הסמארטפון שלי לא נוצר בדם של עבדים בסין ובאפריקה. מה עם שלך?

דם על הידיים

אנחנו אוהבים להתעלם מכך שכמעט כל מה שקשור לייצורם של סמארטפונים נגוע בחוסר צדק ועוול: מהכריה של החומרים ההכרחיים להם, שלעתים קרובות כרוכים בניצול באזורים הפחות סימפטיים של העולם, ועד הבניה שלהם שלעתים מתקרבת לעבודת עבדים (במפעלי פוקסקון בסין היה אפילו מרד בשנה שעברה). המטרה של כל הניצול הזה היא להביא לנו מכשיר יקר כמה שיותר בזול, בתקווה שתושבי העולם הראשון לא ישימו לב למחיר שהוא גובה מהעולם השלישי.

מיזם חברתי חדש, Fairphone, מנסה לשנות את המצב. הוא רוצה לבנות סמארטפון שלא יישען על ניצול בני אדם, תוך שהוא מקפיד על קניית מינרלים ממקומות שבהם אין התעללות בעובדים או אילוץ שלהם לעבוד במכרות.

המטרה של הארגון היא לבנות מערכת יחסים שקופה עם הספקים שלו, שתמשך לאורך שנים ותאפשר בין השאר בניה של מכשיר שאמור להחזיק שנים ארוכות במקום להפוך לגרוטאה בלתי שמישה תוך שנתיים.

המכשיר אמור להיות מופעל באנדרואיד 4.2, ולהיות בעל מסך בגודל 4.3 אינץ' ולתמוך בהפעלת שני כרטיסי SIM במקביל. הארגון רצה לקבל 5,000 אנשים שמתחייבים לקנות את המכשיר (הוא אמור לעלות 325 ליש"ט) וההפתעה הנעימה היא שנמצאו לא פחות מ-12,000 מעוניינים. נעקוב אחרי ההתפתחויות בעניין.

אופס, אתה שירות חברתי. היה שלום

גוגל ידועה בכך שהיא פותחת וסוגרת מספר עצום של פרויקטים. למרות שהיום המצב רגוע ביחס לשנים קודמות, 35% מהשירותים שגוגל פתחה בעבר נסגרו. זה אומר שאם אתם שוקלים להשקיע זמן, מאמץ ותוכן בשירות כלשהו של גוגל, קחו בחשבון שיש סיכוי של יותר מ-1:3 שהוא ייסגר מתישהו. גוגל, כמובן, לא גובה תשלום עבור השירותים שלה, כך שמבחינתה היא לא חייבת לכם כלום. ההודעה על סגירת גוגל Reader, קורא ה-RSS הוותיק שלה, עורר זעם ניכר. אבל הרידר לגמרי לא לבד: מישהו זוכר את ההבטחה הגדולה של גוגל ווייב?

גוגל ווייב, מנוחתו עדן צילום מסך: Google Wave

בדיקה שערך אתר gwern.net הציגה מסקנה מעניינת: הסיכוי של שירות של גוגל להצטרף למקהלה השמיימית גדול יותר אם הוא שירות "חברתי". שירותים אחרים שיש להם סיכוי גבוה יותר לקבל פגישה מוקדמת עם גרזן הם שירותים שלא מכניסים כסף, שירותים שלא נוצרו על ידי גוגל אלא נרכשו על ידיה, וככל שהשירותים מאוחרים יותר (כלומר, לא משירותי הבסיס של גוגל) כך סיכויי ההישרדות שלהם נמוכים יותר.

עם זאת, ב-gwern מעריכים שהסיכוי של מתחרה Evernote החדש של גוגל, Keep, לשרוד חמש שנים עומד על כ-60%. אתם תחליטו אם זה סיכוי גבוה מספיק עבורכם; עבורי לא. לזכותה של גוגל ייאמר שהיא אמנם הורגת פרויקטים על ימין ועל שמאל, אבל היא מעולם לא העלימה מידע של המשתמשים ותמיד נתנה התראה ראויה.

כל שרץ בא יומו

סיפרנו לכם בעבר על מעלליה של חברת ההונאה פרנדה, שמתחזה לחברת עורכי דין ושמה שהיא עושה בחיים הוא לשלוח תביעות זכויות יוצרים פיקטיביות, לכאורה בשם חברה של סרטי פורנו, למשתמשים אומללים. המטרה היא לשכנע את הקורבן שעדיף לו לשלם לחברה כמה מאות דולרים ולסגור את התיק מאשר ללכת לבית משפט, להסתכן בתבוסה ובכל מקרה להודיע לכל העולם שהוא חשוד בכך שהוא מוריד פורנו.

היו כמה אנשים שלא מיהרו להכנע לסחיטה הזו, והם לקחו את פרנדה לבית המשפט. תוך זמן קצר, התברר שהמצב גרוע בהרבה משחשבו: עורכי הדין של פרנדה גנבו זהות של אדם והעמידו אותו בראש חברת קש. השופט אוטיס רייט דרש מבכירי החברה להגיע לאולם, הם ניסו להתחמק, וכשהגיעו סירבו לענות על שאלות מחשש להפללה עצמית.

הטרדת ותביעת חובבי פורנו? לא בבית ספרנו צילום: שאטרסטוק

עכשיו פרסם רייט את פסק הדין שלו, אחד החריפים שנכתבו לאחרונה. הוא קבע שפרנדה מצאה את הדרך לעקוף את מערכת המשפט, תוך שימוש בחשש של האדם המצוי מהוצאות משפטיות ומפגיעה בשמו הטוב. "חוקי זכויות היוצרים, שבמקור נועדו לפצות אמנים מורעבים", כתב רייט, "מאפשרים כעת לעורכי דין מורעבים לבזוז את קהילת האזרחים".

