המשחק המסוכן של אדוארד סנודן

למה בחר עובד הקבלן של ה-CIA דווקא בהונג קונג, פרשת סנודן כנצחונם של הבלוגרים על העיתונאים הישנים, וחושף אונס יכול לשבת בכלא יותר מהאנסים

יוסי גורביץ 11:5111.06.13

תגיות:

הולך על חבל דק

אמש (ב') נחשף המדליף בפרשת הריגול של ה-NSA. מדובר באדווארד סנודן, עובד קבלן לשעבר של חברה שעבדה עם ה-CIA. סנודן חשף את עצמו בראיון לבלוגר גלן גרינוולד (עוד על גרינוולד והסקופ הענק שלו, למטה) שנערך בהונג קונג. למה הונג קונג? או. זו חתיכת שאלה.

אדוארד סנודן צילום: רויטרס

בראיון שהעניק לגרינוולד, אמר סנודן שהונג קונג היא אי של חופש. אם הוא באמת חושב כך, הוא מגלה טיפשות נדירה ולא סבירה. הטריטורייה הטרופית נמצאת בשליטה מלאה של סין העממית, אם כי היא מחויבת – על פי התנאים שלה מול בריטניה, שהחזירה לה את השליטה על הונג קונג בסוף שנות התשעים – לנהוג בה בליברליות מסוימת. בהונג קונג, למשל, נהוג לציין את טבח כיכר טיאננמן ברביעי ביוני, והוא צוין גם השנה.

אבל הונג קונג היא עדיין טריטוריה סינית, וסנודן – שזיהה את עצמו כאיש מודיעין אמריקאי לשעבר – ניצב מרצונו בלוע הארי. מצד אחד, הוא כנראה בונה על כך שסין לא תרשה לעצמה להסגיר אותו לארה"ב, משום שזה ייראה כמו כניעה למעצמה שאיתה היא נמצאת ביחסים בעייתיים במיוחד. מצד שני, הוא שולח מסר לא מרומז שאם ארה"ב תנסה להביא להסגרתו, הוא עשוי לגשת למשרדי המודיעין הסיני הקרובים למקום שהותו ולהציע להם שיתוף פעולה.

סנודן מצידו כבר הבהיר שאין לו כל כוונה לחזור בארה"ב, ושהוא יודע שהחשיפה של האופן בו ממשלתו מרגלת אחרי אזרחיה חיסלה את הסיכויים שלו לשוב למולדתו.

יש, עם זאת, בעיה בחישוב של סנודן: בהחלט יתכן שהמודיעין הסיני יגיע למסקנה ששווה להם לנהל איתו שיחה לא בהכרח ידידותית גם שלא מרצונו, ובהחלט יתכן שהמפלגה הקומוניסטית הסינית, ששונאת פרסום בעייתי, תחליט שהרעש שבנוכחותו של סנודן על אדמה שנמצאת בשליטתה לא שווה את זה. על פי דיווחים אמש (ב') סנודן כבר עזב את המלון שבו שהה ומיקומו איננו ידוע.

הדעות על סנודן, כצפוי, חלוקות. בימין האמריקאי כבר יש קריאות להעמיד אותו לדין על בגידה, כפי שעשו לברדלי מאנינג. מצד שני, דניאל אלסברג, המדליף המיתולוגי של "מסמכי הפנטגון" – שחשפו את האופן שבו שיקרה ממשלת ארה"ב לאזרחיה לאורך כל שנות השישים על מעשיה בוייטנאם, ועל האופן שבו התחילה המלחמה – גמר על סנודן את ההלל.

אלסברג הוסיף ואמר כי החשיפה של סנודן היתה חשובה מהחשיפה שלו, ושהוא פעל כדי להציל את תושבי ארצו מהקמתה של "שטאזי אמריקאית." השטאזי, לקוראינו שלמרבה מזלם נולדו בימי שקיעת המלחמה הקרה או לאחריה, היתה המשטרה החשאית הידועה לשמצה של מזרח גרמניה. בהתחשב בכך שעד כה אין לנו הוכחות לכך שה-NSA האזינה לשיחות של אמריקאים ללא צו, נראה שאלסברג נסחף קמעא.

