דו"ח טכנולוגי: "ולבני, משה, אני מוריש את כל השירים שלי באייטיונס"
מה יקרה לספריות הדיגיטליות שלנו כשנמות, ה-FCC שוקלת מסים חדשים והזויים בתחום האינטרנט, מידת האמינות האמיתית של ביקורות הספרים ברשת וההצלחה החלקית מאוד של אפל במשפט סמסונג
למי אוריש את השירים שלי באייטיונס?
יום אחד כל אחד מאיתנו ימות. זו עובדה שאף אחד לא אוהב לחשוב עליה יותר מדי - למעשה, פחות או יותר כל הדתות האנושיות מבוססות על הצורך להסיח את הדעת מהעניין. השיטה היא בדרך כלל להבטיח שהמוות הוא רק אשליה, תחנה בדרך - ושמשהו ממך ימשיך לחיות לנצח.
אבל כולנו נמות - וככל הנראה שנשאיר אחרינו רכוש. לא פלא שצוואות למיניהן הן מהמסמכים הקדומים ביותר בתולדות האנושות. השאלה המציקה היא מה קורה לרכוש הדיגיטלי כשנצטרף למקהלה שבשמיים, נבעט בדלי, נקנה את החווה, נהפוך לתוכי בדימוס וכן הלאה. מצד שני, יש משהו מאיתנו שתיאורטית, יכול לחיות הרבה אחרינו: נכסים דיגיטליים למיניהם.
אילו קבצים תשאיר אחריך? איור: ליאב צברי
הרכוש הדיגיטלי (שירים, סדרות וסרטים שהורדנו, מסמכים שפתחנו בשירותי ענן כמו גוגל דוקס ועוד) שונה מהותית מהפיזי - המשתמש לא קונה אותו, אלא מקבל את הזכות השתמש בו. תנאי השימוש של חברות כמו אמזון ואפל אוסרים על המשתמשים להעביר את התוכן לאחרים, חיים או לא. כשנשאלו על האפשרות להוריש את התוכן, העדיפו החברות לשמור על שתיקה.
כל העסק חדש מכדי שיחוקקו חוקים בנושא, אבל כמה עוכרי דין בארה"ב כבר שוקדים על כתיבת הסכם שיאפשר לך להעביר את המידע ליורשיך. יש לקוות שהמחוקקים יתנו בקרוב את דעתם לנושא. אה, וחשוב לא פחות: עם התפגרותכם, הקפידו להשאיר את הסיסמאות לשירותים השונים שלכם במקום בולט בצוואה. אחרת, אין על מה לדבר.
מה הלאה, מס על אוויר?
ה-FCC, נציבות התקשורת הפדרלית בארה"ב, מוטרדת מאוד מהפער הדיגיטלי שבין האמריקאים שיש להם והאמריקאים שאין להם: בקרב עניים ובאזורים כפריים, שיעור הפס הרחב נמוך הרבה יותר מבערים גדולות. התוצאה היא נטישה מאחור של לא מעט מהאוכלוסיה.
ה-FCC רוצה לעשות משהו בנידון, וכוונותיה ראויות אך מעשיה פחות: היא שוקלת הטלת מס על שימוש בפס רחב, שאת ההכנסות ממנו יש להשקיע ביצירת פס רחב באזורים של ארה"ב שהחלום האמריקאי לא נראה בהם כבר הרבה מאד זמן.
שירותי פס רחב - מקור חדש למיסוי? צילום: shutterstock עד כה, המס היה על שירות הטלפון. אבל הוא מתייבש: ככל שאנשים עושים פחות שיחות טלפון ועוברים לשירותים קוליים, כך זוכה השלטון בפחות כסף. לכן שוקלת ה-FCC להטיל מס על פס רחב. הרעיון התקבל בהתלהבות על ידי גוגל, שחששה שיוטל מס על השימוש בשירותים שלה, וכפי שאפשר לנחש, בהרבה פחות התלהבות על ידי חברות הרשת.
