דו"ח טכנולוגי: הזוועה והתמונה
תמונת זוועה מגיעה לשער עיתון ומעוררת מהומה, דופקה שלוקחת את המחשב כבן ערובה מצליחה בארה"ב, ובכפר הודי אוסרים על נשים להשתמש בסלולר
הגבולות מתערערים
אחת הסיבות שהצלחנו לעבור את תקופת הפיגועים הנוראה היא שכלי התקשורת הקפידו שלא לצלם את הנפגעים, והמצלמות הסלולריות היו אז בחיתוליהן. היכולת להפיץ את צילומי הזוועה היתה מינימלית. עכשיו, אם הפיגועים יחזרו, התמונות האלה יציפו את התודעה הקולקטיבית שלנו, והתקשורת לא תעמוד בלחץ מול הרשתות החברתיות.
אירוע זוועה התרחש לפני מספר ימים ברכבת התחתית בניו יורק. מישהו דחף אדם אחר אל המסילה, שם הוא נדרס למוות. צלם הצליח לתעד את האיש שניות ספורות לפני הדריסה. להגנתו הוא טען שהוא הפעיל את המבזק (הפלאש) שלו כדי להרתיע את התוקף. כך או כך, התצלום הגיע לעמוד השער של הצהובון הניו יורק פוסט, ועורר שערוריה.
הרכבת התחתית בניו יורק. לאחרונה כיכבה בחדשות מסיבות שונות לחלוטין מהוריקן סנדי צילום: cc by vincent הפחד שמעוררת התמונה, מציין דיוויד קאר מהניו יורק טיימס, הוא חודר קרביים. זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. טוב, לא בישראל: כאן אין (כמעט) רכבות תחתיות. אבל החשש, בעיר מערבית גדולה, שאלמוני ינצל את העובדה שאתה עומד קרוב למסילה כדי לדחוף אותך אל מותך, הוא עצום - והתמונה רק הגדילה את הפחד. הצלם שצילם את התמונה לא התערב, אבל גם אף אחד מהאנשים על הרציף לא התערב. הפחד שיתק את כולם.
האם צריך היה לפרסם את התמונה? לא. אין לה ערך חדשותי. היא רק מספקת את יצר המציצנות של הקוראים, שבו זמנית גם מוחים על פרסום התמונה. האם אפשר יהיה למנוע פרסומים כאלה בעתיד? לא. חד וחלק לא. במצב שבו לכל אדם יש מצלמה ויכול לשלוח תמונות כאלה לרשת, הן תצאנה. ואז כלי התקשורת ימצאו את עצמם במצב בעייתי: התמונה מסתובבת, כולם מדברים עליה, והם כבולים בקוד שאוסר עליהם להשתמש בה. מישהו ישבור את הקוד, וישמש כתירוץ עבור כל השאר. אחרי הכל, קוד או לא קוד, אף אחד לא רוצה לאבד צופים.
וזה קרה בעבר, כמובן. הצלמים שארבו לרונה רמון אחרי מות בנה לא הגיעו לשם במקרה. אבל זה יקרה יותר, הרבה יותר. זה פשוט קל יותר עכשיו.
המחשב שלך בן ערובה. שלם לנו
שיטה חדשה של דופקה עולה לגדולה: וירוס חודר למחשב שלך, משתלט עליו, ומודיע לך שאם אתה רוצה גישה לחיים שלך בחזרה, אתה צריך להשליש להם כמה מאות דולרים. כמובן, אם אתה משלם להם את הכסף הם עושים לך שטייניץ ובורחים עם הכסף שלך תוך השמעת "מיפ מיפ" עליז, אבל הרבה מאד אנשים נופלים לתרגיל הזה.
כמה? המספרים לא ברורים, מטבע הדברים, כי אנשים לא רוצים להודות שהם יצאו מפגרים כל כך. ויש עוד סיבה: לעתים קרובות הווירוס שנשתל במחשב שלך קודם כל מוודא שיש לך עליו תוכן מביך, והוא מאיים עליך בפניה למשטרה, או שמתחזה בעצמו לכוחות משטרה.
