דו"ח טכנולוגי
לבסס תחקיר על תוכן גולשים? זה כמו ליידות בומרנג מחודד
הסכנה שבהישענות על תכני גולשים, הגזל שביצעה אריאנה האפינגטון מקבל לגיטימציה, מייסד וויקיליקס מתחנן לתשומת לב, פייסבוק שוב משנה הגדרות פרטיות ומערך ההגנה בארה"ב מחפש את סנטה קלאוס
הרשת לא יודעת הכל
יש כמה כללים קבועים בחיים: לא יוצאים למלחמת קרקע באסיה, לא הולכים ראש בראש עם סיציליאני כשמוות הוא תוצאה אפשרית - ולא מתעסקים עם מת'יו אינמן, הכותב של הקומיקס הפופולרי The Oatmeal. זה פשוט ייגמר רע.
השבוע הוסיף אינמן לרשימת הקרקפות שעל החגורה שלו גם את זו של ג'ק שטויף. הלז הוא אחד הכותבים של באזפיד, שבשנה האחרונה זינק מאתר של חתולולים לאתר חדשות רציני שזוכה ליותר ויותר הערכה. מוקדם יותר השנה חשף שטויף את זהותו של @comfortablySmug, משתמש טוויטר שהפיץ מידע שקרי במהלך הסופה סנדי. הוא עשה את זה בזכות יכולות מחקר הרשת המרשימות שלו.
אל תתעסקו עם יוצר The Oatmeal צילום מסך: THE OATMEAL
השבוע עלה שטויף על מוקש: הוא פרסם תחקיר שגוי על אינמן, שב הוא טען שאינמן איננו אמן אמיתי אלא לכל היותר איש שיווק מוצלח מאוד. שטויף לא הצליח לראיין את אינמן, אבל נפנף בפרופיל מדיה חברתית שלו, שבו נטען שאינמן נשוי עם ילדים, שהבלוג שלו במכוון לא פוגעני ושיש לו דעות רפובליקניות מוצקות.
אינמן ירה מהר בחזרה, בציינו שמדובר בפרופיל מזויף; שהוא לא נשוי; שאין לו ילדים; שהוא דמוקרט רשום; ושאם שטויף חושב שהקומיקס שלו לא פוגעני, הוא כנראה לא קרא אותו. אחר כך הוא יצא למסע חיפוש מידע על שטויף ברשת - והוציא אותו לשחיטה.
והמקרה הזה מבהיר לנו עד כמה מסוכן להשען על מידע שנמצא ברשת. חלק ניכר ממנו בלתי ניתן לאימות. חלק ניכר ממנו בכלל מזויף. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה, ודאי לא הפעם האחרונה, וזה צריך להיות לקח לכל המעורבים.
רשמית: מותר להתעשר מעבודה ללא שכר של אחרים
פוקסקון, מאחוריך.
אריאנה האפינגטון בנתה את עצמה בעשור האחרון כאיקונין של השמאל הליברלי בארה"ב, כשההאפינגטון פוסט שלה, מרכז בלוגים לאנשי שמאל, הפך לכלי תקשורת נחשב. היתה רק בעיה אחת: רוב הכותבים של ההאפינגטון פוסט לא ראו מזה שנקל. הפינגטון השתמשה בשיטת ה"תן מוצר, קח קרדיט" הידועה לשמצה.
וכל זמן שההאפינגטון פוסט לא היה למכירה, זה היה מקובל גם על הכותבים. אבל לפני שנה וחצי, האפינגטון מכרה את האתר שלה ל-AOL תמורת 315 מיליון דולר. שורה של בלוגרים זועמים אמרו שאם יש כסף, אז הם - עובדי המכרה של הגברת - רוצים גם הם נתחים ממנו. כתוצאה מכך, האפינגטון יצאה בהתקפה פראית בבלוג שלה על אחד התובעים.
תכתבו, תכתבו. היא סופרת את הכסף. אריאנה האפינגטון צילום: בלומברג
לתביעה לא היה הרבה סיכוי מלכתחילה; האפינגטון יצרה חוזה עושק בינה ובין העובדים שלה. כמובן, לתפיסתה הם כלל לא היו עובדים. אבל הם יצרו את התוכן שאיפשר לה להקים אימפריית תקשורת ולמכור אותה. היא, כמו קפיטליסטית טובה, לא חשבה שהיא חייבת להם משהו בגלל זה.