ובינתיים, יש כבר מי שאוסף כסף עבור סנודן, לצרכי ההוצאות שוודאי יהיו לו. ויש מי שכבר הגיש תביעה ראשונה נגד ורייזון, שאת שיתוף הפעולה שלה במעקב כנגד אמריקאים חשף סנודן, כמו גם כנגד הנשיא אובמה. לא הייתי עוצר את נשימתי: ב-2007 כבר נחשפה מעורבותה של ורייזון, כמו גם של חברות טלקום אחרות, במעקב אחרי אזרחים והקונגרס העביר חוק מיוחד שפוטר אותן מאחריות.

נצחונם של הבלוגרים

הגיבור התקשורתי של הסיפור הוא ללא עוררין גלן גרינוולד, הבלוגר שאליו פנה סנודן עם המידע שלו. החשיפה הזו, אולי הגדולה ביותר מאז פרשת איראנגייט, צריכה לחסל סופית את השאלה האם בלוגרים הם גם עיתונאים.

למה פנה סנודן לגרינוולד? משום שהוא היה בלוגר ואאוטסיידר. לדברי גרינוולד, סנודן שקל לפנות ל"ניו יורק טיימס" – שפרסם לפני שנות דור את המסמכים של אלסברג – אבל החליט שלא לעשות זאת כאשר נזכר שהעיתון נמנע מלפרסם, או עיכב משמעותית, סקופים שהגיעו לידיו שהיו מביכים עבור הממסד הבטחוני. כמו למשל, ההתקפה הכושלת על מפרץ החזירים בראשית ימי קנדי: ה"ניו יורק טיימס" למד על ההתקפה הממשמשת ובאה – חשאית היא לא היתה – אבל המו"ל של העיתון שוכנע על ידי קנדי שלא לפרסם את הסיפור.

התוצאה היתה אסון, ובעיתון תהו באיחור אם העובדה שהם עלו על הפלישה לא היתה צריכה להוות אינדיקציה לכך שגם המודיעין הקובני יכול היה לעלות עליה. מקרה נוסף וקרוב יותר כרנולוגית, היתה ההחלטה של העיתון לדחות את פרסום הידיעה על כך שממשל בוש האזין לאמריקאים ללא צווים. הידיעה פורסמה לבסוף אחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2004.

לגרינוולד, כמו לרוב הבלוגרים, אין שום מחויבות לממסד. המחויבות שלהם היא לאמת שלהם. מותר להניח שאף אחד לא יתפוס את גרינוולד במסיבת קוקטייל עם בכירים ב-NSA.

הוא גם מבטיח עוד שהפרסומים עד כה הם רק ההתחלה, ושהמשך יבוא.

החשיפה גרועה מהפשע

הח"מ מתעב את אנונימוס ,ורואה בו ארגון טרור מקוון (וכושל למדי), המורכב בעיקרו מילדים מנוזלים שחושבים שבגלל שהם מבינים קצת יותר מאחרים במחשבים, מותר להם לעבור על החוק. כעקרון, אם יאכילו את כל הקבוצה לג'מוס רעב, הוא לא יתאבל יותר מדי, אם כי יכול להיות שהוא יביע התנגדות למעשה לא הוגן כל כך כלפי חיה חסרת ישע.

חבר באנונימוס, כנראה. לפעמים חייבים לתת מילה טובה, גם להם צילום: בלומברג

ועם זאת, לפעמים אין מנוס אלא לומר מילה חיובית על אנשיה. דריק לוסטוטר, חבר באנונימוס, עומד כעת למשפט לאחר שחשף מעשה אונס. הוא מצא ופרסם את העובדה ששני חברים בקבוצת כדורגל בעיר סטובנוויל אנסו נערה בת 16, בעוד חבריהם לקבוצה מתלוצצים על כך באינסטגרם וטוויטר. לוסטוטר אסף את המידע הזה ופרסם אותו, והוביל בכך לשערוריה לאומית.

עכשיו מתבשלת שערוריה חדשה: האנסים קיבלו שנה ושנתיים מאסר כל אחד, בעוד שהממשלה הפדרלית פשטה על ביתו של לוסטוטר בחשד לכך שפרץ למחשבים – מה שבהחלט יכול להיות. אם הוא יורשע, הוא צפוי לעונש חמור הרבה יותר: עד עשר שנות מאסר. יש משהו דפוק מאד במערכת משפט שבה אונס של ילדה בת 16 נחשב זניח בהשוואה לפריצה למחשב, פריצה שבלעדיה האונס כלל לא היה מגיע לידיעת הציבור.