מומחים אומרים שהפושעים שמאחורי המזימה גורפים יותר מחמישה מיליון דולר מדי שנה, וששיעור האנשים שמודים שהם משלמים עומד על 2.9% - אבל עשוי להגיע, במדינות מסוימות (כמו ארה"ב) לעד כ-15%.
מדובר במספר קטן של כנופיות מאורגנות מאד, ובסימנטק אומרים שהם יושבים על הזנב שלהם. התוקפים מגיעים, אלא מה, ממזרח אירופה. אחת הכנופיות הצליחה להשיג 400,000 דולרים ביום אחד. לא רע בכלל. אולי כדאי שמשרד האוצר יאמץ את השיטה.
חסידי גור, מאחוריכם
אם יש מדינה שמסוגלת להבהיר לנו עד כמה גדול הפער בין קידמה ושימוש בטכנולוגיה, הרי היא הודו. היא נמצאת בתיעוש מטורף, ומציירים לנו את הודו כמין עמק סיליקון חדש שצומח במהירות. וכן, יש אזורים בהודו, במיוחד בערים, שבהם זה נכון. שאר המדינה, מצד שני, שמעה על המאה ה-20 רק בסרטים.
הטכנולוגיה עדיין לא הגיעה לכל הודו הממשלה ההודית עדיין צריכה להיאבק במנהג של שריפת אלמנות, כ-150 שנים לאחר שהבריטים הוציאו אותו אל מחוץ לחוק. וכפר הודי בשם סודֵהבַּארי, שבמדינת ביהאר, מגיע עכשיו עם חוק חדש: הוא אוסר על נשים להחזיק בטלפון סלולרי ללא נוכחות גבר. נערות שמשתמשות בו צפויות לקנס של 10,000 רופי (כ-703 שקל, אבל הרבה יותר כסף עבורן), ונשים נשואות לקנס של כ-2,000 רופי.
הסיבה? שש נשים ונערות ברחו בשנה האחרונה מהכפר עם גברים אחרים, ללא הסכמת משפחותיהם, וגברי הכפר חשים שהם "צריכים להסתיר את פניהם מבושה." האזור סובל גם ממחסור בנשים, תוצאה של מדיניות ארוכת שנים של הריגת ילדות עם לידתן כדי שלא יהיה צורך להאכיל אותן. מצד שני, עקב ריבוי מקרי התקיפה של נשים, סלולריים הם כלי הכרחי להגנה עצמית.
לזכותן של הרשויות במחוז, הן לא קיבלו את הצו בהבנה, הודיעו שמדובר בצו בלתי חוקי ושהן חוקרות את הפרשה.
ובינתיים, בקולוניה בריטית אחרת, הדרך החוקית היחידה להנשא היא באמצעות מערכת חוקים שקובעת שהאשה "נקנית בשלושה דברים: בכסף, בשטר ובביאה." ההנחיה הזו, אגב, מגיעה באותו פרק שבו מסבירים איך קונים עבדים ובהמות.
קצרצרים
1. הייתם סומכים על מארק פינקוס עם הכסף שלכם? מנכ"ל זינגה, אחד האנשים הפחות אמינים בעמק הסיליקון, פונה עכשיו לרשויות בנוואדה בבקשה להתיר לזינגה לקבל רשיון הימורים. הליך כזה לוקח בדרך כלל שנה עד שנה וחצי, ובכלל לא בטוח שזינגה תשרוד עד אז – אבל, בכל מקרה, בהתחשב בהיסטוריית הנוכלות של החברה, ובהתחשב בכך שפינקוס התגאה בפומבי שהוא עושה "כל דבר נבלה בספר" כדי לארגן הכנסות, יש לקוות שהרגולטורים לא יתנו לזינגה להתעסק עם כסף אמיתי.