וכצפוי, בתי המשפט - המשענת שמעניקה לגיטימציה לכל שיטת משטר, בזויה ככל שתהיה - קיבלו את הטענה של האפינגטון. הם לא הכריזו על החוזה כחוזה עושק, אלא אמרו שזה לגיטימי לקבל תוצר ממשי, תוכן, תמורת משהו ממשי הרבה פחות כמו חשיפה.
במובן מסוים, הכותבים של האפינגטון אשמים במצבם: הם הרגילו אותה לקבל תוכן בלי תשלום. המודל הזה, למרבה הרווחה, מתחיל סוף סוף לעבור מן העולם. אפשר רק להתנחם בכך שהאפינגטון אולי הפכה מיליונרית, אבל מעמדה נחלש בקרב השמאל הליברלי. ככה זה כשאתה עושק עובדים.
ג'וליאן אסאנג' בקריז
וקשה להאשים אותו. האיש תקוע בדירת כמה חדרים באמצע לונדון שמוכרת רשמית כשגרירות אקוודור, לא יצא משם מזה חודשים, ואם יוציא את אפו החוצה, הוא צפוי להכנס לכלא לפני שיספיק לומר "וויקיליקס". אסאנג' נחשב למכור למין – לא במקרה הוא נאשם בשני מקרי אונס – אבל לא פחות מכך, הוא מכור לחשיפה תקשורתית.
והתקשורת לא ממש התייחסה אליו לאחרונה, כי לא היה באמת על מה לדווח. אז אסאנג' הודיע לעיתון אוסטרלי, The Age, שהוא מתכוון להקים מפלגת וויקיליקס ולהתמודד בראשה לסנאט האוסטרלי - באחת משתי מדינות אוסטרליות שמאפשרות להגיש מועמדות גם כשאתה שורץ מחוץ להן.
בבקשה, שימו לב אלי! אסאנג' צילום: אי פי אי
את הקמפיין שלו הוא מתכוון, לדבריו, לנהל במדיה החברתית. אם יצליח לשכנע את הבוחרים שמה שהם צריכים זה פרנואיד החשוד באונס כנציג שלהם בסנאט - אולי בריטניה תשתכנע שיש לו חסינות פרלמנטרית ותתן לו לברוח מהממלכה המנוטרת. בכל מקרה, זה יהפוך את המצור עליו למעיק יותר.
יש רק בעיה אחת: הידיעה הזו היא אטריות מחוממות. אסאנג' כבר הכריז על המועמדות הבעייתית שלו במרץ 2012. כנראה שה-The Age לא טרח לבצע חיפוש גוגל בסיסי, ואסאנג' קיבל את הכותרת שלו. מזה, כנראה, הוא מתקיים כיום.
עוד יום, עוד שינוי פרטיות של פייסבוק
פייסבוק הצליחה לאחרונה לשחרר את עצמה מההבטחה שלה - להניח למשתמשים זכות לנהל את הרשת החברתית. ימים ספורים לאחר מכן הודיעה - שוב - על שינוי חוקי הפרטיות שלה.
החברה פרסמה בהבלטה את כך שהיא משנה את כלי הפרטיות שלה כך שאפשר יהיה לשלוט בקלות רבה יותר על מי מקבל מידע לתוכן שלך. בהבלטה קטנה הרבה יותר, היא ציינה את העובדה שמעתה, כל אחד יכול לחפש אותך בפייסבוק.
פייסבוק ממשיכה להציץ לכם איור: רחלי שלו פעם, עד שלשום בעצם, יכולת לקבוע שאף אחד לא יכול למצוא אותך. אם אתה רוצה, אתה יכול ליצור קשר עם אחרים - אבל שום חיפוש לא יעלה אותך. זה, כמובן, לא מי יודע מה מועיל למפרסמים, אז פייסבוק הודיעה שהיא מבטלת את האופציה הזו. התירוץ שלה היה שמספר האנשים שהשתמשו בתכונה הזו הוא "באחוזים בודדים".
אחוזים בודדים בפייסבוק, בהתחשב בכך שהיא מתיימרת לכמיליארד משתמשים, משמעם בכל זאת כמה עשרות מיליוני משתמשים. פייסבוק דרסה את הפרטיות שלהם ברגל גסה ובאופן חד צדדי. ומה עם הרגולטורים, שקבעו שפייסבוק לא יכולה לבצע שינויי פרטיות ללא הסכמת המשתמשים? הם ישנים, כרגיל.
