דו"ח טכנולוגי
תרבות האונס מככבת בכנס הסטארט-אפים Disrupt
שתי חברות הציגו בכנס הנחשב של TechCrunch אפליקציות סקסיסטיות ופוגעניות, שירות מקוון גזעני מזמין גולשים רנדומליים לדרג שכונות כגטאות ואזורי פשע, נהג מירוצים נלחם נגד גוגל וקליפורניה מאמצת לוחיות רישוי אלקטרוניות
תרבות האונס, הכירי את Disrupt
אחד הביטויים החשובים ביותר שהנחילה לנו התנועה הפמיניסטית (ובהתאם, כזה שזוכה לביטול אוטומטי מצד שובניסטים או גברים מבוהלים מעצמם) הוא "תרבות האונס".
ממהרים לבלבל בינו ובין אונס בפועל, בעוד שתרבות האונס היא משהו אחר. מדוב בתפיסה שרואה בנשים כלי לסיפוק צרכיו של גבר. תרבות האונס היא זו שמאפשרת לגברברים צעירים (דור שלם שדורש סירוס) לשרוק לבחורה ברחוב, לשאול ילדות בנות 15 שהם ראו בפעם הראשונה "מאיפה יש לך שדיים כאלה", לפנות למישהי אקראית שעוברת לידך ברחוב ולשאול אותה האם היא מוכנה לבצע משהו שטכנית היה מוגדר פעם כמעשה סדום ועוד. תשאלו את החברות שלכם: ספק אם יש מישהי שלא חוותה אירוע כזה.
והמטרה של אונס, לעומת זאת, היא לא יחסי המין עצמם - כי אם השגת כוח על מישהו, השפלתו, רמיסת כבודו והביטול שלו כאדם. אמש (א') ערכה תרבות האונס הופעה פומבית על הבמות של אתר TechCrunch כחלק מכנס Disrupt הנחשב שלו - אחד החשובים שבתרבות עמק הסילי-קון. שני לוזרים הציגו אפליקציות-לכאורה: הצגת האחת כללה מחווה דמוית אוננות (בקהל היו גם בני נוער ואף ילדה בת תשע) ואילו השניה היא פשוט אפליקציה לבהיה בשדיים, Titstare שמה.
מנהלי האתר הבינו תוך זמן קצר שנעשתה כאן טעות והם מיהרו להתנצל. לדברים, משתתפי הכנס לא סוננו כהלכה ושיימנעו מלחזור על הטעות הזו בעתיד. בנוסף, ציינו בהודעה שלהם את העובדה שסקסיזם הוא בעיה חמורה בתעשיית ההייטק ושהם משתדלים להילחם בה.
הבעיה, במקרה הזה, היא לא טק-קראנץ'. אין לי ספק שאם העורכים שלו היו מודעים מראש למה שעומד לקרות, זה לא היה קורה. אפילו במקרה הציני ביותר, יש להם הרבה יותר מדי להפסיד. הבעיה היא בדיוק תרבות האונס והדחיקה לאחור של נשים שנפוצה כל כך בעמק הסילי-קון: היא זו שאיפשרה לשני לוזרים לעמוד מול קהל ולהעלות מיצגים שתועדו בווידאו - כנראה מתוך תפיסה שהכל בסדר ושאין פה שום בעיה.
אבל מה כבר עשיתי?
ואם כבר הזכרנו את תרבות עמק הסילי-קון, קשה להתעלם מהנטיה שלה לנסות ולשכנע אותנו לאמץ נורמות הזויות שהמציאה. למעשה, מדובר בגלגול החדש של האוליגרכיה הלבנה הישנה, עם קצת אבקת סוכר מלמעלה והרבה גזענות בפנים. עוד דוגמא לכך נחשפה בשבוע שעבר.
מישהו - לא ברור מי, הוא הסכים להזדהות רק כ"בן 30 ומשהו מפלורידה" - יצר אתר בשם GhettoTracker.com, "מזהה גטאות" בתרגום צולע אך מדויק. מה עושה התועבה? היא מאפשרת לאנשים לדרג שכונות על פי האופן שהם חשים בטוחים בהן.
GhettoTracker. אזהרה ללבנים אני אחזור על זה שוב: אנשים רנדומליים (על פי הצילום באתר, מדובר באנשים לבנים מאוד) יחליטו, על פי איך שהסביבה נראית להם, אם היא "גטו", מה שבימינו אומר אזור פשע. סטטיסטיקות? מעקב אחרי הפשיעה באזור? היגיון בריא? זה לחלשים. הנה, תנו לגבר הלבן להחליט עבור אנשים מהצבע הלא נכון שהם חיים באזור פשע.
האתר הצליח להגיע לפאנדודיילי, השופר הרשמי של התעשייה, שלשם שינוי עיקם את האף והכתיר אותו כאתר הגרוע ביותר ברשת. מכאן התחילה סופת אש, שנמשכת גם כרגע. תוך זמן לא רב, נמחקו חשבונות הטוויטר והפייסבוק של האתר. היוצר שלו עדיין טוען שהוא לא עשה שום דבר פסול, אבל מסרב להזדהות. הוא העלה, עם זאת, גרסה חדשה של האתר. הפעם הוא קורא לה The Good Part of Town. ניסיון יפה.
הזכות להישכח והמרדף אחרי הרוח
אחת המחלוקות בין גוגל והאיחוד האירופי היא הדרישה שעלתה במספר מדינות באיחוד, ספרד במיוחד, ליכולת להישכח. על פי הדרישה הזו, לאנשים יש זכות שהמעשים השליליים שלהם לא יככבו לנצח בתוצאות חיפוש. למשל, לפושעים לשעבר ששילמו את חובם לחברה יש זכות לפתוח דף חדש; מידע עליהם שיסתובב ברשת עשוי למנוע מהם להתקבל למשרות ולפיכך - להשתקם.