2. ספקיות הרשת של בריטניה חוסמות את פיירטביי כבר די הרבה זמן, אבל לאחרונה חלק מהן נסחפו והן חסמו גישה גם ל-Promo Bay, אתר חוקי מבית פיירטביי שבו אמנים מתחילים מעלים את החומר שלהם בתקווה שמישהו ישים לב. הסיבה לכך היא שמי שאחראית על חסימת אתרים בבריטניה היא ה-BPI, המקבילה המקומית של אקו"ם, והיא הורתה על חסימת פרומו ביי בגלל שהוא קישר לפיירטביי. ה-BPI הסירה את התנגדותה וכעת לאמנים בריטים יש גישה לפרומו ביי, אבל כל זה מעלה את השאלה למה לעזאזל גוף תעשייתי מקבל זכות וטו על גישה לאתרים ברשת.
3. אוי. ועדת חקירה בריטית פרסמה בסוף השבוע שעבר דו"ח נוקב על כשלי התקשורת הבריטית, ודרשה ממנה הרבה יותר רגולציה עצמית, או שתמצא את עצמה תחת רגולציה חוקית. הסיבה העיקרית לחקירה היתה פרשת האזנות הסתר של עיתוני קבוצת התקשורת של מרדוק. כעת מסתבר שוועדת החקירה עצמה נפלה בכשל מרכזי של כלי התקשורת: היא השיגה חלק מהעובדות שלה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה שבה כל אחד יכול לחבל. איזה ליצן החליט שהחבר שלו לקולג' מתאים לקבל רטרואקטיבית את תפקיד מייסד העיתון אינדפנדנט, שנוסד לפני שהאיש בכלל נולד. הסטודנט אמר בתגובה שאם יש משהו שהוא למד בחיים, זה שאסור לסמוך על עובדות מוויקיפדיה.
4. הניו יורק טיימס הרוס: העיתון שהפך לסמל לעיתונות הליברלית בארה"ב, שלח כתבים לבדוק מה חושבים צעירים אפגנים על ההחלטה של ממשלתם לנתק את הגישה ליוטיוב עקב סרטון מוחמד. לתדהמתם של הכתבים, הצעירים האפגנים לוקחים ברצינות מלאה את הפונדמנטליזם שעליו חונכו ואומרים שזה בסדר, לא נורא, הם יסתדרו בלי יוטיוב עד שהוא יסיר את הסרטונים. אבל, אבל, אבל – הם לא שמעו שהרשת אמורה לשחרר אותם ולהפוך אותם לליברלים טובים, שתומכים בזכות האישה על גופה (ולא על גופתה), שתומכים גם בחופש דת? כנראה שלא. מסתבר שטכנולוגיה יכולה לשנות זמינות מידע, אבל לא משנה תפיסות עולם בקלות. אני מניח שמזלם של הכתבים הוא שהם לא שאלו את הצעירים האפגנים מה הם חושבים על דוקטרינת "הפצצה המשחררת" של חיל האוויר האמריקאי, או מה דעתם על הטכנולוגיה המתקדמת של מל"טים.
גם באפגניסטן, הטכנולוגיה לא מגיעה - וכאשר היא מגיעה, לא תמיד מתחולל שינוי צילום: בלומברג
5. עצומה באתר העצומות של הבית הלבן דורשת שממשלת ארה"ב תתחיל, עד 2016, לבנות את כוכב המוות. כן, ההוא מ"מלחמת הכוכבים." העצומה מנמקת את הדרישה בכך שהפרוייקט יעורר לחיים את הכלכלה האמריקאית בתחום ההנדסה, הבניה, חקר החלל – כל זה, וגם יחזק את הבטחון הלאומי של ארה"ב. על פי הכללים של הבית הלבן, כדי שעצומה תזכה לתגובה רשמית, היא צריכה 25,000 חתימות. עד כה יש לה 3,000. בעוד תשעה ימים נדע אם הנשיא אובמה יצטרך להסביר לאומה למה הוא לא בונה כוכב מוות.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
