דואר אדום ועידות

השגרירות, הנשיא, הקומדיה והטעויות

שגרירות ארה"ב במצרים מסתבכת בפארסה של טעויות, משתמשי הסמארטפונים מפנים את גבם לרשת, ואפליקציות מכרסמות בהכנסות של גוגל

דיפלומטיית טוויטר סובלת ממחלות ילדות

לשליט מצרים החדש, ויש לקוות הזמני, יש בעיה קשה: צוחקים עליו. אפשר להבין אותו: נשיאי מצרים הם במידה ניכרת היורשים של פרעה. הם נתפסים ככאלה ("הרגתי את פרעה," זעק המתנקש בסאדאת) על ידי רבים ממתנגדיהם ותומכיהם כאחד. לכן לאוכלוסיה המצרית, גם כאשר היא מתעבת אותם, יש בעיה לצחוק עליהם. זוכרים את התקרית הדיפלומטית כשיצפאן צחק על מובארק?

אז כשהבדרן הפופולרי ביותר במצרים, באסם יוסף, ירד על מורסי, הוא מצא את עצמו תוך זמן קצר במעצר, כשהוא מואשם לא רק בהעלבת הנשיא אלא גם בהעלבת האיסלם. מיד הקומיקאי האמריקאי-יהודי ג'ון סטיוארט נחלץ לעזרתו של אח למקצוע. עד כאן, הכל טוב.

ג'ון סטיוארט. במצרים פחות אוהבים אותו עכשיו

אבל אז השגרירות האמריקאית בקהיר הסתבכה. היא כתבה ציוץ שהכיל קישור לתכנית של סטיוארט שעסקה במעצרו של יוסף. ואופס, היא גילתה שבעידן המודרני ציוץ מחשבון רשמי נחשב לשווה ערך כהודעה רשמית. זה היה לקח שבדרן ידוע אחר, כזה שמשחק כעת בתפקיד שר אוצר במדינה סמוכה למצרים, גילה השבוע.

הציוץ של השגרירות גרר תגובה נזעמת מצד חשבון הטוויטר של נשיא מצרים (שבאופן מעניין מתייחס לעצמו כאל "הנשיאות המצרית"), ובו נטען ש"אין זה ראוי שנציגות דיפלומטית תעסוק בתעמולה פוליטית שלילית כל כך." התוכי של מורסי, חשבון הטוויטר של האיחוואן, מיהר לכתוב דברים דומים והאשים את השגרירות בהתערבות ב"חקירה מתנהלת" תוך "התעלמות מהחוק והתרבות המצריים."

במקום לעשות את הדבר המתבקש ולהזמין את האיחוואן לבצע בעצמה מעשה מגונה עם אננס, או מקבילה דיפלומטית מנומסת יותר, השגרירות העדיפה לבצע נסיגה צרפתית ומחקה לא רק את הציוץ אלא גם את כל חשבון הטוויטר שלה. זה נעשה, ככל הנראה, בהוראת השגרירה וללא התייעצות עם מחלקת המדינה בוושינגטון. האחרונה ממש לא התלהבה מהנוהל הזה, משום שהוא נראה "כאילו אנחנו נכנעים ללחץ מקוון." זמן קצר לאחר מכן הוחזר חשבון הטוויטר של השגרירות, כולל הציוץ שעצבן את מורסי ולהקת המעודדים שלו.

רק שזה כבר היה מאוחר מדי, וכבר יש חשבון מזויף לשגרירות האומללה בקהיר. הצעה: אם כבר פתחתם חשבון טוויטר ונכנסתם למשחק דיפלומטיית הטוויטר, כנראה שלהשאיר אותו בידיה של שגרירה שנולדה בתקופה שבה טרומן היה נשיא, היא לא הדרך לנצחון.

דפדפן? מי צריך אותו?

בחמש השנים האחרונות, מאז שפרצו הסמארטפונים לחיינו, הרבה השתנה. אם פעם הדפדפן - המאפשר לגישה לרשת האינטרנט המלאה, הנקיה והלא מצונזרת - היה הכלי המרכזי לשוטטות ברשת, עכשיו הוא נדחק לקרן זווית. לפי חברת המחקר Flurry, יותר ויותר משתמשים מבלים את זמנם באפליקציות יעודיות, המספקות גישה לקרן צרה יחסית של הרשת.