קצרצרים
1. מכירים את החוקים המטופשים שאומרים שאסור לכם להפעיל מכשירים אלקטרוניים בזמן הטיסה, למרות שבתא הטייס יש מספיק אלקטרוניקה כדי לשנות את מיקום הצפון המגנטי? לסנאטורית אמריקאית נמאס מהשטויות הללו - והיא הודיעה לרשות התעופה של ארה"ב שאם לא ישתנו הנהלים בהתאם לעולם המודרני, היא תשתמש בנשק יום הדין ותשנה אותם באמצעות חקיקה ראשית. לא בטוח, עם זאת, שקצב העבודה של הסנאט יהיה טוב יותר.
תנו לגלוש בשקט, גם במטוס. אילוסטרציה צילום: shutterstock
2. מלחמת זכויות היוצרים נמשכת: גוגל מדווחת שבחצי השנה האחרונה, מספר הבקשות שהיא קיבלה להסרת תוכן מהרשת בשל חשד להפרת זכויות יוצרים זינק פי עשרה, והוא עומד כעת על 2.5 מיליון בקשות מדי שבוע (!). גוגל מסרה כי היא אכן הסירה מהאינדקס שלה 97.5% מהקישורים שהתבקשה להסיר, וכי עשתה זאת בממוצע תוך שש שעות מרגע קבלת הבקשה.
3. באזורים הכפריים הנרחבים של הממלכה המאוחדת, פס רחב הוא חלום רחוק. לחברות הרשת פשוט אין תמריץ להשקיע בכפרים נידחים בעלי מספר תושבים זניח. הממשלה הבריטית, שמתכוונת להעביר כמה שיותר מהשירותים שלה לרשת, רואה בכך בעיה ניכרת והיא הבטיחה פס רחב לכל האזורים הכפריים עד שנת 2015. מי יודע, אולי בתקווה שהנבואה של המאיה על קץ העולם תפטור אותה מהצורך לעמוד בהתחייבות. יוזמה פרטית מנסה למצוא פתרון: היא נקראת WiSpire והיא נשענת על העקרון שיש בכל כפר כנסיה גדולה, נאה וריקה (רוב תושבי אנגליה כבר אינם אנגליקנים, ואפילו הארכיבישוף לשעבר מקנטרברי קיבל על עצמו בשעתו תואר דרואיד של כבוד) שיש לה צריח גבוה. וצריחים גבוהים הם דרך נהדרת להעביר פס רחב ממקום למקום.
4. יש ברנש מיותר למדי בשם גאי קווסאקי, שבשנות השמונים שימש כאוונגליסט של אפל והיה בין הראשונים לקדם את מה שכונה "כת המק" ובכן, קווסאקי ראה לאחרונה את האור, חצה את הקווים ועכשיו הוא אוונגליסט של אנדרואיד. הוא מציין בעוקצנות שהוא מסוגל להשתמש באותו הכבל גם לסמארטפון וגם לטאבלט שלו ("איזה קונספט! כבל סטנדרטי!") ומסכם בכך שהיום, אם אתה רוצה לחשוב אחרת, כדאי שתשתמש באנדרואיד.
5. במהלך המלחמה הקרה, בנו האמריקאים מפקדה יקרה להחריד שתפקידה להתריע מפני שיגורם של טילים בליסטיים. הבסיס הסודי, המרכז של נוראד, שוכן מתחת להר בנברסקה והיא נמצאת שם כדי שלא אפשר יהיה לחסל אותה בפיצוץ גרעיני שגרתי. שיגורים בליסטיים כבר לא קורים הרבה, אלא כשמשהו משתבש במוחו של שליט המדינה המשוגעת המקורית צפון קוריאה. ועל כן, כבר שנים שנוראד מקוששת לעצמה פרסום על ידי ציון העובדה שהיא עוקבת אחרי המסע של סנטה קלאוס מהקוטב הצפוני לערים נבחרות בארה"ב. מאז חג המולד של 2007, היא עשתה זאת באמצעות מפות גוגל - אבל השנה, היא עברה לבינג ולמפות של מיקרוסופט. למרבה המזל, היא לא משתמשת במפות האייפון, או שסנטה היה מושמד באיזה הר געש בג'אווה או חלילה, מחלק את כל המתנות של האמריקאים לילדי צפון קוריאה.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
