דואר אדום ועידות

דו"ח טכנולוגי: נשים לא רצויות

איך מרחיקות חברות טכנולוגיה נשים, הרווחים של חברות עמק הסיליקון מלווים בעוני של תושבי עמק הסיליקון, ומה הלייקים שלך אומרים עליך

הכניסה לנשים לא מומלצת

כאשר מגיעים לדבר על תעשיית ההייטק, אחד הנושאים שתמיד עולים לדיון – כבר יותר מעשרים שנה – הוא העדרן של נשים בה. שיעור הנשים המשרתות בדירקטוריונים של חברות הייטק הוא נמוך בצורה שערורייתית, וכמעט כל כנס רלוונטי מכיל פאנל שבו - בדרך כלל קבוצת גברים לבנים שהם חלק מהבעיה - יושבים ומבכים את המצב. התשובה המקובלת, כמו בכנסי משחקי תפקידים, היא שיש בעיה עם ההסברה: אם רק נשים היו מבינות איזה כיף זה לעבוד בכתיבת קוד עד שעות לא סבירות תוך הזנחת חיי החברה שלך והדחקת הידיעה שבגיל 40 יזרקו אותך כמו טישו משומש לטובת ילד בן עשרים ומשהו שיעבוד תמורת הרבה פחות שכר, הן תנהרנה אל התעשיה. איכשהו, זה לא עובד.

הבעיה, אומרים סוציולוגים, היא שתחום ההייטק הוא תחום שמאד מוכוון לגברים. ישנה גם הבעיה המוכרת של סירוב מצד חלק נכבד מהאוכלוסיה הגברית להכניס נשים לתחום היוקרתי, בעיה שמוכרת לאורך כל ההיסטוריה של העולם המתועש.

מנכ"לית יאהו, מאריסה מאייר. לפי המחקר, היא כנראה לא קראה את מודעות הדרושים בקפדנות נדרשת צילום: בלומברג

ועכשיו מוצא מחקר שאחת הסיבות להיעדרן של נשים הוא ניסוח מודעות הדרושים באופן שמיועד לרמוז למועמדות שהן לא רצויות. למשל, מודעות בתחום ההייטק עושות שימוש נרחב במילים שנחשבות גבריות: כגון "מנהיגות", "דומיננטיות" ו"תחרותיות." מודעות דרושים במקצועות שבהם יש שיעור גדול של נשים – כגון או משאבי אנוש – לא כוללות בדרך כלל את המילים הללו.

לפי המחקר, מודעה המציינת מועמד אשר יכול "לנתח שווקים כדי לקבוע את מחיר המכירה המתאים", תדחה נשים, בניגוד לניסוח עבור מועמד אשר מסוגל "להבין את השוק כדי למצוא את מחיר המכירה המתאים". המחקר מצא שמודעות דרושים עם ניסוח גברי מסוגלות לגרום לנשים, גם כשהן מודעות היטב לכך שהן מסוגלות לבצע את התפקיד, להחליט שלא להתמודד עליו.

כלומר, עוד לפני שאשה מגיעה לעבודה – והרבה מהן מחליטות שהן רוצות ג'וב שלא כולל עבודה עם יותר מדי גברים שתלטניים שדורשים דומיננטיות במשרד – נרמז לה שהיא לא רצויה. עוד לפני שהיא מנסחת את קורות החיים, כבר נאמר לה שהיא תצטרך להלחם הרבה יותר קשה, כי היא הולכת לעבוד מול עדר. קשה להשתחרר מההרגשה שהניסוח הזה של המודעות הוא לא מקרי.

הצד השני של המטבע

ואם כבר תעשיית ההייטק...

אגדה מקובלת, המופצת על ידי חברות הטכנולוגיה ועל ידי הלוביסטים שלהן, מספרת שהייטק הוא קטר צמיחה. בפועל, אפילו במדינה בעלת ריכוז עובדי הייטק גבוה כמו ישראל, ספק אם שיעור עובדים יעלה על עשרה אחוזים. אומרים לנו שעובדי הייטק מקבלים שכר גבוה, מוציאים יותר, ובאופן הזה מקדמים את הכלכלה כולה. קוראים לזה "כלכלת הזרזוף", והיא לא עובדת בשום מקום, אבל זה לא מפריע לפוליטיקאים לקדם אותה.

ולמה היא לא עובדת? כי חברות הייטק מתחמקות מתשלום מסים כמיטב יכולתן. ישראל העניקה פטור אחרי פטור לחברות, והתוצאה היא שהתעשייה - וכך, בעצם, משכורות העובדים הגבוהות - בעצם מסובסדות על ידי משלם המסים.

מעבר לכך, מסתבר שהקטר מניע בעיקר את עצמו. בזמן שמניות חברות כגון גוגל שוברות שיאים וחברות הייטק רושמות רווחי שיא, העוני באזור בעמק הסיליקון רושם גם הוא שיאים. מספר הזכאים לתווי מזון באזור נמצא בשיא של עשר שנים, מספר חסרי הבית עלה ב-20% בתוך שנתיים, וההכנסה הממוצעת של היספאנים – כרבע מהאוכלוסיה הקליפורנית – שקעה לשפל.

