דו"ח טכנולוגי
הילד ברח שוב מבית הספר? שימו עליו תג אלקטרוני
בי"ס אמריקאי פתר את בעיית הנוכחות בשיעורים ואת בעיות התקציב שלו בזכות תגי מעקב לתלמידים, הסיוט של כל חובב אפליקציה פופולרית וטוויטר מוצאת פיתרון לקיטלוג המידע שמפרסמים הגולשים
סימן החיה, בפקודה
בית ספר בסאן אנטוניו בטקסס החל לדרוש מהתלמידים שלו לענוד תג עם שבב RFID סביב צווארם. הסיבה לכך כלכלית בעיקרה: בית הספר לא מקבל תקציב עבור תלמיד אלא אם הוא יכול להוכיח שהתלמיד אכן נכח בו מדי יום. השבבים הם שיטה להוכחה כזו. בנוסף, השבבים מקשים על התלמיד לברוח מבית הספר כשנמאס לו משיעור זה או אחר.
לא כל התלמידים קיבלו את הדרישה הזו בהבנה. אנדראה הרננדז, שמגיעה מבית דתי מאוד, סירבה לענוד את התג בטענה המקורית שהוא מהווה מקבילה ל"סימן החיה" מחזון יוחנן בברית החדשה - המספר 666, שבעתיד, על פי הנביא ההזוי, יהיה חקוק על זרועם או מצחם של אנשים ולא תתאפשר רכישה בלעדיו. הסיפור הזה מכניס נוצרים אדוקים, בעיקר כאלה שקוראים את ספר יוחנן באובססיביות, לחרדות רציניות בכל מה שקשור לכלי רכישה מודרניים.
הם לא יוכלו לברוח מהכיתה עם תגי נוכחות אלקטרוניים צילום: shutterstock הרננדז עתרה לבית המשפט בטענה שאם דורשים ממנה לענוד את התועבה, הרי שבכך נפגעות הזכויות הדתיות שלה. בית המשפט נטה להסכים, עד שמחוז בית הספר הודיע שהתג של הרננדז אמנם יהיה תג והיא תצטרך להסתובב איתו, אבל הוא לא יכיל שבב RFID. בית המשפט, שהפך את עצמו לפרשן דתי, הסכים שבכך סרה הסכנה שהרננדז תצטרך להכריז על עצמה בעל כורחה כעובדת שטן והורה לה ללבוש את התג. היא מסרבת, ונראה שהיא תצטרך לעבור בית ספר. עצם הרעיון של אילוץ תלמידים להסתובב עם תג מזהה כנראה נשמע לבית המשפט סביר. השימוש בתגים כאלה בבתי ספר בארה"ב מתחיל לתפוס תאוצה.
במאמר מוסגר, יהיה מעניין הרבה יותר אם הרננדז ודומיה יסרבו להשתמש בתגים דומים לא בגלל הסיפור היחסית מעורפל של מספר החיה, אלא בגלל האיסור התנ"כי המפורש על ספירת בני אדם, שהרי זכות מפקד האוכלוסין שמורה לאל לבדו. רק שהתנהלות כזו מצריכה דחיה הרבה יותר עמוקה של העולם המודרני מאשר התנגדות לתגי RFID.
איכס, פייסבוק
האם אי פעם החלטתם ללכת לסרט משום שלעמוד הפייסבוק, או למודעה שלו, היו כמה מיליוני לייקים? לא? אתם לא לבד.
תעשיית הבידור אימצה את פייסבוק בשלב מוקדם, ומסיבה טובה: פייסבוק היא פלטפורמת הבידור המושלמת. אם אתם רוצים משהו שיסיח את דעתכם מחדשות רציניות ומחובתכם להיות אזרחים פעילים ואנשים מוסריים, תראו - סרטון של חתול חמוד! (הבהרה: הח"מ אוהב חתולים חמודים). מכאן ועד המסקנה שאפשר יהיה לפרסם לאנשים סרטים שם, הדרך היתה קצרה.
לא זזים מהספה רק כי מיקי מאוס אמר בפייסבוק צילום מסך: Facebook רק שמסתבר שזה לא עובד. אנשים לא מחליטים ללכת לראות סרט רק בגלל שהעמוד שלו מוצא חן בעיניהם. האולפנים גילו את מה ששאר העולם גילה מזמן: שאין מחויבות ריקה יותר מאשר כפתור הלייק.
שורה של בכירים בהוליווד אומרים, בינתיים בשקט, שהם שוקלים לחתוך את הוצאות הפרסום שלהם בפייסבוק, כפי שעשתה ג'נרל מוטורס כמה ימים לפני הנפקת הרשת החברתית. אחת הסיבות לכך היא שפייסבוק דורשת עכשיו מאנשים לשלם כדי לקבל את החשיפה שהם התרגלו לקבל בעבר בחינם. מרגע שפייסבוק שינתה את האלגוריתם שלה כדי לקדם עמודים שאנשים שילמו עליהם, 72% מהעמודים של סרטים ותכניות חוו ירידה ניכרת בכניסות שלהם. חלק מהאולפנים מנסים לשחק את המשחק ומביאים יוצרי סרטים כדי שיצרו גם עמודים שחותרים למגע עם הצופים; אחרים מחליטים שפייסבוק לא שווה את הבלאגן.