החברה מצאה כי בעוד 80% ממשתמשי הטאבלטים והסמארטפונים מפעילים אפליקציות מדי יום, רק 20% משתמשים בדפדפן בצורה יומ-יומית. בסך הכל, הצרכן האמריקאי משתמש בגרוטאות הסלולריות שלו – כולל טאבלטים – במשך שעתיים ו-38 דקות (!) מדי יום. עוד עולה מהנתונים כי מדי יום, מפעילים משתמשי אנדרואיד ו-iOS כ-7.9 אפליקציות – עליה לעומת ממוצע של 7.2 לפני שנתיים.

מה עושים המשתמשים באפליקציות? רובן בידוריות. המשתמש מוציא 32% מזמנו על משחקים, 18% על פייסבוק, שמונה אחוזים נוספים על בידור כללי, שמונה אחוזים על אפליקציות שימושיות, שישה אחוזים על רשתות חברתיות שאינן פייסבוק, שני אחוזים בלבד מזמנו על אפליקציות יצירה (לתשומת לב מי שחושב שהסמארטפון יהפוך אותו ליעיל יותר – זו המקבילה המודרנית של "צריך לקנות לילד מחשב כדי שהוא יוכל להכין שיעורי בית"), ושני אחוזים נוספים על צריכת חדשות.

בואו נראה. הסמארטפון והטאבלט גוררים בזבוז זמן של כ-58% לפחות מזמנו של המשתמש על בידור. רק שני אחוז מוקדשים לחדשות, פעילות שהיא הכרחית למי שעדיין מחזיק בתפיסה שהוא לא רק צרכן ולא רק מבודר, אלא קודם כל אזרח. האם אפשר כבר להתחיל להעלות את הטענה שסמארטפונים וטאבלטים משמשים כעוד כלי, וכלי יוצא דופן, להסחת דעת?

מי הזיז את הגבינה של גוגל?

אבל יש סוג של צד חיובי לשימוש באפליקציות: הוא מכרסם ביכולת של גוגל לשלוט בשוק החיפוש. לא מספיק, אבל מכרסם.

פעם, אם היית רוצה לחפש בית קפה, היית פונה לגוגל. היום, אם אתה חי במדינה מתורבתת, אתה פונה ל-Yelp. אם אתה רוצה לקנות מכונת אספרסו, סביר להניח שתלך לשורה של אתרי מכירות יעודיים, ובכלל לא תעבור דרך גוגל. אמזון כבר עקפה את גוגל בכל מה שקשור לחיפוש אחרי מוצרים.

אורן עציוני, מומחה בתחום שגם מפתח מנוע חיפוש משלו, אמר ל"ניו יורק טיימס" שלאנשים אין יותר כוח לעבור על עשרת הקישורים הכחלחלים של גוגל. הם רוצים למצוא את מסעדת הסושי הקרובה אליהם, ולבצע הזמנה אליה תוך כדי תנועה בכיוון.

כמובן, לגוגל יש כמה ארנבים בשרוול: אם מישהו רוצה לברר מתי הטיסה שלו, חיפוש מהיר בגוגל – המחובר לחשבון הג'ימייל שלו – ישיג את התוצאה מהר יותר. גוגל גם כבר הפכה למעין מם: אתה חושב על חיפוש, אתה חושב דבר ראשון על גוגל. היא בדרך כלל היעד הראשון. אם להשתמש בביטוי האמריקאי, חיפוש הוא המשחק של גוגל; אם היא תפסיד, היא תוכל להאשים רק את עצמה.

