דו"ח טכנולוגי
אסד ניתק את סוריה מהרשת? טוב מאוד!
מהי המשמעות האמיתית של ניתוק סוריה מהאינטרנט ולמה המורדים יכולים לשמוח על כך, משחק חדש שם אתכם בנעלי האומללים שמייצרים את הבגדים שלכם ואהרן גרינשפן שוב מאיים על פרנסי עמק הסיליקון
הלכה הרשת, אנחנו מבסוטים
משטר אסד ניתק הלילה במפתיע את התושבים שלו מהרשת. כלי תקשורת רבים דווחו על כך בהיסטריה כאילו שזה מעולם לא קרה. לעיתים זה נראה כאילו הם עושים חיקוי אמין של דג זהב ("וואו! הנה טירה מפלסטיק!").
אבל הסיפור קצת יותר מורכב מזה. למה? משום שהבעיה במשטר אסד היא לא שהוא מנתק את האזרחים שלו מסרטוני חתולולים. הבעיה איתו היא שהוא רוצח אותם בכמויות מסחריות בזמן שהפטרונים שלו ברחבי העולם מגבים אותו ומנסים לשכנע אותנו שבעצם, המצב אינו נורא כל כך ועשרות אלפי אנשים פשוט מתו בנסיבות טבעיות.
בתמונה: אזרח סורי מרוצה מאוד (אם תשאלו את השלטון) צילום: איי אף פי
יתר על כן, אסד מנתק את סוריה מהרשת כל כמה חודשים, לפרקי זמן קצרים. אין לדעת למה, אבל אילו היה פרשן, עבדכם הנאמן היה מעריך שהוא מתכנן איזה מעשה זוועה שלגמרי לא מתאים לו שייצא החוצה ביומיים הקרובים, ושאחר כך הרשת תחזור. אחרי הכל, היא תמיד חזרה.
למה היא חוזרת? משום שהחיבור לרשת, לצד זה שהוא מספק למורדים ערוצי תקשורת, מאפשר לאסד לנטר, לזהות ולהרוג אותם. מיד לפני שהתחילה מלחמת האזרחים שם, אסד שדרג במפתיע את היכולת של אזרחי סוריה להתחבר לרשת. היו אנשים שזיהו מיד שמדובר במלכודת, אבל הרבה מאוד תמימים דווקא לא. משטר אסד קיבל סיוע ניכר מחברות בינלאומיות, שהתקינו לו את מיטב תוכנות המעקב הקיימות.
אהלן חבר'ה, הכל בסדר, עסקים כרגיל. אסד צילום: אי פי איי
בשנות התשעים נפוצה בדיחה על אביו של בשאר, חאפז, שכאשר באו יועציו ואמרו לו "כבוד הנשיא, הבחירות הסתיימו וזכית באמון של 99.6% מהתושבים. מה עוד תוכל לרצות?", ענה להם: "את השמות והכתובות של ה-0.4% הנותרים". החיבור לרשת אפשר לבנו (זוכרים את הימים בהם הוא היה רופא עיניים סימפטי וחובב אינטרנט ולא טירן רצחני?) לממש את הבדיחה הזו.
מהבחינה הזו, המורדים צריכים לתמוך בניתוק של סוריה מהרשת; אם אין אינטרנט, לא יוכל שלטון אסד להפיץ את השקרים הרגילים שלו או לזהות מראש הערכויות ומתקפות מורדים.
איך מכינים את החולצה שלך
שריפת מפעל הבגדים בבנגלדש, שגבתה את חייהן של מאות נשים, הפנתה עוד זרקור לעבר האופן שבו המוצרים שאנחנו רגילים לרכוש בזול מיוצרים בפועל. הסיבה שיש לכם חולצות זולות יחסית היא שחברות בעולם השלישי לא מחויבות בתקנות אש ובטיחות מחמירות. לא רק שם, כמובן: לפני מספר שבועות ארע פיצוץ במפעל בטקסס, שיכל להימנע לו פוליטיקאים במדינה היו מקדמים רגולציה אפקטיבית בתחום הבטיחות. מבחינת הרבה יותר מדי בעלי עסקים, רגולציה רק פוגעת בהכנסות שלהם ואסון שגובה חיי עובדים הוא לא יותר מהוצאה עסקית מצערת.
אבל הבעיה מתחילה עוד לפני שלב המפעל המסוכן. משחק חדש מנסה לגרום למשתמש להבין איך נראים חייו של קוטף כותנה באוזבקיסטן. הרפובליקה הסובייטית לשעבר היא המפיצה השלישית בגודלה בעולם של כותנה, וארגוני זכויות אדם כבר מצאו שילדים בגילאי בית ספר מגויסים בעל כורחם לעבודה בשדות. לא, זה לא רק תרגיל של שרשרת היצור של אפל. לילדים הללו יש מכסה יומית של כ-50 ק"ג של כותנה שהם צריכים לאסוף.