זו טענה בעייתית. האם עבריין צווארון לבן רשאי לדרוש שהמידע על הפשעים שביצע לא יהיה זמין למעסיק החדש שלו בחברת סחר בבורסה? ואם נקפוץ לרגע לקצה הדמגוגי - האם לפדופיל משוקם יש זכות שמנהל בית הספר שבו הוא מחפש עבודה לא יוכל לדעת על עברו?
למה שגוגל תמשיך להציג מידע שעלול לסבך אתכם? צילום: shutterstock בית משפט צרפתי דן בימים אלה בתביעה בנושא. היא הוגשה על ידי נהג מירוצים מפורסם, מקס מוזלי. בשנת 2008 פרסם אחד העיתונים של מרדוק, שעבר מן העולם עקב מנהגו לפרוץ לתאים קוליים ולעקוב אחרי אנשים, כתבה שבה נטען שמוזלי השתתף באורגיה סאדו-מזוכיסטית עם תמה נאצית. מוזלי לקח את העיתון לבית המשפט, כשהוא מכחיש שהיתה תמה נאצית כלשהי, וניצח. הוא זכה בפיצוי של 60,000 ליש"ט.
הבעיה של מוזלי היא שתמונות וסרטונים מהאורגיה ההיא דלפו לרשת. הסיפור לא מרפה ממנו: עכשיו הוא דורש מגוגל להוריד מהאינדקס שלה כל אזכור לאירוע, לתמונות או לסרטון. גוגל טוענת בתגובה שהיא מסירה כל קישור שמוזלי מתלונן עליו - אבל שהדרישה להסיר אוטומטית משהו שעשוי להיות קשור לנושא היא דרישה ליצירת צנזורה וזה לא מקובל עליה. בית המשפט צפוי למסור את החלטתו בנושא בסוף אוקטובר. יהיה מעניין.
קצרצרים
1. הכלכלה החדשה היא, במידה מסוימת, סוג של עבודת עבדים: בני המעמד הבינוני השוקע מתבקשים לבצע עבודה נוספת, כמו למשל לשמש נהגי מוניות בזמנם הפרטי - הרעיון שעומד מאחורי Lyft, למשל - אבל אף אחד לא מבטיח להם שכר. אחרי הכל, משכורת היא רעיון מיושן כל כך, והמשקיע פול גראהם כבר קונן על כך ששכירת עובדים יוצרת הוצאות לחברה, דבר שיש להמנע ממנו. עכשיו הנהגים של Lyft ושל Uber, עוד מיזם שאמור היה לשבש את תחום המוניות, לוקחים את החברות לבית המשפט ודורשים לקבל שכר - ושהחברות יסירו את האיסור על קבלת טיפים מהלקוחות. אני כבר שומע את ה"אוי אוי אוי": פתאום כמה משבשים-בעיני-עצמם יצטרכו לספק הוצאה בלתי מתוכננת של שכר.
מכונית בשירות ליפט 2. בקליפורניה מתחילים לעבור ללוחיות רישוי אלקטרוניות. במקום לוח מתכת שניתן להחלפה בקלות יחסית, הרכב שלך יציג לוח אלקטרוני שבמידת הצורך יוכל לעדכן שוטרים שהרישיון של הרכב שלך פג או שהרכב בכלל גנוב. בקליפורניה מאמינים בפרטיות, כך שהחוק בנושא כולל סעיף שאוסר על המדינה לאסוף את מידע המיקום של בעל הרכב. נראה כמה זמן זה יחזיק. קליפורניה הרי על סף פשיטת רגל, והפיתוי למכור את מידע הנהגים למפרסמים כדי שאלה יציגו לנהגים פרסומות מפולחות עשוי להיות חזק מדי.
3. מחדשות הבועה: GitHub קיבל לפני כשנה 100 מיליון דולר כהשקעה מקרן ההשקעה אנדריסון הורוביץ. ניתן היה לצפות שהם ישקיעו את הכסף בדברים כמו מחשבים, מתכנתים ועוד, אבל חלק ניכר מהכסף הלך על בניית העתק של החדר הסגלגל, כולל חותם כמו-נשיאותי על השטיח, שמכיל את המילים "המריטוקרטיה המאוחדת" כי אין כמו הטבעה של כסף שרוב האנשים לא יראו בחיים על רהב מיותר כדי לומר "מריטוקרטיה".
4. חשבון טוויטר חדש, TechMeme Heds, לועג לאגרגטור חדשות הטכנולוגיה Techmeme ובמיוחד לכותרות שלו. ציוצים נבחרים: "אנחנו יודעים שזה לגמרי לא נכון אבל צפיות בעמוד, סימן שאלה?", "הבה נעלה קצף על האפליקציה הזו שאף אחד מחוץ לסן פרנסיסקו אפילו לא מבין", "למה החברה הזו, ששווה מיליארד דולר, חייבת לעשות מה שכתבתי ביומן שלי", "פנינו לחברה לבקשת תגובה כ-30 שניות לפני שפרסמנו את הידיעה הזו," וכמובן, "בואו כולנו נעמיד פנים ששעונים חכמים הם רעיון גדול". סאטירה ראויה על עולם חדשות הטכנולוגיה - ותזכורת לקוראים, שעליהם לקחת בערבון מוגבל סנסציות תקשורתיות.
