דו"ח טכנולוגי: סקס, שקרים ואינסטגרם
האם מייסד אינסטגרם הסתבך בעדות שקר, חברות אוסטרליות נגד מדיה חברתית, והשתיקה המעיקה ברשתות החברתיות ערב הבחירות ביפן
שקרים ועבירות קלות
איך זה שכל דבר שמארק צוקרברג נוגע בו מזוהם באבק נוכלות או פלילים? חודשים ספורים אחרי שפייסבוק השלימה את רכישת אינטסגרם תמורת הרבה פחות כסף משהבטיחה – עקב צלילת המניות של הטרשת החברתית – מסתבר כעת שמייסד אינטסגרם, קווין סיסטרום, מסתבך במה שנראה כעת כמו עדות שקר.
סיסטרום נגרר בפני רשם החברות של קליפורניה, שערך שימוע כדי לברר האם הרכישה של אינטסגרם על ידי פייסבוק תועיל לבעלי המניות ולמשקיעים של אינטסגרם. השימוע נערך לבקשת פייסבוק, שרצתה להאיץ את המכירה.
מנכ"ל אינסטגרם, קווין סיסטרום. עכשיו רק צריך לצלם אותו משקר ולשים פילטר וינטג' מקורי ומרענן צילום: בלומברג במהלך השימוע, נשאל סיסטרום תחת שבועה האם אינטסגרם קיבלה הצעת רכישה מצד חברה אחרת פרט לפייסבוק. הוא ענה בשלילה, ואמר שהחברה ניהלה שיחות עם חברות אחרות אבל לא קיבלה שום הצעה קונקרטית. הוא נשאל שוב בנושא על ידי רגולטור אחר, וקטע אותו כשהוא אומר שהחברה שלו לא קיבלה שום הצעה.
אלא שעל פי שורה של עדויות, מאינסטגרם ומטוויטר כאחד, כמו גם ממסמכים שהגיעו לידי הניו יורק טיימס, כמה חודשים קודם לעדות הציעה טוויטר לסיסטרום ולמייסד האחר של אינסטגרם, מייק קריגר, לרכוש את אפליקציית הצילום תמורת 525 מיליון דולר. קריגר וסיסטרום השיבו בשלילה ואמרו שהם מעדיפים לשמור על עצמאותם. שלושה שבועות לאחר מכן, נדהמו בטוויטר לקרוא על הרכישה שבוצעה על ידי פייסבוק.
לטענת מקורות בחברה, אילו היו יודעים על כך הם היו מציעים הצעה טובה יותר. יתר על כן, בסוף השימוע, ענה סיסטרום בשלילה על השאלה האם היו אליו פניות מאז שפייסבוק הכריזה על רכישת אינסטגרם – למרות שכמה מאנשי חבר המנהלים של טוויטר ניסו לפנות אליו בנושא.
למה הידיעה הזו צצה עכשיו? או. עבדכם הנאמן מוכן לשים כסף טוב על כך שהיא צצה משום שלפני שבוע, הודיעה אינטסגרם לטוויטר שמעתה, אי אפשר יהיה לפרסם תמונות אינטסגרם בטוויטר, רק בפייסבוק. זה עשוי היה לרענן את זכרונם של בכירים בטוויטר על הפגישות הקודמות שלהם עם סיסטרום. עכשיו אינסטגרם תצטרך לבזבז זמן ומאמץ על הסברים האם המייסד שלה מסר עדות שקר – וככל הנראה גם בהתמודדות עם תביעות של משקיעים. הסטה לה ויסטה, בייבי.
הבוס, עינו פקוחה (גרסה 12,343,981)
עשרות חברות באוסטרליה כבר הכניסו לחוזי ההעסקה שלהן סעיפים שאוסרים על המועסקים שלהן להתעסק במהלך שעות העבודה עם טרשות חברתיות, שבדרך כלל מוגדרות בחוזה כ"פייסבוק, טוויטר, יוטיוב, מייספייס," או "כל אתרי הרשת האחרים שהפונקציה שלהם היא רשת חברתית."