רייט עשה שימוש נבון בגוגל סטריט וויו: הוא בחן את ביתו של אחד הנתבעים על ידי פרנדה, שתואר על ידיה כ"אחוזה", ומצא בית קטן בשכונה צפופה. הוא קבע שמעבר לכך שהחברה הונתה את הנתבעים, היא הונתה גם את בתי המשפט – למעשה, שלא יכולה היתה לפעול מבלי הונאה שיטתית שלהם.

בפסק דין עמוס בדימויים מ"מסע בין כוכבים", קבע השופט שהחברה נקטה בשלל מעשי הונאה - ומורה על תחילת חקירה פלילית נגדה, חקירה שתוצאותיה יכולות להביא לשלילת רישיון עכירת הדין של מנהליה, כמו גם לכמה שנים בכלא. הגיע הזמן.

ניגוד אינטרסים? איזה ניגוד אינטרסים?

כתב הטכנולוגיה הגרוע ביקום הנודע, מ.ג'י. סיגלר - שתיאור מוצלח יותר שלו יהיה "פנאט אפל" (סיגלר מגדיר כך את עצמו) - יתחיל בקרוב לעבוד בגוגל ונצ'רס, זרוע ההשקעות של ענקית החיפוש.

סיגלר כותב באתר הטכנולוגיה המוביל TechCrunch, כשבו זמנית הוא פעיל בקראנץ'-פנד, קרן ההשקעות שהקים מייקל ארינגטון שאחראית על השקעות בסטארט-אפים.

הוא ימשיך, במקביל לעבודתו בגוגל וונצ'רס, לכתוב באתר ובמקומות אחרים. סיגלר סיקר אינטנסיבית את גוגל ואת אפל, שתי חברות ענק מתחרות. עכשיו הוא מקבל משכורת מאחת מהן. דן ליונס תיאר בעבר את קראנץ'-פנד ופנדודיילי, עוד אתר של יוצאי TechCrunch, כסוג של מזימת פרוטקשן מצד משקיעי עמק הסיליקון: השקע בהם, ובמידה ותיחשף שערוריה שלך, הכותבים שלהם יצאו להגנתך. מה שהם עשו פעם אחר פעם. הכל תוך דיבורים על "מדיה חדשה".

קצרצרים

1. אחד מאבות האינטרנט, וינט סרף - האיש שבנה את TCP/IP ועכשיו משמש כאוונגליסט של גוגל - ממשיך לנסות לייצא את הרשת מכדור הארץ לשאר מערכת השמש, אלוהים יודעת למה. בעבודה משותפת עם נאס"א, סרף בנה פרוטוקולים שיאפשרו לשלוח מידע ויעמדו בתנאים היחודיים של החלל, שצריכים בין השאר להתחשב בכך שהפלנטות נמצאות בתנועה ולא תמיד משייטות זו מול זו. כשהמתיישבים הראשונים ינחתו על מאדים, הם יוכלו להאזין כמעט מיד לחתול מבצע את נעימת הפתיחה של "משחקי הכס" או להכריז על עצמם כשליטי הכוכב בפורסקוור.

2. ביות הרשת - התאמתה לתנאים הקיימים בעולם שמחוץ לה - נמשך: הסנאט האמריקאי אישר אמש (ב') ברוב גדול הצעת חוק שמאפשרת הטלת מס על מכירות ברשת. המס הזה מיועד לאפשר לבעלי חנויות קטנות או בלתי מקוונות להתמודד עם ענקיות דוגמת אמזון, שהיכולת שלהן להתחמק ממסי מדינה העניקה להן יתרון בלתי הוגן. עכשיו עובר החוק לבית הנבחרים, שנשלט על ידי קבוצת רפובליקנים מטורפים שמתנגדים אוטומטית לכל מס חדש. זאת, למרות שהחוק לא מטיל טכנית שום מס חדש, הוא רק מכיל את המסים הקיימים על חנויות מקוונות. ההערכה היא שהחוק יעבור בסופו של דבר, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שהרפובליקנים ישברו את הברכיים של העסקים הקטנים, אלה שבשמם הם נוהגים ללהג.

3. כל יומיים בערך אנחנו שומעים על פריצה לאתר גדול ורשויות החוק לא עומדות במעמסה של מציאת הפושעים והבאתם לדין בקצב משביע רצון. אחת ההצעות להתמודד עם הבעיה היא יצירת מלכודות דבש - חשבונות פיקטיביים שמשום שהם אף פעם לא פעילים, פעילות בהם תעדכן את המפעילים של המערכת שיש נסיון התקפה עליה. שיטה אחרת היא יצירת דימוי של 20 סיסמאות לכל חשבון שרק אחת מהם נכונה ושימוש בכל אחת מהאחרות תביא לנעילת החשבון. בעיה: האקרים יכולים בכך להגיע למצב שהם מבצעים התקפת denial of service כנגד מספר גדול של משתמשים.

4. ולידיעה המשונה של היום: צבא ההאקרים של אסד, ה-Syrian Electronic Army, הצליח להשתלט על חשבון הטוויטר של אתר The Onion ולהוציא משם שורה של ציוצים שתומכים ברודן הסורי. לנשיא לא נשארו יותר מדי תומכים בקרב כלי התקשורת ולכן צריך לשלוח את האקריו להשתלט מדי פעם על חשבון של אתר חדשות כלשהו. הבעיה היא שהאניון הוא לא אתר חדשות אמיתי: הוא אתר חדשות סאטירי, שכותב דברים חדים מאוד על מה שמתרחש בסוריה. התוקפים כנראה טעו בו והצליחו ליצור סאטירה על עצמם.