכללית. זוכרים את הסיפור המקובל על שני בוגרי הרווארד או סטנפורד שהתחילו חברה מצליחה מהמוסך שלהם? הוא עשוי להיות נכון. אבל יש לכם מושג כמה בר מזל, עשיר ומוכשר צריך להיות כדי להתקבל לסטנפורד? ועד כמה רוב האוכלוסיה לא בליגה הזו הכלל?
או, בקיצור: כישורים? זה נחמד, אבל קשרים – זה מה שבאמת חשוב. כמו בכל אוליגרכיה.
ונקנח במשהו עולץ יותר.
איגנובל!
מדי שנה, מוענקים פרסי איגנובל. פרס נובל נקרא על שמו של אלפרד נובל, שהמציא את הדינמיט ורצה, על פי האגדה, לכפר על ההמצאה הזו. פרסי איגנובל נקראים על שמו על אחיו הפחות מצליח של אלפרד, אינגציוס, שהמציא את הסודה לשתיה. הם מוענקים ל"ניסויים שאי אפשר, וגם לא כדאי," לשחזר. מדי שנה הם מביאים לתשומת לב העולם את המחקרים המגוחכים ביותר שנערכו, וכמדי שנה אנחנו נתאר בקצרה את הממצאים.
אלכסנדר לוקשנקו, "נשיא" בלארוס. זכה בפרס על כך שעצר אדם גידם על מחיאת כפיים צילום: אי פי איי פרס איגנובל לשלום הוענק באופן חריג לחבר הכי טוב של צאר החוץ לשעבר, אלקסנדר לוקשנקו. זהו הרודן של בלארוס, שאסר על האוכלוסיה שלו למחוא כפיים – ולמשטרה שלו, שהצליחה להתעלות על משטרת ישראל ועצרה אדם גידם בחשד שמחא כפיים.
הפרס לארכיאולוגיה הוקדש לחוקרים שבישלו ציפור ואחר כך בלעו אותה מבלי ללעוס, כדי לברר אילו עצמות ישרדו את המעבר דרךהגוף שלהם ויצאו בצואתם, הכל בנסיון להבין אילו עצמות יתמוססו בתוך הגוף האנושי ואלו ישרדו.
הפרס לכימיה הוענק לחוקרים שגילו שהסיבות שקילוף בצל גורם לאנשים לדמוע מסובכות יותר ממה שחשבו קודם, בעוד שהפרס על הנדסת בטיחות הוענק לפטנט שבמסגרתו נבנות דלתות נסתרות שמפילות חוטף מטוסים פוטנציאלי לתוך תא כליאה, אורזות אותו, ומפילות אותו מהמטוס – תוך שימוש במצנח, כך שיפול הישר לידיהם של השוטרים. פרס איגנובל למחקר פסיכולוגי הוענק לחוקרים שהוכיחו אמפירית כי אנשים ששותים אלכוהול נוטים לחשוב שהם מושכים יותר מכפי שהם באמת.
פרס איגנובל לרפואה הוענק לחוקרים שבדקו את השפעות ההאזנה לאופרה על פציינטים בעת השתלת לב, בתנאי שהפציינטים הם עכברים. והפרס לבריאות הציבור הוענק לחוקרים שהמליצו על טכניקות ניתוח בעת מגפת כריתת איברי מין בתאילנד – אני לא באמת רוצה לדעת איך זה קרה – תוך שהם מציינים שאם ברווז אכל את האיבר, אין הרבה מה לעשות בנידון.
עד כאן הפרסים לשנת 2013, השנה השישית שבה אנחנו מדווחים על הפרסים. תודה שבחרתם לטוס "כלכליסט".
קצרצרים
אייפון 5S - קורא טביעות האצבע לא יגן עליך מהממשל צילום: בלומברג
1. השימוש במערכת זיהוי טביעות האצבעות של אפל עשוי לסייע לך מאד אם גנבו לך את המכשיר, אבל ההשלכות המשפטיות שלו, במידה ותסתבך עם מערכת אכיפת החוק האמריקאית, בעייתיות מאד. בדיקה משפטית ראשונית אומרת שבניגוד לסתם סיסמא, שאותה אי אפשר לדרוש ממך לגלות משום שהתיקון החמישי אוסר על הפללה עצמית, מאחר והחוק כבר מתיר לקחת ממך טביעת אצבע כחלק מחקירה, הדרישה ממך לשים את האצבע על האייפון כדי לחשוף את המסרונים שלך צפויה להיות חוקית. לידיעתכם: אתם כבר חיים במדינת משטרה. היא פשוט מעדיפה, רוב הזמן, לא לעצור אתכם. אבל היא אוהבת שתדעו שהסיכון לכך קיים תמיד.
2. ואם כבר עסקנו במדינת משטרה: אריק שמידט, יו"ר גוגל, אמר בימים האחרונים שאין מה לעשות בקשר לריגול ממשלתי. הוא הוסיף כי זו הצורה שבה החברה שלנו פועלת, והוא לא מתכוון להיות שיפוטי בנושא. והאמת, בהתחשב בפרשת סטריט ויו, זה לא כל כך מפתיע. גם קשה לצפות, כאמור, מבכיר שזכה לצ'ופר בשווי מיליונים ממערכת הבטחון שיהיה ביקורתי כלפיה.
3. ועדיין בנושא מדינת המעקב: אדם המכנה את עצמו Puking Monkey, שהתחביב שלו הוא התעסקות בטכנולוגיה, שם לב שניידות שמטרה מצוידות במכשיר שמטרתו לקרוא את מספרי לוחיות הרישוי. זה סקרן אותו, והוא החליט לבדוק כל כמה זמן קוראים את כרטיס ה-E-Z Pass של הרכב שלו, שמטרתו לאפשר תשלום אוטומטי בכבישי אגרה אמריקאיים. התוצאה לא צריכה להפתיע אף אחד: לוחית הרישוי נקראה עשרות פעמים במהלך נסיעה קצרה ברחובות ניו יורק, ובלי להכנס לכבישי אגרה. המשמעות היא שהמשטרה אוגרת מידע מיקום עדכני ומדויק יחסית על בעלי הרכב בלי להודיע להם על כך. עיריית ניו יורק אמרה בתגובה שהיא אוספת את המידע הזה לצרכי ניטור תנועה. היא רק לא טרחה לספר על זה למשתמשים.
4. ואייטם אחרון לסיום: ממשלת צרפת מתייחסת לפרשיית הריגול הבינלאומית כקנוניה מתמשכת של מדינות אנגלו-סקסיות. בתגובה, היא הוציאה בסוף חודש אוגוסט הנחיות חד משמעיות לשריה. מעתה, נאסר על השרים להשתמש בסמארטפונים. הם יקבלו מכשיר מאובטח, שיעבור בדיקה של ANSSI, אחת מסוכנויות הביון בתחום אבטחת המידע של צרפת. ANSSI גם תוודא שכל התעבורה תהיה מוצפנת. כמו כן, השרים התבקשו לבחור סיסמא מורכבת, בת 12 אותיות לפחות, ולהחליף אותה כל שישה חודשים. ובכלל, נאמר להם, אם השיחה הזו חשובה או רגישה, רצוי שתעשו אותה בטלפון קווי מאובטח. זה כלל נכון לא רק לשרים צרפתים.
