דו"ח טכנולוגי
שריף Reddit עושה סדר סלקטיבי במסבאת הסוטים של האינטרנט
אתר רדיט מגן על טרול שמקדם פדופיליה ומאיים על גולש אחר שלו שמקדם הטרדה מינית, אנשים שרוצים להפיץ מידע בלי חשבון פוגעים בפרטיות של כולנו - והקמפיינים לנשיאות ארה"ב נעזרים בהם
כשטרולים נחשפים
בסוף השבוע, נקט האתר Gawker - אתר חדשות שאין לו אלוהים וטוב שכך - בצעד שעורר מהומות: הוא חשף את זהותו של Violentacrez, הטרול הידוע לשמצה מאתר רדיט. מדובר בברנש בשם מייקל ברוטש, שקידם תת-אתר של רדיט שמיועד לתמונות שמכונות jailbait, של קטינות בלבוש חושפני במיוחד.
ברוטש לא היה רק טרול, הוא היה גם מנהיג קהילה ברדיט. כשגוקר הודיע שהוא עומד לחשוף את זהותו, המודרטורים של רדיט נקטו בצעד חריף: הם מחקו שיטתית את כל הקישורים לגוקר, לכאורה כדי שזהותו של ברוטש לא תפורסם ברדיט. בפועל, היה זה צעד ענישה כלפי האתר - שהפר את הכללים של רדיט, לפיהם עקרון הפרטיות עומד מעל לעקרון חופש המידע.
פורנו קטינים? לא בבית ספרנו צילום: shutterstock ההתנהלות של רדיט העלתה עוד כמה סימני שאלה, כאשר האתר Jezebel, גם הוא מבית גוקר, יצא בהתקפה נרחבת על אחד מתתי האתרים היותר שנויים במחלוקת ברדיט, CreepShots. קריפשוטס מוקדש לצילום חושפני של נשים ללא הסכמתן. משתמשת זועמת של רדיט מצאה את הדרך, כתבו באתר, לגרום למשתמשי קריפשוטס לחשוב על זה שוב: היא חשפה את זהותם בפני מעסיקים ואנשי אכיפת החוק.
ברדיט הבינו שיש להם בעיה, והחליטו לפתור אותה בדרך בעייתית לא פחות. מסמך פנימי של רדיט מתעד מייל שנשלח למנהל של קריפשוט - בו הובהר לו שזהותו ידועה ושיש לו 48 שעות להעיף את האתר החולני מהרשת, או ש. רדיט מתאר את עצמו כדמוקרטיה מריטוקרטית. מסתבר שגם לכאלה יש קיני נחשים.
אתה מחסל את הפרטיות שלך - ואת שלי
כתב הטכנולוגיה של הניו יורק טיימס, ניק בילטון, ערך לא מזמן מסיבה בביתו לכמה אנשים. לפתע, בבואו לנגוס בטאקו, הוא קיבל sms בזו הלשון: "אני רואה שאתה מארח. אכפת לך אם אקפוץ?". ההודעה הגיעה מאדם שכלל לא הוזמן למסיבה ויש לנחש שלא במקרה. אז איך לעזאזל הוא ידע עליה?
ובכן, מבט אחד אמר לבילטון כל מה שהוא צריך לדעת: האורחים שלו היו עסוקים במרץ בדיווח על המסיבה, כולל פיזור תמונות במגוון אתרי מדיה חברתית. השלל של המסיבה, בסופו של דבר כלל 8 תמונות, 6 ציוצים (5 מהם מלווים בתמונה), 6 תמונות באינסטגרם ו-2 אזכורים בפורסקוור. לא רע בשביל שלוש שעות. כמה ימים לאחר מכן, בשיחה שקשורה לעבודה, מישהו החמיא לניק בילטון על המנורות שתלויות במטבחו. האיש לא היה מעולם בביתו של בילטון: הוא פשוט ראה את התמונות. זה ממש לא משנה אם בילטון סיפר על האירוע או לא.
תיוגי הפנים שלכם בתמונות פייסבוק יחשפו היכן הייתם צילום: איי פי
החשיפה למידע עליכם כבר מזמן לא תלוי בהחלטה שלכם לשתף אותו. זה לא משנה אם אתם מקפידים על הפרטיות - אלא אם תהיו תקיפים עד כדי גסות רוח, פרטים עליכ יצאו החוצה ויגיעו לבוסים, לבני זוג לשעבר, לבני משפחה לעולם כולו.