במילים אחרות, העשירים מתעשרים יותר והעניים מתרוששים יותר. בעוד מיעוט של התושבים מתעשר, הרוב הגדול של האוכלוסיה מתדרדר לעוני. איפה הזרזוף שאמור לפזר כסף בכל מקום? בנסיון להתמודד עם המצב, המחוקקים העלו את שכר המינימום לעשרה דולרים לשעה, אבל זה סכום אפסי לעומת הסכומים שעובדי הייטק לוקחים הביתה. השכלה, בפני עצמה, כבר לא מבטיחה דבר: בעת השפל הגדול של 1929, אחד מעשרה אנשים שנזקקו לסיוע בקבלת מזון היה בעל תואר אקדמי. כעת, השיעור הוא אחד לארבעה.

וכעת, ישר ממעבדות ד"ר נו "שיט" שרלוק, מגיע המחקר הבא...

אתה מה שאתה מלייקק

חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג', כנראה ממחלקת המחקר של המובן מאליו, בחנו את ה"לייקים" שהקליקו 68,000 אמריקאים. הם הזינו את כל המידע הזה למחשב, שבתגובה מיהר להודיע להם שהוא יכול לזהות את האנשים האלה בדיוק ניכר.

אוהבים אותו מסולסל? אתם כנראה מבריקים צילום: shutterstock

הלייקים מאפשרים, אומרים החוקרים, להבחין בין שחורים ולבנים בארה"ב בדיוק של 95%; בין דמוקרטים ורפובליקנים ברמת דיוק של 88%, ובאותה רמת דיוק בין גברים סטרייטים וגאים. החוקרים טוענים שהם גם יכולים לזהות משתמש בסמים על פי הלייקים שלו בשיעור דיוק של 65%. הלייקים שלך אפילו מעידים על זהותך הדתית, אומרים החוקרים, בשיעור של 82%. אם הם היו בודקים את הלייקים בישראל, הם היו מגיעים לאחוז דיוק של 112%, להערכתי הבלתי מדעית.

וואלה. בתחומים אחרים, התוכנה מצליחה פחות. ב-38% היא מסוגלת לתאר נכון את האינטליגנציה של אדם על פי ה"לייקים" שלו – כלומר, היא נכשלת ברוב המקרים – וצריך להדגיש שמדובר באינטליגנציה של משתמשי פייסבוק בלבד; יש להניח שאנשים שלא משתמשים בתועבה מקבלים פקטור חיובי. החוקרים מסוגלים, להערכתם, לזהות אנשים מוחצנים ב-40% מהמקרים. באמת? אני חושב שהסיכוי שלי גבוה יותר.

כמו כן, מסתבר שאהדה לצ'יפס מסולסל מעידה על אינטליגנציה גבוהה יותר. אני יודע מה יהיה מוצר הצריכה החדש שלי.

קצרצרים

1. קולין פאוול, האיש שהעניק לגיטימציה לפלישה האמריקאית לעיראק שחוגגת בימים אלה עשור, מצא אמש (ב') שעמוד הפייסבוק שלו הושחת על ידי איזה פושע מקוון. דווח כי לעמוד של פאוול, שטען בשעתו באו"ם שלסדאם חוסיין יש נשק להשמדה המונית על סמך מידע מודיעיני מפוקפק, הוכנסו הערות פוגעניות במיוחד כלפי הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש. פאוול כבר הצליח להחזיר לשליטתו את העמוד שלו.

2. הבית הלבן מגביר את הלחץ על סין: היועץ לבטחון לאומי, טום דונילון, אמר בפומבי כי ארה"ב פנתה לסין ודרשה ממנה להפסיק את התקפות הסייבר שלה. הוא אמר עוד כי נושא התקפות הסייבר הפך לנושא המרכזי בכל שיחה של נציגים אמריקאים, בכל דרג, עם סין. משטר הגולגלות של בייג'ינג ממשיך להכחיש בכל תוקף שהוא מעורב בהתקפות סייבר, ורמת העצבנות בשתי המדינות מתגברת. עד כה, הצהרות כאלו נעשו רק מאחורי הקלעים.

3. בידיעה משמחת לשם שינוי: כחמישה מיליון בתים בארה"ב התנתקו מקופסת השוטים, טמבלוויזיה בלעז. .מספר "חותכי הכבלים" עולה בעקביות מאז 2007. יצוין שהמשתחררים מכבלי הטלוויזיה עדיין צופים פה ושם בתוכן טלוויזיוני, רק לא באמצעות המכשיר הכובל. החדשה החיובית באמת היא שרוב בעלי הבתים שנפטרו מהגרוטאה הם צעירים, בני 35 ומטה.

4. מפתחי אפליקציות לפייסבוק מתחילים להבין שמדובר בחברה לא יציבה, המשנה שוב ושוב את חוויית המשתמש: מה שדופק את היכולת שלהם לפתח מוצר. המצב אולי לא קטסטרופלי כמו באפל, שם יכולים להעלים את האפליקציה שלך בלי לתת הסבר, אבל אם מישהו בונה על כך שהוא יתעשר מבניית איזו אפליקציה לפייסבוק, הוא צריך לקחת בחשבון שהחברה משנה את המוצר שלה בפתאומיות כל כמה חודשים.

גוגל גלאס. ולמי לא מתאים? נכון, למרכיבי משקפים צילום מסך: Google

5. כולם מדברים על גוגל גלאס, אבל בגוגל מציינים כי מדובר רק בשלב הראשון של המוצר, והוא לא מיועד לחלק חשוב באוכלוסיה שכבר מרכיב משקפיים. בחברה עובדים על דגמים נוספים, שיתאימו לאנשים שמשתמשים בעדשות מגע, אבל אם אתם מרכיבי משקפיים, בעתיד הקרוב תצטרכו לחיות בלי גוגל גלאס. ואולי זה בעצם רעיון טוב.