חברת Game the News החליטה לעשות מעשה. היא יצרה משחק, שבו אתה אמור לקטוף כותנה. יש לך שלושה כפתורים: "קטוף כותנה", "קטוף כותנה" (זו לא טעות) ו-"הפסק" לחיצה על "הפסק" עוצרת את המשחק אבל מבהירה לך שלעובדים האוזבקים אין את הפריווילגיה הזו. לחיצה על "קטוף כותנה" מוסיפה גרם או שניים לשק שלך. כזכור, אתה צריך להגיע ל-50 קילו.
משחק הכותנה, שמראה איך באות חולצות לעולם
כדי "לנצח", אתה צריך ללחוץ על הכפתורים בערך 30,000 פעם. זה יקח שמונה שעות, כמו יום עבודה מלא. והמשחק לא מעביר את הנזק לגב, הכאבים בידיים או נוגשי העבדים שמכים את הקוטפי הכותנה. המשחק גם מציג את השכר הזעום שלך - כדקה של משחק מכניסה לך את הסכום האדיר של מאית סנט. ככה אוספים את הכותנה שיום אחד תהיה החולצה שלכם. חישב על כך בפעם הבאה שיש לכם מצב רוח לשופינג.
Astrid על הכוונת
עבדכם הנאמן מכור לאפליקציות לשיפור יעילות הלו"ז. במשך תקופה ארוכה השתמשתי באפליקציה Astrid, שאיפשרה לך להציב לך מטלות והציקה לך כשלא ביצעת אותן. למעשה, האפליקציה המושלמת בתחום הזה תקבל הרשאות שימוש לטרשות החברתיות שלך, וכשלא תעמוד במטלות שלך היא תעדכן את כל חבריך ומוקירי זכרך שאתה פארש ולא יוצלח. (אזהרה: האיש שיממש את הרעיון הזה לפני יגלה שאני נקמן ושכמה מידידי הטובים ביותר הם עוכרי דין רעבים).
אבל נראה שבקרוב גם אני גם יתר משתמשי אסטריד יצטרכו למצוא להם אלטרנטיבה. למה? כי יאהו רכשה לאחרונה את החברה והרקורד של מאריסה מאייר אומר שכל חברה שהיא רכשה נסגרה זמן קצר לאחר מכן. המטרה של הרכישות הללו היא לא המוצר אלא המפתחים שלו. עכשיו המפתחים של אסטריד בידיים של יאהו, ואם אנחנו מכירים את ההיסטוריה של החברה, הם מסתובבים בחוסר מעש במבוך של החברה בתקווה שיפגשו מינוטאור גרגרן שיגאל אותם מגורלם.
בדרך להיות ז"ל. אסטריד
מה שמשאיר את המשתמשים של אסטריד באוויר. החברה כבר הודיעה שהיא לא מקבלת משתמשים חדשים, מה שהוביל לנטישה המונית של אלה הוותיקים. זה די מעצבן. כן, רוב המשתמשים לא היו משתמשים בתשלום, אבל נמאס מהמצב הזה שבו המשתמש הוא בעצם גלוית פרסומת עבור המפתח: בנה מוצר, משוך אליו משתמשים וברגע שמשכת מספיק מהם נצל אותם כדי לקבל ג'וב מכניס יותר, וזרוק אותם לכלבים.
מצד שני, גם המשתמשים צריכים להבין שאין דבר כזה, ארוחות חינם.
הבית הלבן רוצה דלת אחורית
הבולשת הפדרלית, ה-FBI, דורשת כבר שנים שחברות ההייטק האמריקאיות יאפשרו לה גישה למידע שלהן על המשתמשים, רצוי באמצעות דלת אחורית. הבולשת טוענת בעקשנות שהמעבר לרשת משמעו שהיא מאבדת את היכולת לעקוב אחרי אנשים, משום שמכשירי ההאזנה הישנים כבר לא רלוונטיים בעידן שבו אנשים שולחים הודעות במקום להתקשר.
אנשים שולחים הודעות במקום להתקשר? איך אפשר להאזין להם ככה? צילום: תומריקו
החוק הקיים דורש מחברות הטלקום לבנות דלתות אחוריות שרשויות החוק יוכלו לנצל. ה-FBI רוצה כעת להרחיב את החוק – שהועבר ב-1994, כשהרשת היתה בחיתוליה – כך שיכול גם על שירותים מקוונים. הבית הלבן נוטה לתמוך בהצעה, בדגש על כך שחברות לא יחויבו לבנות פרצות כאלה אבל חברות שיתבקשו לסייע לרשויות החוק ולא יעשו זאת יסתכנו בקנסות. הקנס אמור להתחיל מ-25,000 עבור כל יום שבו החברה לא ממלאת את הצו שהיא קיבלה.