קצרצרים

1. זוכרים את פורסקוור, חברת הסטארטאפ שאמורה היתה להיות הדבר החם הבא? זוכרים איך וויירד הכתיר אותה כמלכה החדשה של המדיה החברתית? מאז, החברה נתקעה ולא הולכת לשום מקום. לשם שינוי, המשקיעים מגלים שכל ישר וספקנים כלפי השקעות נוספות בה. המוראל בקרב עובדי החברה צונח ורבים מהם מחפשים מקום עבודה חדש. חלק ניכר מההאשמות מופנה כלפי מנהלי החברה, שמואשמים בניתוק מהמצב. זה מתחיל להיראות כמו זינגה, רק בלי ההנפקה והנוכלויות.

2. לפני כמה שנים עובד של אפל איבד אבטיפוס של אייפון 4. הוא הגיע לידיים של כתב גוקר, אפל נכנסה להתקף, וזה נגמר בפשיטה משטרתית. שנה אחר כך, כשאפל הצליחה לאבד עוד אבטיפוס, היא שלחה בלשים פרטיים שהתחזו לשוטרים וניהלו חיפוש לא חוקי. כשמשהו דומה קרה למיקרוסופט – עובד שלה איבד אבטיפוס באוטובוס – היא נקטה בצעד שונה לגמרי: היא איתרה את המכשיר באמצעות תוכנת איתור, אבל במקום לשלוח שוטרים או בלשים שמתחזים לשוטרים, היא יצרה קשר עם האיש שהחזיק במכשיר, ניהלה איתו משא ומתן והציעה לו פיצויים וטלפון חלופי. האיש אמר שהוא הופתע מאד מהיעדר האיומים מצד החברה ומעד כמה היא היתה מוכנה ללכת לקראתו. טוב, למיקרוסופט אחרי הכל אין "גסטאפו."

3. מפעיל מזימת פישינג כנגד קשישים? הבנק הוא ידידך הטוב ביותר. שורה של בנקים בארה"ב מצאו את עצמם תחת זרקור תקשורתי אחרי שהתחוור שכאשר נוכלים פונים אליהם בבקשות מפוקפקות, הם מסייעים להם בלי לחשוב על זה יותר מדי. הבנקים, שיילחמו בך בציפורניים אם תרצה כמה זלוטס, גרפו משהו כמו 20 מיליון דולר בעמלות על משיכת יתר כתוצאה מהמהלכים האלה. נאה.

בפקיסטן המוסלמית, משתמש מחפש אותך צילום: shutterstock

4. פקיסטן, הטוענת לכתר המדינה המשוגעת בעולם המוחזק כרגע על ידי צפון קוריאה, הודיעה שאם גוגל לא תנקה את יוטיוב מה"זוהמה" שיש בו – ספציפית, חומר שפוגע ברגשותיהם העדינים של מוסלמים – היא תחסום לא רק את יוטיוב, אלא את כל אתרי גוגל בכלל. שרת התקשורת הפקיסטנית, אנושה רחמן חאן, הודיעה שיש בעולם עוד מנועי חיפוש חוץ מגוגל. לא בטוח שהגולשים הפקיסטנים יתלהבו מהרעיונות של השרה שלהם.

5. יש לכם בעלי חיים? אתם משאירים אותם לבד במשך חלק ניכר מהיממה וחשים רגשי אשם בשל כך? יש פתרון, אם כי יקר משהו: קולר חכם לכלב, המתממשק עם אייפון. הוא יודיע לכם על תנועות הכלב, מה הוא אוכל ומתי, ויאפשר לכם לעקוב אחרי התנועות שלו - כמו שה-NSA עוקבת אחרי שלכם. האפליקציה תשווה את הפעילות של הכלב שלכם לפעילות של כלבים אחרים ותוכל להודיע לכם אם הוא מגלה פעילות לילה בלתי סבירה. כל זה יהיה שלכם תמורת 100 דולרים עבור הקולר, ושירות מעקב חודשי בעלות של שמונה דולרים.