נו. זה עוד פחות או יותר סביר. זה לדרוש מהעובד להקדיש את כל הזמן שבו הוא בעבודה לעבודה. הסעיף המדאיג יותר מגיע אחר כך: כל הערה במדיה חברתית על מקום העבודה או על חייו האישיים של העובד יכולה לגרור סנקציות, עד כדי פיטורים.
בקיצור, הבוס לא רוצה שתרכלו עליו ושתספרו עד כמה הוא גרוע, עד כמה המוצרים שלו לא ראויים למאכל אדם, עד כמה תנאי העבודה מזכירים את אלה של פוקסקון ובאופן כללי עד כמה לא כדאי להתקרב למשרדי החברה שלא בציוד HAZMAT מלא. שזה חצי סביר. החלק שהוא לגמרי לא סביר הוא הדרישה שלא תכתבו משהו מביך על עצמכם מחוץ לשעות העבודה (בשעות העבודה, הרי, בכלל אסור לכם לכתוב). זו דרישה חצופה: היא אומרת שאתם עובדי החברה גם כשאתם לא מקבלים על כך כסף.
היא הופכת לחצופה הרבה יותר, כשזוכרים שאין צד שני לחוזה הזה: הבוס לא מתחייב לא לבלוש אחריכם בפייסבוק, והוא לא מתחייב לא להשתמש במדיה חברתית כדי לערוך בדיקות רקע למועמדים לעבודה. אבל ככה זה בקפיטליזם.
שקט שיהיה פה!
יפן הולכת לבחירות עוד מעט, ופוליטיקאים שם מתמרמרים על חוקי הבחירות הנוקשים: עם תחילת הקמפיין, נאסר על מועמדים להזכיר במדיה חברתית מועמדים אחרים. החוקים, שנכתבו ב-1950 – יפן היתה עדיין תחת כיבוש אמריקאי אז, שהסתיים ב-1952; מסתבר שאפשר היה להחזיק מעצמת ציר בדימוס רק שבע שנים תחת כיבוש – כמובן לא מדברים על ציוצים, פייסבוק או מסרונים, אבל בתי המשפט קבעו שהם חלים גם עליהם.
המטרה של החוקים היא למנוע את יכולתם של מועמדים עם יותר כסף מאחרים להשתלט על הבחירות, בעיה קבועה ביפן שנשלטת כמעט במוצהר על ידי תאגידי הענק שלה. ומעניין שדווקא כלים כמו כלי מדיה חברתית, שהעלות שלהם אפסית, נפגעים מהחוקים האלה.
שינזו אבה, אחד המועמדים לתפקיד ראש הממשלה ביפן. לא יוכל לכתוב סטטוסים משעשעים על היריבים שלו - לא החלטנו האם זה טוב או רע צילום: בלומברג
הפוליטיקאים היפנים נוקטים בכל מיני תרגילי התחמקות, שמזכירים קצת תרגילים של רבנים שמוצאים את עצמם נדרשים להתאים הלכה שאבד עליה הכלח לפני מאות שנים לעידן המודרני. אסור ציוצים? אז אחד מהם בנה חשבון שמשגר שוב ושוב את הציוצים הקודמים שלו, שהם לא ציוצים חדשים. אסור להציג נאומים בווידאו? אחד מהם משמיע את הנאום תוך צילום של הקהל.
החוקים לא עודכנו המון זמן, כך שהם יוצרים אבסורדים כמו העובדה שמותר לך לשלוח נאום קולי של מועמד במייל למישהו – אבל אסור לך לציין במייל את שמו של המועמד. לפחות מועמד אחד ניסה להביא לכך שיעצרו אותו על הפרת חוקי הבחירות כדי שיוכל לערער עליהם בבית המשפט, אבל אחרי חקירה הרשויות שלפו ויינשטיין ואמרו לו שהם לא בטוחים שהם יוכלו לנצח בבית המשפט, אז הם לא מעמידים אותו לדין. כיף.