הבית הלבן, כך נמסר, שוקל בחיוב. הרועץ המשפטי של הבולשת טוען ששום דבר לא השתנה ושכל מעקב כזה ידרוש, כמו קודם לכן, צו משפט. ארגוני זכויות האדם חוששים שכשהכל ייגמר, ארה"ב תיראה הרבה יותר דומה לסין. הם הזהירו שהמהלך של הממשל עשוי להוביל לכך שחברות אמריקאיות יידרשו לספק למשטרי עריצים מחוץ לארה"ב שירותים דומים.
קצרצרים
ישנה את סדרי עמק הסיליקון? גרינשפן צילום: אוראל כהן 1.
אהרן גרינשפן, האיש שטוען כבר שנים שמארק צוקרברג גנב ממנו את פייסבוק (ואף קיבל ממנו כמה מיליונים כדמי לא יחרץ), הוא תובע סדרתי שניצח בעבר גם את גוגל. עכשיו תובע גרינשפן שוב את פייסבוק, כמו גם חברות גדולות אחרות מעמק הסיליקון, בטענה שהן עוברות על חוקי פיקוח העברות הכספים בקליפורניה. גרינשפן טוען שהוא, כמפעיל עסק קטן, דווקא נאלץ לציית לחוק בעוד החברות הגדולות מתעלמות ממנו, בהניחן שהרגולטור לא יפעל נגדן. אם הוא צודק, זה יהיה שימוש מעניין בתביעה פרטית כדי לעשות את מה שהמדינה הקפיטליסטית לא רוצה או לא יכולה לעשות: לאכוף את החוק באופן שווה על חברות גדולות כקטנות.
2. גוגל אולצה לאחרונה לצנזר ברוסיה את אחד הסרטונים של יוטיוב, שלטענת הקלפטוקרטיה הרוסית מקדם התאבדות ולטענת היוצרת שלו מיועד לקדם את מכירות האיפור שלה. גוגל הסירה את הסרטון כנדרש, אך הלכה לערער על כך בבתי המשפט המקומיים. כמובן שבתי המשפט זרקו אותה לרחוב בצחוק גדול. חוק הצנזורה הרוסי מיועד רשמית לסנן תוכן ש"פוגע בילדים" ובפועל - לסתום למתנגדי פוטין את הפה.
3. הבית הלבן מינה אמש, לראשונה, אחראית פרטיות ראשית. התפקיד החדש יאויש על ידי ניקול וונג, עורכת דין בכירה ששימשה כיועצת המשפטית של טוויטר. קודם לכן שימשה וונג כמשנה ליועץ המשפטי של גוגל. בתפקידה החדש, היא תייעץ למזכיר הטכנולוגיה הראשי של הבית הלבן. טוויטר נחשבת לחברה המובילה בעמק הסיליקון בתחום ההגנה על פרטיות המשתמשים מפני ממשלות.
4. בית משפט גרמני פסק שמדיניות הפרטיות של אפל עוברת על חוקי הפרטיות של גרמניה, שנחשבים למחמירים במיוחד. לפי פסק הדין, ששמונה מתוך 15 סעיפי מדיניות הפרטיות של אפל עוברים על החוק. מעתה, החברה לא יכולה להסתמך על הסכמה כללית של המשתמשים למדיניות הפרטיות שלה, אלא תצטרך לקבל הסכמה פרטנית; היא לא יכולה לשתות את הפרטים של אנשי הקשר של המשתמש וגם לא תוכל להשתמש במיקום המשתמש כדי להציע לו פרסומות. הפסיקה הגרמנית רלוונטית רק למדינה, אם כי היא עשויה להשפיע גם על שופטים בשאר ארצות האיחוד האירופי.
5. גברת שריל נלסון ממישיגן נעצרה לאחרונה, אחרי ששוטרים הגיעו למסקנה שהגישה להם תלונה שקרית. נלסון טענה שהיא מקבלת איומים מפרופיל פייסבוק, אבל המשטרה בחנה את המחשב שלה והגיעה למסקנה חד משמעית שהאיומים נשלחים ממנו. הפרופיל המזויף אמור היה לגרום לשוטרים להאמין שהחברה החדשה של בן זוגה לשעבר לשעבר של נלסון היא זו שמאיימת עליה.
- להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי
(תיבה שישית)