בכלל לא בטוח של-FCC יש סמכות למסות את השימוש ברשת: חוק פדרלי מ-1998 אוסר במפורש על מסים כאלה. ובכל מקרה היא לא תקבל שום החלטה לפני הבחירות בנובמבר. אבל עצם הרעיון בעייתי, אפילו כאן אצלנו: תארו לעצמכם מצב בו נתניהו ושטייניץ יחליטו שהגיע הזמן להטיל מס על הפס הרחב בטענה ש"בארצות הברית כבר חושבים על זה/עושים את זה". אפשר להניח שמס כזה יממן ניסור מאחזים לא חוקיים או מסעות פרסום של מפלגת השלטון ולאו דווקא סלילת תשתיות פס רחב בערבה.
כבדהו וחשדהו. בעיקר חשדהו
האם אפשר לסמוך על ביקורות ספרים ברשת? לא בהכרח. חלקן ממומנות על ידי כותבי הספרים עצמם.
מדובר, בדרך כלל, בספרים שהוצאו בהוצאה עצמית (את מהותם של הספרים האלה צייר היטב אומברטו אקו ב"המטוטלת של פוקו"), ושאף אחד לא רוצה לגעת בהם במקל, כי גם למקלות יש כבוד עצמי. החברות האומללות שצריכות לקדם את הספרים האלה מנסות למצוא אנשים שיכתבו עליהם בתשלום, וזה לא פשוט.
עד שאדם אחד, סוג של גאון מעוות בשם טוד רותרפורד, עלה על רעיון מבריק: לחסל את המתווך. הוא יכתוב ביקורות בעצמו, תחת שם בדוי, עבור תשלום. לביקורת אחת הוא לוקח 99, עבור 20 הוא ירצה 499, ואם תשליך בכיוונו 999 דולר, הוא יכתוב חמישים. ומה שהכי טוב: רותרפורד מבטיח לך שהביקורות יהיו חיוביות, מה שאי אפשר להבטיח במקרה של מבקר עצמאי.
ביקורות ספרים? אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים צילום: בלומברג
התופעה עצמה לא לגמרי חדשה: דיווחנו בשעתו על ההיסטוריון הבריטי אורלנדו פיגז, שתקף תחת שם בדוי ספר של יריב באמצעות ביקורת שכתב באמזון. אבל מסתבר שהיא רווחת מאוד: על פי הערכות מומחים, כשליש מהביקורות ברשת נכתבות על ידי היוצרים עצמם, על ידי המשווקים שלהם, או על ידי לקוחות שקיבלו תמריץ.
התופעה הזו לא מוגבלת לספרים: היא קיימת בכל סוגי המוצרים. שמתם לב כבר ש-60% מהמוצרים באמזון מקבלים דירוג של חמישה כוכבים ועוד 20% מקבלים ארבעה? למרבה הצער, לא נראה שיש משהו שאפשר לעשות בנידון: לאף אחד אין את המשאבים להתחקות אחרי כל ביקורת ולברר אם היא מבוססת. אז ידע הקונה וייזהר.
ומה הלאה?
אפל זכתה לנצחון משפטי ניכר על סמסונג בסוף השבוע, כשחבר מושבעים קבע שהיא הפרה שורה של פטנטים של אפל ודרש ממנה לשלם לה פיצוי של כמיליארד דולר. סמסונג, כמובן, הולכת לערער על פסק הדין הזה, ונראה שיש לה על מה להסתמך: מומחים משפטיים כבר מצאו מספר שגיאות קשות בפסק הדין של המושבעים.
עם זאת, המטרה האמיתית של אפל היא לא שמונה המכשירים שאת מכירתם בארה"ב כבר דרשה להפסיק: הם כמעט ולא נמכרים שם ממילא. המטרה של אפל היא הסמסונג גלקסי S3 והגלקסי נוט 2 - שעל פי השמועות ברשת, צפוי להופיע בימים הקרובים.
ניצחון קטן מאוד. אפל צילום: בלומברג
אבל פסק הדין שקיבלה אפל לא ישפיע על שני המכשירים האלה. הם עוצבו במכוון כך שהם לא יהיו דומים לגרוטאות של אפל. אם אפל תרצה להוריד אותם מהשוק, היא תצטרך לארגן פסק דין שימחק פחות או יותר את כל מכשירי אנדרואיד. ואם היא תלך לשם, לסמסונג יש אפשרות לדפוק אותה עד העצם, באמצעות שיבוש מערכת האספקה של אפל: האחרונה היא הלקוחה הגדולה ביותר של הראשונה, ויש גבול לכמות ההתעללות שהיא תהיה מסוגלת לסבול.