קצרצרים

ג'וליאן אסאנג'. עדיין בשגרירות צילום: אי אף פי

1. ג'וליאן אסאנג', החשוד באונס בשבדיה, עדיין מתבצר בשגרירות אקוואדור בבריטניה, שם הוא שורץ כפושע נמלט כבר שנה. חסידיו של אסאנג' טוענים שהסגרתו לשבדיה תהווה גושפנקא גם להסגרתו לארה"ב, כך ששתי הנשים אותן אנס לפי החשדות מתבקשות לסתום את הפה ולחזור למקום הקבוע של נשים בשיח הזכויות הגברי, כלומר זה שבסוף. אלא ששופט שבדי בכיר, סטפן לינדסקוג, אמר שבכלל לא בטוח שאסאנג' אכן יוסגר לארה"ב. שבדיה, הוא אמר לקהל אוסטרלי, לא מסגירה אנשים בשל עבירות פוליטיות, ואף שהחוק השבדי אוסר על הדלפת מידע סודי, הוא בספק אם מידע סודי אמריקאי נכנס לקטגוריה הזו. כמו כן, גם הסעיף של "סיוע לאויב" לא יקל על הסגרה, שכן האויבים של ארה"ב אינם האויבים של שבדיה – שהצליחה, בין השאר, להשאר נייטרלית בשתי מלחמות העולם. באשר לטענה, שמקובלת גם על בתי המשפט הישראליים, שהדלפת מידע לתקשורת היא "סיוע לאויב," נו טוף, על זה לינדסקוג כבר לא מוכן לדבר. יאללה, ג'וליאן: לבית המשפט בסטוקהולם.

2. לממשלת אוסטרליה נמאס מתרגילי העלמת המס של חברות ההייטק הגדולות, אז היא שוקלת לפרסם בפומבי את הסכומים שגוגל, אפל ומיקרוסופט מרוויחות מול המס שהן מואילות לשלם. מערכת המס, מזכירה הממשלה, נשענת על רצונם הטוב של האזרחים. כאשר הם רואים כל מיני חברות מתחמקים ממס אמת, גם הרצון שלהם לשלם מס אמת נשחק. לרשימת המגפות שהביאו חברות הטכנולוגיה אפשר להוסיף עכשיו גם את הדעיכה ברוח האזרחית. למרבה השמחה, הולנד כבר החלה לחוקק חוקים שיסגרו את הפרצה המאפשרת את ה"סנדוויץ' ההולנדי" הידוע לשמצה.

3. ונעבור לעוול תאגידי אחר: הרשויות בטיוואן החלו לחקור האם אפל מבצעת מניפולציה במחירי האייפון, תוך שהיא דורשת מספקיות הסלולר במדינה לאפשר לה לקבוע את המחיר לצרכן – ככל הנראה במחיר גבוה יותר. אם אפל תמצא אשמה, היא עדיין יכולה להמשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק – הקנס המקסימלי שהיא עשויה לחטוף שווה ערך ל-835,000 דולר. בשביל סכום כזה, טים קוק אפילו לא עונה לטלפון. חקירה דומה, אגב, מתחילה באיחוד האירופי, ושם יודעים לתת קנסות של ממש. תשאלו את מיקרוסופט ואינטל.

אם אתם צופים בפורנו, וותרו על מכשירי בלקברי צילום: שאטרסטוק

4. האם קניתם את הבלקברי החדש? אה, זה אתם? ובכן, זהירות: המכשיר מעדכן רשתות חברתיות אוטומטית באשר לדבר האחרון ששמעתם או ראיתם עליו, כולל סרטי פורנו. גלישה לאתרי פורנו, שאוספים עליכם הררי מידע, מהגרוטאה הסלולרית שלכם, שאוספת גם היא הררי מידע, היא דבר לא חכם אף פעם, אבל אם אתם עושים את זה בכל זאת, הקפידו לשנות את הגדרות ברירת המחדל של הבלקברי. לא חראם?

5. אחד ממהנדסי התוכנה של "ניו יורק טיימס" גילה שיש לו קצת זמן פנוי, אז הוא השתעשע ויצר את אתר ההאיקו של העיתון. המדובר באלגוריתם שלוקח את המאמרים הקיימים, ומרכז את הטיעון שלהם לכדי שיר במשקל יפני קלאסי. מאחר ופוטנציאל אסון היח"צ חריף במיוחד במקרה הזה, ההאיקו לא מתפרסמים לפני שעורך אנושי עובר עליהם ומוודא שהאלגוריתם לא בחר כתבה רגישה במיוחד לתמצת.