בולטון עצמו שוקל לתלות פתק גדול במסיבה הבאה שלו, שבה הוא מבקש מהמשתתפים לא לתעד את האירוע באתרי מדיה חברתית. לא כל כך קשה לזכור את התקופה שקדמה למגיפה הזאת - זה היה רק לפני כחמש שנים.
פייסבוק, שפרצה את הדרך, גילתה שיש לא מעט כסף במכירת הפרטיות של אנשים אחרים, והתחילה לאלף אותם פאבלובית שכדאי להם לשתף מידע כזה: הוא גורר לייקים וכולנו רוצים שיאהבו אותנו. אנשים התחילו להאמין שמספר הלייקים שהם מקבלים עבור שיתוף מידע אכן אומר עליהם משהו - עליהם, ולא על ביצת האשליות שהם שקעו לתוכה מרצונם החופשי כמעט. כולם עושים את זה, אחרי הכל - וכולם רוצים להיות חלק מהעדר.
והעדר הזה דורס את הפרטיות של כולם, גם של אלה שמתעקשים לא להיות חלק ממנו.
לדרבן אנשים לקלפי, בכל כלי
האסטרטג של הימין הדתי בארה"ב, ראלף ריד, כונה לפני כעשרים שנה "הנינג'ה". הוא היה מסוגל לשלוף ניצחונות בלתי סבירים בקלפיות. הוא חשף, בכנס פנימי, את האסטרטגיה שלו: לא משנה, הוא אמר, לכמה אנשים יש זכות הצבעה. הדבר היחיד שחשוב הוא כמה מהם מנצלים אותה. זו היתה ההתמחות שלו: להביא כמה שיותר קרוב ל-100% מההמחנה שלו לקלפיות.
ריד ניצל גם את העובדה שבהרבה מקרים הבחירות נראו לא חשובות - לוועדי בית ספר, לתפקידי שריף, למועצת העיר. אבל אלו הפכו לוועדי בתי הספר שאסרו על ספרי אבולוציה, לשריפים שהפעילו יד קשה כנגד התנהגות "לא מקובלת" בקרב הפונדמנטליסטים, למועצות עיר שהעבירו חוקים שהגבילו את חירויות הפרט ואסרו, למשל, על פתיחת מרפאות הפלה. רוב האוכלוסיה, ידעו ריד ואנשיו, אדישה ולא מאורגנת. הם לא היו צריכים רוב: הם היו צריכים רק רוב מקרב המצביעים.
בימין אלו מנסים שני הצדיים במערכת הבחירות לנשיאות ליישם את הכלל של ריד ולוודא שכמה שיותר אנשים מהצד שלהם יגיעו לקלפי. מספר גדול מאד של בוחרים שלא ברור אם יצביעו יקבלו בשבועות הקרובים שיחות טלפון ממתנדבים של שני המחנות, בדרך כלל אנשים שיש להם קשר לבוחר, קלוש ככל שיהיה. המתנדב ישאל את הבוחר האם הוא מתכוון להצביע, מתי הוא מתכוון להצביע, ובאיזה מסלול יגיע לקלפי שלו. לשאלות האלה, מצאו פסיכולוגים, יש השפעה ניכרת על השאלה האם אדם אכן יצביע: הן סוג של ביוש ציבורי.
רומני. מה הוא יודע עלינו? צילום: איי אף פי
אחת המשימות החשובות של מטות הבחירות היא להימנע, כפי שאמר אחד המתנדבים של הסביבון האנושי מיט רומני, מלחשוף כמה מידע יש להם בעצם: הם לא רוצים שהבוחרים יגיעו למסקנה שהמטה חצה את קו הקריפיות.
כדי לדעת כיצד לתמרן את המצביע העצל אל הקלפי, אספו המטות של שני הצדדים כמות מדהימה ולעתים מזעזעת של מידע על המצביעים. הם עוקבים אחרי קבצי קוקיז מהמחשבים שלהם, כדי לברר באיזה אתרים הם מבקרים. הם יודעים אם אתה אוהב חופשות יקרות, מה הם אתרי הפורנו החביבים עליך, האם יש לך חברים גאים, ומה סוג הבירה החביב עליך. כל אלה יכולים לדרבן אנשים להצביע. המטות של שני הצדדים, כמובן, אומרים שהם מחויבים לפרטיות.