קצרצרים
1. ארגון הטרור המקוון אנונימוס ממשיך בהתקפות על אתרי הממשלה של בריטניה, בסוג של מחאה אינפנטילית על התעקשותה של האחרונה לשמור על החוק ולהסגיר לשוודיה את האנס המבוקש ג'וליאן אסנג'. אחת ההתקפות שביצע הארגון היא על האתרים של השר לשעבר לענייני וויילס וצפון אירלנד, פטר היין. היין לא נבהל ולא התרשם: הוא פטר את הילדודס בבוז המתבקש, ואמר שהוא סובל התקפות ברוח זו כבר ארבעים שנה - מאז שיצא נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ונגד הפאשיסטים שתמכו בו. לדבריו, המתקיפים דאז היו "בעיקר מצד פאשיסטים וגזענים".
2. מכירים את המצב המגוחך שבו אתם יושבים בצינור מתכת מעופף, ומודיעים לכם שאסור לכם להפעיל שלל מכשירים אלקטרוניים בשל החשש שהגרוטאה המינורית שלכם תשבש את מכשירי הניווט של המטוס, או איזו שטות אחרת? ובכן, ה-FAA, רשות התעופה האמריקאית, שוקלת כעת את ביטולן של חלק מההגבלות הנלעגות האלה. כשלב ראשון, היא מעוניינת לקבל את דעת הציבור בנושא - צעד שרצוי שגם רשויות בישראל יאמצו.
סליחה, דיילת? מה הסיסמה של ה-WiFi? צילום: shutterstock 3. טוויטר הודיעה כי היא מערערת על פסק הדין פסק הדין בפרשת מלקולם האריס, הפעיל החברתי הניו יורקי שהמשטרה רוצה את הציוצים שלו. כזכור, בית המשפט קבע שלהאריס אין זכות לפרטיות על הציוצים הללו משום שציוץ הוא פרסום פומבי. החברה טוענת שהאריס הוא בעל עניין בציוצים שלו, וככזה צריכה להיות לו אפשרות להתנגד למסירת הציוצים למשטרה. עוד טוענת החברה שהציוצים אמורים להיות מוגנים תחת התיקון הרביעי לחוקה, שאוסר על חיפוש ללא סיבה מספקת.
4. היוצרים של דיאספורה, הרשת החברתית הפרטית באמת שבה מידע המשתמשים שייך להם ולא לנוכל שלא סיים את לימודיו, הודיעו שהם עוזבים את תפקידם - ומעבירים את השליטה בפרויקט לידי הקהילה. זה לא יקרה מיד, זה יהיה תהליך ממושך, אבל בקרוב נראה האם קהילה יכולה לשלוט בגורלה ללא יד מכוונת של מנהלים/מייסדים. הפסימיות שלי פסימית מאוד הבוקר.
5. פייסבוק התחייבה לאחרונה שלא לערוך שום שינויי פרטיות ללא הסכמתם של המשתמשים. "שום שינויי פרטיות"? ניסוח מדויק יותר יהיה "שום ניסיונות חסרי בושה לדרוס ולקרוע את הפרטיות". אבל מזה פייסבוק חיה: בלי המידע הפרטי שלכם, אין לה מה למכור. אז אסור לה לערוך "שינויי פרטיות" אבל אף אחד לא אמר שאסור לה לשנות את העיצוב כך שלמשתמש יהיה קשה יותר למנוע ממנה להקשות עליו עוד קצת. וזה, כמובן, בדיוק מה שהיא עשתה. כל המידע עדיין שם, רק מוסתר הרבה יותר טוב. הפתרון לבעיה הזו פשוט: רואים פרסומת בפייסבוק? הקליקו עליה, ואז אל תקנו כלום. עשו את זה חמש-עשר פעמים ביום. זה ייקח חצי דקה. עם קצת מאמץ והרבה ויראליות, מספיק אנשים יעשו את זה עד שהמפרסמים יבינו שאין טעם להוציא שנקל על פרסום בפייסבוק.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