מצד שני, גם המודל החינמי הוא בעייתי מאוד.
הכשל של האפליקציה החינמית
משקיע זמן ומאמץ בבניית פרופיל בפורסקוור, תרחם עליך מפלצת הספגטי המעופפת? מן הראוי שתדע שאם אפל תקנה את האפליקציה מחר, כל המידע שלך עשוי ללכת לאלף עזאזל. משקיע באוסף מוזיקה באחד משלל האפליקציות בתחום? כל זה יכול לרדת לתהום הנשיה ברגע שחברה גדולה תקנה אותה.
הבעיה עם אפליקציות חינמיות היא שאנשים לא עובדים בחינם והם צריכים מודל כלכלי. מודל סביר אחד הוא תשלום, אבל אנשים שונאים לשלם עבור משהו שעוד לא הוכיח את עצמו, מה שיוצר בעיה רצינית לסטארט-אפ מתחיל. פתרון שני, ואשלייתי מאוד, הוא פרסומות. הבעיה כאן היא כפולה: פרסומות משניאות את עצמן תוך זמן קצר, ואם מספר המשתמשים שלך לא עצום, ספק אם תוכל לחיות מזה. גוגל יכולה, פייסבוק יכולה אולי, טוויטר מתקשה. אם יש לך פחות ממספר המשתמשים של טוויטר - 200 מיליון - אתה עשוי להיות בבעיה.
אפליקציות פופולריות יכולות להיבלע בחברות ענק. אינסטגרם בסדר, בינתיים אז מה יממן אותך? או, אופציה שלישית. אם האפליקציה שלך תצליח לרכוש מספר גדול של עוקבים, גם אם לא הכנסות יציבות, אז סביר להניח שתוך כמה זמן יגיע איזה כריש גדול ויקנה אותך. חברות הטכנולוגיה הגדולות רוכשות היום חברות אפליקציה פחות בגלל האפליקציות עצמן - אותן הן דווקא נוטות לסגור - ויותר בשל הכשרון המוכח של האנשים שיצרו אותן.
יש משהו מעוות בכלכלה שהמטרה שלה היא יצירת מוצר כדי להחריב אותו ולהפוך את היוצר לבורג בינוני במערכת ענקית. אבל מעבר לזה, הבעיה היא של המשתמשים: הם לא יכולים לדעת שהשירות האהוב שלהם עדיין יהיה שם מחר. וגם אם הוא יהיה, הוא יעמוד בפיתוי כבד למכור את המידע שלכם למפרסמים. הפתרון פשוט אך קשה: להתחיל לשלם. כל מודל אחר דורש יותר מדי פשרות.
טוויטר מעסיק אוצרים אנושיים
יותר מדי מידע עובר בטוויטר, והוא פוגע ביכולת של השירות להיות מה שהיה בעבר - הסמן הראשון שמשהו חדשותי חשוב קרה. הרשת החברתית היתה הראשונה שדיווחה על נחיתת המטוס על ההאדסון, על הפשיטה שחיסלה את בן לאדן ועוד. יתר על כן, המידע שעובר בטוויטר חסר לעתים קרובות הקשר. איך ידע טוויטר שחיפוש אחרי "תיקיות מלאות נשים" מתייחס לפליטת פה של מיט רומני, ולתת למחפש מידע רלוונטי בהתאם?
עושים סדר בציוצים. טוויטר אלגוריתם לא עושה את זה, לפחות לא בינתיים - גוגל מחפשת את הפתרון כבר עשור. הפתרון של טוויטר הוא להעסיק צוות של אוצרים (curators) אנושיים, שיעברו על חיפושים פופולריים בטוויטר ויתאימו להם את המידע שהמחשבים לא מסוגלים לספק. כדי לעשות את זה, בטוויטר מתכוונים להשתמש בשירות Mechanical Turk של אמזון (מעניין מה חושבים בטורקיה על השם הזה).
קצרצרים
1. חברות הטכנולוגיה ממשיכות במלחמתן בתשלום מסים: בעוד שהשמועות העקשניות אומרות שטוויטר תצא להנפקה, אולי אפילו השנה, בהערת שווי של כ-11 מיליארד דולר, הודיע הסניף הבריטי של החברה על כך שהרווחים שלו בשנת 2012 מסתכמים ב... 16,500 ליש"ט. טוויטר עושה את התרגיל המקובל: מעבירה את ההכנסות שלה דרך אירלנד ואחר כך דרך אמסטרדם, משחילה אותם דרך חור שחור בגלקסיה אחרת ומוציאה אותם מבור באיי ברמודה. הקול שאתם שומעים עכשיו הוא הנהמה הזועפת של משלם המסים הבריטי, שנמאס לו שעלוקות גדולות כמו אפל, גוגל, אמזון פייסבוק ועכשיו גם טוויטר עושות עליו קופה.