קצרצרים
1. זוכרים את סקוט תומפסון? האיש שהוליך שולל את כל העולם כשטען שיש לו תואר בהנדסת מחשבים שלא היה לו, הפך כך למנכ"ל יאהו, ואחר כך סיבך את חבר המנהלים של יאהו בעוד כמה שקרים? האיש שאחרי שהונה את חבר המנהלים והמשקיעים והסתלק ממנה עם מצנח מוזהב? אז מסתבר שתוך כמה חודשים, הוא מצא חברה שחבר המנהלים שלה מטומטם מספיק כדי שימנה אותו למנכ"ל. החברה עוסקת במכירות מקוונות, משהו שתומפסון בהחלט מבין בו – הוא היה תקופה ארוכה בפייפאל – אבל העובדה שמישהו נותן לאיש הזה לנהל כספים של אנשים אחרים עדיין מדהימה, ומזכירה לנו שהאמרה הנדושה על כך שהמגזר הפרטי יותר מוצלח או יותר אתי מהמגזר הציבורי היא צואת פרים.
סקוט תומפסון - השיקרת וגם קודמת? צילום: בלומברג
2. האנשים ששמו את כספם על קרן הצבי, מניית אפל, קצת מזועזעים מהצניחה הדרמטית במחיר המניה שלה. חלק מהצניחה הזו, אנחנו למדים עכשיו, נבע מהערכה לא נכונה של מכירות האויפון 5 בסין, אבל חלק ממנה נובע מכך שלאפל יש פתאום תחרות. המניה סבלה השנה שורה של שינויים חדים: היא טיפסה לשיא של 702 דולרים ואז נפלה חזרה ל-505 דולרים. מומחים אומרים שאין ממה להתרגש, ככה זה, וחלק מהם צופים באופטימיות שאפל עוד תגיע לשווי של טריליון. אחרי הכל, הם מציינים, יש שווקים ענקיים בחוץ שרק מחכים למוצרים. הם מתעלמים מהעובדה שבשווקים הקיימים, אנדרואיד אוכלת את iOS במרץ, ושאם אותםשווקים חדשים יפתחו, הם יהיו מאוכלסים בלקוחות שלא בנויים לשלם את המחירים של אפל.
3. ארה"ב עדיין מזועזעת מן הטבח בקונטיקט, ורבים מדברים על הקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר לקנות נשק אוטומטי וחצי אוטומטי בארה"ב. תומכי תאגידי הנשק שבים על המנטרה ש"רובים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים," עליה הטור עונה שניסוח מדויק יותר יהיה ב"רובים לא הורגים אנשים, אנשים עם רובים הורגים אנשים." אבל זווית שלא מתייחסים אליה היא העובדה שארה"ב גרועה בהענקת טיפול לפגועי נפש. אם אמריקאית כתבה פוסט מכמיר על הבן חולה הנפש שלה, והעניקה לו את הכותרת "אני אמו של אדם לאנזה," בשל החשש שלה שבנה יהפוך גם הוא לרוצח המונים. הבעיה העיקרית היא שהשיטה האמריקאית גורסת שיש לכלוא אנשים כאלה: שיעור פגועי הנפש בקרב האסירים האמריקאים, אוכלוסיה גדולה בפני עצמה, עומד על 56% - פי חמישה מאשר באוכלוסיה הכללית. פעם, מאמר כזה היה נשאר בתחומו של מגזין אחד, מוגבל רק לקוראים של אותו המגזין; היום, הוא פושה במדיה החברתית כאש בשדה קוצים, ובהתאם, היכולת שלו להצית דיון גדולה הרבה יותר.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
