איפה הסקייטבורד המעופף שלי, מר רוברט זמקיס?

• להרשמה לניוזלטר Play (תיבה שמינית)
  

1. ההבטחה החלולה של זמקיס

אמנם מרטי מקפליי ודוק בראון שיגרו את עצמם ל-2015, אבל אין צורך לחכות שנתיים כדי להבין שהעתיד לא הולך להיות בדיוק כפי שדמיין אותו רוברט זמקיס, במאי ותסריטאי סדרת הסרטים. ברשימה הבאה 20 דברים שככל הנראה לא יקרו עד 2015, כולל המכוניות המעופפות. עתידות: ב-2015 תקראו עוד הרבה רשימות מהסוג הזה, ויהיה גם מם אינטרנטי.

אוקיי, תזכרו באיזו שנה חונה האוטו צילום: MCT

2. מכסחי הסחים

"ויתרתי" זה שמה של הלהקה בקליפ בוטה זה - ויש להם שירים כמו "מחפשת ודאות כדי להשמין" ו"בוא להציל את הזוגיות שלך בצימר בצפון". אחרי שהם סיימו לתקוף את ישראל המיינסטרימית הם עוברים לקורבן הקל הבא ובקליפ לשיר "אתמול הייתי ב'ריף-ראף' ורציתי להקיא" הם מתעללים בהיפסטר אומלל. בסצנת מחווה ל"כלבי אשמורת" הם קוצצים לו את השפם, צועקים ושופכים עליו חלב (כנראה כי הוא טבעוני). חבל שבסוף הם לא שולפים חתול, יכל להפוך בקלות ללהיט ויראלי ענק.

3. מי צריך מסלול?

"צלם אותי" הוא דוקו קצר ומעניין של "garage magazine", שמתאר את תופעת בלוגי האופנה מנקודת מבט ביקורתית. ריבוי הצלמים המתעדים את אופנת הרחוב יצר מצב שבו הרחוב הפך להיות המסלול האמיתי - ואנשים מתעשיית האופנה המסורתית מתקשים (כמובן) לקבל את זה. תחילתו של עדין חדש או טרנד חולף? אתם תחליטו.

4. פוקהונטס בדקה

כחלק ממאמצי ההתחדשות הבלתי פוסקים שלהם, אולפני דיסני הבינו סוף סוף שילדים היום לא רוצים נסיכות אמיצות יותר או גיבורים מורכבים יותר, מה שהם כן רוצים זה רשימות וסרטוני gif. אז הם השיקו אתר חדש שנקרא "omd" קיצור של "oh my Disney". כל מי שגדל בניינטיז (או גידל ילדים בעשור זה) יוכל למצוא באתר רשימת סימנים נוסטלגיים שקשורים לסרטים ולסדרות של דיסני מאז. 

זוכרים את הימים בהם לא היה כל קשר בין חלליות ועכברים?

5. האם עבר זמנו של קומיקס הרשת?

pbs נותנים כבוד לווב קומיקס, פורמט די שנוי במחלוקת. המקטרגים טוענים שמדובר בעיבוד לא נוח ולא באמת אינטרנטי של גרסת הפרינט, האוהדים מהללים את הקשר בין האמן לקהל, ואת היכולת להגיע לקהל רחב. בסרטון הזה לא תשמעו את הביקורת, אבל תראו כמה ווב קומיקסים שהצליחו לנכס את המדיום. שווה לצפות.

זהו ה-Play האחרון שאני כותבת. אני רוצה להודות לכל האנשים ששלחו טיפים, סרטונים וכתבות, ולכל האנשים שכתבו תגובות (ומתוכם במיוחד לאנשים שלא התבלבלו ופנו אלי בלשון נקבה). היה לי כיף גדול לכתוב את הטור הזה. מדובר בסוג של עבודת חלומות לכל מי שאוהב את הרשת. תודה גם לכם, שקראתם. הטור ימשיך להופיע ב"כלכליסט" במתכונת חדשה.