הנהלת טוויטר לא פותחת את הכספת. גם לא לתשלום מסים צילום: shutterstock
2. התעלקות, כמובן, היא לא תופעה שמוגבלת לחברות טכנולוגיה: היא תופעה שמשותפת לכל התאגידים. אורנג' בריטניה הודיעה לברנש אומלל שהוא חייב לה סכום של כ-30 אלף דולר בשל גלישה מוגזמת באייפון. האיש שמע על זה כשהתמנון ניסה לחסום את חשבון הבנק שלו. המסכן טען להגנתו שהוא בכלל לא גלש בכמויות כאלה ושהאייפון שלו המשיך לגלוש גם כאשר היה כבוי (!), טענה שאפל נאלצה להודות שיש בה משהו. בתחילה אורנג' ניסתה להתמקח עם הלקוח, ומשהגיעה למסקנה ששיטת מצליח נכשלה הפעם ושהיא עומדת בסכנה ממשית של יח"צ עוין, היא נסוגה. מעניין אם השיטה היתה עובדת גם על הסניף הישראלי של החברה.
3. אחד הקיצורים המעצבנים ברשת הוא TL;DR, ראשי תיבות של "ארוך מדי, לא קראתי". עכשיו יש גם מיזם סטארט-אפ בשם דומה מאוד, TLDR. הג'וב שלו בחיים, לדבריו, הוא תמצות של עמודי רשת ארוכים לכמה משפטים קצרים. כדוגמא, הוא מראה סיכום של ספרה הקלאסי של מארי שלי, "פרנקנשטיין" - בן 32 עמודים בלבד. לרוע מזלו, הוא מאיית לא נכון את השם "שלי". המיזם הדוחה הזה מפגין חוסר הבחנה קלאסית בכל מה שקשור לכתיבה: יש סוג כתיבה קצרני, שהדוגמא המוקדמת ביותר שלו היא כתב לינארי ב' - ויש כתיבה שהמטרה שלה היא לא רק לדחוס כמה שיותר עובדות בכמה שפחות מקום אלא אשכרה לגרום לקורא ללמוד משהו ואפילו להתרגש. את הכתיבה הראשונה יכול לבצע כל אדם שעבר אימון לא מסובך במיוחד, ובהתאם יכולים לבצע גם מחשבים. הצורה השניה של כתיבה מצריכה שנים רבות של תרגול, לעתים קרובות מתסכל. מי שלוקח יצירה ומוריד אותה לרמה שאלגוריתם מחשב מסוגל לפצח עושה עוול לא רק לאמן הספציפי אלא לעצם הרעיון של כתיבה רצינית.
4. בממשלת סקוטלנד התרשמו לרעה מהעליה בנזקי בריאות כתוצאה משימוש יותר באלכוהול בקרב נשים - מקרי המוות בקרב נשים בגילאי 30-44 כתוצאה משימוש בלתי זהיר באלכוהול הוכפלו ב-20 השנים האחרונות, והנתונים מראים ש-38% מהנשים שותות יותר מדי - ועל כן היא מצאה דרך ייחודית להתמודד עם הבעיה. היא בנתה אפליקציית אנדרואיד בשם Drinking Mirror, שמבקשת מהאשה להעלות את התמונה שלה ואחר כך מציגה לה את התמונה כפי שהיא תיראה עוד עשור אם היא לא תקצץ בכמות האלכוהול שהיא מורידה. רמז: לא משהו. רק לא ברור למה שאלכוהוליסטית תתקין לעצמה אפליקציה כזו.
5. וינט סרף, אחד ממייסדי האינטרנט וכעת האוונגליסט של גוגל, הדגים עד כמה מגיעה הרשת לכל מקום. יש לו מרתף יינות, והוא החליט - כדי למנוע גניבות - לשתול תג RFID בכל בקבוק, כדי שיוכל לעקוב אחריו אם מישהו יוציא אותו מהמרתף. מהנדס העיר לו שיש באג בתכנית: מישהו יכול לחדור למרתף שלו ולשתות את הבקבוק במקום. סרף החליט לשתול תגי RFID בפקקים של הבקבוקים, כתחליף. איך הוא יעשה את זה בלי לפתוח את הבקבוקים, זה כבר אתגר הנדסי אחר. יצוין עוד שסרף נהג להתבדח שתוך כמה זמן לכל נורה תהיה כתובת IP משלה, ועכשיו, הוא אומר, זה מתחיל להיות אמיתי. בתנאי, כמובן, שאתה עשיר מספיק כדי שיהיה לך לא רק בית, לא רק מרתף, אלא גם מרתף יינות.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