קצרצרים
1. חשבתם ששערוריית הסרטון ההוא על מייסד האיסלם מוחמד נגמרה? טעיתם. כמה אלפי מפגינים מחו מול משרדי גוגל בלונדון, לא בדרישה (המוצדקת) שתתחיל לשלם מסים כמו שצריך, אלא בדרישה שתסיר את הסרטון מיוטיוב. ספק אם זה יועיל: אם גוגל סירבה לדרישה של הבית הלבן בנושא, לא נראה שהיא תתרשם מכמה אלפי מוחים ממורמרים. המפגינים, מצידם, אמרו שחופש הדיבור הוא חשוב - אבל יש דברים חשובים ממנו.
הסרט שמשמיץ את הנביא מוחמד. גוגל לא תמהר להסיר אותו
2. כשגוגל לא עסוקה בהגנה על חופש הביטוי, היא מנסה להפוך את השימוש במנוע החיפוש שלה לפחות מביך מבחינה חברתית. החברה גילתה לאחרונה, במידה של הפתעה, שיש גאות בשימוש במנוע החיפוש הסלולרי שלה דווקא בשעות ארוחת הערב, והעליה היתה חדה במיוחד בתחום שאלות הטריוויה. המסקנה היתה חד משמעית: אנשים מדברים על דברים, מתווכחים עליהם, ורוצים לברר נתונים מהירים. קצת מביך להתחיל להקליד דברים לתוך סמארטפון כשיש אחרים בסביבה, אז גוגל הוציאה אפליקציה שמאפשרת לשאול שאלה בקול ולקבל תשובה קולית. בעתיד, כשמשקפי גוגל יאפשרו לנו לקבל את המידע ישר לרשתית, זה יהיה אפילו מביך פחות.
3. ברנש אוסטרי עם שאיפות מוות מפותחות למדי, פליקס באומגארטנר, משך אמש תשומת לב ניכרת כששבר את השיא העולמי בצלילת שמיים. הבחור שקפץ מכדור פורח בגובה שנדריליון מטרים, סמוך לחלל החיצון. יוטיוב לייב, שתיעד את הקפיצה, גילה בסוף האירוע שהיו לו בשלב השיא משהו כמו שמונה מיליון צופים בו זמנית. יש להניח שחלק ניכר מהם התחברו מתוך תקווה סמויה לראות את באומגארטנר הופך מתלת ממדי לדו ממדי. לאכזבתם, הוא נחת ללא פגע. השלב הבא: ירי מתותח א-לה-ז'ול וורן אל הירח.
4. חברת המשחקים זינגה, שהואשמה בעבר לא פעם - ואף נתבעה - על כך שגנבה משחקים מחברות אחרות, כאלו שחשבה שהן קטנות מדי וחלשות מדי מכדי להשיב מלחמה, תובעת כעת את אחד הבכירים לשעבר שלה, אלן פטמור. לטענת זינגה, פטמור לקח איתו שורה של מסמכים של החברה, שכוללים "סודות מסחריים". אני מקווה שהם צודקים, כי לדעתי זינגה הרוויחה ביושר את הסכין שפטמור לכאורה תקע בגבה (ככל הנראה שאין הרבה דברים אחרים שהרוויחה בדרך זו). החברה שאליה עבר פיטמור, Kixeye, מכחישה בתוקף את הטענות, ואומרת שזו השיטה החדשה של זינגה לשמור על עובדיה: לאיים עליהם בתביעה, כי כל השיטות האחרות, לדבריה, כבר לא עובדות. אאוץ'.
5. אומרים שסאטרדיי נייט לייב כבר לא מה שהיתה פעם. אני לא יודע כי איני מחבב קומדיות אמריקאיות למיניהן. אף על פי כן, התוכנית הצליחה לשגר בעיטה כואבת לעבר כתב הטכנולוגיה הממוצע: באחד ממערכוניה האחרונים היא הפגישה כתבי טכנולוגיה יבבניים שהתאכזבו מהאויפון 5 עם האנשים שאשכרה בונים אותו.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
